רישיון לישיבת ארעי מסוג א/3

רישיון לישיבת ארעי מסוג א/3
רקע כללי וההליך
1. התובעים כמרים בכנסיה הארמנית אורתודוכסית בירושלים, בעלי דרכונים זרים ומחזיקים באשרות כניסה מסוג א/3 חלקם שוהה בישראל שנים ארוכות.
בקשתם , שהוגשה לנתבעים ביום 6/02 להכיר בהם כתושבים, לצורך קבלת שירותי בריאות, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994, נדחתה על ידי הנתבע. על דחיה זו הוגשה ביום 4.9.02 התובענה דנן. ביום 1.1.03 נכנס לתוקפו חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003) תשס"ג – 2002 [להלן "חוק ההסדרים"] שקבע כי מי ששוהה בישראל מכח אשרת א/3 לא יוכר כתושב לענין הביטוח הלאומי, והזכויות המוענקות מכוחו, ותיקן למעשה את חוק הביטוח הלאומי.


2. הזכות לביטוח בריאות, בה עסקינן, הינה בעיקרה צופה פני עתיד, נועדה ליתן כיסוי ביטוחי בעת הצורך הרפואי. לפיכך הצדדים ביקשו לעסוק בתחילה בשאלת תחולת התיקון לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב, תשנ"ה – 1995, (להלן החוק). לאור זאת, ובשים לב לכך שהשאלה הינה שאלה משפטית, הסכימו הצדדים להגיש סיכומיהם, בשאלת תחולת התיקון כאמור.פסק הדין ניתן אפוא על יסוד סיכומיהם והחומר שהוגש לתיק כאמור.

טענות הנתבע
3. הנתבע טען, כי התובעים בעלי אשרת כניסה, של אנשי דת – א/3 ישיבתם בארץ הינה עפ"י צוו הכנסיה, כל עוד נדרשת פעילותם בזיקה לקהילה וכל עוד לא קיבלו מהכנסיה אחרת. כיוון שכך ישיבתם בישראל נעדרת מימד של קבע וזיקתם לישראל ארעית חרף הזמן הארוך בו הם נמצאים כאן.נ
עוד טוען הנתבע כי על פי סעיף 2 א (ב) (5) לחוק כפי שתוקן על ידי חוק ההסדרים:
"לא רואים כתושב ישראל, בין השאר כל אחד מאלה:
(1) שוהה שלא כדין.ב
(2) מי שבידו היתר
(3) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3, או ב/4
(4)
(5) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6 (ג) בתקנות הכניסה..."

כאמור בס"ק 2 א (ב) (5) לחוק נקבע מפורשות, שמי ששוהה על פי אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 – שהיא האשרה שברשות התובעים- לא יחשב כתושב לצורך החוק.

טענות התובעים
4. לטענת התובעים פנו עוד לפני חודש 6/02 לנתבע וביקשו לקבל הכרה בזכאותם לביטוח בריאות ממלכתי, אך נדחו ולכן פנו בצוותא חדא ב 6/02 באמצעות בא כוחם, אך נדחו, כאשר הדחיה בתחילה היתה לאור הנחיה שהוצאה ב 12/01 (ההנחיה צורפה כנספח ד' לסיכומי התובעים להלן ההנחיה) שכל אדם לרבות אנשי כמורה, השוהים בישראל מכח אשרת כניסה א/3, אינם זכאים להחשב כתושבים ולכן לא יבוטחו בביטוח בריאות.
באשר לחוק ההסדרים, שתיקן את חוק הביטוח הלאומי, כאמור הרי שנקבע בו, לטענת התובעים, כי התיקון לא יחול על מי שניתן לו, לפני יום התחולה אישור בכתב מהמל"ל, שלפיו הוכר כתושב. התיקון לא חל אפוא רטרואקטיבית, על מי שהיה זכאי לקבל אישור מהמל"ל, בדבר הכרה בתושבותו כמו התובעים. אילו הנתבע היה פועל ומטפל בעניינם של התובעים במועד היו מקבלים הכרה כתושבים וממילא לא היה התיקון בחוק ההסדרים חל עליהם כאמור בסעיף 25 (ב) לחוק ההסדרים.

