חדירת מי גשמים לבניין משותף 1. התובעים הם בעלי דירות בבית משותף ברחוב הקבלן 41 בירושלים. הנתבעת, כדורי פיתוח עירוני בע"מ, היא חברת בנייה אשר מכרה לתובעים את הדירות. התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב ליקויי בנייה חמורים שנתגלו ברכוש המשותף. עיקר טענות הצדדים 2. התובעים טענו בתביעתם, כי ברכוש המשותף התגלו ליקויי בנייה רבים, כאשר הליקוי המרכזי הוא חדירת מי גשמים והצפת הבניין במי גשם. התובעים פנו אל הנתבעת פעמים רבות בבקשה לתקן את הליקויים, אך האחרונה התעלמה מפניותיהם. כן נטען בכתב התביעה, כי לפי היתר הבנייה היו אמורות להיבנות בבניין 24 דירות בעוד שהנתבעת בנתה 26 דירות. 3. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי "בנתה את הדירות מחומרים טובים, באיכות טובה ובצורה מקצועית". לטענת הנתבעת, אין לתביעה כל בסיס, שכן ברכוש המשותף נתגלו ליקויים קלים ושוליים בלבד. הנתבעת תיקנה מקצת מהליקויים ולא השלימה מלאכתה משום שהדיירים לא אפשרו לה לעשות כן. עוד טענה הנתבעת, כי על-פי סעיף 4א לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973, היה על התובעים לתת לנתבעת הודעה על אי התאמה תוך שנה מיום העמדת הדירות לרשותם, אך הם לא עשו כן. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אכן נבנו בבניין 26 דירות, אך הדבר תואם את היתר הבנייה ואת שנאמר לתובעים בעת רכישת דירותיהם. ליקויי הבנייה ועלות תיקונם 4. בהסכמת הצדדים מונה מר חיים בריסקמן, מומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש לבדוק את הבניין ולקבוע אם הליקויים הנטענים בכתב התביעה מצויים בו כולם או חלקם. כן נתבקש המומחה להעריך את עלות התיקונים וירידת הערך שנגרמה בגין הליקויים, אם יימצאו כאלה. 5. ביום 11.3.02, לאחר מספר ביקורים במקום בנוכחות נציגי הצדדים, הגיש המומחה את חוות דעתו. 6. מדובר בבניין ובו 12 קומות מגורים מעל קומת כניסה. הבניין בנוי על מדרון תלול. מעל מפלס רחוב הקבלן, בנויות 6 קומות עם חדר מדרגות מרכזי ובכל קומה 2 דירות. מתחת למפלס רחוב הקבלן, בנויות 6 קומות מדורגות עם חדר מדרגות מרכזי בלתי מקורה. 7. בחוות דעת המומחה, פורטו עשרות ליקויים ברכוש המשותף. כן כוללת חוות הדעת תיאור מפורט של העבודות הנדרשות לתיקון הליקויים ועלות כל תיקון ותיקון. עלות כלל התיקונים - אם יבוצעו בידי הנתבעת, מסתכמת ב- 354,640 ₪ נכון לחודש דצמבר 2001 (לא כולל מע"מ). עלות התיקונים לתובעים, גבוהה ב-50% מעלות התיקונים לנתבעת, כולל 10% בגין תאום ופיקוח (עמ' 5 לחוות הדעת). 