השעיית עובד עד לסיום ההליכים המשפטיים

השעיית עובד עד לסיום ההליכים המשפטיים  
התובע, ד"ר אייל נס, הגיש המרצת פתיחה לבית הדין בה הוא עותר כי בית הדין יתן פסק דין המצהיר כי השעייתו מעבודתו בטלה .
 
העובדות החשובות לענייננו:ב
 
1.              התובע רופא מומחה בכירורגיה עובד בנתבעת, שירותי בריאות כללית, (להלן:ו "כללית" או "הנתבעת") משנת 1992 בהיקף של כחצי משרה.
 
2.              ביום 29.10.2001 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד התובע כתב אישום בו הוא מואשם באישומים הבאים:נ
(א)              שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה, עבירה לפי סעיף 327 לחוק העונשין התשל"ז-1977.
(ב)               מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) בניסוח של סעיף 345(4) לחוק העונשין התשל"ז-1977.
(ג)                מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(7) לחוק העונשין התשל"ז-1977.
 
3.              האירוע בגינו הוגש כתב האישום אירע בשנת 1998, מיד עם הוודע הפרשה נעצר התובע על יד המשטרה ונחקר, כתב האישום הוגש כעבור שלוש שנים במהלכן המשיך התובע ועבד בנתבעת.
 
4.              לאחר הגשת כתב האישום קיימה ד"ר חן שפירא, המנהלת הרפואית של מחוז חיפה והגליל המערבי בכללית, מספר שיחות ומסרה לתובע כי היא שוקלת להשעותו לנוכח הגשת כתב האישום כנגדו. לאחר ששקלה החליטה ד"ר שפירא ביום 14.11.2001 להשעות את התובע מעבודתו עד לתום ההליכים הפליליים כנגדו, וזאת בהתאם להוראת סעיף 11 לפרק החמישה עשר לחוקת העבודה, לעובדי מוסדות ההסתדרות, החלה ביחסים שבין כללית לבין עובדיה.
 
5.              ב"כ התובע פנה במכתב אל ד"ר שפירא וטען כי למרשו לא נערך שימוע כדין בטרם השעייתו וביקש לדחות את ביצוע ההשעיה עד שיתאפשר לו להשמיע את טענותיו בעניין.
 
6.              נוכח הבקשה התקיימה ישיבת שימוע נוספת לתובע, ולאחר ישיבה זו שבה ד"ר שפירא והחליטה להשעות את התובע עד לתום ההליכים הפליליים.
 
7.              במקביל להליכי ההשעייה מינה ד"ר בועז לב, המנהל הכללי של משרד הבריאות, וועדה מיוחדת לפי סעיף 44א לפקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ז-1976, על מנת שתגיש לו את המלצתה בעניין רשיונו של התובע לעסוק ברפואה וזאת לאור הגשת כתב האישום נגדו. הועדה דנה בעניינו של התובע ביום 21.1.2002 ואלה הדברים החשובים לנו שנכתבו בהמלצתה למנכ"ל משרד הבריאות (נספח ה להמרצת הפתיחה"):ב
 
"5. בפתח הדיון הציעה נציגת משרד הבריאות כי המלצת הועדה תהיה להגביל את פעילותו של ד"ר נס באופן שכל בדיקה או טיפול רפואי שיבצע בחולה יעשה בנוכחות אדם נוסף, וזאת לתקופה של 6 חודשים, או עד מתן פסק דין, המוקדם מבין השניים.
 
6. ב"כ של ד"ר נס הסכים לכך שהמלצת הועדה תהיה כמוצע על ידי נציגת משרד הבריאות.
 
7. הועדה התכנסה להתייעצות פנימית.
לנוכח הטענות של מעשה מגונה, לכאורה, שבוצע על ידי ד"ר נס, ולנוכח העובדה שלכאורה הזריק תרופה בשם דורמיקום לחולה, ללא צורך, ועל פי הטענה שכבתב האישום, אך ורק לביצוע זממו, עבירות שלדעת הועדה יש בהן משום קלון, ועל מנת להגן על ציבור המטופלים של ד"ר נס כל עוד הדיון בעניינו בערכאות ממליצה הועדה בפניך כדלקמן:ו
 
א. לחייב את ד"ר נס לבצע כל בדיקה וטיפול רפואי בנוכחות אדם נוסף, בגיר, שנוכחותו היא בהסמכת המטופל.
 
