שטר חוב להבטחת שטר תשלומי שכירות

תחילתו של תיק זה שבפני הינו בבקשה לביצוע שטר שהוגשה כנגד הנתבעים בסכום של 30,000 ₪, קרן. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר, בקשתם התקבלה, ותיק זה נקבע לשמיעת הוכחות. פסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת עדי הצדדים והגשת סיכומים בכתב. אין מחלוקת כי הנתבעים 1 ו-2 שכרו מהתובע דירה ברחוב בר אילן 20 רמלה, (להלן: "הדירה"). אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו את דמי השכירות כדין ופינו במועד את הדירה. המחלוקת מתייחסת לנזקים הנטענים בדירה ואשר מיוחסים לנתבעים. טענות התובע: התובע טוען כי ביום 15.2.02 השכיר לנתבעים 1 ו-2 את הדירה על פי חוזה שכירות שהוגש וסומן ת/1. התובע טוען כי הנתבעים 1 ו-2, (להלן: "הנתבעים), חתמו על שטר חוב, נשוא בקשת הביצוע להבטחת כל התחייבויותיהם על פי חוזה השכירות. התובע טוען כי הנתבע מס' 3, ( להלן: "הנתבע"), חתם על שטר החוב כערב. התובע טוען כי הנתבעים הותירו בדירה הרס רב וגרמו לנזקים, המפורטים בתצהירו, ועל הנתבעים לשלם לו את עלות תיקון הנזקים והנתבע מס' 3 חייב אף הוא בעלות הנזקים מכוח היותו ערב לשטר החוב. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים כי שטר החוב ניתן להבטחת תשלומי השכירות בלבד, ואין התובע רשאי להיפרע על פיו בגין נזקים נטענים בדירה. הנתבעים טוענים כי הנזקים הנטענים מוכחשים מכל וכל וכי החזירו את הדירה במצב בו קיבלוה. הנתבע טוען כי אינו חתום על שטר החוב וכי חתימתו זוייפה. דיון: בפני תובענה שיטרית בלבד. אין בפני תובענה על פי חוזה השכירות אלא התובע בחר להותירה על יסוד שטר החוב. התובע כאמור טוען כי השטר נועד להבטיח את כל התחייבויות הנתבעים על פי חוזה השכירות, בעוד שהנתבעים טוענים כי השטר נועד להבטיח רק את החיוב לתשלום דמי שכירות. עיון בשטר מלמד כי על גבי השטר נכתב כי: "לבטחון צמוד לחוזה השכירות". כלומר, השטר ניתן לבטחון ומפנה אותנו אחר כבוד לעיין בחוזה השכירות על מנת לברר בגין מה ניתן השטר. בחלקו הראשון של חוזה השכירות, בטרם פורטו סעיפי החוזה נאמר: "השוכר מתחייב לשלם למשכיר דמי שכירות בסך של 400$ לחוד. אופן התשלום: בכל 3 חודשים מראש א) בעת חתימת חוזה שלם במזומן 1200$ שהם 5,562 ₪ ב) יתרת דמי השכירות תשולם ב- 15.5.02 ישולם סך של 1200$ ב- 15.8 02 ישולם סך של 1200$ ב- 15.11.02 ישולם סך של 1200$ כל התשלומים ישולמו לפי השער היציג בעת התשלום. ג)מקום התשלום: רמלה להבטחת תשלומים הנ"ל, מסר השוכר למשכיר שטר בטחון 861865 שטרות בח"י לפקודת המשכיר בסכומי ובזמני פרעון תשלומים אלה, המשכיר מאשר בזאת את קבלתם, אך מסירת השטרות, נכיונם או העברתם לא יחשבו לתשלום ורק עצם תשלום כל שטר ושטר במועדו ייחשב לתשלום השכירות המובטחת על פי השטר." (הציטוט כפי המקור שנעדר פסיקים ונקודות). הסעיף האחרון לחוזה סעיף 23 קובע כי: "השוכר ממציא ערבות למילוי כל התחייבויותיו כמפורט מעבר לדף." התובע מבקש להסתמך על סעיף 23 בטענתו כי השטר נשוא דיוננו, ואשר מספרו הוא כמפורט בחוזה, 861865, ניתן לא רק להבטחת תשלומי השכירות כפי שעולה מהפיסקה הראשונה אלה גם כנגד כל התחייבויות השוכרים/הנתבעים. אין דעתי כדעתו. אומנם התובע טוען בתצהירו כי שטר החוב נמסר לו על פי האמור בסעיף 23, ואולם סעיף זה מדבר על ערבות ולא על שטר חוב. יותר מכך, הצדדים לחוזה התייחסו באופן מפורש לשטר נשוא דיוננו וקבעו , כמצוטט לעיל כי השטר ניתן להבטחת חיוביו של השוכר לתשלום דמי השכירות. ב"כ הנתבעים עתר בתחילת הדיון למחיקת התובענה על סף הואיל וטענת התובע מהווה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, וקבעתי בהחלטתי מיום 15.9.03 כי יש לשמוע עדויות בעניין זה לשם קביעת כוונת הצדדים. לאחר שמיעת העדים אני סבורה כי לא הוכח בפני כי כוונת הצדדים היתה שונה מזו המפורשת מתוך מקרא פשוטו של החוזה. מטעם התובע העיד גם המתווך, על מנת שלא לפגוע בכבודו של עד אשר אינו צד לדיון אני נמנעת מלהביע דעתי על עדותו, ורק אומר כי מוטב היה לו לא היה מעיד. ניכר היה בו כי הוא מבקש להשביע את רצונו של התובע אשר לפתע מוצא עצמו למול טענה כגון זו, על פיה השטר לא בא להבטיח את מלוא החיובים כלפיו המפורטים בחוזה כתוצאה ממעשי ידיו של העד, המתווך. אין מחלוקת בין הצדדים כי המתווך הוא שמילא בכתב ידו את הפרטים וערך בין הצדדים את החוזה על פי טופס המצוי במשרד התיווך. המתווך העיד כי אמר לנתבעים כי שטר החוב אמור להבטיח גם נזקים שיגרמו בדירה, אינני מאמינה לו , אני סבורה כי נושא נזקים לדירה כלל לא עלה בשלב זה, ואין כל סיבה שיעלה. לו היה נטען כי נאמר לנתבעים ששטר החוב נועד להבטיח גם את פינויים מהדירה, או חובות אחרים שישארו בגין השכירות הייתי אולי מקבלת את הגירסה, ואולם בשלב הראשוני של חתימה על חוזה שכירות, להודיע לנתבעים,השוכרים החדשים, כי שטר החוב נועד להבטיח כל נזקים שהם עשויים לגרום בדירה, כאשר אין מילה וחצי מילה ביחס להבטחת מועד פינוי, להבטחת פיצוי מוסכם וכד', נראה לי הדבר כעדות מוזמנת. מעבר לכך, כאשר נשאל עד זה , אם אכן זו היתה כוונת הצדדים מדוע לא כתב זאת במפורש בחוזה אלא רשם במו ידיו כי השטר נועד להבטחת תשלומי דמי השכירות, לא היה בפיו כל מענה: "ש. למה לא כתבת ששטר החוב הוא לא רק להבטחת התשלומים כסדרם? ת. לא יודע למה. אני הסברתי לנתבעים שהשטר לא רק בשביל התשלומים אלא כדי להחזיר את הדירה כפי שקיבלו אותה." (ראה עמוד 14 לפרוטוקול מיום 12.11.03 שורות 24-26)? יותר מכך, המתווך העיד תחילה, כי הנתבעים חתמו על חוזה השכירות יחד עם התובע, הנתבעים הכחישו זאת, וטענו כי התובע לא היה במשרד התיווך במועד בו חתמו על חוזה השכירות ושטר החוב. התובע לא זכר לומר אם היה נוכח בחתימת חוזה השכירות ושטר החוב אם לאו. כאשר נשאל התובע בעניין זה העיד: "ש. כמה זמן אחרי שהחוזה נחתם על ידי השוכרים חתמת על החוזה הזה? ת. אני חושב שהיינו ביחד. אני סבור, אני לא זוכר בדיוק שהיינו ביחד. אני חתמתי אצל המתווך אני לא זוכר אם זה היה באותו יום או יום אחר." (ראה עמוד 4 לפרוטוקול מניום 12.11.03 שורות 16-18). לנושא זה יש חשיבות במובן זה שאם הנתבעים לא חתמו יחד עם התובע, לא ניתן לדבר על כוונת הצדדים מנסיבות החתימה אלא לאור עדות המתווך שהיה נציגו של התובע במעמד חתימת החוזה על ידי הנתבעים במשרדו, לכן יש חשיבות מאוד גדולה לעדותו של המתווך לעניין הנאמר עובר לחתימת החוזה. לאור האמור לעיל, אני סבורה כי ביחס לחוזה זה ת/1 אין לי אלא את עדותם של הנתבעים אשר העידו כי חתמו על שטר החוב להבטחת תשלום דמי השכירות, וכך נאמר להם. כך נרשם על ידי המתווך בחוזה במו ידיו. סעיף 23 הינו סעיף סטנדרטי ואילו האמור ביחס לשטר החוב הוסף בכתב יד, לכן אני סבורה כי הצדדים כלל לא התייחסו לאמור בסעיף 23 שכן רשמו במפורש את כוונתם. זאת עוד, בסיפא לחוזה השכירות נאמר כי הנתבעים מוסרים שני שיקים נוספים לבטחון. שיק לחברת חשמל ושיק לתשלום לעיריה. לא נרשם כי הנתבעים מוסרים שיקים לגביית התשלומים הנ"ל, לכן עולה כמובן השאלה, אם השטר ניתן להבטחת כל התחייבויות הנתבעים על פי חוזה השכירות, כטענת התובע, מדוע ניתנו שיקים נוספים? גם לשאלה זו לא היה בפי התובע כל מענה. אין זאת אלה שהנתבעים כשוכרים מסרו שטר בטחון להבטחת תשלומי דמי השכירות, כמפורש בחוזה, וכן שני שיקים כבטחון לתשלום לעיריה ולחברת החשמל. ודוק, הנתבעים נשאלו מדוע מסרו רק שיקים אלה והבהירו כי טלפון לא היה בדירה שכן קו הטלפון הוא על שמם, וגז לא היה בדירה, לכן, לא נדרשו להמציא שיקים נוספים בגין ההוצאות השוטפות של דירה שכורה. מכל הנימוקים הללו אני קובעת כי אכן שטר החוב, כעולה מהאמור בחוזה, מעדויות הנתבעים, ומתוך מכלול הדברים כפי שהובהרו לעיל ניתן להבטחת תשלום דמי השכירות בלבד. משהודה התובע כי דמי השכירות שולמו במלואם דין התביעה להידחות. למרות האמור לעיל אתייחס בקצרה לטענתו המרכזית של התובע כי הנתבעים גרמו לנזקים בדירה. להוכחת טענתו הובא המתווך לעדות, כבר כאן נשאל מדוע לא הובאה המתווכת הגב' סבינה אשר הראתה לנתבעים את הדירה? מעבר לכך, הוצגה קלטת אשר לדעתי לאור ההלכות בדבר קבלת קלטת מצולמת כראיה לא היה מקום לקבלה שכן לא נתמלאו התנאים הטכניים לקבילותה, ואבאר. בע"פ 869/81 - מוחמד שניר ואח' נ' מדינת ישראל . פ"ד לח(4), 169 ,עמ' 191-192: "...המכשיר המקליט הוא אמצעי טכני, החוצץ בין המקור שהשמיע את הקול לבין האוזן הקולטת את דברי המקור. הווה אומר, המדובר על נסיבות, בהן אין שמיעה בלתי אמצעית של מה שנאמר. על-כן דרושים כללים, הבוחנים, אם האמצעי הטכני אכן שב ומביא את הדברים כהווייתם וכהשמעתם לראשונה, וכי אינו מעוות אותם בשל מעשה שגגה או בשל מעשה זדון. אלה הכללים, כלשונם, כפי שהם מובאים בפסק-דיננו האמור: "...כדי שיהיה בידו של בית-המשפט להחליט על קבלת סרט ההקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו: (1) כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו; (2) שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו; (6) שהדברים נאמרו והעדות הוגדה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפיה וללא פיתוי" (שם, בעמ' 1209 מול אות השוליים א) (ההדגשות שלי - מ' ש'). כפי שעולה מן האמור לעיל, הרי שלושת הכללים הראשונים עניינם הצד הטכני הטהור, היינו, טיבו של המכשיר, מיומנותו וכשירותו של מי שמטפל במכשיר ובכך שההקלטה משקפת נכונה את אשר יכול היה להיקלט. הכלל הרביעי עניינו באמינותם של אלה אשר ביצעו את ההקלטה. יש להוכיח בפני הערכאה השיפוטית, כי לא נעשתה חרושת ראיות - או "בישול" כלשון אנשי המקצוע - וכי לא טופל בהקלטה במטרה להשמיט מתוכה דברים או כדי להוסיף עליה את אשר לא היה בה מעיקרו. בענייננו, התובע לא הצהיר את הנדרש, כמפורט לעיל בתצהירו, ולמרות זאת איפשרתי לו להשלים בעדותו בפני את עדותו בהתייחס לצילום שנעשה על ידו. התובע הצהיר כי צילם את הדירה, חודש לאחר שהנתבעים עזבו את הדירה, הקלטת לא היתה חדשה, המקור לא הובא לביהמ"ש ולביהמ"ש הובאו העתקי קלטות, אשר הוקלטו כהעתקים על קלטות ישנות. כלומר, התובע לא עמד בתנאים הטכניים לשם קבלת צילום הקלטת שערך כקבילה. יחד עם זאת, התרתי צפייה בקלטת, וחקירת התובע על הנראה בקלטת שהקליט. צפייה בקלטת מלמדת כי הנזקים שפורטו על ידי התובע בתצהירו אינם כולם מופיעים בקלטת, כך למשל לא צולמה האמבטיה. הנתבעים העידו כי הדירה שקיבלו היתה במצב מחפיר היו סתימות בצנרת, והמתווך אף אישר כי הנתבעים פנו אליו במהלך השכירות בבקשה כי יסייע בידם להשפיע על התובע לבצע תיקונים בדירה, ורק לאחר פנייתם אליו הסכים התובע לבצע מספר תיקונים בדירה הקשורים לצנרת. זאת ועוד, מתוך הקלטת עולה כי התובע טען כלפי הנתבעים לנזקים, שכלל לא ברור אם נגרמו על ידם . לדוגמא התובע צילם את השיש במטבח, ואת ארונות המטבח. למעט ליכלוך, ואין ספק כי מדובר בדירה שהושארה מטונפת ביותר, לא הוכח בפני כלל, ביחס לארונות המטבח או השיש כי הללו נשברו על ידי הנתבעים. להיפך, אם בכלל תמונות אלו מחזקות את גירסתם של הנתבעים בטענתם כי הדירה שנמסרה להם היתה במצב רעוע ביותר. צפייה בקלטת, ועיון בתמונות שצולמו על ידי התובע ואשר צורפו לתביעתו מלמדות לדעתי כי בעניינים אלו יש אמת בטענות התובע: ליכלוך בדירה, חלון שבור, חלון ויטרינה בסלון שבור, שולחן זכוכית שבור, מקרר מלוכלך, כיריים בתנור בלתי שמישים, קורוזיה על הכיריים, וכן הדירה זקוקה לסיוד. שאר הנזקים, כגון החלפת מסילות בחלון הויטרינה, דלתות ומשקופים שבורים, סיוד תיקרת הדירה, נזקים באמבטיה, נברשות, לא הוכח כי אלו נזקים שנגרמו על ידי הנתבעים. זאת ועוד, התובע העיד כי לא שכר בעל מקצוע לביצוע התיקונים לנזקים הנטענים והסתפק בהצעות מחיר. עיון בהצעות מחיר והיקפם מעלות ריח רע של נסיון להלביש על הנתבעים נזקים שכלל אינם אחראים להם. יותר מכך, התובע לא צילם את האמבטיה, לא בקלטת ולא בתמונות שהוגשו לביהמ"ש ולא בכדי, הנתבעים התלוננו קשות על מצבה של האמבטיה ועל כך שנדרשו על ידי התובע להתקלח ב"דוש" כדי למנוע נזילות אצל השכנה בקומה התחתונה. דומני כי לו אכן התובע היה מגיש את הצילומים של האמבטיה היה בכך כדי לסייע לעדותם זו, שהיתה אמינה בעיני וניתמכה בעדותו של המתווך שהעיד כי אכן הנתבעים פנו אליו בבקשה, כמפורט לעיל כי התובע יתקן את חדר האמבטיה . כלומר, גם אילו היתה בפני תביעה חוזית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לדירה, ואין בפני תביעה כזו, לא היה זכאי התובע לפיצוי המבוקש על ידו. דוגמא לנסיונו של התובע לדרוש פיצוי בגין נזקים שכלל לא נגרמו לו אני רואה לא רק בטענתו לעניין נזקים שלא הוכח כי נעשו על ידי הנתבעים, אלא גם בתביעתו לפיצוי בגין אובדן רווחים. התובע השכיר את הדירה לאחר מכן לשוכר אשר שילם 400$ לחודש בעוד שהתובע טוען כי יכול היה לקבל דמי שכירות בסכום של 500$ לחודש. עיון בחוזה השכירות שנערך בין הנתבעים לתובע מעלה כי הדירה הושכרה בסכום של 400$ לחודש, ולשוכרים החדשים הושכרה באותו מחיר, אם כך על מה מלין התובע? לפיכך, גם אילו היתה בפני תביעה על בסיס החוזה ולא על בסיס השטר אני סבורה כי התובע לא השכיל להוכיח את טענתו לעניין נזקים כנטען בתביעתו, לדעתי הוכיח לכל היותר נזקים בסכום של 6,000 ₪. בטרם סיום אתייחס לטענת הנתבע מס' 3 כי חתימתו על השטר זוייפה. לדעתי דין טענה זו להידחות, הואיל ובחקירתו הנגדית הוצגו לנתבע זה מספר מסמכים והנתבע התבקש לאשר את חתימתו עליהם. הנתבע אשר נראה כזקוק למשקפי ראיה, ובלעדיהם טען כי חתימתו על גבי ייפוי הכוח שמסר לעו"ד שרם זוייפה. ברור כי חתימתו על גבי ייפוי הכוח אמיתית ובחקירתו החוזרת אישר זאת. אולם אמינותו לעניין הכחשת חתימתו על שטר הערבות קועקעה. הואיל ופני תביעה שיטרית בלבד, והואיל וקבעתי כי השטר ניתן להבטחת תשלום דמי השכירות כפי שמופיע במפורש בחוזה, והואיל ואין מחלוקת כי דמי השכירות שולמו במלואם הרי דין התביעה כפי שהוגשה להידחות. אשר על כן, התביעה נידחת. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ. מזכירות תשלח עותק פסק דיני לצדדים. ניתנה היום ט"ו בכסלו, תשס"ד (10 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים. ערקובי רחל, שופטת שטר חובשכירותחובשטר