תאונת עבודה באוניה

תאונת עבודה באוניה  
1. בתביעה שלפנינו, מבקש התובע להכיר בנזק שנגרם לשתי עיניו, כתוצאה של "תאונת עבודה", שאירעה לו, לטענתו, ביום 27.10.98, במהלך הפלגה באוניית "צים - חב' השיט הישראלית בע"מ" (להלן - "צים").
 
2. התובע טוען, כי נפגע תוך כדי עבודתו בשתי עיניו, כתוצאה מהדף אויר באזור הטורבינות של חדר המכונות באוניה עליה הפליג.
 
הנתבע אינו מכחיש כי התובע חש בהדף אויר בפניו, אך לטענתו, הדף האויר לא גרם לתובע כל נזק, אלא שמצבו הקונסטיטוציונלי הוא שגרם לקרעים ברישתית של שתי עיניו.
אין גם חולק, כי תקופה קצרה לפני האירוע מיום 27.10.98, סבל התובע מקרע ברישתית עינו הימנית, שטופל בקרני לייזר.

גדר המחלוקת הוא בשאלה, האם הדף האויר שחש התובע, ביום 27.10.98, גרם, תרם או החמיר את הקרעים ברישתית והדימום בעינו הימנית, וכן את המצב שאובחן בעינו השמאלית, או שמא המצב שאובחן בעיניו, היה על רקע תחלואתי קודם, ללא קשר לאירועי יום 27.10.98.
 
הנתבע הסכים למינוי מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי.
 
3. העובדות הרלוונטיות, נקבעו בהחלטת ביניים, מיום 30.8.01 (להלן - "החלטת העובדות").
כדי שהתמונה תהא מלאה, תובא, להלן, החלטת העובדות, בשלמותה :נ
 
"א. התובע, יליד 1942, עובד ב"צים" כ- 36 שנים.
בעת קרות האירוע הנטען, שימש התובע כמכונאי ראשי באוניית המכולות "צים צ'יינה" (Zim Chaina) (להלן - "האוניה").
ב. התובע היה אמור לצאת, ביום 1.10.98, להפלגה ארוכה, של 3.5 חודשים על האוניה.
ביום 30.9.98, יום לפני שהיה אמור להפליג, הוא חש ירידה בכושר הראיה בעין ימין. הוא פנה לחדר מיון בבית החולים "בני ציון" בחיפה, שם אובחן קרע ברישתית בשעה 13.30.
התובע טופל בקרני לייזר, והוזמן לביקורת (ר' תיק רפואי מבית חולים "בני ציון" - נ/2). מפאת מצב עינו, לא יכול היה לצאת להפלגה, במועד המתוכנן.
ג. כעבור יומיים, ביום 3.10.98, חש התובע החמרה וטישטוש בראיה בעין ימין. הוא פנה שנית לבית החולים "בני ציון". נעשה לו טיפול משלים בלייזר סביב הקרע, והוא שוחרר למחרת היום. הרופא המטפל המליץ על מנוחה עד 23.10.98 (ר' דו"ח בית החולים - בתיק נ/2).
 
ד. בבדיקה נוספת שנערכה לתובע בבית חולים "בני ציון", ביום 18.10.98, ציין הרופא המטפל כי הקרע בקרקעית עין ימין, צמוד עם כווית לייזר סביבו, וכי הרישתית צמודה.
כמו כן נערכה בדיקת ראיה לתובע, שתוצאתה היתה 6/6 בשתי העיניים.
ד"ר פיינר, מומחה למחלות עיניים, שטיפל בתובע, אישר במכתבו מיום
8.6.99, כי התובע "עבר טיפול לייזר בהצלחה, וכי לאחר מעקב של 3 שבועות, נמצא כשיר לחזור לעבודתו ב"צים" (נספח ב/5 לתצהיר התובע).
ה. התובע טס לניו יורק, וביום 22-23.10.98, הצטרף לאוניה שעגנה שם. כאמור, התובע כיהן בתפקיד מכונאי ראשי של האוניה.
ו. הרקע לאירוע :ב
המדובר באוניה גדולת מימדים, היכולה להגיע למהירות של עד 22 קשר. כדי להניע אוניה כזו, יש צורך במנוע גדול של 38,000 כ"ס. בשל המהירות הגבוהה תיתכנה רעידות של האוניה. אופן פעולתו של מנוע בסדר גודל כזה מצריך אוויר רב, המסופק ע"י שתי טורבינות. מפוח הטורבינה צורך אוויר שמסופק ישירות מחוץ לאוניה באמצעות תעלות אוויר שבקצה שלהן המגיע לחדר המכונות, יש מאווררים.
פתח המאווררים נמצא בחדר המכונות, "בערך שני מטר מעל גובה האדם", כלומר בגובה של בין 3 ל- 4 מטר מן הרצפה והאוויר היוצא הוא בלחץ גבוה.
ז. ביום 27.10.98, וכחלק משגרת עבודתו, ערך התובע סיור בחדר המכונות יחד עם סגנו. כעולה מעדות התובע לחוקר המל"ל, ומדבריו בעדותו לבית הדין, בדרך כלל אין זה נהוג לעמוד ליד המאווררים, אלא שבאותו יום, בעת שעבר שם, הסב סגנו את תשומת ליבו לכך שהאוניה רועדת והוא נעמד והפנה מבטו למעלה לכיוון המאוורר. הוא חש בהדף אוויר בפניו ובעיניו (להלן - האירוע").
ח. התובע חש כי ראיתו בעין ימין, נעכרת עד כדי אובדן ראיה. הוא קיבל טיפול מקומי באוניה, והלך לנוח בחדרו, כשעינו סגורה בסוכך. משחש כי הראיה בעינו הימנית אבדה לו לחלוטין וכי המצב חמור מששיער, פנה, כשעתיים לאחר התרחשות האירוע, לרב החובל, בבקשה שיחליפו אותו, משום שאינו מסוגל להמשיך בעבודתו.
ט. בהוראת רופא האוניה, הוטס התובע למיאמי לצורך קבלת טיפול רפואי. הוא טופל במרכז לרפואת עיניים בבית החולים הבפטיסטי, במיאמי (Beptist Hospital), שם טופל על ידי ד"ר לופז...
י. ביום 4.11.98, עבר התובע ניתוח בעינו הימנית, בה נמצא דימום בזגוגית ונוכחות קרע ברישתית.
יצוין כי על פי מכתביו של ד"ר לופז, המצורפים בזאת, בחר התובע באופציה של התערבות ניתוחית, כדי להחיש את ההחלמה על מנת לשוב לעבודה.
במהלך הטיפול בבית החולים במיאמי, התברר כי גם עינו השמאלית של התובע פגועה, כמתואר במכתביו של ד"ר לופז.
בהמשך עבר התובע במיאמי, טיפול מונע בלייזר, גם בעינו השמאלית, על אזורי הסיכון שברישתית.
יא. לאחר שהתובע שב ארצה, ניתנה לו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, לפיה איבד את כושרו לעבודה למשך 67 ימים, מיום 27.10.98 (נ/5).
יב. התובע סיפר לד"ר לופז, על האירוע באוניה ביום 27.10.98. ד"ר לופז מתיחס לאירוע האמור, לראשונה, במכתבו מיום 10.11.98 (המכתב מצורף). יצוין כי במכתבו של ד"ר לופז, מיום 19.11.98 הוא מתיחס להדף אויר שספג התובע בעין שמאל, בעוד התובע התלונן על איבוד ראיה ונזק שנגרם לעינו הימנית (ר' עדות התובע לחוקר - נ/1 - וכן עדותו בבית הדין וטופס ההודעה על הפגיעה - נ/4).
הפגיעה הקשה היתה בעינו הימנית של התובע. לדבריו הוא לא נתן דעתו לעין השמאלית. רק לאחר שנבדק במיאמי, התברר לו בדיעבד, כי גם עינו השמאלית פגועה (עדות התובע - עמ' 3).
 
יג. התובע טוען, כי במסגרת הבדיקות השנתיות אותן הוא מחויב לעבור כימאי, לא אובחנה אצלו אף פעם בעיה בעיניים ואף לא בראיה משך כל שנות עבודתו ב"צים".
עיון בתיק הרפואי של התובע מראה, כי בשנת 1981 טופל התובע על ידי פרופ' ניימן, מומחה למחלות עיניים, בבית חולים "רוטשילד" בחיפה (ר' סיכום המחלה מיום 19.1.81 בתיקו הרפואי של התובע ב"צים" - נ/3).
יד. בדצמבר 1998, נבדק התובע על ידי ד"ר גלבוע - מומחה למחלות עיניים, אשר סיכם את מצב עיניו של התובע, לבקשת רופא "צים", בחוות דעתו מיום 27.12.98 (ר' מכתבו של ד"ר גלבוע, בתיק הרפואי - נ/3)."
 
4. כאמור, הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.
 
התובע טוען, כי הדף האויר שחש בפניו, ביום 27.10.98, גרם, תרם או החמיר את המצב בשתי עיניו, והוא תומך יתידותיו, בין היתר, על מכתביו של ד"ר לופז.
 
הנתבע טוען מנגד, כי אין כל קשר בין "מכת הדף האויר", שספג התובע ביום 27.10.98 לבין המצב שאובחן בעיניו.
לטענת הנתבע, המצב בעינו הימנית מהווה החמרה של הטיפול אותו עבר התובע לפני נסיעתו, ואין לו כל קשר להדף האויר.
אשר לעין השמאלית, טוען הנתבע, כי התובע לא נפגע בה, וכי אין כל קשר בין גילוי הנזק בעין שמאל לבין הדף האויר.
 
5. חוות הדעת של המומחה :ו
בית הדין מינה את ד"ר מ. סילנפרוינד, מומחה למחלת עיניים, מבית החולים "שערי צדק" בירושלים, כיועץ - מומחה רפואי מטעם בית הדין, והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות :נ
 
"א. מהי המחלה שאובחנה בכל אחת מעיניו של התובע, בבדיקה שבוצעה על ידי ד"ר לופז בבית החולים במיאמי ?
ב. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה, מיום 27.10.98 לבין המצב שאובחן בעיניו של התובע בבית החולים במיאמי ?
נא להתיחס לכל עין בנפרד.
ג. האם מכת הדף האוויר שחש התובע, ביום 27.10.98, גרמה, תרמה או החמירה את מצב עיניו של התובע ?
המומחה מתבקש להתיחס לכל עין בנפרד.
ד. האם האבחנה בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (נ5/), תואמת את מימצאי הבדיקות ואת תיאור הטיפול כפי שמופיעים ברישומיו של ד"ר לופז ?
ה. אם סבור המומחה כי לא התקיים קשר סיבתי בין מכת הדף האויר מיום 27.10.98 לבין מצב עיניו של התובע, האם לדעת המומחה הנזק שאובחן נובע ממצב קונסטיטוציונלי של עיני התובע, ומדוע ?
ו. אם סבור המומחה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק שנגרם לעיניו
של התובע, האם כל תקופת אי הכושר שניתנה לו על פי התעודה הרפואית
לנפגע בעבודה, נגרמה כתוצאה מהאירוע הנ"ל, ואם לא, לאיזו תקופה
ומדוע?"
 
בחוות דעתו מיום 2.10.01, קבע המומחה, כי התובע סובל מהפרדות רישתית בעין ימין, כתוצאה מקרע ברישתית, ומשינויים ניווניים ברישתית עין שמאל.
המומחה הבהיר בחוות דעתו, כי "קרע ברישתית יכול להיגרם כסיבוך של היפרדות זגוגית VITREOUS DETACHMENT ושל הצטמקות הזגוגית SYNERESIS.
תהליכים פתולוגיים כאלו של הזגוגית שכיחים בכ- 50% מבני האדם הבריאים בגילו של התובע. כאשר הזגוגית מצטמקת באיטיות היא עלולה להפעיל כוחות משיכה על איזורים אפיניים ברשתית עד לקריעתה וגרימת הפרדות רשתית. התהליך הוא איטי והדרגתי ועלול לגרום לקרע ברישתית ברגע מסוים ללא סיבה נראית לעין. מאידך, תנועות האצה והאטה פתאומיות של הזגוגית המצומקת גורמות למשיכה פתאומית של הרשתית ועשויות לקרוע אותה במנגנון שתואר. לא מן הנמנע שזעזוע פתאומי של הגולגולת שארע בשל הדף אוויר יגרום לתזוזה של גוף הזגוגית המצומק ולמשיכה מוגברת של הרשתית עד לקריעתה, כדוגמת הקרע ברשתית עין ימין.
לעומת זאת, השינויים הניווניים ברשתית עין שמאל הם קונסטיטוציונליים ואינם נגרמים ע"י טראומה".
 
המומחה הוסיף וקבע, כי מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע "מועד להיפרדות רישתית וקרעים ספונטניים ברישתיות. קרעים כאלה אכן אירעו לתובע בעין ימין בלבד, קודם לאירוע. טיפולי הלייזר שעבר בעין ימין בהימנעות ממאמץ לאחר מכן, מקטינים את הסיכון לקרעים נוספים, אך אינם מונעים אותם באופן מוחלט ולצמיתות. טיפול הלייזר שעבר בעין שמאל, איננו הכרחי ובודאי שאיננו דחוף".
 
בסיכום חוות דעתו, קבע המומחה :ב
"לדעתי, האירוע המתואר לא גרם למחלה בעין ימין, אבל תרם להופעתה באותו מועד. לא ניתן לכמת את מידת התרומה של האירוע להופעת המחלה בעין ימין" (כל ההדגשות בחוות הדעת - הוספו).
 
6. חוות הדעת המשלימה :ו
בחוות דעתו המשלימה מיום 20.3.02, השיב המומחה על שאלות הבהרה שנשאל על ידי שני הצדדים.
אשר לעין ימין, הבהיר המומחה, כי אומנם מצב עינו הימנית של התובע היה טוב יותר לאחר טיפול הלייזר שהוא עבר עובר לאירוע (ביום 3.10.98 - סעיף 3 (ב) לעיל), "אבל לא טוב כמו של עין בריאה שלא נזקקה לטיפולים". הקרע ברישתית עין ימין, שטופל בהצלחה לפני נסיעתו של התובע לחו"ל, נשאר יציב, ואף הרישתית נשארה צמודה.
הסיבה שבגינה התובע נותח במיאמי, היתה דימום מסיבי בזגוגית. הדימום בזגוגית אומנם התגלה כבר לפני אירוע ההדף, ואולם לדעת המומחה, "הדימום החמיר ב- 29.10.98".
המומחה קבע, כי "יתכן שהוחמר ספונטנית, ויתכן שהוחמר בעקבות הדף האויר ב- 27.10.98".
 
בתשובה לשאלות הבהרה מטעם הנתבע, חזר המומחה על קביעתו, כי אין מדובר בקרע חדש שגרם לירידה בראיה בעין ימין, אלא בקרע בכלי דם שמעל הרישתית, וכי אין הוא יכול לקבוע אם אותו קרע בכלי הדם, נגרם מיד לאחר אירוע ההדף, או שהיה קיים קודם לכן.
 
אשר לעין שמאל, חזר המומחה על מסקנתו, כי "לא נגרם לתובע נזק בעין שמאל כתוצאה מההדף. אצל התובע נמצאו שינויים ניווניים ברישתית שמאל שהם קונסטיטוציונליים, אינם סימפטומטיים ואינם קשורים לטראומה. הם התגלו במקרה במהלך בדיקת רישתית.
 
7. טענות הצדדים :נ
התובע טוען, בסיכומיו, כי מאחר והוא נפגע בעיניו כתוצאה מהדף אויר, הרי שמדובר בגורמים חיצוניים נראים לעין. לפיכך, פועלת חזקת הסיבתיות לטובתו, ועל הטוען היפוכו של דבר, להוכיח את טענתו. משלא הוכיח הנתבע במקרה זה היפוכו של דבר, יש להכיר באירוע, כ"תאונת עבודה".
 
לטענת התובע, מחוות דעתו של המומחה, ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, ניתן להבין כי המומחה ראה אפשרות סבירה שהתאונה גרמה "לקריעת הרישתית באמצעות תגובה של תזוזת גוף הזגוגית", באופן שלכל הפחות, האירוע תרם להופעת המחלה, גם אם לא גרם לה.
אליבא דתובע, גם לדעת המומחה, סביר יותר להניח, כי הפגימות והדימום בזגוגית שהופיעו לאחר אירוע ההדף, הינן תוצאה של אירוע ההדף, ומכל מקום, לא הוכח היפוכו של דבר.
אשר לעין שמאל, טוען התובע כי משלא סבל התובע בעין זו מכל בעיה ערב ההפלגה, יש להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", הן לגבי עין ימין, הן לגבי עין שמאל. גם אם קיים ספק כלשהו, צריך הספק לפעול לטובת התובע.
 
הנתבע טוען מנגד, כי חוסר הודאות במסקנותיו של המומחה, מצביע על כך שלא הוכח הקשר הסיבתי הדרוש, משקבע המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה :ב
"אינני יכול לקבוע אם הקרע בכלי הדם נגרם מיד לאחר אירוע ההדף, או שהיה קיים קודם לכן".
 
אשר לעין ימין, מבקשת ב"כ הנתבע לקבוע כי גם אם יתכן שהיתה החמרה, אין כל קביעה ודאית בחוות הדעת של המומחה, שהחמרה זו קשורה סיבתית לאירוע ההדף, שהרי קבע המומחה, כי החמרת הדימום יכולה להתרחש גם ללא כל טראומה, ומכל מקום "תרומת העבודה אם בכלל היתה כזו, היתה פחותה בהרבה ממי שמצבו הקונסטיטוציונלי, מועד להחמרה".
ב"כ הנתבע מפנה לדב"ע נו/0/197 המוסד לביטוח לאומי - קוהן בתיה, שם קבע בית הדין הארצי, בין היתר, כי חוות דעת רפואית, "שאינה קובעת בודאות כי אכן נתקיימו התנאים לתורת המיקרוטראומה, מביאות למסקנה כי לא היה מקום במקרה זה, לקבוע בניגוד לחוות הדעת הרפואית, כי אכן יש קשר סיבתי בין עבודת המשיבה לבין הפגיעה בגבה".
 
8. דיון והכרעה :ו
לדעתנו נכון לסווג מקרה זה, על פי הרישא של סעיף 83 לחוק.
האירוע שתואר בהחלטת העובדות, הוא אירוע פתאומי של הדף אויר שנפלט ממאווררים הנמצאים באזור הטורבינות, בחדר המכונות של האוניה.
מדובר, איפוא, בגורם חיצוני נראה לעין.
לאחר שעיינו בחוות הדעת של המומחה, הגענו למסקנה כי התוצאה שונה לגבי שתי העיניים.
לדעתנו, דין התביעה להתקבל לענין עין ימין, ולהידחות לענין עין שמאל.
 
עין ימין :נ אכן מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע מועד להיפרדות רישתית, ואף אירעו לו קרעים כאלה בעין ימין לפני אירוע ההדף.
עם זאת, קבע המומחה, באופן פוזיטיבי, כי האירוע, הגם שלא גרם למחלה, תרם להופעתה באותו מועד.
איננו מתעלמים מפסיקת בית הדין הארצי, הקובעת כי חוסר ודאות או נקיטה בלשון "עלול" או "יתכן", אינה מספיקה על מנת להוכיח קיומו של קשר סיבתי לענין הכרה באירוע כ"תאונת עבודה".
עם זאת, יש לקרוא את חוות הדעת במכלול.
יפים לכאן, דברי כב' השופט רבינוביץ, בעב"ל 465/97 זאב און - המוסד לביטוח לאומי (פסק הדין מיום 1.11.01) :ב
"יחד עם זאת, מניסוח הדברים על ידי המומחה, כפי שבא לידי ביטוי במילים 'למרות האמור בסעיף ב. לעיל, (ההדגשה הוספה - ע.ר.). משהופיעה כבר המחלה הרי שהאירוע החריג עלול היה להחמירה', והחזרה על קביעה זו גם בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, מותירה את הרושם, שאכן מדובר בסבירות ממשית של החמרת המחלה עקב האירוע החריג. הוסף לכך את הנתון כי מדובר בחוק סוציאלי ותגיע למסקנה - שדי באמירה זו של המומחה הרפואי כדי להרים את נטל ההוכחה המצדיק סיווג התאונה כתאונה בעבודה".
נראה לנו כי גם במקרה זה, אין להיתפס למילה זו או אחרת, המבטאת חוסר ודאות מאחר וניתן להבין משתי חוות הדעת של המומחה, שלדעתו קיימת אפשרות סבירה וממשית שהאירוע תרם להופעת המחלה, במועד בו הופיעה, והחמיר את מצבה.
 
משקבענו כי מדובר בתאונה שאירעה כתוצאה מגורם חיצוני, ולא הוכח היפוכו של דבר, דין התביעה, לגבי עין ימין, להתקבל.
 
עין שמאל:ו אשר לעין שמאל, שונים פני הדברים. המומחה קבע באופן חד משמעי, כי "לא נגרם לתובע נזק בעין שמאל כתוצאה מההדף", וכי השינויים הניווניים ברישתית שמאל, היו קונסטיטוציונליים ו"אינם קשורים לטראומה".
אשר לעין שמאל, לא הוכח, איפוא, הקשר הסיבתי הדרוש.
 
9. התוצאה :נ
מכל הטעמים הנ"ל, הננו קובעים כי מצב עינו הימנית של התובע הוחמר בעקבות האירוע מיום 27.10.98, והחמרה זו הינה בגדר "תאונת עבודה".
בכל הנוגע לעין שמאל - התביעה נדחית, משלא הוכח הקשר הסיבתי הדרוש.

הנתבע ישלם לתובע דמי פגיעה על פי החוק.
 
בהתחשב בתוצאה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון