העדר כיסוי ביטוחי בתאונת אופנוע קשה

1. התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 11/9/96 בשעה 15:30 או בסמוך לכך. התאונה ארעה עת נהג התובע, באופנוע מס' 2168700, (להלן: "האופנוע"), לפניו נסע רכב צבאי, אשר סטה שמאלה באופן פתאומי במהלך הנסיעה וחסם נתיב נסיעת התובע, כתוצאה מכך קרתה תאונה קשה בין הרכב לאופנוע, כאשר האופנוע נכנס מתחת לרכב ונגרר למרחק מה יחד עם התובע, (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה נגד המבטחות של האופנוע, נתבעות 1 ו-3 (להלן: "חברת הביטוח"), לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), ונגד נהג הרכב הצבאי ומדינת ישראל בעילה חילופית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 2. לטענת חברת הביטוח, מאחר ולתובע לא היה כיסוי ביטוחי במועד התאונה נשוא התביעה לא קמה לו עילה על פי חוק הפיצויים ולכן דין התביעה נגדה להידחות. 3. הדיון פוצל כך שקודם נדונה שאלת הכיסוי הביטוחי, היינו אם פוליסת ביטוח החובה שהוציא התובע לאופנוע אצל חברת הביטוח היתה בתוקף במועד שבו ארעה תאונת הדרכים. 4. בפניי העיד התובע וכן מר שלום צדוק, שעבד בתור פקיד תביעות גוף אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית, ומר בני בק, סוכן הביטוח (להלן: "סוכן הביטוח"), שניהם העידו מטעם הנתבעות 1 ו-4. ההשתלשלות העובדתית 4. עובר לתאונה נשוא התביעה, הוציאה חברת הביטוח לאופנוע פוליסת ביטוח חובה ופוליסת צד ג' שתוקפן מיום 1.2.96 עד 31.1.97. פוליסת ביטוח החובה שולמה, במלואה, בתאריך 2.2.96. בתאריך 8.8.96, ביקש התובע מפקידה בשם רויטל, שעבדה במשרד סוכן הביטוח (להלן: "הפקידה") להקפיא את פוליסת ביטוח החובה החל מתאריך 9.8.96. בקשת ההקפאה הגיעה לחברת הביטוח בתאריך 14.8.96. בתאריך 3.9.96 אושרה ההקפאה על ידי חברת הביטוח באופן רטרואקטיבי, כאשר פוליסת ביטוח החובה מוקפאת מהיום בו הודיע התובע על רצונו להקפיא הפוליסה, היינו מיום 9.8.96. (הכל כמפורט במוצגים ת/2-ת/4). עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת. 5. לטענת התובע, בתאריך 11.9.96 בשעות הבוקר, התקשר טלפונית למשרד סוכן הביטוח וביקש מהפקידה רויטל לבטל את ההקפאה של פוליסת החובה וצד ג'. הפקידה הודיעה לו כי הוא יכול לנסוע באופנוע וכי עליו לבוא אחה"צ למשרד הסוכן ולקבל את התעודה. באותו יום, התקבלה הודעת ביטול הקפאה במשרדי חברת הביטוח, והונפקה על ידי האחרונה באמצעות החתמת, באפי ווהבי, פוליסת ביטוח שתוקפה מתאריך 11.9.96 עד 31.1.97. דמי הפוליסה, בסך 37 ₪, שולמו בתאריך 12.9.96. יש להזכיר כי באותו יום, 11.9.96, ארעה תאונת הדרכים, בשעה 15:30, ובעקבותיה אושפז התובע במחלקה לטיפול נמרץ, בביה"ח הלל יפה, עד ליום 15.9.96. הוריו של המבקש הם שפנו לסוכן הביטוח וקיבלו את התעודה. 6. לטענת חברת הביטוח, אביו של התובע התקשר למשרד הסוכן לאחר קרות התאונה נשוא התביעה וביקש ביטול ההקפאה. לאור בקשתו, הודיע סוכן הביטוח, בני בק, לחברת הביטוח על ביטול ההקפאה והאחרונה הנפיקה תעודת חובה שתוקפה מ- 11.9.96 עד 31.1.97. ד י ו ן 7. סוכן הביטוח, שהעיד מטעם חברת הביטוח, אישר בעדותו, (עמ' 34, ש' 19 לפרוטוקול ועמ' 35, ש' 1 לפרוטוקול), כי בבוקר יום 11.9.96 נתקבלה על ידי הפקידה בקשת ביטול ההקפאה (להלן: "הבקשה") וחידוש הפוליסה, וכי עוד באותו יום חברת הביטוח קיבלה את הבקשה והנפיקה תעודת ביטוח אותה לקח הסוכן בעצמו לפני שעות הצהרים. 8. שעות העבודה במשרד הסוכן 8:30-13:00 ובין 16:00-19:00 (לפי עדות הסוכן עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 12-13). בחברת הביטוח עובדים עד שעה 16:00 (לפי עדות הסוכן עמ' 39 לפרוטוקול, ש' 20-21). באם בקשת ביטול ההקפאה התבצעה לאחר קרות התאונה, כפי שטוענת חברת הביטוח, אזי לא סביר בעליל התרחיש הנטען על ידי חברת הביטוח כדלקמן: עצם קרות התאונה הקשה (שהתרחשה כאמור בשעה 15:30) הגיעה לידיעת האב, האב קיבל דיווח על העדר פוליסת הביטוח, הספיק להתקשר למשרד הסוכן לפני השעה 16:00, לבקש ביטול הקפאה, הסוכן הודיע לחברת הביטוח וחברת הביטוח הספיקה להנפיק את תעודת הביטוח. אם שיחת האב עם משרד הסוכן התבצעה לאחר השעה 16:00, הרי שבקשת ביטול ההקפאה היתה צריכה להגיע לידיעת חברת הביטוח ביום 12.9.96 אך העובדה שחברת הביטוח הנפיקה תעודת ביטוח ביום 11.9.96 מוכיחה כי חברת הביטוח קיבלה את ההודעה על ביטול ההקפאה עוד ביום 11.9.96, כפי שהעיד סוכן הביטוח מטעם חברת הביטוח. 9. עד ההגנה מטעם חברת הביטוח, מר שלום צדוק, שעבד אצל הנתבעת מס' 1, ביוני 96 כפקיד תביעות גוף (להלן: "שלום צדוק") מאשר בעדותו (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 8-11) כי בקשת חידוש הביטוח מתיחסת לביטוח החובה ולצד ג'. 10. טענת חברת הביטוח לפיה הפקידה לא היתה מוסמכת לאשר ביטול ההקפאה דינה דחיה, הואיל ואותה פקידה טיפלה הן בבקשת התובע להקפאת הביטוח, שכאמור אושרה יותר מאוחר על ידי חברת הביטוח, והן בבקשת התובע לביטול ההקפאה שאף היא אושרה ביום הבקשה על ידי חברת הביטוח. אם חברת הביטוח טוענת לחוסר סמכות של הפקידה הרי שטענה זו נכונה גם לאישור בקשת ההקפאה ועל כן הפוליסה נשארה בתוקף לאורך כל תקופת הביטוח. 11. חברת הביטוח אינה יכולה לטעון לחריגת הסוכן מסמכותו, בעצם האישור לפקידתו לחתום בשם חברת הביטוח על מסמכים, וזאת משלושה טעמים: האחד, מאחר ופעולת הפקידה קיבלה גושפנקא לא רק מהסוכן אלא גם מחברת הביטוח בעצם הנפקת התעודה על ידה; השני, גם אם הסוכן חרג מסמכותו, הרי שעל פי סעיף 6 (א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965: "פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור". השלישי, אף אם לא היה אישור בדיעבד של חברת הביטוח, בשליחות נחזית מכח דיני ההשתק, מנועה חברת הביטוח מלטעון כי השלוח פעל ללא הרשאה כדי למנוע תוצאה בלתי צודקת, שיסודה בכך שהצד השלישי הסתמך בתום לב ובסבירות על מצגו של השולח כלפיו ובכך שינה את מצבו לרעה (ע"א 1873/92 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' פנחס הספל תק-על 95(2), 745). כאמור, חברת הביטוח יצרה כלפי התובע מצג לפיו סוכן הביטוח מוסמך לאשר את כל הפעולות כלפי חברת הביטוח, שכן בקשת ההקפאה נתקבלה במשרד הסוכן ואושרה יותר מאוחר על ידי חברת הביטוח. לא היתה לתובע סיבה לחשוב כי הפקידה ו/או הסוכן אינם מוסמכים לטפל בענין בקשת ביטול ההקפאה. התובע רכב על האופנוע בהסתמכו על המצג שהציגה כלפיו חברת הביטוח ובכך שינה את מצבו לרעה. בנסיבות אלה, מושתקת חברת הביטוח מלטעון כי ביטול ההקפאה על ידי הפקידה ו/או הסוכן נעשו ללא הרשאה. 12. חברת הביטוח טוענת, כי הוראת החיתום של אבנר שסומנה נ/4 (להלן: "הוראת החיתום") הינה בעלת תוקף משפטי מחייב, ולכן הדרכים לסיום הקפאה הן אלה המפורטות בהוראת החיתום. לטענתה, מאחר והוראת החיתום אינה כוללת אפשרות של סיום הקפאה תוך הפעלת הפוליסה על אותו רכב אלא רק על החלפת רכב, ומאחר והתובע ביקש לבטל ההקפאה על האופנוע שהיה מבוטח זה מכבר בחברת הביטוח לא ניתן לבטל ההקפאה. הוראת החיתום של אבנר לא הובאה לידיעת התובע ולא היתה חלק מהחוזה שנחתם עימו. זאת ועוד, כל המעורבים ב"הקפאה" הן סוכן הביטוח, הן החתמת בחברת הביטוח והן מר שלום צדוק לא ידעו כי אין אפשרות לחדש פוליסה על אותו רכב. בעדותו טוען שלום צדוק (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 17-18) כי מהוראת אבנר הוא מבין שאפשר לחדש ביטוח אחר הקפאה גם על אותו רכב לאו דווקא על רכב אחר. הוא מציין כי ישנה בעייתיות עם הניסוחים והיה עליו לתת על כך הסברים. גם אם נניח שהוראת החיתום מחייבת, ולא ניתן לחדש ביטוח לאחר הקפאה על אותו רכב, ואף אם נניח כי חברת הביטוח יידעה את התובע לגבי תנאי ביטול ההקפאה נשאלת השאלה מדוע חידשה אותו חברת הביטוח בעצמה ??? לאחר שהפקידה אישרה את ביטול ההקפאה ואף לאחר שהסוכן אישר את ביטול ההקפאה וחידש הפוליסה על אותו אופנוע והודיע על כך לחברת הביטוח, לא מצאה האחרונה פסול בביטול ההקפאה למרות שמדובר באותו אופנוע. יתרה מכך, החתמת מנפיקה באותו יום, 11.9.96, תעודת חובה על יתרת התקופה. על כן אין לה לחברת הביטוח להלין, אלא על עצמה שכן בעצם הנפקת התעודה אישרה למעשה חברת הביטוח את פעולת הסוכן ואת פעולת הפקידה. 13. התובע טוען כי דין הכניסה לתוקף של ההקפאה הוא כדין הכניסה לתוקף של ביטול ההקפאה. כשם שחברת הביטוח הקפיאה את הפוליסה רטרואקטיבית מהמועד בו ביקש התובע מהסוכן להקפיאה למרות שחברת הביטוח קיבלה את בקשת ההקפאה במועד מאוחר יותר, כך על חברת הביטוח לבטל את ההקפאה מהמועד בו התקבלה הודעת הביטול במשרד הסוכן. לטענת חברת הביטוח המועד בו נכנס ביטול ההקפאה לתוקף הוא עם תשלום דמי הפוליסה בסך 37 ₪, ומאחר והפוליסה שולמה ב - 12.9.96, לא היתה הפוליסה בתוקף במועד קרות התאונה, 11.9.96. אין עוררין על כך כי התובע שילם את דמי הביטוח, והמחלוקת היא לעניין דמי הפוליסה. על פי מילון פיננסי, שסומן נ/7, דמי פוליסה נועדו לכסות הוצאות הכרוכות בהוצאת הפוליסה. החוזר, שסומן נ/8, אותו הפיצה אבנר לכל חברות הביטוח החברות באבנר, והמחייב את כולן, לרבות נתבעת מספר 1, קובע כי יש "... להכיר בכיסוי ביטוחי כאשר תעודת ביטוח חדשה הוצאה בפוליסה קיימת והתשלום שלא שולם בבנק היה קשור רק להוצאות הנפקת התעודה ולא לתוספת פרמיה, ... גם אם המבוטח לא שילם את התשלום הנ"ל והיה מעורב בתאונה החברה תכיר בכיסוי הביטוחי בהנחה כמובן שהתעודה הקודמת הקשורה בפוליסה שהוצאה לאותו מבוטח שולמה". (ההדגשה שלי - נ.ד.מ.) אמנם בחוזר זה מדובר על מקרה של הוצאת תעודת ביטוח חדשה לפוליסה קיימת עם החלפת רכב, אולם, כשם שבמקרה זה הנחיות הועדה המקצועית של אבנר היא להכיר בכיסוי הביטוחי, גם אם התאונה התרחשה לפני תשלום הוצאות הנפקת התעודה החדשה, וגם אם המבוטח הורשע בנהיגה ללא ביטוח, הוא הדין לגבי מקרה דוגמת זה שבפנינו, שבו מדובר בחידוש ביטוח על אותו רכב, שכן מבחינת טיב ומהות התשלום, שניהם זהים. גם סוכן הביטוח מאשר, בעדותו בעמ' 35 לפרוטוקול, ש' 22, כי דמי הפוליסה הם החזר לחברת הביטוח עבור הטיפול וההוצאות, וכי הוא לא יאמר למבוטח לא לנהוג עד שישלם 37 ₪. (עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 25 ועמ' 37, ש' 1). זאת ועוד, לדעת הסוכן, לא היה כלל צורך לחייב את התובע בתשלום דמי הפוליסה מאחר והיתה תעודת ביטוח מקורית בחברת הביטוח והתובע שילם עליה את כל הפרמיות. (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 10-12). 14. חברת הביטוח לא החזירה לתובע דמי פרמיה עבור התקופה בה היתה פוליסת החובה מוקפאת. לעניין זה ראה עדותו של שלום צדוק, (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 16-17) וכן, ראה דבריו של הסוכן (עמ' 29, ש' 20-23). נראה כי חברת הביטוח אכן מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו, זאת מאחר ועומדות בפניה שתי אפשרויות שבשתיהן לא נקטה: האחת, אם ההקפאה בוטלה ופוליסת הביטוח היתה בתוקף במועד התאונה נשוא התביעה, על חברת הביטוח לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים נשוא התביעה. השניה, אם ההקפאה לא בוטלה, חברת הביטוח היתה צריכה להחזיר לתובע את הפרמיה היחסית עד תום הביטוח. חברת הביטוח לא נקטה באף אחת מהאפשרויות הנ"ל והתנהגות זו מעידה על חוסר תום לב. 15. משכך, במועד שבו ארעה התאונה, 11.9.96 בשעה 15:30, היתה תעודת ביטוח החובה שהונפקה על ידי חברת הביטוח בתוקף והנתבעות 1 ו-4 חבות בפיצוי התובע על נזקי הגוף שנגרמו כתוצאה מאותה תאונה בהתאם לחוק הפיצויים. 16. אשר על כן, ולאור כלל ייחוד העילה הקבוע בסע' 8 לחוק הפיצויים, הנני מורה על דחיית התביעה נגד נתבעים 2 ו- 3, התובע יישא בהוצאות הנתבעים הנ"ל, כולל שכ"ט עו"ד, בסך של 3,500 ₪ + מע"מ כחוק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 17. הנתבעות 1 ו-4 תישאנה בהוצאות התובע, כולל שכ"ט עו"ד, בסך של 5,000 ₪ + מע"מ כחוק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. אופנועתאונת דרכיםפוליסהתאונת אופנועכיסוי ביטוחי