8. הנתבעת לא ביקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו. הנתבעת הסתפקה בתשובותיו לשאלות הבהרה שהפנתה אליו. 9. ברכוש המשותף נתגלו ליקויי בנייה רבים, המפורטים בחוות דעת המומחה. ואלה, לדוגמה, ליקויים שצוינו בחוות הדעת: א. בחדר המדרגות הפתוח - קילופי טיח קשים. רטיבות קשה בתקרות עקב נזילות. לא בוצע כל בידוד נגד רטיבות מתחת לריצוף, במעברי הגישה במהלכי המדרגות ובמדרגות. בקומות השונות נמצאה רטיבות כלואה מתחת לריצוף במעברים, ברחבות ובתחתית קירות האבן. עלות התיקון: 220,000 ₪. ב. במשטחים המרוצפים (טראצו 30/30) ובמהלכי המדרגות בקומות הפתוחות (מקומת הכניסה כלפי מטה עד מפלס מינוס ארבע) - המדרגות בוצעו מחומר מחליק וללא שיפועים לניקוז מי גשמים. השלוליות הנקוות על המשטחים יוצרות מטרד ומפגע בטיחותי. עלות התיקון: 17,000 ₪. ג. בריצוף חדר המדרגות האנכי, מתחת למפלס הכניסה, בפודסטים ובלובי בין דלתות הדירות ודלת המעלית, נתגלו שברים בריצוף, הפרשי מפלסים בין האריחים, שקיעת אריחים וכתמי רטיבות בולטים. עלות התיקון: 22,300 ₪. ד. שקעים, בליטות, חספוסים ונזילות סיד בפני טיח הקירות בחדר המדרגות האנכי ובלובים הצמודים. עלות התיקון: 26,500 ₪. 10. אשר לבניית 26 דירות במקום 24 - מעיון במסמכים שהוגשו למומחה ובכללם היתר הבנייה, קבע המומחה, כי בתחילה אכן ניתן היה לבנות רק 24 דירות, אך לאחר מכן נתקבלה בקשה להיתר מתוקן, לפיו הותרה בניית 26 דירות. בשלושת מפרטי המכר שהוצגו למומחה, צוין כי הבניין יכיל 26 דירות. לפיכך, לא מצא המומחה יסוד לתביעה בגין ירידת ערך הדירות בשל בניית 26 דירות במקום 24. עדויות התביעה 11. אין מחלוקת כי בניית הבניין הסתיימה בתחילת שנת 1994 וסמוך לאחריה הועברו הדירות לחזקת הדיירים. הנתבעת אישרה בכתב הגנתה, כי קיבלה את המסמכים הבאים: חוות דעת מספטמבר 1995 מאת המהנדס קליסברג, בה פורטו ליקויי בנייה שנמצאו ברכוש המשותף של הבניין; מכתב מאת עו"ד ורצברגר, בא כוח הדיירים, מפברואר 1996, בו נטען כי הנתבעת לא מתקנת את הליקויים החמורים בבניין שצוינו בחוות דעתו של המהנדס קליסברג, ודרישה לביצוע התיקונים לאלתר; חוות דעת נוספת מאת המהנדס קליסברג, מינואר 1997, בה פורטו ליקויי הבנייה המעודכנים ועלות תיקונם; חוות דעת מאת מיל"ב, מכון ישראלי לביקורת בנייה, ממרץ 1998, המפרטת את הליקויים שנמצאו בבניין וכן את עלות תיקונם. 12. שלושה עדים, בעלי דירות בבניין, העידו מטעם התובעים. בנימין פרויבירט שרכש שלוש דירות בבית, יואלה קולטון, בעלת דירה בבניין וחברת ועד הבית וטובה ווגל, בעלת דירה בבניין. השלושה העידו על הסבל הרב הנגרם להם כתוצאה מליקויי הבנייה ברכוש המשותף, על פניותיהם הרבות לנתבעת ועל התעלמותה מפניותיהם ואי-תיקון הליקויים על ידה. 13. העד פרויבירט אמר בעדותו כי הדירות הועברו לחזקתם בקיץ. בתחילה הבחינו רק בליקויים קלים. הוא פנה לנתבעת, אך האחרונה לא תיקנה דבר. עם בוא החורף התגלו בעיות רטיבות קשות ברכוש המשותף, ובכללן בעיות בצינורות הניקוז שהיו ממוקמים בתוך קירות הדירות. העד פנה אל הקבלן פעמים רבות כדי שיתקן את הליקויים ולא יאלצם לפנות לערכאות, אך האחרון לא עשה דבר. לדברי העד, הוא שלח לנתבעת כשבעה מכתבים בנושא. מכתב שנשלח בשנת 1999 (ת/1) כלל קריאה נואשת לנתבעת לבצע את התיקונים. וכך אמר העד: "קיבלנו את החזקה על הדירות בקיץ ובקיץ לא ניתן היה לראות דבר. התחילו נזילות בקיץ וכל מיני ליקויים פנימיים שהיו. פניתי עוד פעם לקבלן בצורה יפה ומסודרת, הוא בא עם האדם אך לא תיקן את הדברים. פניתי שוב כעבור זמן. הגיע החורף, התחילו בעיות רציניות ביותר וכל פעם התגלתה רטיבות מאותם הצינורות במקום אחר, עד כדי כך שהיינו חייבים לפרוץ מקומות חדשים ולוותר על הניקוז של הצינורות של הקבלן שנבנו על ידו, והייתי קורא לזה מוזיאון לתיקונים שנמצאים עד היום ושלא רצינו לתקן, כדי שיווכחו בדברים האלה...השתדלתי לפנות אל הקבלן מבחינה לבבית ורגשית, כדי שלא נצטרך להגיע למצבים כאלה שנצטרך להתדיין. באחד הזמנים כתבתי לו מכתב מאוד מרגש שלא אקרא את כולו פה, הוא היה בכ"ד אדר תשנ"ט, בו ממש התחננתי בפני הקבלן: קנינו אצלך בכסף רב, שידלת אותנו לקנות את הדירות תוך הבטחה שהן מצוינות, והתרשמתי ממך ...ממש בהתחננויות...עוד פעם שלחו וגם שלחו את האדון שיושב כאן, אשר נפגש אתי בבית. מכל הדברים האלה לא נעשו שום תיקונים, הרטיבויות ממשיכות עד היום הזה, ואילו השופטת הייתה מטריחה לראות בעצמה את המוזיאון הזה, די בכל מילה שאומר כאן...הסבל שלנו רב, הערך של הדירות ירד פלאים כי הבית היום מוכר וידוע כבעייתי ביותר.." (עמ' 5 לפרוטוקול, ישיבה מיום 17.10.02). וכך פתח העד את מכתבו (ת/1) לנתבעת: "אנא שימו סוף וקץ לסבלנו שאין אנו עומדים כבר בזה והרי בידיכם בקלות רבה לתקן את המעוות אם רק יעלה לרצון לפניכם... בזמנו פנינו אליכם בדבר התקלות והליקויים הן בכתב והן בע"פ. באתם מספר פעמים לבדוק את הליקויים ואף הבטחתם לתקנם, על אף הניסיונות הראשונים לתקן, לא הועילו התיקונים ומה שהיה צריך לתקן שאר דברים כפי שהועלו בזמנו מספר פעמים, לא תוקנו ולא סודרו " (ת/1). בתשובה לשאלות באת כוח הנתבעת השיב העד: "שאלה: איך זה הגיוני שיש לך סבל רציני ואתה לא מוצא לנכון לכתוב? תשובה: אלף פעמים פניתי. שאלה: למה לא הגשת לבד את התביעה? תשובה: כי הסכומים גבוהים מדי בשבילנו. חיכינו שבית המשפט יפסוק. שאלה: אם סבלת זמן כה רב ולנציגות לקח 3 שנים להגיש את התביעה, ייתכן שכדורי תקנו את רוב הליקויים. תשובה: שום דבר לא תיקנו. הם עשו פעם אחת תיקון בקיר מסוים, אך כיום כל טיפה של גשם ניתן לראות את המקום, עד היום" (עמ' 9 לפרוטוקול, ישיבה מיום 17.10.02). 14. העדות יואלה קולטון וטובה ווגל, תארו אף הן את הסבל הרב שנפל בחלקם של הדיירים בשל ליקויי הבנייה ברכוש המשותף ואת הפניות הרבות לנתבעת, שנותרו ללא מענה. 15. העדה קולטון אמרה בעדותה, כי פנתה לנתבעת כבר בתחילה, כאשר פועליה היו עדיין במקום, אך דבר לא נעשה. לאחר מכן פנתה שוב ושוב, ומר כדורי הבטיח לתקן את הליקויים. העדה האמינה להבטחותיו ולכן לא תיעדה את הפניות. "לא חשבתי שיש לתבוע. אנשים שבאים לגור בדירה, לא חושבים על תביעות ומשפטים וקנו זאת במיטב כספם. אנו עדיין משלמים משכנתא גדולה על הדירה. אין המדובר בבעלי אמצעים. פנינו לכדורי גם לגבי הליקויים האישיים והציבוריים. עברתי עם כדורי בבניין והוא הבטיח לתקן. לכן לא תיעדתי את הפגישות שכן היה אמון ולא חשבנו על משפט. לכן, אם אתם מבקשים מסמכים, לא רושמים כל דבר ויש טרדות היום, משפחות עם ילדים...יהודי דתי מבחינת ההלכה לא יכול לפנות לערכאות אלא קודם כל עליו לפנות לבית דין. בקשנו לגשת לבית הדין ופנינו לבית הדין הספרדי של העדה הספרדית שכן כדורי הוא ספרדי וכך הוא ביקש. פנינו לשם, נפגשנו פעם אחת ודיבר מאוד קשה כאילו יש בינינו חשבונות אישיים. בתביעות הוא לא הופיע ואז קיבלנו היתר לפנות לבית משפט"... פנינו הרבה פעמים, ואני לא זוכרת כי לא רשמנו את זאת כי זה היה מבוסס על אמון. הוא בא כמה פעמים. ברכוש המשותף הוא אמר שיתקן ושום דבר לא תוקן למעט ארונות הגז. (עמ' 11). העדה העידה, כי ועד הבית מקפיד על שמירת הניקיון ועל טיפוח הבניין, אך הוא לא ביצע את התיקונים ברכוש המשותף, אלא תבע מהנתבעת לבצעם. עדויות הנתבעת 16. מטעם הנתבעת העידו מר מיכאל מטטוב, אחראי מטעם הנתבעת על הטיפול בליקויי בנייה דחופים, ומר אברהם כדורי, אחד מבעלי הנתבעת. העד מיכאל מטטוב אמר כי החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1997. מר כדורי הודיע לו כי יש תקלה במערכת האינטרקום והוא הגיע ותיקן את הליקוי. העד אמר כי אין לו יומן עבודה ולא קיבל לידיו יומן עבודה של הבניין. הדו"ח הראשון מאת הדיירים על ליקויים הוא משנת 1995 (עמ' 23), אך הואיל ותפקידו כלל טיפול בעניינים דחופים בלבד, הוא לא נדרש לטפל בדו"ח, אלא רק בעניין האינטרקום. בשנת 1997 פנה העד, לטענתו, לגב' קולטון, כדי לתקן את הליקויים שצוינו בחוות דעת מטעם הדיירים, אך היא סירבה לשתף עמו פעולה והפנתה אותו לעורך דינה. לאחר מכן נפגש עם שני דיירים נוספים, אלה ונהרי, שאמרו כי ידברו עם אנשי הועד ושאר הדיירים כדי שהנתבעת תוכל להיכנס ולבצע את התיקונים. מאז 1997 ועד 2002 לא טיפל בליקויים ברכוש המשותף משום שהנושא נדון בהליך משפטי. משניתנה חוות דעתו של מר בריסקמן, מומחה בית המשפט, ביקשה הנתבעת לבצע את התיקונים בפיקוחו, אך לא קיבלה אישור לכך. 17. העד אברהם כדורי, הגדיר עצמו כ"אחד השותפים" של הנתבעת. בתשובה לשאלת באת כוחו, אם תיקנה הנתבעת את כל הליקויים השיב, כי למיטב ידיעתו, כל בקשות הדיירים לגבי ליקויים בדירות, נענו. העד נשאל ספציפית לגבי ליקויים ברכוש המשותף - שהם נושא כתב התביעה - והשיב כי כאשר קיבל "אזעקות" נתן להם שירות. כשהוקם ועד לבניין, כשנתיים לאחר מסירת החזקה בדירות, סוכם כי תועבר אליו רשימת ליקויים, אך הדיירים, לטענתו, לא עשו זאת. העד הזמין אליו את גב' קולטון ואמר לה שהוא מוכן ל"סדר הכל" אך בין הדיירים פרצו ויכוחים והעד החליט "שאם לא מזמין אותי ועד הבית, לא אכנס לבית. לא רציתי להיכנס בין הדיירים". עד שנת 1997 האחראי על התיקונים בבניין היה אדם בשם משה בן-ציון. לאחר מכן, החל מטטוב לעבוד בחברה ונאמר לו כי עליו לתקן את האינטרקום. כן דווח לו על הבניין וניתנה לו הוראה לבצע כל תיקון שנדרש. כאשר הוצג לעד, כי מטטוב טען בעדותו שהיה אחראי לדברים הדחופים בלבד, השיב העד כי בתחילה אכן אמר למטטוב לטפל בדברים הדחופים, אך כאשר נתקבל הדו"ח השני, אמר לו לטפל בכל הדברים. לבסוף לא בוצעו התיקונים מכיוון שועד הבית לא שיתף עמם פעולה. העד לא זכר אם קיבל מהדיירים תלונות בכתב לאחר מסירת החזקה בדירות (עמ' 28), אך אישר כי בעיות המים והרטיבות החלו כבר בשנה הראשונה. "שאלה: כל שנה יורד גשם לתוך הבניין. תשובה: הם והבית הסמוך - יש בעיה עם זה. זה לא שייך לי כי מכרתי זאת ככה. אני מוכן לעזור ולתת יד בשיתוף פעולה. אני מוכן לשאת בחלק הגדול לדאוג שיהיו מרוצים. אני צריך רשיון כדי לסגור את זה" (עמ' 31). "שאלה: בשנה הראשונה זה כבר קרה. הבעיה של המים והרטיבות היא מאז שמסרו את הדירות? תשובה: הבעיה היא מהתחלה. שאלה: בעית הניקוז היא מהתחלה? תשובה: לא חושב. אולי תיקנתי. אני היום לא יכול להעיד על כך" (עמ' 31). העד אמר כי הוא איננו מעיד מזיכרונו, אלא על-פי נוהגו בדרך כלל . "אני אומר את הדברים לא מזיכרון אלא מהרגל עבודה" (עמ' 29). כן לא זכר העד מה עשה עם חוות דעת המפרטת ליקויים בסכום של 330,000 ₪ שהוגשה לו על ידי בא כוח הדיירים עוד בשנת 1996. משנשאל בחקירה שכנגד, אם מי מהדיירים מנע ממנו להיכנס לבניין השיב: "הם לא עמדו בפתח לחסום אותי, אך אף אחד לא חיכה לי. הם עם פנים זועפות" (עמ' 30). העד טען כי הדיירים לא תִחזקו את הבניין כראוי. "הילדים הרסו את הכל. לא ראיתי אבל אני משער" (עמ' 31). הערכת העדויות 18. חוות דעת המומחה מפורטת ובהירה. אני מאמצת אותה בשלמותה ומפנה לאמור בה. על יסוד חוות הדעת אני קובעת, כי ברכוש המשותף נמצאו הליקויים שפורטו בה, ועלות תיקונם היא 354,640 ₪ + מע"מ בביצוע הנתבעת ו- 531,960 ₪ + מע"מ באמצעות מבצע אחר. 19. התובעים העידו בהתרגשות ובכנות. ניכר היה מדבריהם כי הליקויים הקשים, הנמשכים שנים רבות, גורמים להם סבל רב ועגמת נפש. 20. עדויות ההגנה, לעומת זאת, לא היו משכנעות, ולא ניתן לבסס עליהן ממצאים. העד כדורי אישר, כי איננו זוכר את הדברים עליהם הוא מעיד והוא מבסס דבריו על-פי נוהגו בדרך כלל. כאשר נשאל אם תיקן את בעיית הניקוז שהיא בעיה מרכזית בבניין, אמר "אולי תיקנתי, אני לא יכול להעיד על כך". העד ניסה לרמוז, כי אִילו היה "משחד" את גב' קולטון, לא היה נתבע למשפט. טענה זו הייתה בלתי אמינה ובלתי משכנעת ויש בה כדי להשליך על משקל העדות בכללותה. זאת ועוד, טענות עדי ההגנה, כגון המפגש עם גב' קולטון והויכוחים בין הדיירים, לא הוצגו לעדי התביעה ולא ניתנה להם הזדמנות להגיב עליהן. האחראי על התיקונים עד שנת 1997, מר משה בן ציון, לא נקרא להעיד. כן לא הוצגו יומני עבודה או אישורים המלמדים על ביצוע תיקונים כלשהם. כאשר החל מטטוב לעבוד בחברה, בשנת 1997, כבר היה ידוע לנתבעת על הליקויים בבניין. העובדה שנאמר לו לתקן את האינטרקום ולא נאמר לו כבר בתחילה לתקן את כל הטעון תיקון, תומכת בטענת התובעים, כי הליקויים לא תוקנו. יתרה מזאת, טענת עדי הנתבעת כי לא ביצעו את התיקונים בשל העדר שיתוף פעולה מצד הדיירים, איננה משכנעת. ראשית, הטענה עומדת בסתירה לעדויות התובעים שהיו מהימנות בעיני. שנית, אין זה סביר שהדיירים, הסובלים סבל רב מליקויי הבנייה, לא יאפשרו את תיקונם. שלישית, כדי לבצע תיקונים ברכוש המשותף, להבדיל מתיקונים בדירות עצמן, אין צורך בשיתוף פעולה עם הדיירים. רביעית, העד כדורי הודה בעדותו, כי אף דייר לא מנע מנציגי הנתבעת להיכנס לבניין. טענתו, כי הדיירים הזעיפו פניהם, אין בה כדי להצדיק את אי ביצוע התיקונים. חמישית, הטענה לא הוצגה לעדי התביעה ולא ניתנה להם הזדמנות להגיב עליה. 21. אני דוחה גם את הטענה, לפיה מקור הליקויים בתחזוקה ירודה מצד הדיירים. העדה קולטון העידה, כי ככל שהדבר תלוי בדיירים, מתוחזק הבית כראוי. יש לזכור כי ליקויים כה חמורים בבנייה, מקשים על תחזוקת הבניין. זאת ועוד, משהוגשה תביעה בגין הליקויים, אין לתמוה על התובעים שלא ביצעו את התיקונים וביקשו להציגם לבית המשפט כמות שהם. לפיכך ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת לא תיקנה את ליקויי הבנייה שנתגלו ברכוש המשותף. בכך אין לשלול, כי ליקוי זה או אחר תוקן במהלך השנים על ידי הנתבעת. ואולם, הליקויים עליהם הצביע מומחה בית המשפט, לא תוקנו על ידי הנתבעת. כן דוחה אני את טענת הנתבעת, כי אי שיתוף פעולה מצד הדיירים הוא שמנע את ביצוע התיקונים. 22. על יסוד עדויות התובעים, אני דוחה גם את טענת הנתבעת, לפיה לא הודע לה על הליקויים במועד. אמנם התובעים הציגו מכתב אחד (ת/1) משנת 1999 בו מתריע העד בנימין פרויבירט על הליקויים, אך טענתם, כי פנו בנושא פעמים רבות לנתבעת כבר בסמוך למסירת החזקה בדירות, הייתה מהימנה בעיני. העד כדורי עצמו, לא שלל טענה זו, אלא רק אמר כי איננו זוכר אם היו אליו פניות של הדיירים בסמוך למסירת החזקה בדירות. יתרה מזו, העד כדורי הודה כי ליקויי המים והרטיבות נתגלו כבר בסמוך למסירת החזקה בדירה, כדבריו: "הבעיה היא כבר מהתחלה". לפיכך, אין הנתבעת יכולה להיתלות בטענה כי הדיירים לא הודיעו לה, כביכול, על הליקויים (איל זמיר, חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973, עמ' 521-525 והאזכורים שם). התובעים העבירו לנתבעת את חוות הדעת שקיבלו מהמומחים אליהם פנו במהלך השנים באשר לליקויי הבנייה ברכוש המשותף, אך הנתבעת לא תיקנה את הליקויים ולא התייחסה לדרישותיהם לתקנם. 23. הנתבעת מבקשת לאפשר לה לבצע את התיקונים ולא לחייבה לשלם לתובעים את עלות ביצוע התיקונים על ידם. אין בידי לקבל בקשה זו. הנתבעת אמורה הייתה לבצע את התיקונים לפני שנים רבות. לנתבעת ניתנו הזדמנויות רבות לביצוע התיקונים במשך מספר שנים עד להגשת התביעה הראשונה נגדה. משלא עשתה כן, אין מקום לאלץ את התובעים לתקן את הליקויים החמורים מהם סבלו במשך שנים, שאת תיקונם הפצירו מהנתבעת לבצע, ללא הועיל. 24. לאחר הגשת הסיכומים סברתי, כי בניגוד להחלטת ביניים קודמת, היה מקום לאפשר לנתבעת לתקן את כתב הגנתה ככל שהתיקון נובע מתיקון כתב התביעה והחלפת נציגות הבית המשותף בבעלי הדירות. כדי לייתר את הצורך בתיקון ובשמיעת ראיות נוספות בשלב זה לעניין היריבות, הסכימו הצדדים, כי רק התובעים שרכשו את הדירות ישירות מהנתבעת, ואשר שמותיהם יוגשו לבית המשפט בהודעה מוסכמת, יישארו תובעים בתיק זה. הסכמתה זו קיבלה תוקף של החלטה. הצדדים הגישו לבית המשפט רשימה מוסכמת, וממנה עולה כי התובעים 4, 5, 14, 19 ו-21 שבכתב התביעה המתוקן נמחקים מן התביעה. 25. במהלך הדיון הביעו התובעים רצונם להשתמש בפיצויים לתיקון הליקויים. לפיכך, אני מורה כי מסכום הפיצויים שנקבע עבור תיקון הליקויים (כמפורט בסעיף 26א להלן), לא יופחת חלקם היחסי של התובעים שנמחקו מהתביעה, ובלבד שסכום הפיצויים יופקד בידי באת כוח התובעים, והיא תעבירו ישירות לידי קבלן שיתקשר עם התובעים לביצוע התיקונים. אם תוך 60 יום מיום קבלת הפיצויים, לא יחתמו התובעים על חוזה עם קבלן לביצוע תיקונים ברכוש המשותף, יחולק הסכום באופן שווה בין התובעים (לפי מספר הדירות), לאחר שיופחת ממנו החלק היחסי של התובעים שנמחקו מהתביעה. באת כוח התובעים תחזיר את הסכום המופחת כאמור לידי הנתבעת באמצעות באת כוחה. 26. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. 531,960 ₪ + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מים 15.12.01 ועד לתשלום המלא בפועל, בגין ליקויי הבניה ברכוש המשותף; ב. 5,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש לכל אחת מדירות התובעים - סה"כ 90,000 ₪. ג. הוצאות וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 120,000 ₪ נכון להיום. הסכומים הנ"ל יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. גשםבתים משותפיםנזקי גשםבניין