תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כללי של רכב

1. זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כללי של רכב השייך לתובע שניזוק כתוצאה מתאונת דרכים מיום 27.11.98 (להלן: "התאונה"). 2. העובדות בקצרה אשר אינן שנויות במחלוקת 2.1 בכל המועדים הרלוונטים לתביעה היתה הנתבעת מבטחתו של רכב מסוג הונדה מס' רישוי 3322917 אשר היה בבעלות התובע (להלן: "הרכב"). ביום 29.11.98 או במועד סמוך לכך, התקבל אצל הנתבעת טופס תביעה חתום על ידי מי שהייתה בעבר כלתו של התובע -הגב' חגית זוהר (להלן: "חגית"). בטופס ההודעה הצהירה חגית כי הרכב נגנב בהיותה במועדון וכי נמסרה על ידה הודעה על כך למשטרת ישראל ביום 27.11.98. 2.2 בעת חקירה משטרתית מאוחרת יותר, חזרה בה חגית מהגרסה הראשונה שמסרה בעניין גניבת הרכב והיא אף נחקרה במסירת הודעה כוזבת למשטרת ישראל. ב"כ התובע אישר דברים אלה בדיון שהתקיים ביום 3.9.02. 2.3 גרסתה השניה של חגית כפי שעולה מעדותה בבית המשפט הינה כדלקמן: "בתאריך 27.11.98, לפי זכרוני זה היה ביום חמישי בערך בשעה 10:00 בלילה, הבאתי את בתנו המשותפת לבית התובע לשמור על הילדה. הילדה היתה אמורה ללון שם... ואז נסענו אני ובעלי לשעבר לבית של חברה שלי. הייתי צריכה לתת שם דבר מה. אני נהגתי שם. חמותי ביקשה שלא לתת לאלברט לנהוג כי הוא בשלילה... בילינו במועדון. שם אלברט התחיל לשתות. בערך בשעה 03.30 לפנות בוקר התחלתי ללחוץ שאני רוצה לחזור הביתה. יום למחרת היה יום עבודה. ראיתי שאלברט שותה ומגיע לגילופין. הוא מאוד כעס על זה שאני לוחצת לחזור הביתה, ואז אמרתי שאני נוסעת והוא הצטרף אלי. במהלך הדרך אלברט התחיל עם אלימות מילולית ולאחר מכן התחיל באלימות פיזית ובאמצע הדרך הוא משך אותי בכוח מהרכב וזה לאחר שקיבלתי מכות בראש, הוא היה שיכור. הוא זרק אותי מהרכב שהמפתחות והתעודת זהות היו ברכב. הרכב היה בעצירה מלאה, אך ממונע. אני לא יכולתי להמשיך לנהוג. אני נשארתי בחוץ והוא התחיל לנסוע. הוא לקח את הרכב". 2.4 בשים לב לעדות זו, הרי שאין מחלוקת כי בעת התאונה נהג ברכב מר אלברט זיזוף - בנו של התובע (להלן: "אלברט") - אשר נהג תחת השפעת משקאות משכרים ונטול רשיון נהיגה תקף לאחר שרשיונו נשלל לתקופה של 30 חודשים. 2.5 הנתבעת דחתה את דרישתו של התובע לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו כתוצאה מהאובדן הכללי אשר נגרם לרכב בעת אירוע התאונה. 3. טענות הצדדים 3.1 לטענת התובע, בעת התאונה נהג בנו ללא רשותו, שכן התובע מסר את מפתחות הרכב לחגית בלבד והוא לא נתן רשות לחגית לאפשר לאלברט לנהוג ברכב. בנסיבות אלה, לטענתו, נהג בנו ללא היתר תוך שמעשיו מהווים שימוש ברכב ללא רשות הבעלים. לפיכך, הוא לא הפר את תנאי הפוליסה ועל כן זכאי הוא לקבלת כל תגמולי הביטוח בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. 3.2 לטענת הנתבעת, אין היא חייבת בתשלום תגמולי הביטוח בשל כל אלה: * הגרסה העובדתית אשר נמסרה לנתבעת בתחילה, לפיה הרכב נגנב מבלי שיש לתובע ידיעה באשר לזהות הגנב, התבררה כשקרית ועל כן הנתבעת פטורה מתשלום תגמולי הביטוח על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "החוק") * על פי סעיף 1 לתנאים הכללים של הפוליסה, הנתבעת תחויב בגין תגמולי ביטוח רק במקרה בו; "הנהג הינו בעל רשיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מהסוג המבוטח, או שהיו בעלי רשיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת". כאמור אין מחלוקת כי בעת התאונה נהג ברכב אלברט בלא שהיה בידו רשיון נהיגה בר תוקף. * על פי סעיף 3(ב)(5) לתנאים הכלליים של הפוליסה היא "אינה מכסה אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים ואלכוהול". אין מחלוקת כי בעת התאונה נהג אלברט תחת השפעת אלכוהול (ראה עמ' 2 לסיכומי התובע וכן כתב האישום בת"ד 31278/99 והרשעת אלברט באישומים המפורטים בו על ידי כב' השופטת אבירם- נספחים ד1 ו- ד2 לתצהיר הנתבעת). דיון 4. מרמה בתביעת תגמולים- סעיף 25 לחוק דין הטענה להדחות בהעדר הוכחה כי ההודעות הכוזבות למשטרה ולנתבעת, נמסרו על דעתו של התובע, הוא המבוטח. טופס התביעה אשר הוגש לחברת הביטוח המפרט את נסיבות התאונה השקריות, נחתם על ידי חגית ולא על ידי התובע. אף מתצהיר התובע לא ניתן ללמוד את אשר מבקשת הנתבעת ללמוד ממנו, כי כבר בסמוך למועד התאונה היו נסיבות התאונה ידועות לתובע. לפיכך, לא הוכח ניסיון מרמה על ידי התובע ועל כן אין תחולה לסעיף 25 על המקרה דנן. 5. נהיגה בניגוד לתנאי הפוליסה אין מחלוקת כי נהיגה, בהסכמת המבוטח, תחת השפעת אלכוהול ובהעדר רשיון נהיגה תקף פוטרים את הנתבעת מתשלום תגמולי ביטוח. השאלות השנויות במחולקת אם כן, הן שתיים: האחת- עובדתית והשניה- משפטית. העובדתית- האם התובע התיר לאלברט לנהוג ברכב. באם התשובה לשאלה זו הינה שלילית, מתעוררת השאלה המשפטית- האם נטילת הרכב ללא רשות מהווה גניבה כמשמעותה בפוליסה ואזי יחול הכיסוי הביטוחי על המקרה בהתאם להגדרת מקרה הביטוח בסעיף 1 לפרק א' לפוליסה. הבחינה העובדתית 6. האם אלברט נהג ברכב על פי רשות מהתובע? 6.1 לאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי התובע לא התיר לאלברט לנהוג ברכב. 6.2 לא שוכנעתי כי יש הרחבת חזית בעדותו של התובע כטענת הנתבעים, שכן אני סבורה כי האמור בתצהירו מהווה פרוט לנטען בכתב התביעה. בתצהירו מתאר התובע את נסיבות מתן הרכב לחגית כדלקמן: "...בתאריך 27.11.98 הגיעה לדירתי אשתו לשעבר של בני זיזוף אלברט ששמה זוהר חגית ובקשה מאשתי את מפתחות הרכב... הנני להצהיר כי הרכב ניתן לגב' חגית וכי לא הייתי יכול לצפות כי בני אלברט ייקח את הרכב ממנה... הנני להצהיר כי אלברט נהג ברכב ללא רשותי ו/או ידיעתי ובלי הסכמתי" (ההדגשות שלי י.ו). בבית המשפט, הוסיף התובע והעיד כי- "אף פעם לא אפשרתי לאלברט לנהוג במכונית שלי" (פרוטוקול עמ' 3 ש' 24). 6.3 לא מצאתי כי יש סתירות של ממש בעדותו של התובע. הסתירות עליהן מצביעה הנתבעת בסיכומיה, אינן מהותיות ואין בהן כדי לפגום במהימנות גרסתו של התובע לפיה הוא לא התיר לבנו לנהוג ברכב. אציין כי שוכנעתי שחגית היא זו אשר נהגה ברכב בעת יציאתם מביתו של התובע ולא אלברט, עובדה התומכת בגרסה כי התובע ואישתו דרשו שהבן לא ינהג ברכב. 6.4 עדותו של התובע נתמכה בעדותה של חגית, אשר על אף שמסירת ההודעה הכוזבת על ידי חגית מיד לאחר התאונה מחייבת לבחון את עדותה בבית המשפט במשנה זהירות, התרשמתי כי עדותה בבית המשפט, אשר צוטטה לעיל, הייתה אמיתית וכנה. מעדותה זו, עולה כי אלברט נטל לידיו את השליטה ברכב בניגוד לרצונה ותוך שימוש באלימות. השימוש באלימות הוא הנותן כי הדבר נעשה שלא בהסכמת חגית. 6.5 לאור האמור, ומשעדותם של אלברט וחגית לא נסתרה, אני קובעת כי אלברט נהג ברכב שלא ברשות התובע. הבחינה המשפטית 7. האם נסיבות האירוע מהוות גניבה? מקרה הביטוח מוגדר בפוליסה כדלקמן: "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרם כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן בתקופת הביטוח לרכב... (1)... (2) התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא. (3) גניבה. (4)... (5).... (6) מעשה זדון....." השאלה היא אם כן, האם נסיבות האירוע מהוות גניבה כמשמעותה בפוליסה. לטעמי, יש להשיב על כך בחיוב. 8. לענייננו, רלוונטיות הוראות סעיפים 413ב ו- 413ג לחוק העונשין, אשר זו לשונן: "413ב. גניבת רכב (א) הגונב רכב, דינו מאסר שבע שנים. (ב) הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על-ידי אחר, דינו כדין גונב רכב. 413ג. שימוש ברכב ללא רשות הנוהג, משתמש או מעביר ממקום למקום, רכב ללא רשות מבעליו, ונוטש אותו במקום ממנו נלקח או בסמוך אליו, דינו - מאסר שלוש שנים; עושה כן ונוטש את הרכב בכל מקום אחר, דינו - מאסר חמש שנים" 9. אין מחלוקת כי נסיבות המקרה אינן מהוות גניבה, כמשמעותה בסעיף 413ב' לחוק, באשר לא מתקיים יסוד הכוונה לשלול את הרכב שלילת קבע מבעליו, אלא מהוות שימוש ברכב ללא רשות כאמור בסעיף 413ג לחוק. המחלוקת מתמקדת בשאלה האם יש לפרש את המונח גניבה המופיע בפוליסה, תוך היצמדות למשמעותו במשפט הפלילי, או שמא יש להעניק לו משמעות רחבה יותר הכוללת אף שימוש ברכב ללא רשות. 10. שאלה זו התעוררה לא אחת בבתי המשפט (אם כי ככל הידוע לי, לא הוכרעה על ידי בית המשפט העליון) והפסיקה בה אינה אחידה. 10.1 בע"א 186/94 (מחוזי חיפה) סהר נ' וינרסקי (פורסם בדינים ועוד להלן: "פרשת וירנסקי"), נדחתה תביעת מבוטח לתשלום תגמולי ביטוח לאחר שבנו, המתגורר עימו, נהג ברכב בהעדר רשיון נהיגה ובלא שקיבל לכך את רשות האב. כב' ס. הנשיא סלוצקי נימק את מסקנתו בכך שהמונח גניבה שאול מהמשפט הפלילי, וככזה, בהעדר קביעה אחרת בפוליסה, יש להעניק לו את משמעותו בחוק העונשין. כב' השופט ביין, אשר הצטרף למסקנת כב' ס. הנשיא סלוצקי בתוצאה הסופית, נימק מסקנתו תוך שימוש במבחן "האדם המסחרי הרגיל", כלומר- האם נסיבות האירוע מהוות בעיני האדם המסחרי הרגיל גניבה. 10.2 פסיקה נוספת ברוח גישתו של כב' ס. הנשיא סלוצקי בפרשת וינרסקי, ראה גם ת"א 366/94 (שלום טבריה) קלי נ' סהר (פורסם בדינים ועוד), וכן ת"א 17014/94 (שלום חיפה) עמרם סמנא נ' סהר (פורסם בדינים ועוד), שם נקבע על ידי כב' השופט גנון כי יש לפרש את המונח גניבה תוך זיקה למשמעות המונח במשפט הפלילי. 10.3 מנגד- בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל, פ"ד מז(5) 661, 677, להלן: "הלכת סיני"). התייחס כב' הנשיא שמגר (הגם שלא בהקשר לגניבת רכב) לפרשנות שונה של מונח בפוליסת ביטוח ובדין הפלילי וכלשונו: "אין גם כל טעם בהחלת הגדרותיו של חוק העונשין ככל שהדבר כרוך בפרשנות חוק חוזה הביטוח או פוליסות ביטוח. המדובר, למעשה, במהות חוזית, שפרשנותה צריכה להיעשות על פי כללי הפרשנות המאפיינים את המשפט האזרחי בכלל ודיני החוזים בפרט. לפיכך, יש לפנות במקרי ביטוח לפרשנות העולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים, הנסיבות והנוהג המקובל (הדגשות שלי י.ו). 10.4 ברוח דברים אלה, נקבע בע"א 662/97 (מחוזי ת"א) עילית נ' פרנק יהודה (פורסם בדינים), כי גם נטילת רכב ללא רשות נכללת בגדר גניבה לעניין תחולת פוליסת ביטוח. בדעת הרוב בפס"ד פרנק נקבע כי נהיגה ברכב על ידי בנו בן ה-16 של אחד מבעלי רכב, בשעה שבעל הרכב שעה מחוץ לעיר מהווה גניבה, ובלשון כב' השופט טלגם: "נטילה שכל הנוטל אותה מובטח לו שבעל הרכב לא היה מסכים לה בשום פנים ואופן, ואין לצפות שיאשר אותה בדיעבד- כמוה כגניבה. כשהעובדות הן שהנוטל הוא קטין חסר רשיון נהיגה- הרי זו נטילה שכמוה כגניבה ואין ספק שכשביטחו הצדדים נזק שכתוצאה מגניבה- "גניבה" כזו היתה בגדר האפשרויות שנכללו בחיסוי הביטוחי". 10.5 דברים דומים נקבע בע"א 1314/96 (ת"א) בן שטרית נ' מגדל (פורסם בתקדין). שם נחלקו הדעות בשאלת הנימוקים המובילים אל המסקנה הסופית אולם נפסק פה אחד כי הפוליסה מכסה נזק אשר נגרם לרכב המבוטח כתוצאה מתאונה שאירעה בשעה שנהג ברכב נהג שאינו כשיר לעשות כן ובלא שקיבל את רשות הבעלים. במקרה זה, היה הנהג בנו של בעל הרכב אשר סבל מפיגור שכלי. 11. ומן הכלל אל הפרט; מכל הנימוקים והגישות, נראית לי גישתו של כב' השופט ביין בפרשת וינרסקי. כאמור, כב' השופט ביין קבע, תוך התבססות על דבריו של הלורד דנינג בפרשת NISHINA TRADING CHIYODA V.449. (1969) 2 Q.B.D, כי המבחן הקובע לעניין הבנת מושג הגניבה בפוליסה הוא "כיצד נתפס מושג זה על ידי "אדם מסחרי רגיל"". לדעת כב' השופט ביין "מי שרוצה לסטות מההגדרה "העונשית" של גניבה עליו לשכנע את בית המשפט כי המקרה נופל בגדר המובן המקובל בעולם המסחר". על בסיס מבחן זה הגיע כב' השופט ביין למסקנה כי נטילת רכב לשימוש זמני על ידי בחור צעיר מאביו כשאותו בחור מתגורר בבית אביו יחד עם האב, לא יחשב גם בעני "האדם המסחרי הרגיל" כגניבה. 12. לטעמי, גישתו של כב' השופט ביין, עומדת בקנה אחד עם כללי הפרשנות המאפיינים את המשפט האזרחי בכלל ואת דיני החוזים ופרשנות פוליסה בפרט, לפיהם יש לפרש את הפוליסה, המהווה חוזה לכל דבר ועניין, על פי אומד דעת הצדדים. אחד הכלים לבחון את אומד דעת הצדדים, הוא מבחן "האדם הסביר", או כלשונו של כב' השופט ביין - "האדם המסחרי הרגיל". 13. התחקות אחר כוונת הצדדים במקרה דנן, תוך שימוש במבחן "האדם הסביר" בנסיבות העניין, או "האדם המסחרי הרגיל", תוביל למסקנה כי נטילת הרכב על ידי בנו של התובע, שהינו בגיר ואינו מתגורר עם התובע בביתו, תוך שימוש באלימות והפעלת כוח פיסי על חגית, תחשב כגניבה. אדגיש כי נסיבות המקרה דנן שונות באופן מהותי מנסיבות פרשת ונירסקי, שם התגורר הבן הצעיר בביתו של האב ונטל את מפתחות הרכב ללא כל שימוש באלימות. נדמה כי העובדה שאלברט לא התגורר בבית אביו, ביחד עם שימוש באלימות והפעלת כוח פיסי כדי לקחת את הרכב מחגית, הם הנותנים כי עניין לנו בגניבה. 14. סיכומו של דבר: אני סבורה כי התנהגותו של אלברט מהווה גניבה כמשמעותה בפוליסה. שוכנעתי כי המקרה הנדון בו נלקח הרכב מהמבוטח או מי מטעמו, תוך שימוש באלימות, גם אם הדבר נעשה על ידי בן משפחה, בה בגדר אותם מקרים שנכללו בכיסוי הביטוחי בעת עריכת הפוליסה על ידי הצדדים. 15. אשר על כן, פוליסת הביטוח מכסה את אירוע התאונה ועל הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח. הנזק 16. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה ומתצהיר אימות נזק שהוגש לבית המשפט, כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב והוכרז כאובדן כללי. בהתאם להצהרתו ולמחירון שצורף לתצהיר, שווי הרכב בעת התאונה על פי מחירון הרכב של לוי יצחק, עמד על סך 85,500 ₪. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את גובה הנזק ואולם אני סבורה כי מאחר והרכב הוכרז כאובדן כללי, ממילא אין משמעות להערכת עלות התיקון על ידי מומחה וניתן להסתפק בהמצאת מחירון של לוי יצחק. אילו הנתבעת סברה כי המחירון אינו משקף את שווי הרכב עובר לתאונה, היה עליה להמציא ראיות שיהיה בהן כדי לסתור את הערכת לוי יצחק. 17. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 85,500 ₪, כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע החזר אגרה משוערכת ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ליום התשלום המלא בפועל. רכבביטוח רכבאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב