"המבחן לקביעה, אם קיים מעשה בית דין, הוא מבחן של זהות העילה ולא מבחן של זהות הסעד. לענין "השתק העילה" המבחן הוא רחב יותר, בשל השיקול הקובע שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה... בחינת זהות העילה ... מחייבת השוואה של רכיבי התביעות הנתבעות, גם אם היה מדובר בסעדים שונים, הרי שכבר נפסק בעבר כי המבחן הנכון הוא זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד". כן ראה: ע"א 8/83 דן גורדון ואח' נ' כפר מונאש - מושב עובדים, פ"ד לח (4) 707 בעמ' 801, שם נקבע כדלקמן: "מבחן זהות העילה לענין מעשה בית דין רחב הוא, והעיקרון של מעשה בית דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר - את התשתית הבסיסית של העילה." כן ראה: ע"א 351/82 נעמי אילון נ' עו"ד מ. אסטרייכר ו - 6 אח' פ"ד מא (2) בעמ' 677, שם נקבע כדלקמן: "אם אנו חוזרים ואומרים שריבוי משפטים הפך להיות תופעה שלילית, כמעט ואמרתי מכת מדינה, קל וחומר שאין להשלים עם הניסיונות לחזור ולדון בכל דבר פעמיים". כן ראה: בג"צ 9482/96 ח"כ אברהם פורז ואח' נ' השר לענייני דתות, תקדין עליון כרך 99 (2) בעמ' 432, כדלקמן: "הרעיון המונח ביסוד הדברים הוא כי לאחר שלצדדים היה יומם בבית המשפט והלה נדרש לסוגיות שהועלו בפניו והכריע בהם, שוב אין מקום להטריד, שוב, את הצד היריב ואת בית המשפט באותו עניין". עוד ראה לעניין הכלל של "השתק פלוגתא" בספרה של המלומדת נינה זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי", מהדורה ראשונה, בעמ' 147: "חייבת להתקיים זהות של ממש בין שתי הפלוגתאות ולא די בדמיון ביניהן, אפילו הן נשענות על מסכת נסיבתית דומה. דרישת הזהות נובעת מעצם מהותו של כלל הפלוגתא הפסוקה. הכלל חל ביחס לשאלה - בעובדה או בחוק - שכבר נדונה והוכרעה בין המתדיינים בהליך שיפוטי קודם, ותכליתו היא למנוע כפל התדיינות באותה שאלה". כן ראה בעמ' 192: "העובדה שבית המשפט כבר הכריע בפלוגתא הנידונה במסגרת התדיינות קודמת בין אותם בעלי דין אינה מספקת, כשלעצמה, להקים השתק פלוגתא. נדרשת גם התקיימותו של תנאי נוסף, והוא שאותה הכרעה היתה חיונית, לאמור, היתה אכן דרושה לביסוסו של פסק הדין באותה התדיינות. תנאי זה נעוץ בטעם ליצירת המניעות, דהיינו, אם היתה ההכרעה בפלוגתא האמורה חיונית לצורך ההכרעה במשפט הראשון, חזקה על בעלי הדין שהביאו לפני השופט באותו משפט את כל ראיותיהם והשמיעו בו את כל טענותיהם לגביה, ולכן, לא מן הראוי שיעוררו את המחלוקת בגינה מחדש, אפילו הם באים לפני בית המשפט בעילה שונה. יתר על כן, אם היתה ההכרעה בפלוגתא האמורה דרושה לצורך ביסוסו של פסק הדין, חזקה על בית המשפט שנתן דעתו על כל פרטיה והקפיד בהפעלת שיקול דעתו השיפוטי לצורך קביעת הממצא העובדתי או המסקנה המשפטית". מעשה בית דיןשאלות משפטיות