5. עוד טען ב"כ התובעים כי עניינם של התובעים (שהגישו תביעתם לפני התיקון בחוק ההסדרים) צריך להבחן לאור המצב שהיה עוד לפני התיקון בחוק ההסדרים. לפני התיקון בחוק ההסדרים זכאים היו התובעים לקבל הכרה ואישור על תושבותם וממילא אף לפני התיקון יש להכיר בהם כזכאים.
ב"כ התובע תולה יהבו בנספח ב' לסיכומיו, מכתבו של מנהל סניף הביטוח הלאומי, בו הוא כותב כי מאז 12/01, עת נתקבלה ההנחיה לפיה אין להכיר כתושב במי שנמצא בישראל מכח אשרה א/3. לעומת זאת לפני כן (לפני 12/01) קיבלו גם אנשי כמורה, בעלי אשרה א/3, הכרה של "תושב" מאת הנתבע. התובעים שהו בארץ תקופות ארוכות עוד לפני הוצאת ההנחיה וממילא זכאים היו לקבל הכרה כתושב ולפיכך לא צריך התיקון לחול עליהם.ו

6. עוד טען ב"כ התובעים כי התובעים מופלים לרעה לעומת כמרים ששוהים בארץ מכח אשרה דומה א/3, וקיבלו הכרה, "כתושב" לפני הוצאות ההנחיה. כן טען ב"כ התובעים כי אי הכרה בתובעים כתושבים, מהווה פגיעה בזכות יסוד ובעקרון השוויון שהוכר כזכות יסוד שאין לפגוע בה.נ
ההנחיה שהוצאה בחודש 12/01 אינה חוקית, כיון שאינה עומדת בפסיקת ההגבלה שבחוק היסוד ובכל אופן כאמור אף אם ההנחיה חוקית הרי שהתובעים השוהים בישראל לפני מועד הוצאתה, זכאים היו לקבל הכרה כתושב , לפי המצב הקודם, שהרי ביקשו להגיש את תביעותיהם לפני 12/01 אך סירבו, ואילו היה הנתבע מקבל את בקשותיהם הרי שמצבם היה אחר.

פסק דין
7. נקדים ונאמר כי לא הוכח שהתובעים כאמור פנו לנתבע לקבל הכרה כ"תושב" לפני הוצאת ההנחיה – דהיינו לפני 12/01. ענין זה צריך הוכחה פוזיטיבית ולא נטען מפורשות אף לא בכתב התביעה, למעט טענה כללית, בס' 6 לפיה התובעים פנו באמצעות הפאטריארכיה הארמנית בירושלים, לנתבע, לפני יום 5.6.02 – אך לא נטען ולא התברר מתי היה זה אם בכלל, האם בשנת 2002 או בשנה אחרת.

8. עוד ראוי לאמר בפתח דברינו כי הזכות לבריאות, וביטוח בריאות כזכות יסוד, הופיע בהצ"ח יסוד זכויות חברתיות בסעיף 3. יש לשים כי הזכויות החברתיות המפורטות בהצעת החוק מוקנות לתושב, ולא לכל אדם (כמו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו).ב
מיהו תושב ענין זה נקבע בין היתר על פי חוק הכניסה לישראל. בכל אופן יש לזכור כי הצעת חוק יסוד זכויות חברתיות, לא התקבלה ואף אילו היתה מתקבלת, הרי שהזכויות הקבועות בה, ביניהן הזכות לבריאות, מוקנות רק לתושב. עוד נזכיר כי קבוצות רבות, שאינן מקבלות את הזכות מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, רוכשות לעצמן באופן פרטי, ביטוח רפואי, מה שאפשר לעשות בשוק הביטוח הישראלי.ו

9. לטענת ב"כ התובעים כאמור יש לבחון עניינם של התובעים לפי המצב שהיה לפני ההנחיה שיצאה בחודש 12/01. לא מצאנו לכך תימוכין. ההכרה כתושב לפי המצב שהיה בטרם ההנחיה (דהינו לפני 12/01) נעשתה על ידי הנתבע, אף ביחס לאנשי כמורה שהחזיקו באשרה א/3 ושפנו לנתבע וקיבלו הכרה כזו. ביחס לתובעים לא הוכחה כאמור, פניה כזו, וממילא לא היתה להם הכרה כתושב. ככל רשות מנהלית, רשאי היה הנתבע לשנות את מדיניותו לגבי הכרה כתושב, במי שאוחז באשרה א/3. שינוי זה נעשה בהתאם להנחיה מחודש 12/01, נספח ד' לסיכומי התובעים. שינוי זה נעשה לגבי העתיד – מכאן ואילך תוך הבחנה בין מי שכבר קיבל הכרה כתושב, עד אותה עת, למי שלא קיבל הכרה כתושב. זו דרכה של הרשות המנהלית לשנות מדיניות מכאן ואילך, כדי לא לפגוע במי שכבר קיבל הכרה כאמור לעיל. זו גם היתה דרכו של המחוקק הראשי בחוק ההסדרים בסעיף 25 (ב) ביחס לביטוח הנכות השארים והזקנה בו הבחין בין מי שכבר קיבל הכרה כתושב, לבין מי שטרם קיבל הכרה כתושב.נ
בדרך האמורה אין הפליה, שהרי יש שונות בין מי שכבר קיבל ההכרה כתושב והזכויות הנגזרות מכך, למי שטרם קיבל הכרה ואין מקום לטענה ההפליה.

10. הרציונל העומד בבסיס ההנחיה, ככל הנראה, הינו שמי שבא בצוו הכנסיה לכהן בקודש, זיקתו הינה לקהילה אליה נשלח לכנסיה ולהוראותיה ולא לישראל דווקא. הוא נכון לעזוב לכל מקום שידרש על ידי הכנסיה, וזיקה זו חזקה מהזיקה לישראל.ב

11. לאור כל האמור לא מצאנו פגם בשינוי המדיניות ובהנחיה החדשה שיצאה מהמוסד ביום 20.12.01. נציין כי אין גם חוסר סבירות או חוסר תום לב בהנחיה ביחס למי שלא קיבל הכרה כזו שהרי יש כאן שונות, בין שתי הקבוצות ולא זו כהרי זו.

12. פניתם של התובעים באמצעות בא כוחם היתה כאמור רק ביום 5.6.02 אותה עת היתה כאמור מדיניות חדשה, שעוגנה בהנחיה ובהתאם לה לא ניתנה לתובעים, הכרה כתושבים. הנתבע ישם את ההנחיה כדבעי ביחס לתובעים ולא מצאנו שיש הצדקה לסטות מההנחיה במקרה זה. אין אפוא באמור נימוק המצדיק התערבות בהחלטת הנתבע, שפעל לפי ההנחיה.ו

13. אף אם תמצי לאמר שהיה פגם בישום ההנחיה ביחס לתובעים (ולא כך היא דעתנו כמוסבר לעיל) אין לאמר כי לתובעים ניתנה הכרה כתושבים. לאחר יום 1.1.03 חל התיקון לחוק לו הוסף כאמור סעיף 2 א (ב) (5) כפי שתוקן בחוק ההסדרים. בהתאם לסעיף 2 א (ב) (5) לחוק, הרי שלא יראו כתושב ישראל בין השאר "מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6 (ג) בתקנות הכניסה" אין חולק כי לתובעים אשרה א/3 וכי לא קיבלו הכרה כתושב לפני יום 1.1.03.נ

14. תחילתו ותחולתו של התיקון שנעשה ע"י חוק ההסדרים נקבעו בסעיף 25 כדלקמן:
"25. (א) סעיפים 1, 2א, 18, 23א, 74, 200, עד 202, 247, 307, 310, 378 ו 405 בחוק הביטוח הלאומי הלאומי... יחולו על גמלאות ודמי ביטוח המשתלמים בעד יום תחילתו של חוק זה (בסעיף זה – יום התחילה) ואילך.ב
(ב) על אף האמור ב סעיף קטן (א), הוראות סעיף 2 א בחוק הביטוח הלאומי... לא יחולו, לענין פרקים ט ו י"א בחוק הביטוח הלאומי, על מי שניתן לו לפני יום התחילה אישור בכתב מאת המוסד לביטוח לאומי, שלפיו המוסד לביטוח לאומי ראה בו תושב ישראל".ו

סעיף 25 (ב) מבהיר שהוראות סעיף 2 א' הנ"ל לא יחולו, לענין פרקים ט ו י"א, הם פרקי נכות זקנה ושאירים, על מי שניתן לו בפועל לפני יום התחילה אישור בכתב, מאת המוסד לביטוח לאומי, שלפיו המוסד לביטוח לאומי ראה בו תושב ישראל. מכאן שהוראות סעיף 2 א' יחולו, לענין הפרקים האחרים שבחוק, גם על מי שניתן לו אישור בכתב שלפיו המוסד רואה בו תושב. במקרה דנן לתובעים לא ניתן אישור (הכרה בתושב) כאמור ואף לא הוכח שהיו זכאים לאישור (הכרה כתושב) כאמור במועד בו פנו 6/02 לאור ההנחיה שהיתה אז בתוקף.נ
ממילא לא קיבלו אישור מהנתבע לפיו הוא הוא מכיר בהם כתושבי ישראל. ויודגש כי המחוקק ביחס לפרקי נכות זקנה, ושאירים דיבר על מי שקיבל הכרה בפועל ולא על מי שהיה זכאי לקבל אישור מהנתבע. מושג של "היה זכאי" כלל לא הוזכר בחוק ההסדרים או בכלל. כאמור, מדובר על תובעים שקיבלו אישור בכתב מהנתבע (הכרה כתושב) לצורך פרקי נכות זקנה ושאירים בלבד לפיו הנתבע מכיר בתושבותם. אין כאמור מחלוקת שהתובעים בהם דן הענין, לא קיבלו אישור מעין זה ואין מחלוקת שלא עסקינן בזכויות בקשר לנכות זקנה או שאירים. העובדה שבעבר קיבלו חלק מבעלי אשרת שהייה א/3, אישור שהם תושבי ישראל אינה מעלה ואינה מורידה לעניינם של התובעים שכן, כאמור, המצב שונה והשינוי עוגן בתחילה בהנחיה ולימים בחקיקה. מהמקובץ עולה שהתובעים אינם זכאים לקבלת שירותי בריאות על פי חוק. אין מדובר בתיקון חוק בעל תחולה רטרואקטיבית שהרי גם לפני החוק, היו הנחיות שאף בהן כאמור לא נמצא פגם, ואף לפיהן לא היו התובעים זכאים ל"הכרה כתושב".ב

15. זכאותם של התובעים בין אם תבחן על פי ההנחיות שהיו בתוקף עת הגישו התובעים את תביעתם לנתבע ב 6/02 ובין אם תבחן לפי החוק ס' 2 א (ב) (5), אין לתובעים (שהם בעלי אשרה א/3) זכאות לקבל הכרה כתושבים, הזכאים לזכויות מכח חוק ביטוח בריאות ולפיכך דין תביעתם להדחות.
בשים לב שעסקינן בחוק סוציאלי ובתביעה עקרונית אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.נ


נציג ציבור מר ממליה נציג ציבור מר דבש אייל אברהמי,אב"דשופט                          



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. רישיון הפקת מים

  2. רישיון מסוג א-5

  3. רשיון סחר עתיקות

  4. בריכה ללא רישיון

  5. רישיון לישיבת קבע בארץ

  6. אשרה ורשיון לישיבת ארעי

  7. פקיעת רישיון ישיבת קבע

  8. מכירת פרחים ללא רישיון

  9. רישיון לישיבת ארעי מסוג א/3

  10. אחסנת חומרי בניין ללא רישיון

  11. סירוב לתת רישיון יועץ השקעות

  12. ניהול חשבון השקעות ללא רישיון

  13. מכירת אולם אירועים ללא רישיון

  14. ביטול רישיון מנהל תיקי השקעות

  15. ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון

  16. צו סגירה לגני אירועים ללא רישיון

  17. זיכוי מעבירת ניהול עסק ללא רישיון

  18. שלילת רישיון טיס עקב בעיות רפואיות

  19. העברת רישיון במקרקעין של בעל המקרקעין לאחר

  20. רישיון ישיבה בישראל למי שאינו יהודי מעל גיל 60

  21. זכות הרישיון במקרקעין הינה זכות אישית שלא ניתנת להעברה

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון