הימנעות מהזמנת עד רלבנטי

הימנעות מהזמנת עד רלבנטי זוהי תובענה אשר הגישה התובעת, חברת בטוח, כנגד הנתבע בגין טענה לאי-תשלום דמי בטוח בגין הוצאת פוליסות לבטוח כלי רכב, וזאת בסכום כולל של 90,782 ₪. רקע עובדתי התובעת הגישה תביעתה בסדר דין מקוצר, על יסוד טענתה להפקת תשע פוליסות לביטוחם של תשעה כלי רכב ונגררים בשנים 1996 - 1997, אשר היו בבעלות הנתבע. הנתבע טען בבקשה למתן רשות להתגונן כי שילם התשלומים הנדרשים מדי חודש בחודשו לנציג של סוכנות בטוח בשם "פזית" - ולפיכך היה על האחרונה להעביר תשלומיו לתובעת. ב"כ הצדדים הסכימו למתן רשות להתגונן - ובמסגרת ישיבת ההוכחות הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית - ואילו הנתבע הפנה את ביהמ"ש לתצהירו אשר תמך בבקשה למתן רשות להתגונן. דיון מטעם התובעת העידה בפני גב' מרי קיוויס בתצהירה ת/1, כי במסגרת תפקידה כמנהלת מחלקת הגביה בחברת הבטוח הכשרת הישוב, טיפלה בתשע פוליסות לכלי רכב אשר נערכו לבקשת הנתבע, כדלקמן: פוליסה מס' 80016738/96 לרכב נגרר מ.ר. 00-562-71. פוליסה מס' 80016737/96 לרכב נגרר מ.ר. 00-416-34. פוליסה מס' 72752077/95 לרכב וולבו 850 מ.ר.06-543-88. פוליסה מס' 72752079/95 לרכב אולדסמוביל מ.ר. 82-207-76. פוליסה מס' 80015545/95 לרכב וולבו מ.ר. 00-811-28. פוליסה מס' 80080016736/96 לרכב נגרר מ.ר. 01-886-79. פוליסה מס' 80015544/95 לרכב וולבו מ.ר. 00-755-22. פוליסה מס' 80015546/95 לרכב וולבו מ.ר. 00-129-73. פוליסה מס' 80015547/95 לרכב סוג דאף מ.ר. 00-588-16. פוליסות אלו, אשר הינן לבטוח מקיף, הוצאו לדרישת הנתבע בהתייחס לכלי רכב בבעלותו, אשר חלקו נרכש בעסקות "ליסינג" מחברת ח.ל. מימון ושרותים בע"מ, לגביהם שולמו אף תעודות בטוח החובה. כמו כן, על פי האמור בפוליסות דנן, אשר העתק כל אחת ואחת מהן, לרבות המסמכים המהווים "רשימה", צורפו לתצהירה, היה על הנתבע לשלם את דמי הפוליסות באמצעות חיוב חשבונו האישי מס' 446645 בבנק דיסקונט, סניף הדרום, בהוראת קבע בשישה עד שמונה תשלומים. התובעת שלחה לנתבע הודעות על אי-תשלום דמי הפוליסות - כמצויין בשאילתות לגבי כל רכב ורכב למערכת הגבייה - וחלקן של הפוליסות בוטל בהעדר תשלום לאחר מתן התראה כחוק. בחקירתה הנגדית, חזרה הגב' קיוויס על דברי עדותה הראשית לעיל, ולשאלה אשר הוצגה ע"י ב"כ הנתבע בדבר שיהוי בהגשת התובענה לאחר שזו הוגשה כ- 6 שנים לאחר היווצר החוב, ענתה כי על פי הוראות הדין הקיים באפשרותה לעשות כן עד תום 7 שנים למן מועד היווצר עילת התביעה. (ראה: פרטיכל עמ' 11 שורות 16 - 24; עמ' 12 שורות 5 - 1). מנגד, העיד הנתבע בתצהיר אשר תמך בבקשה למתן רשות להתגונן כי שילם התשלומים בגין קיומן של הפוליסות לבטוח באמצעות סוכנות בטוח בשם "פזית" - אשר אינה קיימת עוד כיום - ועל האחרונה היה להעביר תשלומיו לתובעת. על כן, לגרסתו, אין לדרוש ממנו עוד כל סכום שהוא המתייחס לתשלום דמי הפוליסות נשוא הדיון. להלן דברי הנתבע בתצהירו נ/1 לעניין זה, כדלקמן: "7. אכן סוכם שאני אבצע דרכם את הביטוחים, כמו כן סוכם כי דמי הביטוח ישולמו בשיעורים חודשיים. 8. ואכן מידי חודש היה מופיע נציג של "פזית" ודמי הביטוח היו משולמים לידיו. 9. מאז ועד היום לא קיבלתי כל הודעה שאני חייב על חשבון דמי הביטוח סכום כלשהו בודאי לא מחברת "פזית" ולא מן המשיבה 1 עד שקבלתי את התביעה ביום 22.10.01. 10. במהלך תקופת הביטוח הנטענת ע"י המשיבה 1 לא היה לי כל מגע עמה ובמידה והתעוררו שאלות כלשהן נעשה הכל באמצעות חברת "פזית" ". הנתבע אינו חולק, איפוא, על החובה לשלם לתובעת דמי הבטוח עבור כלי הרכב, אלא שטוען הוא כי שילם מעת לעת סכומים אלה לידי נציג של חברת "פזית". כן ציין בתצהירו כי ייתכן שאותה חברת "פזית" העבירה תשלומים לחברת בטוח אחרת, היא חברת בטוח "הפניקס", כדלקמן: "13. כמו כן ידוע לי שפזית היתה מבטחת כרצונה בחברת ביטוח שהיא בחרה ולי לא היתה שליטה על כך, חברת פזית העבירה את הביטוחים שבצעה עבורי לחברת הפניקס ולמעשה לא זכור לי מתי נעשה הדבר". (ההדגשה לא במקור - ח.י.). עולה מאלה, כי למול החומר הראייתי רב ההיקף אשר הגישה התובעת המכיל העתקי הפוליסות, "הרשימות", הודעות על מתן פיצויים בגין תאונות בפרק זמן הבטוחים, הודעות על קיום חובות שוטפים ואתראות על ביטול הפוליסות או חלקן - לא הציג הנתבע כל מסמך שהוא לאישוש גרסתו בדבר תשלומי פרמיות לידי סוכנות הבטוח "פזית". שורת ההגיון דורשת כי מאן דהוא המבטח תשעה כלי רכב ישמור בידיו כל אישור ואישור בדבר ביטוחם של כלי רכב - שכן אין המדובר בסכום פעוט וחד פעמי. בענייננו, אין כל אתחלתא לראיה שהסכומים הנדרשים שולמו - ולפיכך גירסת הנתבע מעוררת יותר מתמיהה ואינה מהימנה עלי. יתר על כן, ראוי היה שהנתבע יביא עד רלבנטי מטעמו לאישוש טענותיו בדבר התשלומים, ברם, עד כזה לא הובא ע"י הנתבע. לעניין זה, קובעת הפסיקה מפורשות כי מחדלו של בעל דין בהבאת עד רלבנטי אשר עדותו עשויה היתה לתמוך בגרסתו - תיזקף לחובתו. לענין זה ראה פסק הדין ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) עמ' 651, בעמ' 658, בו נקבע כדלקמן: "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד." ובהמשך נאמר: "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה..." כמו כן, ראה: ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פד"י מ"ד(1) עמ' 239, בעמ' 245, שם נאמר: "... אכן, ככלל, אי-העדת עד רלוואנטי 'יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...'" ובהמשך נאמר: "... משלא הביא בעל-דין ראיה שהיתה ברשותו, עשוי הדבר - אך אינו חייב - לשמש יסוד למסקנה, שהראיה לא הובאה, כיוון שהיתה פועלת לרעת בעל-הדין..." עוד ראה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד (4) 602, כדלהלן: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו." לענין זה ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה." בתצהירו, לא חולק הנתבע על כך כי מעת לעת הסתייע הוא בפוליסות לבטוח מקיף לשם קבלת שיעבוד על כלי הרכב אצל הבנקים למטרת קבלת הלוואות, הסתייע בקבלת הודעות מטעם התובעת המאשרות קיום מיגון לכלי הרכב כחוק, וכן קיבל פיצוי כספי בגין תאונות והודעות בכתב על אי הגשת תביעות - במקרים שדרש. משמע, הנתבע נהנה מן הפוליסות אשר היו בתוקף - ולא הועלתה כל טענה כי התובעת שללה ממנו מתן כיסוי ביטוחי עם דרישתו מכל סוג ומין. לענין תמיהה זו של העדר תשלום לתובעת, על אף קיום הפוליסות והשימוש המגוון בהן, ענה הנתבע בחקירתו הנגדית כדלקמן: "ש. אז מה שכתוב בתצהיר לא נכון. ת. מה, שלגבי מה? ש. לגבי העובדה שחברת פזית העבירה את הביטוחים שלך לחברת הפניקס? ת. נכון מאוד, אבל יכול להיות שזה לא מסוגנן טוב. זה הכל. זה נכון מאוד. ש. אז בוא תראה לי למה התכוונת. אתה בוטחת בחברת הפניקס, ת. התכוונתי, בחברת פזית היו מבטחים אותי איפה שהם רוצים. היו מקבלים כסף, ש. אדוני, פזית זו סוכנות ביטוח ולא חברת ביטוח. האם אתה יודע איפה סוכנות הביטוח שלך ביטחה אותך, או שלמעשה אין לך שום ידיעה שאיפה בוטחת ת. לא, אני, מה? זה? הם היו מבטחים אותי. הם היו אומרים לי. הייתי בקשר עם אחת בשם אורית, אירית. ש. שאלתי אותך אם אתה יודע באיזה חברת ביטוח אתה, הרכבים המפורטים בכתב התביעה, היו מבוטחים. ולמעשה, אתה מצהיר שאין לך שום ידיעה. ת. לא. ש. כלומר, מה שכתוב בסעיף 13 פשוט לא נכון. ת. לא" . (ראה: פרטיכל עמ' 27, שורות 2-21). הנתבע לא הכחיש בחקירתו הנגדית כי בוטחו שלוש משאיות, שלושה נגררים, מערבל בטון ושני כלי רכב פרטיים - אלא שטען כי לא החזיק בידיו הפוליסות - וכי פנה לחברת "פזית" ולא קיבל העתקן, כדלקמן: "ש.שילמת עבור פוליסות ולא קיבלת אותן מעולם? ת. כן. בטח. מה, בחינם עושים לי ביטוחים? ש.איפה הפוליסות? ת. אני לא יודע. תשאלי אותם. ש. אני שואלת אותך. ת.צריכים להזמין את פזית. ש. אני לא רוצה לקבל הצעות. אני רוצה לקבל תשובות. אני שואלת אותך, ת. אני לא יודע. אין חברה. פניתי לשם. אין פזית. ש. אין פזית, ואין לך פוליסות. לא קיבלת מעולם, ת. לא. רציתי ללכת, לקחתי את התיק ורציתי לראות מה קרה. אין עם מי לדבר " . (ראה: פרטיכל עמ' 28 שורות 24 - 16; עמ' 29 שורות 2 - 1). אשר לאופן בו שילם הנתבע ולשמירת קבלות בידיו על התשלומים עבור דמי הבטוח ענה הנתבע בחקירתו הנגדית כדלקמן: "ש. אתה היית משלם לו כל חודש. ת. כן. ש. איפה הקבלות? ת. הקבלות, אני מסביר לך. פשוט, גנבו את כל הקבלות. אני מסביר לך. יש לי אישור של המשטרה ויש לי אישור של המועצה גם. אם את רוצה לקבל אותן, אני מוכן לתת לך. אמרת לי שאת לא מוכנה לקבל אותן. ש. לא. דוחות למע"מ, למס הכנסה, זה בודאי לא נשרף במע"מ או במס הכנסה. למה אותם לא הבאת? ת. את כל הספרים שהיה, בא יום אחד בטעות המועצה לקחה אותם וזרקה אותם. את לא מבינה? רציתי לשפץ את המשרד. עוד אלפי פריטים. זה לא רק זה, ש. אני חוזרת על התנגדותי לכל. ת. אם תרצי, אני מוכן להפנות. ש. לכל גרסה שלא הושמעה מעולם בשום מקום. אני ממשיכה. אז אין לך קבלות ואין לך פוליסות? איפה רואה החשבון שלך? יש אצלו עותקים של כל כרטסת החשבונות שלך? בודאי הגשת כל שנה. ת. שמה? הגשתי כל שנה. ש.דו"ח, נכון? ת. כן. ש. למה לא הבאת את החומר כדי להוכיח שהיו לך קבלות, משהו, אישורים על תשלום? אישור של הוצאת הספרים. ת. כל האישורים היו אצלי במשרד. ואלפי פריטים לקחו. לא רק האישורים והחשבוניות והקבלות וזה. אלפי פריטים לקחו לי משם". (ראה: פרטיכל עמ' 29 שורות 22 - 14;עמ' 30 שורות 14 - 1). עולה מאלה, כי הנתבע מודה בחובתו לשלם, אך לא שמר בידיו כל קבלה או רישום אחר שיש בו להעיד על קיום של התשלומים - או על פרעון של חלקם. לעניין זה, סבורתני כי הטיעון לפיו כל אחת ואחת מן הקבלות הושמדו ואינן - ואין בידיו תיעוד מקביל בכל מקום אחר שהוא - אינו סביר בעליל. כמצויין לעיל, לא סגי באמירה בעלמא כי תשלומים בסכומים כה נכבדים שולמו לסוכנות בשם "פזית" - שכן ברי הוא כי כל בר בי רב שומר היה על קבלות ואישורים בגין תשלום עבור דמי בטוח, שהם הבסיס לקיום תקינותו של הסכם הבטוח והוצאתו אל הפועל בעת הצורך. מכל האמור לעיל, נדחית גרסת הנתבע משום חוסר אמינותה - ודין התביעה להתקבל. לפיכך, ישלם הנתבע לתובעת הסך של 90,782 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הימנעות מהבאת עדהזמנת עדים