ב. ד"ר נס יהיה מנוע מלבדוק או לטפל בכל אדם ללא נוכחות אדם נוסף כאמור.
 
ג. ד"ר נס לא יזריק תרופות הרגעה למיניהן. במקרה הצורך ייעשה הדבר על ידי רופא אחר שיצטרף לטיפול.
 
ד. תוקף ההמלצה היא ל – 6 חודשים או עד לסיום הליכים פליליים בתיק הנ"ל המוקדים מבין השניים."
 
8.              מנכ"ל משרד הבריאות קיבל את המלצות הוועדה ביום 28.1.2002 (נספח ו' להמרצת הפתיחה).
 
9.              לאור החלטת מנכ"ל משרד הבריאות פנה ב"כ התובע להנהלת הנתבעת בבקשה לשקול מחדש את עמדתם בדבר המשך השעיית התובע והסכמתם להחזרתו לעבודתו, באותן המגבלות אשר הוטלו עליו בהחלטת מנכ"ל משרד הבריאות.
 
10.          ד"ר שפירא בחנה את החלטת מנכ"ל משרד הבריאות והחליטה שאין מקום לשנות את החלטתה.
 
עיקר טענות התובע:נ
 
11.          פרק הזמן הארוך שחלף בין האירוע לבין הגשת כתב האישום מקהה את נחיצותה של פעולת ההשעייה.
 
12.          על בית הדין להביא בחשבון שתיק החקירה נסגר על ידי משטרת ישראל מנימוק של חוסר אשמה ונפתח למעשה לאחר כשלוש שנים ועובדה נוספת היא המידע שהובא בפני בית הדין בכל הנוגע לשימוש בדורמיקום, העשוי לגרום בעקבותיו להזיות מיניות וידועים מקרים רבים בהם טפלו מתרפאים על הרופאים האשמות שווא בגין תקיפות מיניות.
 
13.          סעיף 11 לחוקת העבודה מעניק שיקול דעת להנהלה האם לנקוט כנגד העובד בצעד הדרסטי של השעייה וכי עצם העובדה שהוגש כנגד התובע כתב אישום עדין אין משמעה שהשעייתו הינה הכרח בל יעבור.
 
14.          במהלך שנות עבודתו לא נשמעה כלפי התובע ולו תלונה אחת, העבודה בנתבעת היא מקור פרנסתו העיקרי של התובע, ההליך הפלילי טרם החל וסופו מי ישורנו. בתקופת השעייתו משתכר התובע מחצית משכר היסוד, ומאחר והתובע עובד בנתבעת בחצי משרה הוא צפוי לקבל כ – 1,500 ₪ בחודש.
 
15.          החלטתו של מנכ"ל משרד הבריאות מאזנת בין האינטרסים ולפיכך חייבת להיות להחלטתו השפעה מכרעת גם על שיקול דעתה של הנתבעת. אי נכונותה של הנתבעת לפעול ברוח החלטה זו אינה סבירה ופוגעת בזכותו הבסיסית של התובע להמשיך ולהתפרנס ממשלח ידו ומשכך מהווה פגם מהותי בשיקול דעתה של הנתבעת.
 

16.          בחלק ניכר של יום העבודה מצויה אחות המסייעת לתובע בעבודתו. נוכחות אדם נוסף נדרשת
רק באותו פרק זמן שבו התובע מבצע קבלת קהל לצורך בדיקות ואבחנה. במרפאת הנתבעת מצויות, פרט לאחיות ורופאים, גם בנות השירות הלאומי והתובע מציע להעזר בשירותיהן של בנות השירות הלאומי לצורך עמידה בתנאי של נוכחות אדם נוסף.
 
17.          איסור הזרקת תרופות הרגעה אינו חל על הזרקת חומר אלחוש מקומי ומשכך מכשול זה שעמד בפני החזרתו של התובע לעבודה אינו קיים עוד.
 
עיקר טענות הנתבעת:ב
 
18.          למעביד מוקנית סמכות רחבה להשעייה זאת משום שעצם הגשתו של כתב אישום כנגד עובד פוגעת באמון הציבור אשר נדרש לשירות המעבידה וכן בתדמיתו של המוסד עצמו.
 
19.          אין בידיה של הנתבעת הכלים לבחון ולהחליט האם היה מקום להגשת כתב האישום.
 
20.          הגשת כתב אישום כנגד העובד מקימה למעביד את הסמכות להשעות את העובד הכל לפי שיקול דעתו העצמאי ואף מבלי להיוועץ בארגון העובדים.
 
21.          אין בעובדה שהתובע לא הושעה מעבדותו עם פתיחת החקירה המשטרתית נגדו כדי לשקול לעניין השעייתו לאחר שכבר החליטה הפרקליטות כי יש ראיות לכאורה המצדיקות הגשת כתב אישום כנגדו.
 
22.          הסדר ההשעייה הקבוע בחוקת העבודה חל ביתר שאת עת מדובר בעובד שהוא רופא.
 
23.          הטעמים והשיקולים אשר מנחים את משרד הבריאות אינם זהים לשיקולי הנתבעת. משרד הבריאות אינו בוחן ואינו לוקח בחשבון את הנסיבות והצרכים הייחודים של הנתבעת. החלטת משרד הבראות אינה מתאימה וזאת בין מחמת שהשיקולים שהנחו את הנתבעת ובראשם טובת מבוטחיה, אינם שיקולים אשר הנחו את משרד הבריאות, ובין מחמת שהמגבלות עצמן אינן ישימות בנתבעת.
 
דיון והכרעה:ו
 
24.          סמכות הנתבעת להשעות את התובע מעוגנת בחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, שהינה הסדר קיבוצי חד צדדי וחלה ביחסים שבין התובע לבין הנתבעת. סעיף 11 לחוקת העבודה קובע כי משהוגש כתב אישום נגד עובד, רשאית ההנהלה להשעותו, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו על – פי שיקוליה או לפי הוראת רשות השיפוט הארצית.
 
25.          הפעלת סמכות ההשעיה בידי הנתבעת עומדת תחת שבט ביקרתו של בית- הדין לעבודה הדן בדרך של בקורת שיפוטית על אקט מינהלי ואין בית דין בא בנעלי המשעה, אלא הוא בוחן בחינה מינהלית את החלטותיו.
 
26.          משהוגש כתב האישום כנגד התובע החליטה הנתבעת להשעותו. לאחר שניתנה החלטת מנכ"ל משרד הבריאות ביום 28.1.2002 פנה התובע פעם נוספת אל הנתבעת וביקש כי הנתבעת תאמץ את החלטת המנכ"ל כך שהשעייתו תבוטל והוא יוחזר לעבודתו בנתבעת בהתאם למגבלות אותן קבע מנכ"ל משרד הבריאות.
 
הנתבעת הסבירה כי החליטה על השעיית התובע לאחר שנתנה דעתה לכך שעליה לדאוג לביטחונם של מבוטחיה ועל זכותם לקבלת השירות הרפואי הטוב ביותר. עוד טוענת הנתבעת כי אמון מבוטחיה ברופאיה הינו דבר החשוב ביותר ביחסי רופא – מטופל וכי בטחון ואמון חיוניים אלה נפגעים וייפגעו בצורה ניכרת עת הרופא המטפל מואשם במעשים חמורים, כמעשים בהם מואשם התובע. כך גם יפגעו אמון הציבור ותדמית המוסד בעיני הציבור. משכך השארת התובע בעבודתו לא תאפשר הענקת טיפול סביר למטופלים, נוכח חומרתו של כתב האישום והעובדה שהוא נדרש למגע קבוע עם המבוטחים.

27.          אשר להחלטת מנכ"ל משרד הבריאות הסבירה הנתבעת כי שקלה והחליטה שאין מקום לשנות את החלטתה ונימוקיה לכך הם:נ
(א)              הטעמים והשיקולים אשר מנחים את משרד הבריאות בהחלטות מסוג זה אינם זהים לשיקולי הנתבעת ואינם לוקחים בחשבון את הנסיבות והצרכים היחודיים לנתבעת.
(ב)               החלטת משרד הבריאות איננה מתאימה וזאת בין מחמת העובדה כי השיקולים שהנחנו את הנתבעת ובראשם טובת מבוטחיה, אינם שיקולים אשר הנחו את משרד הבריאות, ובין מחמת שהמגבלות עצמן אינן ישימות בנתבעת.
(ג)                המגבלה אותה הטיל משרד הבריאות על פעילות התובע, על פיה פעילותו וטיפולו בחולים מותנית בנוכחותו של אדם בגיר, לה יסכים המטופל באופן פוזיטיבי, בכל הבדיקות והטיפולים אותם יעניק התובע, אינה ישימה בנתבעת. זאת משום שעיקר עבודתו של התובע מתבצעת במחלקת הטראומה, אשר הפעילות בה היא פעילות דחופה ועומס העבודה בה רב, כך שאין כל אפשרות להצמיד לתובע אחות, כאשר חלק ניכר מפעילותו מתבצעת בחדרו האישי, כמתחייב על פי החלטת משרד הבריאות.
(ד)               יתר על כן הנתבעת מצויה בשנים האחרונות בהליכי צמצומים, כך שמצבת כוח האדם בה מצומצמת מאוד וכי מימושו של תנאי זה מצריך העסקה מיוחדת של אחות אשר תעבוד בצמוד לתובע.
 
28.          פרק חמישה עשר לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות דן באמצעי משמעת, ואלה הסעיפים הדנים בנושא המשמעת ככל הקשור לעבירות הפליליות (ראו:ב נספח א' לתשובת הנתבעת):ו
סעיף 9:נ
"התעורר חשד סביר שבוצעה עבירה פלילית על-ידי עובד במוסד הסתדרותי, מחובת ההנהלה למסור את העניין לחקירה משטרתית, תוך הודעה למבקר ההסתדרות ולועד העובדים, זאת לאחר שקיבלה חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי להסתדרות".
 
סעיף 10:ב
"החליטה המשטרה לפתוח בחקירה בהתאם לדרישת ההנהלה או מבקר ההסתדרות, רשאית ההנהלה, באמצעות הוועדה למינהל, להשעותו מעבודתו. החלטת ההשעייה תהא ניתנת לערעור בפני רשות השיפוט."
 
סעיף 11:ו
"הוגש כתב אישום נגד עובד, רשאית ההנהלה להשעותו, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו על –פי שיקוליה או לפי הוראת רשות השיפוט הארצית."
 
סעיף 12:נ
"נחשד עובד בביצוע עבירה פלילית שהיא פשע (כמוגדר בחוק) ונחקר בעניין זה במשטרה, רשאי המוסד שבו מועסק העובד, ללא מו"מ עם ועד העובדים, להשעות את העובד מן העבודה, עד לסיום החקירה או עד לסיום ההליכים המשפטיים. העובד רשאי לערער על ההחלטה בפני רשות השיפוט הארצית."
 
29.          חוקת העבודה מבחינה בין שני שלבים שונים בהליכים הפליליים בין שלב ראשוני של ניהול החקירה המשטרתית, לעומת שלב מתקדם ומשמעותי יותר של הגשת כתב האישום. בעוד כאשר מדובר בשלבים מקדמיים יותר של ההליך הפלילי של החקירה המשטרתית, ההנהלה רשאית להשעות את העובד באמצעות הוועדה למינהל ועומדת לעובד האפשרות לערער על החלטת ההשעיה למוסד השיפוטי של מוסדות ההסתדרות – רשות השיפוט, הרי שאין כך הדבר כאשר ההשעייה באה בעקבות הגשת כתב אישום, או אז ההשעייה נעשית על ידי ההנהלה עצמה ולא באמצעות הוועדה למינהל וכן אין עומדת לעובד אפשרות לערער לרשות השיפוט. עם הגשת כתב האישום נוצר מצב חדש והתובע עבר מסטטוס של חשוד בלבד למי שיש כנגדו ראיות מספיקות לאישום ומקומו על ספסל הנאשמים והעילה להשעייה בשלה. יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בדב"ע לג/32-3 דוד יכין - מדינת ישראל, פד"ע ד 428, (להלן:ב "פרשת יכין") בעמ' 435 :ו
 
"העילה להשעיה היתה לבשלה עם הגשת כתב האישום. למעשה בא עם הגשת כתב האישום, מצב חדש, לעניין סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת). לעניין המשך עבודתו של עובד מדינה, לא הרי החשוד בעבירה או מי שנגדו מתנהלת חקירה משטרתית, כהרי מי שנגדו הוגש כתב אישום. עם הגשת כתב האישום ברור, כי פרקליט המחוז ראה מחומר החקירה שהועבר אליו "שהראיות מספיקות לאישום" (סעיף 56 לחוק סדר הדין הפלילי) (בכך לא נאמר, כמובן, דבר לעניין אשמתו של הנאשם והוא ממשיך להיות בחינת זכאי); וידוע לכל, שאותו עובד מדינה הינו לא רק חשוד בעבירה, אלא שמקומו על ספסל נאשמים. להבדל זה משמעות רבה לעניין יחסו של הציבור לשירות, ולעניין מוסר-העבודה, והמשמעת בעבודה."
 
30.          מקום בו הוגש כתב אישום נגד רופא המתייחס לעבירות פליליות הקשורות לטיפולו בחולים יש מקום להחמיר, שכן מדובר בדיני נפשות ולא בדיני ממונות, עמד על כך כבוד המשנה לנשיא מ. אלון בבש"א 458/91 ד"ר קאסם בן ווחש סמחאת נגד ד"ר מ. משיח, מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד מה (2) 801, בעמ' 805 (להלן: "פרשת סמחאת"):

"כך, דרך משל, ייתכן ומקום יש להחמיר יותר בענינו של רופא שחשוד שסרח בעבירות פליליות הקשורות בטיפולו בחולים, שענין עיסוקו בדיני נפשות, מאשר בעורך דין שחשוד שסרח בעבירות פליליות הקשורות בטיפולו בעניני מרשיו, שייתכן ועניינם דיני ממונות בלבד. וכיוצא בו הבדלים כאלה וכאלה. "
 
31.          האישומים בכתב האישום שהוגש נגד התובע חמורים הם ביותר, לא כל שכן חמורים הם משעסקינן ברופא, והאמור בחוות דעתו של המומחה ד"ר אליוט יוסים, אותה צירף התובע לתביעתו (נספח ט'), אינו מקהה מחומרת אישומים אלה. משום קיום ההליך הפלילי אין אנו סוברים שיהא זה נכון לפרט יותר בענין האישומים. משכך החלטתה של הנתבעת להשעות את התובע, נוכח חומרתו של כתב האישום ובשים לב לכך שהתובע נדרש למגע קבוע עם המטופלים, ונוכח חובתה של הנתבעת לדאוג לתחושת הביטחון של המטופלים ואמונם ברופאים, וכן לאמון הציבור ולתדמית המוסד בעיני הציבור, הינה סבירה.
 
לא בכדי נאמר על ידי בית הדין בפרשת יכין בעמ' 34 (ההדגשות אינן במקור):
 
"ההשעיה אינה עונש של עבודה רעה, והימנעות מהשעיה אסור שתהא פרס בעד עבודה טובה. בדרך כלל, אין להניח שעובד מדינה, אשר נגדו תלוי ועומד הליך בפלילים, ישוב לסורו בזמן ההליך. אשר חייב להיות, בעיקר, לעיני נציב השירות הוא כיצד ירגיש אזרח המזדקק לשירות של עובד מדינה בתפקיד שבו מדובר; האזרח תלוי בהחלטותיו של אותו פקיד - והוא - האזרח - יודע, כי אותו פקיד מואשם בעבירה מסוג העבירות שבהן הואשם המערער; כן חייב להיות לעיני נציב השירות השיקול, כיצד תשפיע על מוסר העבודה, ועל המשמעת בעבודה, העובדה שהחברים לעבודה, ובייחוד הכפופים למרותו של אותו עובד, יודעים שנגדו תלוי ועומד בפני בית משפט אישום בעבירות מכגון אלה שבהן הואשם המערער."
 
 
 
כך גם לא למותר יהא לחזור ולהביא מדברי הוועדה המיוחדת שמינה מנכ"ל משרד הבריאות:
 
"לנוכח הטענות של מעשה מגונה, לכאורה, שבוצע על ידי ד"ר נס, ולנוכח העובדה שלכאורה הזריק תרופה בשם דורמיקום לחולה, ללא צורך, ועל פי הטענה שכבתב האישום, אך ורק לביצוע זממו, עבירות שלדעת הועדה יש בהן משום קלון, ועל מנת להגן על ציבור המטופלים של ד"ר נס כל עוד הדיון בעניינו בערכאות..."
 
32.          נשאלת השאלה האם החלטת מנכ"ל משרד הבריאות, שלא להתלות את רשיונו של התובע, מחייבת את הנתבעת לבטל את השעייתו, תוך הטלת אותן המגבלות שהוטלו עליו על ידי מנכ"ל משרד הבריאות. ברי כי מנכ"ל משרד הבריאות מוסמך היה להחליט שלא להתלות את רשיונו של התובע, אך סוברים אנו, כי הנתבעת רשאית לשקול את שיקוליה היא, ואין היא מחוייבת לילך בעקבות החלטת מנכ"ל משרד הבריאות, ובלבד ששיקוליה לאי ביטול ההשעייה הינם סבירים. כבר אמרנו, כי החלטת הנתבעת להשעות את התובע הינה סבירה והעובדה כי מנכ"ל משרד הבריאות החליט שלא להתלות את רשיונו של התובע, אינה הופכת את החלטתה של הנתבעת לבלתי סבירה. לכך יש להוסיף כי הנתבעת טוענת כי המגבלות אותן הציב מנכ"ל משרד הבריאות אינן ישימות אצלה. לטענת הנתבעת המגבלות שהטיל מנכ"ל משרד הבריאות, מצריך העסקה מיוחדת של אחות אשר תעבוד בצמוד לתובע בכל שעות עבודתו, וכי העסקה זו חורגת מתקני המרפאה ועלותה הכספית גבוהה. עוד טוענת הנתבעת כי הצמדת מלווה צמוד לתובע, כאשר המטופל יידרש להסכים באופן פוזיטיבי לנוכחותו, יש בה כדי להדגיש את בעייתיות העסקתו של התובע וכי הצמדה זו תחמיר את חששות המטופלים וחוסר ביטחונם ואמונם. באשר להזרקת חומרי הרגעה מקבלת הנתבעת את הודעתו של מנכ"ל משרד הבריאות, לפיה חומרי אלחוש מקומי אינם בחזקת חומרי הרגעה, אליהם מתייחסות המלצות הוועדה, אולם לטענתה גם מגבלה זו מדגישה את בעיית האמון בתובע. אשר לטענת התובע בדבר האפשרות להסתייע בבנות השירות הלאומי, טוענת הנתבעת כי הקצאתן של בנות השירות הלאומי לנתבעת הינה מוגבלת וכי לבנות אלה ישנם תפקידים ומשימות מוגדרים, והצמדתן לתובע לא תאפשר להן לבצע את המטלות, המוטלות עליהן, ובכל מקרה תידרש הנתבעת להעסיק עובד נוסף אשר יבצע את עבודתה של בת השירות הלאומי. נציין, כי לא מצאנו שטענותיה אלה של הנתבעת מופרכות הן.

33.          טוען התובע כי פרק הזמן הארוך שחלף בין האירוע לבין הגשת כתב האישום והעובדה שהוא המשיך בעבודתו בנתבעת ללא כל תלונה, מקהה את נחיצותה של פעולת ההשעיה.
בפרשת יכין אחת מטענות העובד היתה בדבר משך פרק הזמן הארון שחלף מאז הסתיימה חקירת המשטרה ועד הגשת כתב האישום והמשך עבודתו בפרק זמן זה ובית הדין הארצי קבע בפרשת יכין כי נציב השרות נהג נכון משלא נמנע מלהשעות את העובד נוכח טענה זו וכה אמר בית הדין בעמ' 434:
 
"7. טען בא-כוח המערער, כי לא ייחסו משקל לעובדה שהמערער עבד מאז הסתיימה חקירת המשטרה "והמשיך בתפקידיו הבכירים לשביעות רצונם המלאה של הממונים עליו.
 
אין ספק שנציב השירות ידע על כך שהמערער המשיך בעבודתו "לשביעות רצונם המלאה של הממונים עליו, כי הרי אחרת לא היתה באה התערבות מהמנהל הכללי של משרד התחבורה לטובתו של המערער. יחד עם זאת, נכון נהג נציב השירות, משלא נמנע מלהשעות את המערער בשל אותה עובדה."
 
34.          ובהמשך בעמ' 435 :
 
"ההשעיה שאותה מבקשים לפסול, באה בסמוך להגשת כתב האישום - העובדה שלפי בקשת המנהל הכללי למשרד התחבורה, שבאה וודאי ביזמת המערער, בוטלה ההחלטה מיום 7.5.1972, והופעלה מחדש אחרי תום חופשתו של המערער, וודאי שאינה שוקלת לענייננו."
 
איזון האינטרסים:
 
35.          השיקול להשעיית עובד הוא טובת הציבור והשירות מחד, ומניעת שרירות ופגיעה בעובד מעבר למתחייב להשגת מטרת ההשעייה מאידך. עמד על כך בית הדין הארצי בפרשת יכין בעמ' 433:
 
"...השיקול העיקרי לעניין הפעלת הסמכות לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), הוא טובת הציבור והשירות מצד אחד, ומניעת שרירות ופגיעה בעובד שבו מדובר, מעבר למתחייב להשגת מטרת ההשעיה - מצד שני."
 
השעייה בטרם משפט קשה וחמורה היא ולעתים אף בלתי הפיכה ועל כן יש לנהוג בזהירות ויש לערוך בדיקה מדוקדקת בטרם קבלת ההחלטה. השיקולים העומדים זה מול זה הם מחד השמירה על טובת הציבור שלא יוטעה ויזדקק לשירותיו של רופא שאינו ראוי לטפל בענייניו, ומאידך הצורך לשמור על זכות הפרט שלא לפגוע ברופא ולהסב לו נזק שהינו בלתי הפיך, בטרם נתברר דינו, שהרי הוא בחזקת זכאי וחף מפשע. האיזון בין שני עקרונות נוגדים אלה ואופן יישומם תלויים בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. עמד על כך כבוד המשנה לנשיא מ. אלון בבש"א 458/91 פרשת סמחאת בעמ' 805
 
"הפגיעה הנגרמת לעורך דין או לרופא, על ידי השעייתם בטרם משפט, קשה וחמורה היא, ולעתים אף בלתי הפיכה, וזהירות ועיון מרובים דרושים עובר לקבלת החלטה על כך.
 
בסוגיה זו משמשים כאחד שני שיקולים ערכיים - עקרוניים נוגדים: מצד אחד - השמירה על האינטרס של הציבור, שלא יוטעה ויזקק לשירותיו של רופא או עורך דין שאינם ראויים לטפל בענייניו המשפטיים ובטיפוליו הרפואיים; ומצד שני - השמירה על זכות הפרט שלא לפגוע בו ולהסב לו נזק, שלעתים הוא בלתי הפיך, בטרם נתברר דינו והוא בחזקת זכאי וחף מפשע. האיזון בין שני עקרונות נוגדים אלה ואופן יישומם, תלוי הוא בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, במידת החומרה של העבירות בהן מדובר וקיומן של ראיות לכאורה, ובמידת הפגיעה המוכחת - מביצוע המעשים נושא העבירות - לענין כושר הביצוע ומהימנות הביצוע של הנאשם את תפקידיו המקצועיים."
 
36.          הפעלת סמכות ההשעיה בידי הנתבעת, כאמור, עומדת תחת שבט ביקרתו של בית- הדין לעבודה הדן בדרך של בקורת שיפוטית על אקט מינהלי ואין בית דין בא בנעלי המשעה, כל עוד לא קמה עילה במישור המינהלי להתערבות בית הדין. לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבעת, שלא לבטל את השעיית התובע, המצדיק את התערבותנו. לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובע הוא בחזקת זכאי וחף מפשע ואין ספק שההשעייה קשה וחמורה היא לתובע, ויכול אף שיגרם לו נזק בלתי הפיך עם סיום ההליך הפלילי, ברם המעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום שהוגש נגדו לא רק שיש שבהם משום קלון, אלא שמעוררים הם ספק באשר לכשירותו המקצועית והתאמתו לשמש כרופא, ושיקולי הנתבעת לאי ביטול ההשעייה, בשים לב לדאגתה למטופליה ולאמון הציבור, הינם סבירים.
 
לכך יש להוסיף כי עבודתו של התובע בנתבעת היא במחצית המשרה, ובתקופת השעייתו מקבל הוא מחצית משכר היסוד, ומשרשיונו של התובע לא הותלה, יכול הוא להמשיך בפעילויות אחרות, כמו עבודתו בוועדות משרד הביטחון ובחברת מדיקל – אור. כן הצהיר התובע כי עומדת לו האופציה לעבוד כרופא עצמאי בקופת חולים מאוחדת וכי הוא שוקל אפשרות זו. על כן בשיקול הנתבעת להעדיף את אינטרס הציבור על פני אינטרס התובע, לא מצאנו פסול ועילה להתערבות.
 
 
סוף דבר:
משלא נמצא פגם בהחלטת הנתבעת אנו דוחים את התביעה.
 
בשל נסיבותיו המיוחדות של תיק זה אין אנו מוצאים לעשות צו להוצאות.
 
 
 
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום י"ד בכסלו, תשס"ג (19 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.
 
 
 
מוריס שגיאנציג עובדים   אלי דייןנציג מעבידים   מ. אריסון-חילו, שופטת                          
 
 



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. השעיית גננת

  2. השעיה זמנית מהעבודה

  3. השעייה ל-14 יום מהעבודה

  4. ביטול השעיית עו''ד מהלשכה

  5. הפסקת השעיית עובד מהעבודה

  6. החזרת עובד שהושעה מהעבודה

  7. השעיה מהעבודה בגלל היעדרות

  8. סמכות נציב שירות המדינה להשעות עובד

  9. השעיית עובד עד לסיום ההליכים המשפטיים

  10. השעיה זמנית של מורה מעבודה במשרד החינוך

  11. הסמכות להשעות עובד מדינה כאשר מתחילה חקירה פלילית

  12. עו"ד שממשיך לעבוד בתקופת השעיה מהלשכה - מה העונש ?

  13. סעד זמני כנגד החלטת נציב שירות המדינה להשעות עובד הוראה

  14. האם שעיית עובד צריכה להתבסס על חומר החקירה וקיומן של ראיות

  15. הליך השעייה דחופה נגד מורה לפי סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת)

  16. השעייה מעבודה במועצה בעקבות תלונה שהוגשה במשטרה על ידי ראש המועצה בחשד למעילה

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון