התובעת ילידת 16.8.62 נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 12.6.94, כאשר תוך כדי חצית כביש (בהיותה כבר על המדרכה), נפגעה בכף רגלה הימנית מגלגל משאית. עקב הפציעה ומהנפילה על המדרכה, נפגעה גם בברכה הימנית (לטענת התובעת כפי שמוצאת ביטוי בכל המסמכים שהגישה, החל מכתב התביעה, תחשיבי הנזק ואף בסיכומיה, כי בתאונה נפגעה בעיקר בראשה - אין כל בסיס עובדתי).   ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס לבית חולים הילל יפה בחדרה, ובצילומי רנטגן אובחן שבר מעיכה בקרסול רגל ימין וחבלה בברך ימנית. כף הרגל גובסה במגף גבס והתובעת שוחררה לביתה עם הוראות להמשך טיפול ומעקב אורטופד.   כעבור יומיים, ביום 14.6.94 פנתה בשנית לבית החולים עקב כאב ולחץ בגבס. היא אושפזה למשך שבועיים להשגחה עם רגל מורמת ושוחררה עם המלצה לטיפול פיוזיותרפי בבית, עזרה בתיפקוד הביתי, הליכה ללא דריכה בעזרת הליכון, טיפול תרופתי להקלה על כאבים והמשך מעקב בבית חולים ואחר כך בקופת חולים.   הנתבע 2 הינו נהג המשאית הפוגעת. השימוש במשאית בוטח על ידי הנתבעת 1.   הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן הדיון נסב בשאלת גובה הנזק בלבד.   הנכות הרפואית לבדיקת השלכותיה של התאונה על מצבה של התובעת, מונה על ידי בית המשפט, כמומחה רפואי, ד"ר ערן לין, אורטופד מנתח (להלן: "המומחה").   המומחה הגיש את חוות דעתו מיום 6.5.97 והשיב על שאלות הבהרה במסמך מיום 28.11.97 (לשאלות ב"כ התובעת), מסמך מיום 4.4.99 (שוב לשאלות ב"כ התובעת) ובמסמך מיום 16.4.99 (פעם נוספת לשאלות ב"כ התובעת). לצורך הגשת חוות דעתו, בדק המומחה את התובעת ביום 27.2.97 וזכה לשיתוף פעולה לקוי / לא מלא בעת הבדיקה. כן הועברו לעיונו של המומחה מסמכים הנוגעים לתאונה ולטיפולים שעברה התובעת (מפורטים בחוות דעתו).   המומחה איבחן אצל התובעת "מצב לאחר חבלה בקרסול - כף רגל ימין (שבר בעצם העקב, ללא תזוזה ולא תוך פרקי) ובברך ימין בתאונת דרכים בתאריך 12.6.94, אשר גרמה והותירה נכות אורתופדית - תפקודית צמיתה בשיעור של 10% בגין תהליך דלקתי שלאחר חבלה בקרסול וכף רגיל ימין. לא קיימת כל נכות בברך ימין. ההגבלה הקיימת בתנועות עמוד השדרה המותני איננה קשורה לתאונת הדרכים מיום 12.6.94".   מסקנתו של המומחה הינה אם כן כי לתובעת 10% נכות על פי פריט 35 (1) ב' לתקנות המל"ל, בגין תהליך דלקתי שלאחר חבלה בקרסול - כף רגל ימין, עם השפעה קלה על התיפקוד הכללי.   את תקופת אי הכושר המלא הזמני העריך המומחה על פי תעודות המחלה אשר ניתנו ע"י האורטופד ד"ר ווסק (מיום התאונה 12.6.94 עד 22.5.95).   המומחה לא מצא כל הצדקה לאי חזרתה של התובעת לעבודתה הקודמת (כמטפלת בקשישים) או לכל עבודה אחרת, מתום תקופת אי הכושר כאמור ועד למועד הבדיקה אצל המומחה (ביום 27.2.97).   עוד קבע המומחה כי בגין התהליך הניווני בקרסול כף רגל ימין עשויה התובעת להזקק בעתיד לטיפול תרופתי (משככי כאבים ונוגדני דלקת לא סטראואידאליים) וכן מידי פעם לטיפולים פיזיותראפיים. בנוסף קבע המומחה כי קיימת סבירות של 50% לפיה השינויים הניווניים הקיימים יחמירו. ואולם מששוכנע המומחה, על סמך תוצאות בדיקות עדכניות שהוצגו בפניו בעת עדותו בביהמ"ש, ביום 12.12.00, שהתהליך הדלקתי אינו פעיל, קבע כי אחוזי הנכות של התובעת צריכים להיות פחותים מהקבוע בחווה"ד, ויכול שיעמדו רק על 5% נכות ויכול שאפילו יעמדו על 0% נכות. עוד הבהיר המומחה, שמבחינה סטטיסטית, הסבירות להחמרה בעתיד פוחתת, ככל שהזמן עובד והמצב נשאר סטטי, דהיינו עדים אנו לקיומו של תהליך דלקתי ניווני, אך זה איננו פעיל.   הצדדים אינם חולקים על קביעת המומחה לעניין הנכות הרפואית.   הנכות התפקודית: בניגוד מוחלט לנטען בסיכומי התובעת, כאילו המגבלות התפקודיות שיש לתובעת בקרסול הן משמעותיות, הרי שתנועת ההרמה הגבית, החסרה לחלוטין אצל התובעת, גומרת להגבלה קלה בלבד בסך כל התנועות של הקרסול, כאשר הגבלה זו לא זיכתה את התובעת באחוזי נכות כלל ועיקר (ראה עדות המומחה, עמ' 28 לפרוטוקול מיום 12.12.00, שורות 1 - 14). כיוון שהנכות נקבעה בשל קיומו של תהליך דלקתי בקרסול, וכיוון שתהליך זה אינו פעיל מזה שנים, חיווה המומחה דעתו כי:   "אחוזי הנכות צריכים להיות פחותים מה - 10 אחוז שנקבעו, יכול להיות 5 אחוז יכול להיות בכלל לא". (פרוטוקול מיום 12.12.00 עמ' 32 שורות 27 - 29).   עוד קבע המומחה כי התובעת, על נכותה ומגבלותיה הנובעות מכך, יכולה היתה לחזור לעבודתה (בטיפול בקשישים, דהיינו עבודה פיזית) ולכל עבודה אחרת, ללא כל הגבלה.   המומחה קבע במפורש, כי התובעת אינה מנועה היום ואף לא תהיה מנועה בעתיד מביצוע עבודה פיזית הכרוכה בהפעלת מאמץ על רגל ימין וקבע שאין כל מניעה לפעילות פיזית (ראה תשובה 8 בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 28.11.97).   המומחה קבע כי במצבים של מחלות חום או חולשה כללית, יכול שתהיה החמרה זמנית במצב הפעילות של הדלקת, דהיינו כאשר התהליך הדלקתי יהיה במצב פעיל, התובעת תסבול מנפיחות וכאבים, יותר מאשר במצב בו הדלקת אינה פעילה. או אז תזדקק למשכי כאבים ואולי אף לטיפולים פיזיותרפיים.   התובעת מתלוננת על קשיים בתפקוד, טוענת שאינה יכולה לעבוד בעמידה, שאינה יכולה לעשות כל מאמץ ולהרים משאות. התרשמתי שהתובעת הגזימה מאוד בתלונותיה. גם המומחה ציין בחוות דעתו ואף חזר ואמר במפורש גם בחקירתו בבית המשפט, כי למרבית תלונות התובעת לא נמצא בסיס בממצאים הקליניים, וכי התובעת לא שיתפה פעולה בבדיקה, במובן שלא היתה כנה (בלשון המעטה) בביצוע המטלות והצגת התמונה הקלינית.   לאחר שבדקתי את כל חומר הראיות שעמד בפני כאמור, בכלל זה עדות התובעת ועדות המומחה, מצאתי כי נכותה של התובעת הינה בעיקרה נכות קלינית, מבלי שבהכרח יש לה היום נפקות תפקודית בפועל.   התרשמתי שנכות זו לא השפיעה השפעה של ממש על תיפקודה של התובעת (מתום תקופת אי הכושר הזמני).   יחד עם זאת, מאחר וקיימת אפשרות שמיגבלה זו תבוא לידי ביטוי בעתיד, אני קובעת כי נכותה התיפקודית של התובעת הינה בשיעור של 5 אחוזים.   הנזק:   1. הפסד השתכרות לעבר - לתובעת, על פי אישורים שהמציאה והתקבלו גם על דעת מומחה ביהמ"ש, היתה נכות מלאה זמנית, מיום התאונה - 12.6.94 ועד יום 22.5.95. ואולם, עד יום 11.7.94 שהתה התובעת בחופשת לידה. לאחר ששקלתי ובדקתי הנתונים שהציגה התובעת בפני, לפיהם עבדה עובר לתאונה בטיפול בקשישים, גם במסגרת פרטית, ותוך שאני לוקחת בחשבון כי לאחר התאונה, בתקופה בה היתה מסוגלת לחזור לעבודה מלאה, היתה כבר מטופלת בשלושה ילדים רכים בשנים מהם אחד שטרם מלאו לו שנה, מצאתי לפסוק לתובעת בהערכה גלובלית, בעבור הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר המלא הזמני ועד היום, סכום של 16,500 ₪.   לעתיד - לאור מצבה התיפקודי של התובעת, בפועל, היינו שיעורה הנמוך של הנכות התפקודית, אך תוך שאני מתחשבת בסיכון להחמרה במצבה (בשיעור של 50% כפי שנקבע ע"י המומחה), מצאתי לפסוק לתובעת בעבור הפסד השתכרות בעתיד, סכום גלובלי שישקף הפסדי השכר של התובעת, בסך 45,000 ₪.   2. עזרת צד ג' לעבר - הנטל להוכיח נזק זה מוטל על התובעת. מכיוון שמחד גיסא לא הוצגו כל קבלות ולא הובא כל עד אשר יעידו על שיעורו של נזק מסוג זה, ומאידך גיסא משמאמינה אני לתובעת, ומעריכה כי נזקקה לעזרת צד ג' הן לצורך הטיפול בעצמה, הן בטיפול בילדיה והן בטיפול במשק ביתה, הכל בתקופת אי הכושר הזמני, כאשר ככל שמתרחקים ממועד התאונה נדרשת עזרה פחות ופחות מסיבית, תוך שאני לוקחת בחשבון שהתובעת נזקקה הן לעזרת זרים והן לעזרת בני משפחה שונים, מצאתי לפסוק סכום גלובלי שישקף את נזקיה של התובעת בנוגע לקבלת עזרת צד ג' מכל סוג, בסך של 12,000 ₪.   לעתיד - לאור שעור נכותה הנמוך, תפקודה בפועל ונסיבות העניין, לא מצאתי לפסוק לתובעת כל סכום בגין ראש נזק זה, בעתיד.   3. הוצאות רפואיות התובעת נזקקה ויכול גם שתיזקק בעתיד למשככי כאבים, תרופות נוגדות דלקת וטיפולים פיזיותרפיים, כתוצאה ממצבה. אומנם התרופות והטיפולים ממומנים ברובם ע"י קופת חולים והביטוח הרפואי של התובעת, שכן כלולים בסך הבריאות, אלא שהתובעת משתתפת בעלותם. לפיכך מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי עבור ראש נזק זה, עבור העבר ולעתיד, בסכום כולל של 4,000 ₪.   באשר לטיפולים אלטרנטיביים, התובעת לא הביאה כל אישור לנחיצותם ולא הראתה כל הפניה של מוסד רפואי מוכר לקבלת הטיפולים. למותר לציין כי המומחה לא קבע את נחיצותם. בנסיבות אלה אין מקום לפסוק לתובעת סכום בגין ראש נזק זה.   באשר להוצאות התובעת לרכישת מדרסים, לתקופת העבר שילמה התובעת סכום של 46 ₪ ביום 5.8.94 והיא זכאית להשבת סכום זה, כאשר הוא מעודכן למועד התשלום. לתקופת העתיד, ועל פי קביעת המומחה, תיזקק התובעת לזוג מדרסים אחד בכל שנה לכל תוחלת חייה. לפיכך אני פוסקת לתובעת סכום של 7,200 ₪ בגין רכיב זה (אני רואה בחומרה רבה את החישוב אשר הוגש בעניין זה ע"י ב"כ התובעת החורג בעשרות מונים מקביעת המומחה).   4. הוצאות נסיעה וניידות בסמוך לאחר התאונה נזקקה התובעת להסעה לכל מקום וגם לטיפולים רפואיים. בהערכה כוללת של הוצאות התובעת בגין ראש נזק זה לתקופת העבר, אני קובעת פיצוי בסכום של 2,000 ₪. אין מקום לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד, שכן אף הנכות המקסימלית אינה מצדיקה פיצוי, לא כל שכן בנסיבות הקיימות כיום, כשבע שנים לאחר התאונה, כאשר הדלקת אינה פעילה.   5. כאב וסבל בהתאם לחוק, על פי נכות רפואית בגובה 10% בתוספת אישפוז של 13 יום ובניכוי גיל - 21,482 ₪.   6. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהוצאות המשפט ישאו הנתבעים, ואולם את שכ"ט ב"כ התובעת אני מעמידה על שיעור של 8% בלבד בתוספת מע"מ, וזאת בשל אופן ניהול המשפט, אשר התאפיין בהצגת עובדות לא נכונה [פעם אחר פעם לכל אורך ניהול המשפט וזאת במכלול של נושאים כגון, אך לא רק: מיקום הפגיעה, סוג וקביעת המגבלה, הצגת קביעות המומחה, חישוב נזקים על פי קביעות המומחה (מדרסים, ברכיות), תקופת חישוב   אי הכושר הזמני ועוד] אשר נועדה או עלולה היתה להטעות את ביהמ"ש ולמצער היו בה רשלנות וזלזול רבתי.  עקבשבר