1. בתביעה שבפני מבקשת התובעת להכיר בפגיעה שארעה לה בכתפה השמאלית ביום שבת 15.8.98 (להלן: "האירוע") כתאונה בעבודה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 2. במכתב הדחיה מיום 12.4.99 מנמק הנתבע את דחייתו, בין היתר כך: ”על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כיד ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך.” רקע העובדתי 3. א. התובעת, ילידת 1933, תושבת נהריה, עבדה בתקופה הרלוונטית לתביעה כטבחית במלון "סול מרין, בנהריה" (להלן : "המלון") . ב. התובעת היתה אחראית בממסגרת תפקידה על המטבח הקר וארוחות הבוקר במלון. ג. התובעת עבדה ברצף בכל יום מהשעה 06:00-15:00. ד. התאונה, לטענת התובעת, ארעה ביום 15.8.99, עת עלתה התובעת על פח עגול על מנת להוריד כלי אוכל מזכוכית שהיו על מדף עליון, ועקב כך נפלה ונחבלה בכתפה השמאלית. 4. בהודעתה לחוקר מתארת התובעת את האירוע : ”... בשעה 06:00 עליתי להוציא כלי מהמדף, לא היה סולם, לקחתי פח אשפה מפלסטיק, הגדולים השחורים, עליתי עליו ואיך שעליתי נכנס המכסה בפנים ונפלתי על הריצפה, וקיבלתי מכה בכתף שמאל...” 5. התובעת היתה לבדה במטבח המלון בעת המקרה. 6. התובעת המשיכה את עבודתה עד סוף יום העבודה. 7. ביום 23.8.98 פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי. 8. התובעת המשיכה לעבוד במלון במשרה מלאה עד חודש אוקטובר. 9. לטענתה, פוטרה מעבודתה בחודש אוקטובר 98 משום שלא הגיעה לעבודה עקב הכאבים. 10. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה לנתבע מיום 22.12.98 (נ/4) ציינה התובעת כי לא הודיעה למעבידה על נפילתה משום שחששה מפיטורים "רק התלוננתי על כאב, השף בעצמו נתן לי אפשרות להיבדק בבי"ח כרמל . בסופו של דבר פוטרתי, בגלל שלא הגעתי לעבודה בגלל כאבים". 11. עוד מציינת התובעת ב-נ/4, כי נמסרה הודעה למעביד על התאונה ביום 16.10.98 - דהיינו, חודשיים בחלוף האירוע. 12. הנהלת המלון, והשף מיכאל - מעבידה הישיר של התובעת, סרבו לחתום על הצהרת המעביד בטופס הפגיעה (נ/4) בדבר נכונות פרטי האירוע. 13. לטענת התובעת בתצהירה היא פוטרה באופן לא ראוי כשעל כך עומדת התדיינות נפרדת בבית הדין, ובשל כך ניתנה לנתבע "עדות כזב ע"י המעביד וכן קיים חשש של המעביד מתביעה בגין נזקי גוף". טענות התובעת: 14. לתובעת ארעה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק. 15. כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בכתף שמאל ונגרם לה קרע בשרבול המסובב בכתף. 16. התובעת לא הודיעה למעביד על התאונה מחשש לפיטוריה. 17. בשל אותו חשש נוצר שיהוי בפניית התובעת לקבלת טיפול רפואי ובמסירת הודעה למעבידה. טענות הנתבע: 18. ביום 7.6.98 (צ"ל 15.8.98) לא אירע לתובעת אירוע תאונתי בעבודה. 19. בעיות הכתף הינן תוצאה של מצב תחלואי טבעי. 20. הנתבעת לא דיווחה למעבידה או לממונה עליה, על התאונה. 21. התובעת המשיכה לעבוד כרגיל לאחר האירוע. 22. אין קשר סיבתי בין תקופת אי הכושר לאירוע בעבודתה. דיון והכרעה: 23. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בהסתמך על עדויותיהם והמסמכים אשר הוצגו בפנינו, נחה דעתנו כי דינה של התביעה להידחות. ”התקף של כאבי גב לא יוכר כתאונת עבודה אלא אם יוכח קיומו של אירוע פתאומי במהלך העבודה, הקשור מבחינה סיבתית לבוא ההתקף, כגון הרמת משא, תנועה סיבובית וכו'. באין ראשית ראיה כי כך, היה דין התביעה להיכשל, דוגמת המקרה שבו "נתפס" גבו של עובד בעת שדרכה רגלו על המדרכה ברדתו מן האוטובוס שהביאו לעבודה. התביעה נדחתה מאחר ש-המערער לא החליק, לא נפל, לא ניתר ולא מעד ...”(ד"ר קובובי בספרו "רמ"ח ושס"ה" , מהדורה ראשונה ע' 42 ). סעיף 79 לחוק קובע: 24. "תאונת עבודה" - "תאונה שארעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, בעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". 25. בהמשך לסעיף זה קבעה הפסיקה כי על מנת שיוכרו כאבי גב כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה, וכן כי קיומו של אירוע בעל אופי תאונתי פתאומי ובלתי צפוי הוא תנאי ראשוני לבחינתו של אירוע כתאונה בעבודה . 26. בעניננו, לא מצאנו כי המדובר באירוע תאונתי ובנוסף נתגלעו סתירות בכל הנוגע לתאונה האמורה: א. לשאלת חוקר הנתבע (נ/1) האם סבלה בעבר מכאבים בכתף שמאל השיבה התובעת : " פעם היה לי בעיה של כאבים בכתף ימין, אבל שמאל לא היה לי בעיות אף פעם" לעומת האמור ברישום הרפואי של קופ"ח (נ/2) נראה כי כשבועיים טרם האירוע, ביום 30.7.98 - ביקרה התובעת במרפאה וטענה ל"כאב מוקרן לכתף שמאל ובחילות". ב. התובעת לא פנתה לאחר האירוע לקבלת טיפול רפואי, אלא המשיכה בעבודתה עד סוף המשמרת ואף בימים שלאחר מכן, בהודעתה לחוקר ציינה "...קמתי אפילו הכאבים, הייתי חייבת לעבוד כי צריך להכין ארוחת בוקר לאורחים... וגם כדי לא לעשות פנצ'ר בעבודה". מדוע אם כן , לא הודיעה בסוף "יום האירוע" כי תאלץ להעדר למחרת בשל בדיקות רפואיות? התובעת בחרה לשוב למחרת ולעבוד במשמרת מלאה גם בימים שלאחר מכן. ג. התובעת לא מסרה למעביד על דבר האירוע, בסעיף 8 לתצהירה היא מסבירה "חששתי כי אם אוגיע למעביד על פגיעתי יקום חשש לגבי המשך עבודתי" - ובכל זאת בחקירתה הנגדית מעידה התובעת כי "הממונה עלי ראה שאני עובדת באופן לא טבעי ואז הוא אמר לי ללכת לרופא ונתן לי יום חופש לשם כך , והלכתי לרמב"ם" - מדוע אם כן, לא הסבירה התובעת למעבידה במעמד זה כי היא "עובדת באופן לא טבעי" בשל האירוע בעבודתה?! ד. התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי רק ב-23.8.98. התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (נ/3) אינה חתומה בידי הרופא הבודק. לעניין זה השיבה התובעת לחוקר המוסד כי "ניגשתי לד"ר דגן רופא משפחה שלי ... ונתן לי תעודה אבל אמר שלא חותם עליה שרק אורטופד חותם עליה , במזכירות חתמו אבל לא ד"ר דגן ולא ד"ר ברנשטיין". ה. בחקירתה הנגדית השיבה לעניין העיכוב שבפנייתה לרופא : "אני לא רציתי להתייחס לעניין עד שהתפתחו כאבים עזים ". ו. הפסיקה עמדה על חשיבות הרישומים הרפואיים בקבעה כי "בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים... אנמנזה מעין זו משמשת לא פעם לסתירת גירסת המבוטח ויש שתסייע לגרסתו..." (דב"ע מב/ 160-0 אבו ערב עלי נ' המוסד, פד"ע טו 281דב"ע מט/ 23-0 המוסד נ' שמעון הירשהורן פד"ע 349, דב"ע נא/ 169-0 גדעון גואטה נ' המוסד לא פורסם). סעיף 83 לחוק קובע את "חזקת הסיבתיות": 27. "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". 28. במקרה שבפנינו טוענת התובעת לתאונה הנובעת מנפילתה מפח במלון. משכך, המדובר בתוצאה של גורם חיצוני נראה לעין, הכפוף לחזקת הסיבתיות. 29. לעניין זה "דרוש קשר סיבתי בין התאונה לבין עבודתו של המבוטח, דהיינו - שאירוע הקשור בעבודה, בעת הפגיעה ו בסמוך לפגיעה, גרם או תרם לפגיעה, או שהחיש את בואה במידה רבה יותר מאשר גרמו או תרמו לכך גורמים אחרים" (מנחם גולדברג - עוקדן הביטוח הלאומי, חלק ראשון , 145). 30. בעניינינו, לא עמדה התובעת בקריטריונים הקבועים בחוק ובפסיקה. בנוסף לא הובאו הוכחות התומכות בגרסתה, ואף בגרסותיה שלה נתגלעו סתירות, לא הובאו עדים או ראיות להוכחת קרות אירוע תאונתי, חריג ויוצא דופן. 31. כן, חוות דעת הרפואיות ותעודות המחלה אף הן מאוחרות, כשלתובעת רקע רפואי קודם בתחום הכתף השמאלית. לאור האמור אין לנו אלא לדחות את התביעה. 32. אין צו להוצאות. ניתן היום ו' באדר, תשס"ב (18 בפברואר 2002) בהעדר הצדדים. נציג עובדיםיהודה קוהן נציג מעבידיםחנן בקר מיכאל שפיצר, שופט תאונות נפילהבית מלוןנפילה בעבודהתאונות במלוןבתי מלון (תביעות)נפילהתאונת עבודה