רקע עובדתי וטענות הצדדים: 1. בפני תביעה לפצויים, על פי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן, החוק). 2. התובע יליד שנת 1934, נפגע בתאונת דרכים, עת ביקש לעלות על אוטובוס בתחנה המרכזית בנהריה. נהג האוטובוס אשר לא הבחין ככל הנראה בתובע, המשיך בנסיעתו, וכתוצאה מכך עלה גלגל האוטובוס על רגלו הימנית של התובע (להלן - ה"תאונה"). 3. הנתבעת, אינה כופרת בחבותה, ובכיסוי הביטוחי והראיות נשמעו בשאלת גובה הנזק בלבד, (ראה פרוטוקול הדיון מיום 04.05.04). הנכות הרפואית : 4. א. מטעם בית המשפט, מונה ד"ר צינמן כמומחה רפואי בתחום האורטופדי אשר קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בגין פגיעה בעור, הינה בשעור 20% לפי סעיף 75 (1) ג' לתקנות המל"ל, ונכותו הצמיתה, בגין השבר בקרסול, הינה בהערכה חופשית בשעור 5%. ב. בתשובה לשאלות הבהרה, אשר נשלחו לו על ידי ב"כ התובע, הוסיף ד"ר צינמן וקבע, כי אין צורך במנוי מומחה נוירולוגי וכי ... "כאשר יש השתלת עור, כל העצבים של העור הפגוע חסרים וקיימות הפרעות תחושה. הנכות כפי שנקבעה עבור הפגיעה בעור, כוללת גם את הפגיעה בעצבי העור שגורמים להפרעות בתחושה" ג. ד"ר צינמן לא התייחס לשאלת הנכות הזמנית. ד. הצדדים לא חלקו על חוות דעתו של ד"ר צינמן. 5. כאן, גם המקום להוסיף כי התובע עבר, וכפי שציין ד"ר צינמן, השתלות עור. 6. מאחר והתובע היה פנסיונר בעת קרות התאונה, הרי שהצדדים לא טענו לראשי נזק של הפסדי שכר בעבר או בעתיד, וטיעוניהם התמקדו בשאלות הכאב והסבל, הוצאות רפואיות ושונות לעבר ולעתיד, ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד. 7. לצורך הוכחת תביעתו, העידו מטעם התובע, התובע בעצמו וכן אשת התובע הגב' ססיליה אסור, וכן הוגשו תחשיבי נזק מטעמו. 8. הנתבעת, לא צירפה כמובן תצהיר מטעמה, אם כי צירפה אף היא תחשיבי נזק. 9. א. לטענת התובע, ולמעשה על כך אין מחלוקת, היה התובע מאושפז בבית חולים 40 יום (אמנם בעדותו בעל-פה, טען התובע לאשפוז של חודש וחצי, אולם הן בתחשיב הנזק והן מהמסמכים הרפואיים עולה, כי תקופת האשפוז הסתכמה ל- 40 יום). ב. בנוסף טוען התובע, כי בחצי השנה הראשונה לאחר שחרורו היה מרותק לכסא גלגלים (שוב בעדותו בעל-פה, טען ל- 8 חודשים, אולם בתחשיב הנזק, ציין כי תקופת הריתוק לכסא גלגלים היתה חצי שנה בלבד). ג. לאחר התקופה בה השתמש התובע בכסא גלגלים, נאלץ התובע להשתמש בהליכון ובמקל, ולטענתו, עד היום, נאלץ הוא להסתייע במקל-הליכה. 10. עוד טוען התובע, כי נגרמו לו הוצאות מרובות, כמו התאמת חדר מגורים בקומת הקרקע בקוטג' בו הוא מתגורר, שכן, לטענתו לא יכול היה לעלות לקומה השניה. הוצאות בגין השאלת כסא-גלגלים ומקל-הליכה, הוצאות נסיעה שונות, הוצאות מנוי למועדון שחייה ועוד. סך כל ההוצאות הנוספות הנדרשות על ידי התובע, מסתכם לסך של 120,000 ₪. 11. טענתו האחרונה של התובע הינה, כי עקב חוסר יכולתו לתפקד, נאלץ התובע להעזר באשתו ובנו, אשר עזרו לו לדבריו הוא ולדברי אשתו, אשר העידה אף היא, 24 שעות ביממה. לטענתם המשותפת של התובע ואשתו, נאלץ הוא לקבל עזרה בהלבשה, האכלה, רחיצה, נעילת נעליים, הסעות ועוד. התובע מעריך הוצאותיו בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך 300,000 ₪. 12. בסיכום דבריו, שב וטען התובע, כי הגם שנכותו התפקודית הינה 5% בלבד, הרי שבשים לב לקביעתו של ד"ר צינמן הרי שהנכות של 20% שנפסקה לו בגין הצלקת, הינה למעשה נכות תפקודית שכן, השתלת העור, גורמת להפרעות בתחושה. 13. א. הנתבעת לעומתו, טוענת, כי בגין העבר יש להעריך את הוצאות התובע לעזרים רפואיים והוצאות נסיעה בסכום כולל של 3,000 ₪ ועזרת צד ג' לעבר בסך 5,000 ₪. לעומת זאת, ובהתחשב בנכותו הזניחה, כך לטענת הנתבעים, אין להכיר בהוצאות ובעזרת צד ג' לעתיד. ב. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי השבר ממנו סבל התובע כתוצאה מהתאונה התרפא היטב, וכי כל שנקבע ע"י ד"ר צינמן היה 5% נכות בהערכה חופשית, ומכל-מקום הפגיעה היתה בקרסול ולא בברך, ולכן אינה מגבילה בהליכה או, בכיפוף, וממילא, את העובדה שהתובע נעזר במקל הליכה, יש לייחס לפגיעה אחרת (יוער, כי הנתבעת הוכיחה, והתובע אף הודה בכך, כי התובע עבר ניתוח להסרת גידול במעיים, כשנה וחצי לפני מועד עדותו, ראה עמ' 5 שורה 23 לפרוטוקול). ג. הפגיעה בעור, כך לטענת הנתבעת, אינה גורמת נכות תפקודית וגם אם יש הפרעות בתחושה, אין הדבר מצדיק הוצאות כה נכרות ו/או עזרת צד ג' מוגברת. דיון ומסקנות : 14. כאב וסבל - בנושא זה אין כמעט מחלוקת בין הצדדים, למעט העובדה שבסיס החישוב של התובע הועמד על סך 150,000 ₪ ואילו בסיס החישוב של הנתבעת הועמד על סך של 140,250 ₪. לאחר תחשיב שנערך על ידי, אני קובע כי הפצוי בגין כאב וסבל ובנכוי גיל, מסתכם לסך של 37,995 ₪, נכון למועד כתיבת פסק הדין. 15. הוצאות רפואיות ושונות : א. 1. אקדים ואומר, כי תביעת התובע להכרה בהוצאות שונות ומשונות הינה מוגזמת, וחסרת פרופורציה לנכות הרפואית שנקבעה על ידי ד"ר צינמן. 2. כך למשל, טוען התובע להחזר הוצאות בגין טלויזיה וטלפון בעת תקופת אשפוזו, אולם לא מצאתי כל מקור חוקי או משפטי להסכים לתביעה זו. לכל היותר, דינה של הוצאה זו להבלע בתחשיב בגין כאב וסבל, ואין בהוצאה זו משום הוצאה רפואית כלשהי. 3. כך, טוען התובע, להוצאות השאלת כסא גלגלים והליכון, בסך 430 ₪, אולם עיון בקבלה שהופקה לתובע על ידי "יד-שרה", מגלה בנקל כי מדובר בערבון כספי בלבד, המוחזר בתום תקופת ההשאלה. 4. כך, טוען התובע, כי נאלץ לרכוש טלפון אלחוטי, אולם אביזר זה, הינו כיום אביזר המצוי כמעט בכל דירת מגורים סטנדרטית, קל-וחומר מקום בו מדובר כטענת התובע עצמו, בבית פרטי ובו שתי קומות מגורים. 5. כך, טוען התובע להחזר הוצאות בגין מנוי לקבלת שירות רפואי בלילה, ואולם מי קבע שהתובע זקוק לשירות הנ"ל, ומדוע אינו יכול להסתפק בעזרת אשתו ובנו, אשר עזרו לו לטענתו 24 שעות ביממה ? ובכלל מהו המקור החוקי ו/או המשפטי להטלת הוצאה כנ"ל על כתפי הנתבעת ? הגם, וכאמור לעיל מדובר בנכות תפקודית של 5% בלבד, וגם זאת בהערכה חופשית בלבד, לאחר שנקבע שהשבר בקרסול נרפא לחלוטין. ב. התובע מוסיף ומעריך הוצאותיו עבור השתתפות בתרופות, משחות, זריקות וכדומה בסך של 10,000 ₪ אלא שהקבלות שצורפו מעידות על הוצאות בסך של 1,500 ₪ לכל היותר ! ג. עוד טוען התובע להוצאות נסיעה בסך 20,000 ₪ וגם בגין כך צירף התובע קבלות בשווי כולל של כ- 2,000 ₪ לכל היותר. ד. 1. בנוסף, טוען התובע להתאמת הממ"ד בקומת הקרקע לצורך מגוריו בקומה התחתונה, לצורך כך, ולטענת התובע, נאלץ להתקין תריסים ורשת בסך 850 ₪ וכן רכש מיטה ומזרון בשווי 2,000 ₪. 2. גם לענין רכיב הוצאות זה, מי קבע שמדובר בהוצאה הכרחית, והאם לא מדובר בחדר שבלאו-הכי, הוכשר, או היה מוכשר למגורים, ומה מנע מהתובע מלהעביר מיטה מהקומה השניה ? התובע גם הודה שכיום הממ"ד משמש למגורי אשתו ! (ראה עמ' 5 שורה 19). ה. עוד טוען התובע, להוצאות מנוי לבריכת שחיה, לו ולאשתו, אולם גם בעניין זה לא ברור מי קבע שתובע זקוק לטיפול באמצעות שחיה ומי קבע שאשתו זקוקה אף היא למינוי כנ"ל, גם אם אקבל כי התובע צריך היה את סיועה של אשתו כדי להגיע לבריכת השחיה, אין בכך כדי להצדיק רכישת מינוי זוגי. ו. כל אלה ועוד, לא הובהרו על ידי התובע, ובמיוחד לא הובהר על ידו, מדוע מדובר בהוצאות רפואיות הכרחיות, כאשר המומחה מטעם ביהמ"ש לא כך קבע. ז. לענין זה, אפנה לפסק דינו של כבוד השופט ת.אור (כתוארו אז) רע"א 2985/96 מדלסי נגד אבנר גורי ואח', (מתוך פדאו"ר מהדורת פברואר 2004), ושם בסעיף 6 לפסק הדין, קובע כבוד השופט אור, כי לצורך טיפולים רפואיים, טיפולים פיזיותרפיים, עזרים שונים להליכה ועוד, הרי שלצורך הוכחתם של כל אלה, יש צורך במינוי מומחה על פי החוק והתקנות. ח. התוצאה הסופית ביחס להוצאות הרפואיות והשונות הינה, כי בדרך של הערכה, ולאחר שעיינתי עיין היטב, בכל הקבלות וההוצאות שנגרמו לתובע, לרבות בהוצאות התובע, עקב הצורך לרכישת מנוי שנתי לבריכת שחיה, אני מעמיד את הוצאותיו הרפואיות והנלוות של התובע, לעבר ולעתיד, בסך כולל של 15,000 ₪ בלבד. 16. א. עוד אדרש לעניין אחד נוסף שעלה במהלך הדיון והוא קבילותן או משקלן של התמונות נ/ 10 - נ/ 14. ב. תמונות אלו מתייחסות למצב הצלקות ברגלו של התובע, הן בגין הפגיעה הישירה והן בגין הניתוח להשתלת העור. ג. אין בידי לקבוע ממצאים על סמך תמונות אלה, שכן מדובר בעניין מובהק של חוו"ד רפואית וממילא איפוא, נתתי לתמונות אלו משקל מועט. 17. עזרת צד ג' : א. כאמור לעיל, המחלוקת לענין צד ג' הינה קיצונית, בעוד שהתובע, טוען לעזרת צד ג' בסך 300,000 ₪, הרי שהנתבעת טוענת כי בגין רכיב זה, זכאי התובע לסך של 5,000 ₪ בלבד. ב. סיבת המחלוקת נעוצה בעובדה שהתובע מייחס לפציעתו, דרגת חומרה מיוחדת, וזאת הגם שחוו"ד של ד"ר צינמן אינה מצדיקה זאת. ג. אכן הכלל במשפטינו קובע, שחוות הדעת הרפואית, אינה סוף פסוק, אלא לעיתים רק תחילת הדרך, אולם בעינינינו, התובע לא חלק על חוות דעתו של ד"ר צינמן, לא ביקש לחקור אותו, אלא הסתפק בשאלות הבהרה ובתשובות להן. ד. כאמור, הן מחוות הדעת והן מהתשובות לשאלות הבהרה, לא עולה, כי מצבו של התובע, הינו כפי שתואר על ידו ועל ידי אשתו. ה. לפיכך איפוא, לא מצאתי טעם של ממש לסטות מקביעותיו של ד"ר צינמן. ו. התובע עותר לפצוי צד ג' בעבר בסך 150,000 ₪ וכן לסכום דומה בעתיד. ז. עיינתי עיין היטב, בכל התיעוד הרפואי שצורף, לרבות בחוות הדעת ולא שוכנעתי, כי אכן התובע היה זקוק בעבר לעזרה מסיבית של 24 שעות ביממה, וודאי שלא ובתקופת אישפוזו, וגם לא בתקופה שלאחר מכן. יכול, כי התובע נזקק בחצי שנה הראשונה שלאחר שיחרורו, לעזרה של 3-4 שעות ביום ואולם, זאת ותו לא. לא ראיתי גם בחומר הרפואי שצורף, ובוודאי לא בתעודת השחרור מיום 10.07.00, אליה התייחס התובע בתחשיב הנזק מטעמו, כי אכן הייתה המלצה לתובע להשתמש בכסא גלגלים. ח. אשר על כן, בגין העבר, מצאתי לנכון לחלק את התקופה לשתיים, התקופה של ששת החודשים הראשונים שלאחר התאונה, בהם נזקק התובע לעזרת צד ג' מוגברת, הרי שעל דרך האומדנה, הריני פוסק סך של 12,000 ₪. באשר לתקופה נוספת של חצי שנה, אני פוסק ואף זאת על דרך האומדנה, סך של 500 ש"ח לחודש ובסה"כ 3,000 ₪. סה"כ איפוא בגין עזרת צד ג' בעבר, אני פוסק סך של 15,000 ₪. ט. באשר לעזרת צד ג' בעתיד, בהתחשב כי הפעולה היחידה בה מוגבל התובע היא לכל היותר נעילת נעליים ו/או חליצתן הרי שלעניין זה, קשה לומר שמדובר בעזרת צד ג', הזוקקת יותר ממספר דקות ביום. לפיכך, על דרך האומדנה, אני פוסק לתובע בגין הוצאות צד ג' בעתיד ועד הגיעו לגיל 120, סך כולל של 3,000 ₪. 17. תשלום תכוף: הנתבעת שילמה לתובע תשלומים תכופים בסך של 17,795 ₪ המסתכמים ליום כתיבת פסק דין זה לסך של 21,785 ₪. 18. לסיכום: התוצאה הסופית מכל האמור הינה, כי אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלהלן: א. כאב וסבל - 37,995 ₪. ב. הוצאות רפואיות בגין העבר והעתיד - 15,000 ₪. ג. עזרת צד ג' בעבר - 15,000 ₪. ד. עזרת צד ג' בעתיד - 3,000 ₪. סה"כ - 70,995 ₪. מסכום זה יש לנכות תשלום תכוף - 21,785 ₪. סה"כ לתשלום - 49,210 ₪. כמו כן זכאי התובע לשכ"ט עו"ד בשעור 13% וכן להחזר אגרה ששולמה על ידו. הנתבעת תשא בתשלום האגרה הדחויה. נכות תפקודיתנכות