אי הפסקת עבודה לצורך שמירת הריון

אי הפסקת עבודה לצורך שמירת הריון

לפנינו תביעת התובעת לתשלום גמלה לשמירת הריון.


הנתבע דחה את תביעת התובעת מן הטעם שהתובעת לא הפסיקה את עבודתה לצורך שמירת הריון, כאמור בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי.



התובעת, זבנית במקצועה, סבלה מדליות הריון בשתי הרגליים יותר מימין. הורידים גרמו לתובעת כאבים ועייפות בעבודתה כזבנית החייבת לעמוד כ-6 שעות על רגליה. התובעת הפסיקה לעבוד ב-13.10.00 וקיבלה אישור רפואי מרופא הנשים מיום 23.10.00 לפיו - בשל מצבה הרפואי עליה להיות בשמירת הריון מיום 13.10.00 ועד מועד הלידה.




ד"ר ג'ורג טייכנר - רופא יועץ של הנתבע כותב, בתעודת הרופא מיום 25.6.2002, את הטעמים לדחית תביעתה של התובעת:

"מדובר באשה הרה הסובלת מדליות ברגליים.נ

דליות ברגליים בזמן הריון יכול להביא למצב שהמטופלת צריכה להפסיק לעבוד בגלל אי הנעימות והכאבים.

מדובר במחלה שלא נגרמה כתוצאה מן ההריון (בזמן ההריון המצב החמיר).ב

לא מדובר במצב שמסכן את האשה את המשך ההריון או את העובר."





הצדדים הסכימו על עובדות מוסכמות ואלה העובדות:
התובעת ילידת 1967, הגישה תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון ביום 11.1.2001, בה נטען, כי הפסיקה לעבוד בשל ההריון ביום 13.10.2000.ו

לטופס התביעה צרפה התובעת אישור רפואי מאת ד"ר דרור להב, רופא נשים, מיום 23.10.00, לפיו בשל מצבה הרפואי של התובעת עליה להיות בשמירת הריון מיום 13.10.00 ועד הלידה.


תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון נדחתה ע"י הנתבע ביום 5.12.00 הואיל, ולטענת הנתבע, הפסקת התובעת את עבודתה לא התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן אותה או את עוברה.
לתובעת שני הריונות קודמים אשר הסתיימו בלידות רגילות.
התובעת ילדה ביום 12.1.2001 - הלידה הייתה בניתוח קיסרי.




הצדדים הסכימו על מינוי מומחה ועל כן מינה בית הדין את פרופ' אליעזר שלו - מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי העמק בעפולה - כמומחה יועץ-רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה).




בחוות דעתו מיום 23.3.2003 קבע המומחה את הדברים הבאים:

"התובעת נמצאת סובלת מדליות ההריון, מצב אשר גרם לה אי נוחות. לא ראיתי את התובעת בעת ההריון אולם מתיאור העובדות ניתן ללמוד כי מצב הדליות היה קשה שכן היא הופנתה לכירורג לשקול אפשרות לטיפול כירורגי. יש לדעת כי טיפול שכזה בעת ההריון אינו מומלץ אלא במקרים קשים במיוחד. דליות ברגלים הנן תוצאה של הפרעה בדרך כלל מולדת במסתמים של המערכת הורידית. התופעה הופכת להיות קשה יותר בעת ההריון שכן בעקבות השינויים האנטומיים הלחץ במערכת הורידים בגפיים התחתונות עולה פי שלוש מ 8 ס"מ מים בתחילת ההריון ל 24 ס"מ מים בסופו. מצב זה הינו הגורם להחמרה המובהקת בעת ההריון. ההפרעה מהדליות נעה בטווח שבין הפרעה קוסמטית בלבד ועד למצב של כאבים אי נוחות קשה. נראה כי במקרה הנידון המצב היה בצד החמור יותר. הטיפול המומלץ בעת ההריון הינו חבישה אלסטית ומנוחה בשכיבה על הצד ואו בהרמה של הרגליים. מכאן ניתן לענות על השאלות שהופנו אלי:

א. האם היעדרות התובעת מעבודתה התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מן ההריון.נ
כן (כפי שגם מסכים רופא הביטוח הלאומי) ההיעדרות מהעבודה החל מהשבוע ה 24 נבעה ממצבה הרפואי של התובעת שנבע מן ההריון.ב

ב. האם מצב רפואי זה היווה סכנה לתובעת ואו לעוברה.ו
לעניין זה התשובה הנה שלילית, מצב זה ככלל, במידה ואינו מלווה בדלקות בורידים, אינו מצב המסכן את התובעת ובוודאי לא את עוברה.נ

ג. ככל שקיים סיכון מהי תקופת שמירת ההריון המגיעה לתובעת.ב
ההמלצה למנוחה אינה לשם שמירת ההריון אלא כטיפול יחידי אפשרי במצב אשר מחמיר בעת ההריון. מקרה זה מעלה את הבעיה העיקרית בעיני והיא רלוונטיות ההגדרה של "שמירת הריון". במקרה הנדון למרות שהפסקת העבודה נדרשה כפתרון לבעיה רפואית קשה אשר נגרמה בגלל ההריון, הרי שאם ניצמד למשמעות "שמירת ההריון" כפשוטה, הפסקת העבודה לא נעשתה לשם שמירת ההריון."



בית הדין הפנה למומחה ביום 29.5.2003 את שאלות ההבהרה הבאות:
בחוות דעתך מיום 23.3.03 ציינת בפרק הדיון, כי התובעת סבלה בהריונה מדליות, שבמצבה "היו בצד החמור ביותר", כאשר הטיפול היעיל והטוב ביותר במקרה זה הינו "מנוחה בשכיבה ו/או בהרמה של הרגליים", וכי טיפול כירורגי איננו מומלץ בעת ההריון.ו

לאחר שקבעת כאמור לעיל, ומאחר וציינת כי אין טיפול יעיל יותר משכיבה ומנוחה, האם תסכים כי התובעת הפסיקה את עבודתה בצדק מאחר ועבודתה היתה כרוכה במאמץ פיזי קשה?



אם התשובה הינה שלילית נא פרט את הסיבה.נ




בחוות הדעת הוספת וציינת כי מחלתה של התובעת הוחמרה בעת ההריון, וכי היעדרות התובעת התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מן ההריון.ב

האם תוכל להסביר מדוע קבעת בסוף חוות הדעת כי התובעת לא שהתה בשמירת הריון?



בשים לב למקצועה של התובעת - זבנית - ולמצבה הרפואי כפי שקבעת - לו התובעת היתה ממשיכה בעבודתה ולא יוצאת לשמירת הריון - מה יכולה היתה להיות התוצאה?

האם היו יכולים להגרם לתובעת נזקים או היתה יכולה להגרם החמרה במצבה הרפואי?
אם כן, פרט מהם הנזקים ו/או ההחמרה.ו
האם עקב המשך העבודה יכול היה להיווצר מצב בו היתה התובעת צריכה לעבור טיפול כירורגי בעת הריונה, ואם כן, האם דבר זה יכול היה לסכן את בריאותה או את בריאות העובר?



בסוף חוות הדעת, קבעת מפורשות כי: "במקרה הנדון למרות שהפסקת העבודה נדרשה כפתרון לבעיה רפואית קשה אשר נגרמה בגלל ההריון…"

נא פרט מדוע לדעתך אין התובעת עומדת בקריטריון של "שמירת הריון"?




בחוות דעתו המשלימה, מיום 29.6.2003, משיב המומחה כדלקמן לשאלות הנ"ל:


"לשאלה א. בחוות דעתי הקודמת קבעתי (ואני מצטט) " ההיעדרות מהעבודה החל מהשבוע ה 24 נבעה ממצבה הרפואי של התובעת שנבע מן ההריון". לכן התשובה הנה: כן התובעת הפסיקה עבודתה בצדק.

לשאלות ג.-ה : הבעיה טמונה כפי שגם ציינתי בחוות דעתי הקודמת בהגדרת "שמירת הריון". ההגדרה בהתאם לסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי הנה ברורה: "שמירת הריון" - היעדרות בתקופת ההריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או עוברה".נ

פירוש שלי של החוק הנו כי במידה ולשון החוק הייתה "ההיעדרות הנה בשל מצב רפואי הנובע מההריון" הרי שבהחלט התובעת זכאית לפיצוי, אלא שהחוק קובע ומוסיף "והמסכן את האשה או עוברה". החוק משתמש ב ו ולא ב או משמע שאין חלקו הראשון של המשפט עומד בפני עצמו.ב

במקרה הנידון מצבה של התובעת אשר אמנם החמיר בעת ההריון (ובגלל ההריון) אינו מסכן את חייה ובוודאי לא את עוברה. במידה והייתה ממשיכה לעבוד היה נמשך הסבל, אי הנוחות והכאבים (שאיני מקל בהם) אולם לא היה נגרם כל נזק רפואי ובוודאי שלא סיכון חיים.ו

הסיבה להמלצה לא לנתח בעת ההריון נובעת מהעובדה כי שעור הצלחת הניתוח בעת ההריון הנה נמוכה שכן התנאים האובייקטיבים של ההריון אינם מאפשרים את הצלחת הניתוח ולכן איני רואה במצב בו נדרש ניתוח.
אולם גם אם היה מתבצע ניתוח כזה הרי מדובר בניתוח אסטטי פשוט שאין בו סיכון לאם או לעובר.

כפי שציינתי בחוות דעתי הקודמת "מקרה זה מעלה את הבעיה בעיני והיא רלוונטיות ההגדרה של שמירת הריון. במקרה הנדון למרות שהפסקת העבודה נדרשה כפתרון לבעיה רפואית קשה אשר נגרמה בגלל ההריון, הרי שאם ניצמד למשמעות "שמירת ההריון" כפשוטה, הפסקת העבודה לא נעשתה לשם "שמירת ההריון".נ

דעתי האישית הנה כי מאחר והמצב מחמיר בעת ההריון ומאחר ונדרשת מנוחה הרי שהתובעת זכאית לפיצוי אלא שדעתי האישית אינה קובעת אלא פרוש החוק. במידה ופרוש החוק אינו כפי שאני סובר הרי אין כל בעיה וזכאית התובעת לפיצוי. ולא, ראוי אולי לשקול פעולה לשינוי החוק אשר יאפשר כן פיצוי במקרה כמו הנידון".ב






לא מכבר נדונה פרשת לימור גבאי בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 479/97, המוסד לביטוח לאומי - לימור גבאי (ניתן ביום 3.2.2002) עבודה ארצי, כרך לג (22), 31). העובדות שם דומות מאוד לעובדות אשר בענייננו, ושם נפסק, בדעת רוב, כי התובעת- לימור גבאי זכאית לתשלום גמלת שמירת הריון. שם סבלה התובעת, עוזרת גננת, מכאבי גב שהלכו והחריפו כתוצאה מהריונה ובענייננו התובעת, זבנית במקצועה, סבלה מדליות ברגליים, והפסקת עבודתה נדרשה כפתרון לבעיה רפואית קשה אשר נגרמה לה בגלל ההריון.ו




בית הדין האזורי בפרשת גבאי (מותב בראשות כבוד השופט הראשי פליטמן (כתוארו אז) ונציגי הציבור יום טוב ושגדרי) קיבל את תביעתה ללא מינוי מומחה - יועץ רפואי והסתמך רק על האישורים הרפואיים שהמציאה התובעת וכך קבע:

"בנסיבות המקרה משהמציאה התובעת אישורים כנדרש בחוק מאת רופאת נשים לפיהם 'בשל מצבה הרפואי של הנבדקת הנובע מן ההריון ומסכן אותה עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת הריון'. אזי אין מקום למינוי מומחה רפואי שיבחן שיקוליו הרפואיים של נותן התעודה.נ

לא יתכן מצב לפיו התובעת, לאחר שנהגה על פי האישורים שקיבלה והפסיקה עבודתה ובפועל היתה בשמירת הריון, יתברר לה בדיעבד כי מן הבחינה הרפואית אפשר שרופא אחר דעתו תהא שונה ולפיה לא היה מקום מלכתחילה למתן אותו אישור."

עוד נאמר בפסק הדין:

"ענייננו דומה לאישור תעודות אי כושר נוספות במקרה של פגיעה בעבודה לגבי תאונה שהוכרה כתאונת עבודה, כפי שנקבע בהלכת בן - שבת, שאז אין פקיד התביעות של המוסד יכול לבוא ולערער על עצם הקביעה הרפואית של אי הכושר כאמור באותן התעודות, אלא עליו לבדוק עם נותן התעודה את כשירותן במקרה של ספק."



בית הדין הארצי אומנם מינה בפרשת לימור גבאי את פרופ' א' כספי כמומחה יועץ-רפואי, אולם כבוד סגנית הנשיא, השופטת ברק, ציינה כי פסק דינו של בית הדין האזורי נראה להם, וספק אם היה מקום למנות מומחה רפואי מעבר לאישור הרפואי שהוגש על ידי גב' גבאי.


מכל מקום פרופ' כספי נשאל על ידי בית הדין הארצי:

"האם ההיעדרות מהעבודה של לימור גבאי, כולה או חלקה, התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מההריון וסיכן את גב' גבאי או את עוברה?"

ועל כך ענה המומחה - היועץ הרפואי:

"...ייתכן ואף סביר שסוגי עבודה מסוימים יחמירו מאוד הכאבים, עד שלא ניתן לבצעם. לכן אם אכן כאביה של גב' גבאי היו קשים מנשוא וקשורים לעבודה ואם אכן הימנעות מעבודה זו הקלה מאוד, הרי ההמלצה להימנעות מוחלטת מהעבודה בין התאריכים הנקובים לעיל ועד הלידה הייתה סבירה, למרות שאינה תואמת ההגדרה הכוללנית של "שמירת הריון".ב

בחוות דעתו לא עמד המומחה היועץ-הרפואי על הקשר בין עבודתה של גב' גבאי כעוזרת גננת לבין אבחנתו. על כן ביקש בית הדין הארצי מהמומחה לענות על שאלת ההבהרה הבאה, וזאת בשים לב למקצועה של גב' גבאי:

"האם ההיעדרות מהעבודה של לימור גבאי כעוזרת גננת, כולה או חלקה, התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מההריון וסיכן אותה או את עוברה?"

וזו היתה תשובתו של המומחה- פרופ' כספי:

"העבודה כעוזרת גננת ללא ספק כרוכה במאמץ גופני הכולל הרמת ילדים ועוד. סביר שעבודה כעין זו תחמיר את כאבי הגב עד שלא ניתן לבצעה כיאות. לאור זאת ההחלטה על הימנעות מעבודה היא סבירה".ו



בית הדין הארצי, כאמור, דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי ואישר את תביעתה של לימור גבאי לגמלת שמירת הריון, ובין היתר ציין כי אף פרופ' כספי סבר שהיה מקום לאשר לגב' גבאי גמלת שמירת הריון.נ




סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) קובע:


"מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר.ב

"שמירת הריון" מוגדרת בסעיף 58 לחוק:

"שמירת הריון" - היעדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב."



באשר להגדרת "שמירת הריון" ברי בענייננו, בשים לב לאמור בחוות הדעת של המומחה, פרופ' שלו, כי היעדרות התובעת מעבודתה כזבנית התחייבה בשל מצבה הרפואי, אשר נבע מההריון. המחלוקת היא האם המשך ההגדרה "והמסכן את האשה או את עוברה" מתקיים אף הוא בענייננו.




את דברי ההסבר לתיקון חוק הביטוח הלאומי בעניין גמלת שמירת הריון הביא כבוד השופט רבינוביץ בפרשת לימור גבאי ואלה הדברים שהביא:


"3. הפתרון לנשים, הנעדרות מן העבודה עקב שמירת הריון, נמצא בסעיף 4 לחוק עבודת נשים (תיקון מס' 9), התש"ן – 1990 (ס"ח 1324, 174-175), אשר בו הוסף לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו דאז, סימן ה', שעניינו קצבה לשמירת הריון.ו

4. על פי דברי ההסבר לסעיף 4 להצעת החוק, שעניינו קצבה לשמירת הריון, [הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 10), התש"ן – 1990, ה"ח 1999].נ

"התיקון המוצע בחוק הביטוח הלאומי מתייחס למצב בו אשה הינה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כ'שמירת הריון'. המטרה היא, להגן על עובדת ולהבטיח לה הכנסה בתקופת שמירת ההריון".ב

ההדגשה אינה במקור.ו

הנה כי כן, תכלית החקיקה היא להגן על העובדת ולהבטיח לה הכנסה בתקופת שמירת ההריון.נ



ראוי להביא את סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 הקובע:

(ג) עובדת רשאית להיעדר מעבודתה:
(1) בחדשי ההריון, אם אישר רופא בכתב כי מצבה לרגל ההריון מחייב זאת ובמידה שאישר היעדרות מכוח פסקה זו לא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובדת אצל מעבידה;"



שורת ההגיון והסבירות אינה נותנת לעשות הבחנה בין מקרה בו עובדת בהריון חייבת להפסיק את עבודתה, בשל מצב רפואי, המסכן את חייה או את בריאותה או את העובר, לבין מצב בו נאלצה התובעת להפסיק את עבודתה כזבנית משום שהמשך עבודתה כזבנית, עם כאבים חזקים ברגלים, היה גורם לה סבל אל אנושי. המומחה קבע בענייננו חד משמעית כי מצב הדליות ברגליה של התובעת היה קשה, והוחמר מאוד בשל ההריון, וכי הפסקת עבודת התובעת היתה מוצדקת ונדרשה כפתרון לבעיה רפואית קשה אשר נגרמה בשל ההריון.ב




בשים לב לתכלית החקיקה, משמחוייבת היתה התובעת להפסיק את עבודתה בשל הריונה, יש להגן עליה ולהבטיח לה הכנסה בתקופת אי עבודתה, בשל מצבה הרפואי הנובע מההריון. יש לפרש את כוונת המחוקק כאנושית וכי המחוקק לא התכוון לכך שעובדת בהריון, אשר סובלת מכאבים חזקים ברגליה עקב ההריון, תהיה מצווה להמשיך בעבודתה כזבנית המשרתת את הלקוחות בעמידה, תוך שהיא סובלת כאבים חזקים מאוד. על כן בשים לב לתכלית החקיקה ולסעף 7(ג)(1) לפיו עובדת רשאית להיעדר מעבודתה בחודשי ההריון, אם רופא אישר כי מצבה לרגל ההריון מחייב זאת וכי זכיותיה התלויות בוותקה לא תפגענה. ודוק: אין זכותה להעדר, לפי סעף 7(ג)(1), מותנית בקיום מצב רפואי המסכן את אשה או את עוברה. משכך יש ליתן למלים "והמסכן את האשה או את עוברה" פירוש מרחיב, הכולל בחובו מצב בו ההיעדרות מהעבודה, בתקופת ההריון מתחייבת בשל מצב רפואי אשר החמר מאוד בשל ההריון ואשר המשך העבודה במצב זה גורם סבל אל אנושי לעובדת.




לכך יש להוסיף כי בית הדין הארצי, בפרשת לימור גבאי, אישר גמלת שמירת הריון ללימור גבאי אשר סבלה ממצב רפואי הדומה מאוד למצבה של התובעת בענייננו, ושם המומחה, פרופ' כספי סבר, שהיה מקום לאשר לגב' גבאי גמלת שמירת הריון, כך גם בענייננו, המומחה, פרופ' שלו, סובר כי יש מקום לאשר לתובעת גמלת שמירת הריון.ו




משאלה פני הדברים מוצאים אנו כי יש לאשר את תביעתה של התובעת לגמלת שמירת הריון.נ




אשר על כן התביעה מתקבלת, והנתבע ישלם לתובעת גמלת שמירת הריון, לפי האישור הרפואי של ד"ר דרור להב מיום 23.10.2000, שהמציאה התובעת.ב




משהתובעת מיוצגת על עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.ו






לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.



ניתן היום כ"ד בתשרי, תשס"ד (20 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים.נ
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.



מאיר בן שושןנציג עובדים דוד לוקובנציג מעבידים מ. אריסון-חילו, שופטת                          



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סירוב שמירת הריון

  2. אישור שמירת הריון

  3. דחיית תביעה לשמירת הריון

  4. כאבי גב בהריון שמירת הריון

  5. האם שמירת הריון נחשבת מחלה

  6. שמירת הריון ללא אישור רפואי

  7. שמירת הריון - חוות דעת מומחה

  8. שמירת הריון בגלל כאבי גב תחתון

  9. אי הפסקת עבודה לצורך שמירת הריון

  10. צמצום היקף משרה גמלת שמירת הריון

  11. גמלת שמירת הריון בזמן חופשה שנתית

  12. שמירת הריון בגלל כאבים במפרקי הירך

  13. אישור רפואי שמירת הריון ביטוח לאומי

  14. גמלת שמירת הריון עקב הפחתת שעות עבודה

  15. גמלה לשמירת הריון עבודה אצל קרוב משפחה

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון