שחפת בשירות הצבאי העובדות המערער מוכר כנכה צה"ל משנת 1969 עקב מחלת שחפת שהתפרצה במהלך שירותו. המערער טופל במחלה זו בתרופות שונות וביניהן סטרפטומיצין. לאחרונה הועמד המערער בפני ועדה רפואית ביום 1.3.1998. המערער התלונן בפניה על רעשים וצפצופים באוזניים. במהלך הבדיקה התבטא המערער ש"לפעמים יש תקופות של רגיעה". הוועדה הרפואית קבעה לו נכות בשיעור 1% בגין ליקוי שמיעה עם טנטון לא קבוע. המערער פנה ביום 22.8.1999 לקצין התגמולים והתלונן על רעד בידיים וטנטון קבוע. הוועדה שישבה ביום 17.11.1999 דנה בשאלת הרעד בידיים וקבעה את המימצאים האלה: "המאפיינים הקליניים הינם טיפוסיים לתופעה Essential Tremor בכל היבטיה. הוועדה עיינה במכתבו של פרופ' שלום מ15.6.99- ואינה מקבלת את סיכומו, שהרי כל רעד שהוא מתאר במצב של מתח או חרדה ועל כל עדות זו אינה מהווה ראייה לקשר זרימתי. כעת בהתייחס לסיכום רפואי מאת דר' עזז-ליפשיץ מ3.8.99- ולתדפיסי Med Line, אכן תכשירים נוגדי שחפת ידועים ביכולתם לגרום בחלק מהמטופלים ובתנאים מסוימים לנוירופתיה היקפית. אולם אין כל עדות קלינית לתופעה זו בבדיקתו זו או בבדיקותיו בעבר". 3. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, שבטרם נשלחה למערער ההחלטה, נקבעה לו תחילה דרגת נכות של 10% בגין טנטון קבוע, אך ההחלטה תוקנה ונקבע שנכותו של המערער בגין טנטון לא קבוע היא 1%. אינני רואה כיצד ניתן לבוא בטרוניה לוועדה, שרשאית לתקן את החלטותיה, בטרם נתנה להן גושפנקה, חתמה עליהן ושלחה אותן לצדדים. 4. ביום 4.9.2000 ישבה ועדה רפואית עליונה וקבעה שאין קשר בין הרעד בידיים לבין נטילת תרופה של סטרפטומיצין עקב מחלת השחפת שבה לקה המערער. לדעת הוועדה הרפואית העליונה: "התמונה הקלינית אופיינית לרעד עצמוני (Essential Tremor). אין עדות לפגיעה בעצבים ההקפיים שיכולה לגרום תסמונת זו. בנוסף לכך הרעד בקול לא אופייני לפגיעה בעצבים הקפיים, אך טיפוסי לרעד עצמוני. גם הא-סימטריות של הרעד מצביעה כנגד פגיעה כללית בעצבים ההקפיים כגורם לתלונותיו. מצבו הנפשי לא מהווה גורם לתסמונת זו של רעד עצמוני שמוכרת כתסמונת עצמאית. הועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' אריה שלו ודחתה את קביעתו ומסקנותיו באשר לקשר הסיבתי בין הנכות הנפשית המוכרת והרעד". 5. על החלטת הוועדה הרפואית מיום 17.11.1999 הגיש המערער ערעור לוועדה הרפואית העליונה. החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 28.3.2000 הייתה לאקונית, ונאמר בה כהאי לישנא: "הועדה דוחה את הערעור. בפרוטוקול ועדה רפואית עליונה מה5.7.98-, מסר המערער בחתימת ידו 'הצפצופים הם לא תמידיים'. לדעת הועדה תלונותיו כיום על צפצופים תמידיים לא קשורים לפגימה מוכרת". טענות עורכת-דין שלום 6. (א) הוועדה מ28.3.2000- לא התייחסה לאמור בכתב-הערעור ונתפסה לפליטת פה של המערער וחזרה וקבעה שמדובר בטנטון לא קבוע. (ב) הוועדה מיום 4.9.2000 לא קבעה מהו "רעד עצמוני"; הוועדה לא התייחסה לתיקו הרפואי של המערער, לחוות-הדעת ולבדיקות השונות שעבר המערער. (ג) היה מקום להושיב בוועדה נירולוג שלא ישב בוועדות קודמות וכן מומחה לפרמקולוגיה, שהוא מוסמך לדון בהשפעת התרופות הספציפיות שקיבל המערער על תסמיני הרעד. 7. לאחר הגשת הודעת הערעור פנה עורך-דין הדיה, בא-כוחו של המשיב, לוועדה על-מנת שתנמק את החלטתה ביתר פירוט באותן נקודות אשר לדעתו טעונות הבהרה ושעליהן עמדה באת-כוח המערער בערעורה. עורכת-דין אסתר שלום נתנה הסכמתה לאמור. בעקבות כך נדחה הדיון. 8. הוועדה הרפואית העליונה נתנה ביום 30.4.2001 החלטה מנומקת ובה התייחסה לרעד העצמוני ואמרה את הדברים האלה: "האבחנה של רעד עצמוני מבוסס על התמונה הקלינית של הרעד התנוחתי והתנועתי של הידיים, כאשר שאר הבדיקה הנוירולוגית התקפית תקינה. יתר על כן, הרעד של הקול מתאים לרעד עצמוני ולא מתאים לנוירופטיה היקפית, כגון זאת שיכולה להגרם מהטיפול התרופתי שקיבל עקב מחלת השחפת". 9. בהחלטה נוספת של הוועדה הרפואית העליונה מיום 1.5.2001, נאמר שהמערער טען בהופיעו לפני הוועדה ביום 1.3.1998, שהוא סובל מצפצופים ורעשים באזניים, עם תקופות של רגיעה, ולכן סברה הוועדה שמדובר בטנטון לא קבוע עם תקופות של רגיעה. הוועדה שישבה ביום 1.3.1998 גם קבעה שיש קשר בין מצב האוזן הפנימית לנכות המוכרת (טיפול בסטרופטומיצין). מאחר שלמערער היה טנטון לא קבוע, נפסקה לו נכות בשיעור 1%. עוד מוסיפה הוועדה שבדיקות שמיעה שנעשו למערער ב17.11.1997- בתדירויות של 4,000, 6,000 ו8,000- הרץ היו תקינות לחלוטין, ושלכן הנכות שנקבעה למערער הייתה לפנים משורת הדין, משום שסעיף 72(ג)(1) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל1969-, דורש ליקוי שמיעה בתחום הצלילים הגבוהים וללא טנטון או עם טנטון קבוע. לדעת הוועדה אין קשר בין ההחמרה - תלונות על טנטון קבוע - לבין הטיפול בסטרפטומיצין שקיבל לפני 34 שנים. התלונות על טנטון קשורות היום לגילו של המערער משום שבבדיקת השמיעה האחרונה מיום 21.6.1999 מופיעה לראשונה ירידה בשמיעה בשתי האוזניים בתדירות 4000, 6000 ו8000- הרץ. מימצא זה לא היה קיים בבדיקות מהתאריכים 17.11.1997 ו14.5.1998-. מימצא זה תומך במסקנה שכיום התלונות על טנטון קבוע וירידה בשמיעה קשורות לגיל ולא לטיפול בסטרפטומיצין מלפני 34 שנה. 10. עורכת-דין שלום הלינה בישיבה מיום 10.5.2001 על ההחלטות הנוספות וטוענת שמדובר בהליך לא תקין שהיא לא הסכימה לו וטענה שהדבר אינו מחייב אותה. טענה זו אינה פתוחה בפניה לאור נוסח ההודעה שהוגש לבית-המשפט ושבו לא פורטה כל הסתייגות מדרך זו שנקט בא-כוח קצין התגמולים. 11. נכון הדבר שעקרון הסופיות חל גם על ועדות מינהליות. בבג"ץ 28/74 שעשע נ' ועדת העררים לעניני מוניות [1], בעמ' 657 פסק השופט ברנזון שלרשויות מינהליות יש סמכות לתקן בהחלטותיהן טעויות סופר או לתקן את החלטותיהן מהטעמים האלה: תרמית הונאה, טעות, הפתעה, היסח הדעת, ראיה חדשה שנתגלתה ותנאים שנשתנו, בין עקב הוראת חוק מפורשת המעניקה את הכוח או עקב העקרונות המשמשים את בתי-המשפט. הסמכות לשנות החלטות מצויה או בחוק המסמיך או בסעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א1981-. הסמכות תהא רחבה או צרה בהתחשב בתכלית החוק, דהיינו מהות החוק והאינטרסים המתמודדים. ברור, שאם הרשות מגיעה להחלטה לשנות את החלטתה הקודמת הדבר צריך להיות מבוסס על נימוקים ענייניים בלבד וללא הפליה (ראו י' זמיר הסמכות המנהלית (כרך ב) [10], בעמ' 1112-990). 12. במקרה שלפניי לא שונו ההחלטות המקוריות, אך הוועדות הרפואיות העליונות טרחו לתת נימוקים מפורטים יותר להחלטותיהן המקוריות. ספק רב אם מותר לוועדות לנהוג בדרך זו ללא הסכמה דיונית. עם זאת יש לזכור, שלדרך שבה נהגו הוועדות הרפואיות, יתרון של חיסכון בזמן. רק כאשר המתדיין חפץ לערער על ההחלטה הוא יפנה לטריבונל או לבית-המשפט שנתן את ההחלטה ואז יקבל נימוקים מפורטים להחלטה, כך שיוכל לערער עליה. כאמור במקרה דנא, נתנה עורכת-דין שלום הסכמתה למתן הנמקה נוספת, ולכן אין היא יכולה להלין על ההחלטות המנומקות שנתנו הוועדות הרפואיות לערעורים לאחר קבלת פנייתו של עורך-דין הדיה. 13. זכות השימוע של המערער לא נפגעה. זכות השימוע היא זכות גמישה ותלויה בנסיבות. מטרתה להבטיח שמיעה הוגנת או טיפול הוגן (בג"ץ 361/76 "המגדר-ברזלית" בע"מ נ' רפאלי, רכז בקורת, אגף גובה המכס [2], בעמ' 292). הוועדות שמעו את תלונות המערער בישיבות שהתקיימו עובר למתן ההחלטה ולא שמעתי שיש בפי המערער נימוקים נוספים על אלה שאותן שמעו הוועדות. אפילו הופרה זכות הטיעון, הרי לפי הגישה הרווחת בפסיקה של בטלות יחסית (השוו לאחרונה ע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור בע"מ נ' מדינת ישראל [3]), הפרת כלל השימוע לא תביא מניה וביה לבטלות הדיון. הדברים תלויים במידת חומרת ההפרה ובנסיבותיה (בג"ץ 118/80 גרינשטיין נ' פרקליט צבאי ראשי [4], בעמ' 246). אחד השיקולים שיש לשקול הוא מה הסיכוי לתקן את המעוות בשימוע מאוחר יותר (י' זמיר, שם [10], בעמ' 831; ע"א 530/78 מיפרומאל ירושלים בע"מ נ' מנהל אגף המכס והבלו [5], בעמ' 177). לא עולה מהנסיבות שמדובר בהפרה חמורה של זכות הטיעון ולכן דין טענה זו, אף היא, להידחות. 14. גם הטענות האחרות שהועלו על-ידי באת-כוחו של המערער אינן באות בגדר טעות משפטית. באת-כוחו של המערער והמערער לא העלו שום טרוניה נגד הנירולוג בעת שהמערער הופיע בפני הוועדה וכן לא הועלו טענות על הרכב לא ראוי של הוועדות. טענות מסוג זה יש להעלות מראש ולא בדיעבד והשיהוי פוגם בטענה ומכרסם בחומרתה. כך הוא הדין כאשר מוגשת בקשה לפסילת שופט. אף כאן נדרש להעלות את הטענה בסמוך לאחר שנודע לבעל-הדין על קיומה של העילה. העובדה שבעל-הדין לא הזדרז להעלות את טענותיו על אתר, אלא המתין לראות כיצד יסתיים ההליך, סותמת את הגולל על טענתו זו. 15. העובדה שהוועדות הרפואיות לא קיבלו את חוות-הדעת שהוגשו מטעם המערער והסתמכו על מימצאים שהן מצאו אינה טעות משפטית, משום שאלה מימצאים שבעובדה, שאין בית-משפט זה מתערב בה (רע"א 460/89 בן ארי נ' קצין התגמולים [6]; ע"א 140/79 אזולאי נ' קצין התגמולים לענין חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- [7]; ע"א 5285/65 שרוני (שרנברג) נ' קצין התגמולים [8], בעמ' 177; ע"א (י-ם) 4347/97 בוכניק נ' קצין התגמולים [9]). 16. הוועדות הרפואיות היו רשאיות לבסס מימצא על דברים ברורים שאמר המערער לפני הוועדה מיום 1.3.1998, ואין למצוא טעות משפטית במסקנה שאותה הסיקו מאמירה זו. גם בהנמקות המפורטות הנוספות של הוועדות הרפואיות לערעורים לא מצאתי טעות משפטית ולכן דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.צבאשירות צבאי