תאונת דרכים בגלל סטיה מהנתיב בניסיון לעשות עקיפה

בפני תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת חברת ביטוח למבוטחה כפיצוי במסגרת פוליסה לביטוח רכוש מקיף, על נזקים שנגרמו לרכבו של המבוטח בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע. גרסת התובעת לאירוע התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה: " 4.1 ביום 11/8/01 נסע מר ספירו מטעם המבוטחת ברכבה בשדרות משה דיין מכיוון צפון לדרום בנתיב הימני . 4.2 לפתע רכב המזדה שנסע מאחור , נהוג בידי הנתבע , ניסה לבצע עקיפה , סטה מנתיב נסיעתו ופגע במיצובישי לכל אורך הצד השמאלי. 4.3 מעוצמת הפגיעה הוסט המצובישי מכיוון נסיעתו ועלה על אי תנועה והתנגש חזיתית בעמוד שהוצב על אי התנועה. 4.4........." בכתב ההגנה טוען הנתבע: " רכב המיצובישי ניסה לבצע עקיפה מימין במרווח שנוצר בין כיוון הנסיעה לבין הכניסה לחניה של החוף תוך כדי עקיפה פגע רכב התובע בצד שמאל , בחלק הימני של רכב הנתבע , עלה על אי תנועה והתנגש חזיתית בעמוד שהוצב על אי התנועה ." ונשאלת השאלה. האם אכן רכב הנתבע ניסה לעקוף את רכב התובע מצד שמאל, סטה מנתיבו ופג בצד שמאל של רכב התובע , וכתוצאה מכך הוסט רכבו של מבוטח התובעת ופגע בעמוד, כגרסת התובעת , או שרכבו של מבוטח התובעת עקף מימין במרווח שנוצר בין תוואי הנתיב הימני ובין אבן השפה בצד ימין, ממנו יש כניסה לחניה, המשיך ישר ומצא את עצמו פנים אל פנים עם אי התנועה והעמוד אשר עליו . לצדדים העידו הנהגים בעצמם, הוגשו תרשימים, ותמונות הנזק ברכבים וכן תמונות של זירת האירוע . אקדים הערה. תמונות זירת האירוע צולמו בו ביום בו אירעה התאונה והעובדה היא כי התמונות מראות את רכב התובעת בזמן אמת כשהוא "תקוע" על אי התנועה ומחבק את העמוד , ואף מראה את סימני הבלימה של הרכב בטרם עליה על אי התנועה . אם כן מדוע לא הוגשו תמונות אלו כראיה מטעם התובעת במהלך הבאת הראיות ומדוע היה צורך להמתין עד להוראה שלי להמציא את התמונות הנ"ל?! מכל מקום יש בפני תמונות זירת האיזור בזמן אמת , סמוך מיד לאחר אירוע התאונה . אדון במחלוקות אחת לאחת. האם הנתבע ניסה לעקוף את רכב מבוטח התובעת , סטה לנתיבו וגרם לתאונה . א-        בכתב התביעה נטען כי " לפתע רכב המאזדה שנסע מאחור , נהוג בידי הנתבע , ניסה לבצע עקיפה......" אם הרכב נוסע מאחורי רכב התובעת באותו נתיב שלו, והוא יוצא לעקיפה, הרי שחזיתו של הרכב העוקף דווקא מתרחקת לצד השמאלי של הרכב הנעקף, ולא יכול להיות מצב שרכב עוקף , פוגע ברכב הנעקף בדלת אחורית שמאלית, אלא אם הוא יוצא לעקיפה , מתחרט וחוזר לנתיבו בפניה חדה . אך דבר זה לא נטען . ב- בכתב התביעה נטען גם "מעוצמת הפגיעה הוסט המיצובישי מכיוון נסיעתו ועלה על אי התנועה והתנגש חזיתית בעמוד שהוצב על אי התנועה . שני רכבים הנמצאים בתנועה ,ואחד פוגע בזה אשר לימיני במחצית האחורית של הרכב מצד שמאל , הרי כתוצאה מהכוח המופעל על הרכב לפני מרכז הכובד שלו , מסובב את חזית הרכב שמאלה. אם מבוטח התובעת היה נוסע בנתיב הימני לנסיעה ישר , ונפגע כפי שהוא טוען כי נפגע , היה רכבו סוטה שמאלה לכיוון אמצע נתיב הנסיעה . מה שקרה הוא ההיפך . ג- בהודעתו לחברת הביטוח ת/2 מוסר מבוטח התובעת " נהגתי בשדרות משה דיין כשכיוון הנסיעה מצפון לדרום בנתיב הימני . רכב צד ג' שנסע אחרי ( ההגדשה שלי ע.ג.') תוך כדי נסיון עקיפה סטה לנתיב נסיעתי ופגע ברכבי לכל אורכו ...." מענין. רכב שעוקף רכב כאמור סוטה עם חזיתו שמאלה. הא כיצד לצורך עקיפה סטה רכבו של הנתבע ימינה דווקא ? ד-     בעדותו בפני מעיד עד התביעה " הוא היה מאחורי בנתיב השמאלי , נצמד אלי , מהטמבטון האחורי ועד הקדמי , הוא גילח אותי והורדתי עמוד בדרך.." אם כן רכבו של הנתבע נסע לגרסת עד התביעה בנתיב השמאלי, ולא היה זקוק לכל עקיפה, הוא פשוט היה ממשיך בנתיבו ישר, אילו עד התביעה היה בנתיב הימני. לסיכום פרק זה , אין מדובר בעקיפה של רכב הנתבע את רכב מבוטח התובעת, אלא נסיעה של שניהם בקוים מקבילים. היכן נסעו שני הרכבים סמוך לאירוע התאונה . א-    בכתב התביעה נטען כי רכבו של המבוטח נסע בנתיב הימני כמו כן בהודעתו לחברת הביטוח ת/2 טען עד התביעה כי נסע בנתיב הימני עד התביעה טוען כי רכב הנתבע נסע בנתיב השמאלי . מעיון בתמונות זירת האירוע ניתן להבחין כי סמוך לפני הכניסה לצומת בו אירעה התאונה ישנם שני נתיבי נסיעה ישר , והתפצלות לנסיעה ימינה . המקום בו מתחילה הנסיעה ימינה מתרחב עד לכדי רוחב המספיק לנסיעת שני כלי רכב, זה הפונה ימינה וזה הנוסע ישר . ב-     בכתב התביעה נטען כי רכב הנתבע סטה . אם כי לא נאמר לאיזה כיוון סטה, אך מצורת אירוע התאונה משתמע כי הוא סטה ימינה לכיוון רכב מבוטח התובעת. הדבר איננו הגיוני משני טעמים. א-    מוסכם כי הנתבע נסע ישר וביקש לחצות את הצומת בניסעה ישר.ואין כל סיבה כי יסטה ימינה ב-     אילו היה הנתבע סוטה ימינה סמוך מאד לפני הכניסה לצומת, היתה סכנה ממשית שהוא יעלה על אי התנועה ג-      לא נטען כי הנתבע בקש מהצד השמאלי של הנתיב לפנות ימינה וכך פגע ברכב התובעת בעדותו בפני אומר עד התביעה " לא נכון שהתכוונתי לפנות ימינה בצומת אלא ישר . היה או לא היה נסיון עקיפה אבחן את שאלת העקיפה מזוית אחרת. בכתב התביעה נטען כי הנתבע ניסה לעקוף את עד התביעה עד התביעה בעדותו בפני עמוד 2 שורה 6 " הוא לא רצה לעקוף אותי .." בהמשך " אני לא אמרתי שהוא ניסה לעקוף אותי מצד ימין " וכל זאת - נא לשים לב - בחקירה ראשית. בחקירתו הנגדית, חוזר עד התביעה מגרסתו השניה " אני לא אומר שהוא לא ניסה לעקוף אותי, הוא נכנס לנתיב שלי ..." על סמך מה מעיד עד התביעה על העובדות בחקירתו הנגדית משיב עד התביעה לשאלת בא כוח הנתבע " בפעם הראשונה הבחנתי בו בזמן שהוא פגע בי " אם כן כל אשר הוא ספר בהודעה לחברת הביטוח ובבית המשפט , הינו מסקנות ולא מראה עיניים . לעומת זאת גרסת ההגנה הינה גרסה עקבית, החל מכתב ההנגה וכלה בעדות הנתבע בפני . בכתב ההגנה נטען בצורה ברורה כי " רכב המיצובישי ניסה לבצע עקיפה מימיןברווח שנוצר בין כיוון הנסיעה לבין הכניסה לחניה של החוף תוך כדי עקיפה פגע רכב התובע בצד שמאל בחלק הימני של רכב הנתבע ..." כבר בכתב ההגנה הוזכר נושא המרווח אשר בין תוואי הנסיעה הישרה בנתיב הימני, והפניה ימינה לחניה של החוף. בעדותו בפני מעיד הנתבע, כי נהג השני בא מצד ימין בנתיב המיועד לפניה ימינה או שהוא התכוון לפנות ימינה לים או שהתכוון לעקוף אותי מימין , ואז שפשף אותי בכנף הקדמית והוא עלה על אי התנועה . תמונות זירת האירוע מעיון בתמונות זירת האירוע שהוגשו לתיק לפי הוראתי , ניתן להבחין במספר נתונים - א-    התמונות מאשרות את דברי הנתבע כי במרחק מסוים לפני הצומת נוצרת התרחבות, אם לא לומר נתיב עצמאי, המיועדת לשימוש הרכבים הפונים ימינה . ב-     יש במקום שני נתיבי נסיעה מלאים , ובימין הנתיב הימני אותה התרחבות. ג-      סימני הבלימה של רכב התובעת מעידים על כך כי עד התביעה נסע צמוד מאד לאבן השפה בצד הימני של הנתיב . ד-     משיכת קו ישר מתחילת סימני הבלימה במקביל לקו ההפרדה אשר בין שני הנתיבים, מוביל בהכרח אל אי התנועה . מניתוח תמונות הזירה, אני למד כי אכן עד התביעה נסע בצד הימני של הנתיב הימני, אותו קטע המיועד לפניה ימינה , ולדבריו הנתבע נסע משמאלו . הנתבע נסע בנתיב הימני לנסיעה ישר ואילו עד התביעה היה כבר בקטע המיועד לפניה ימינה . בין אם עד התביעה ניסה לעקוף מצד ימין או שרצה לפנות ימינה והתחרט, המסקנה היא אחת, שהוא נסע לפני התאונה מימין לרכב הנתבע בקטע המיועד לפניה ימינה. עד התביעה מעיד כי הוא רצה להמשיך ישר. מכל אלה אני מסיק כי עד התביעה מצא את עצמו בקטע לפניה ימינה והוא מתכוון לנסוע ישר , ואז היה חייב לחזור לנתיב אשר משמאלו , או לצד השמאלי של הנתיב הימני בו נסע. שם היה רכבו של הנתבע. עד התביעה טוען כי לא הבחין ברכב הנתבע עד להתנגשות. הדבר מאשר כי הוא סטה שמאלה לצורך עליה על הנתיב לנסיעה ישר, שם היה - או התקרב לשם- הנתבע, והרכבים התנגשו. עד התביעה היה חייב לסטות שמאלה לצורך המשך נסיעה ישר, וחדר לנתיב הנסיעה של הנתבע. תמונות הנזק מה ניתן ללמוד מתמונות הנזק לענין כיווני תנועת הרכבים . מעיון בתמונות הנזק ברכב התובעת , ניתן להבחין בשריטות קלות בדלת אחורית של רכב התובעת , הולכות ומעמיקות ככל שמתקדמים לכיוון הדלת הקדמית שמאלית והכנף. גם אם נתעלם לרגע מהתגובה הטבעית של הנתבע ברגע שראה את עד התביעה חודר לנתיבו , ומסיט את רכבו שמאלה, הרי העמקת המעיכה בחלק הקדמי של רכב עד התביעה ,מצביעה על כך כי הוא היה בסטיה שמאלה בזמן המגע בין רכבים הדבר עולה בקנה אחד עם התמונה הכללית אותה תיארתי, שעד התביעה מצא את עצמו פנים אל פנים מול אי התנועה , ולכן היה נאלץ לסטות שמאלה בבהלה. מה עוד מלמדות התמונות הנזק ברכבו של הנתבע הוא מזערי בפינה הקדמית ימנית באיזור הפנס. וגם הנזק בצד השמאלי של רכב התובעת , אינו רב. עיקר הנזק ברכב התובעת הוא כתוצאה מהפגיעה בעמוד לאחר העליה על אי התנועה . אין לי כל ספק כי אילו עד התביעה נסע בנתיב הימני בקטע לנסיעה ישרה, לא היה עולה על אי התנועה גם אם היה נוצר מגע בין הרכבים. עד התביעה עלה על אי התנועה רק מכיוון שטרם המגע בין הרכבים נסע בנתיב המיועד לפניה ימינה ומשם בקש לחזור לנתיב לנסיעה ישר, כאשר לפניו באופן מיידי וישיר אי התנועה. משלא הצליח לחזור לנתיב לנסיעה ישר, בגלל רכבו של הנתבע , הוא בלם , ועלה על אי התנועה . מהירות נסיעתו של עד התביעה . עד התביעה טוען בפני כי נסע במהירות המותרת , 65 קמ"ש. לא היה נסיון מצד הנתבעים לערער על טענה זו ואולם מעיון בתמונות הנזק , ומדידת אורך סימני הבלימה של רכב עד התביעה ובהתחשב בעובדה כי העמוד שעל אי התנועה וגם אי התנועה גופא עצרו את דהירתו של רכב התובעת, ספק רב בעיני אם אכן עד התביעה נסע במהירות של 65 קמ"ש. מאידך הנתבע העיד כי הוא נסע במהירות של 50-60- וגם עדות זו לא נסתרה. רכבו של עד התביעה נסע מהר יותר מאשר זה של הנתבע ומכאן עולות שתי מסקנות. א-    רכבו של הנתבע לא עקף את רכבו של עד התביעה שכן נסע במהירות נמוכה משלו. ב-     עד התביעה הוא אשר ביקש לעקוף את רכב הנתבע מצד ימין שלו כדי לחזור לנתיב הנסיעה ישר. הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה , כנטען בכתב התביעה . להנחת דעת הצדדים אתייחס גם לשאלה שמא בכל זאת הנתבע נושא באחוז כלשהו של האחריות. לא מצאתי כל אחריות על הנתבע הנתבע מעיד כי הוא ראה את עד התביעה נכנס לנתיב הפניה ימינה . ואכן על פי תמונות זירת האירוע, ומיקום סימני הבלימה של עד התביעה מבחינים בבירור כי הוא נסע צמוד לאבני השפה בימין, בקטע המיועד לפניה ימינה . כאשר הנתבע הבחין כי עד התביעה נכנס לקטע לפניה ימינה , מותר היה לו להניח כי הוא פונה ימינה , ואינו נדרש לצפות כי אחרי שיחלוף לידו מימין, שוב יחזור לנתיב לנסיעה ישר במיוחד ובפניו קיים אי תנועה . התנהגותו של עד התביעה לא היתה צפויה, ולא חלה על הנתבע במקרה זה חובה להניח כי עד התביעה ישנה את דעתו סמוך כל כך לפני הצומת. לכל הדעות 30 מטר לפני הצומת. לפיכך אני קובע כי התביעה לא הוכחה. אני דוחה את התביעה . התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד סכום של 3000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. משפט תעבורהתאונת דרכיםסטיה מנתיבעקיפה