ביטול הקצאת מניות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הקצאת מניות: 1. התובענה הנדונה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה. המבקשת הינה בעלת מניות בחברה המשיבה מס' 1. התובענה הוגשה נגד החברה, חמישה בעלי מניות בחברה וכנגד רשם החברות כמשיב פורמלי. ביה"מ נתבקש להעניק למבקשת מספר סעדים: - להצהיר על בטלות הקצאת מניות המשיבה מס' 1 למשיב מס' 2; - להצהיר על בטלות החלטת החברה מיום 26.8.96 והגדלת הון מניותיה בעקבותיה; - להורות לרשם החברות לתקן רישומיו בהתאם; - לחייב מי מהמשיבים 6- 2 לרכוש מניותיה של המבקשת כאשר שווין יקבע ע"י מומחה שיתמנה לכך. 2. המשיבים 1, 2, 3 ו- 6 הגישו כתב תשובה לבקשה הנדונה הנתמך בתצהיר מטעם המשיב מס' 2. יתר בעלי הדין לא הגיבו לבקשה הנדונה. המשיב מס' 4 נמחק מן הבקשה בהסכמת הצדדים (ראה פרוט' מיום 9.9.98). 3. הבקשה הנדונה נתמכת בתצהירה של המבקשת אשר נחקרה בחקירה נגדית. ביום 3.5.98 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יוגשו כל המסמכים אשר צורפו לתצהיר המבקשת ותצהיר המשיב מס' 2. המשיב מס' 5, כאמור, לא הגיב כלל לבקשה הנדונה, אך הוזמן להעיד מטעם המבקשת. המשיב מס' 2 לא התייצב להחקר על תצהירו התומך בתשובתם של המשיבים 1, 2, 3 ו- 6 לבקשה הנדונה. בשל כך הורה ביה"מ בהחלטה מיום 19.10.98 כי תצהירו לא ישמש כלל כראיה. בסיכומיהם טענו המשיבים כי על פי ההסכם הדיוני שהוזכר, רשאים הם עדיין להסתמך על המסמכים שצורפו לתצהירים. 4. התובענה הנדונה הוגשה בתחילה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אלא שבהסכמת הצדדים הועברה לבית משפט זה. ביום 5.6.97 ניתן צו מניעה זמני בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהמרצה 97/7592, אשר בו הורה ביה"מ כדלקמן: - ביה"מ אסר על שימוש במניות שהוקצו למשיב מס' 2 ביום 11.8.96 וביום 29.8.96; - ביה"מ אסר על דירקטוריון החברה לאשר מכירה, או העברה של מניות או הקצאת מניות; - ביה"מ אסר על משיב מס' 2להעביר זכויות במניות שהוקצו לו והן נשוא הבקשה הנדונה. 5. מן האמור לעיל עולה כי בפני ביה"מ עדויותיהם של המבקשת והמשיב מס' 5 בלבד. עפ"י ההסדר הדיוני שהוזכר הסכימו הצדדים גם להגשת כל המסמכים שצורפו לתצהיר המבקשת והמשיב מס' 2. בסיכומיה של המבקשת אין כל התיחסות להסדר הדיוני הנ"ל והמבקשת לא ביקשה לחזור בה מההסדר משום אי התייצבות המשיב מס' 2 לחקירה. המבקשת גם לא הגיבה כלל על סיכומי המשיבים 1, 2, 3 ו- 6, בהם חזרו והסתמכו על אותו הסדר דיוני. על ביה"מ להסיק מכך שהמבקשת אינה חוזרת בה מן ההסדר הדיוני ויש להתיחס לכל המסמכים שצורפו לתצהירים כראיה. 6. מן הראיות שהוגשו לביה"מ עולים הממצאים שלהלן: 6.1 המשיבה מס' 1 אל פלאזמה בע"מ (להלן "החברה") הינה חברה פרטית מוגבלת במניות. הון המניות הרשום של החברה קודם שהוגדל הונה, כנטען בתובענה, היה 2000 מניות רגילות בנות 1ש"ח ע"נ, מתוכם הוקו לבעלי מניות החברה 1000מניות. המבקשת עצמה הינה בעלת 100מניות רגילות והמשיבים 6- 2 מחזיקים כ"א במספר שונה של מניות (ראה תדפיס רשם החברות נספח א לתצהיר המבקשת). תזכיר ותקנון החברה צורפו גם הם לתצהיר המבקשת (שם נספחים ב (1) ו- ב (2)). 6.2 ביום 26.8.96 כונסה אסיפה כללית של החברה, אז נתקבלה החלטה על הגדלת הון המניות ב- 000, 30 ש"ח, ע"י הוצאת 000, 30מניות רגילות בנות 1 ש"ח ע"נ כ"א (ראה נספח ג' לתצהיר המבקשת). 6.3 ביום 4.9.96 דיווחה ב"כ החברה לרשם החברות על הקצאת 992 מניות רגילות למשיב מס' 2 בשני מועדים - 11.8.96 ו- 29.8.96. 6.4 טוענת המבקשת כי ההחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית להגדלת הון המניות בטלה מעקרא, הואיל ולא נתקיים מנין חוקי לכינוס האסיפה. מוסיפה וטוענת המבקשת כי הואיל והגדלת הון המניות נעשתה ע"מ להקצות מניות למשיב מס' 2, הרי שהמשיב היה מנוע כלל מלהצביע באסיפה. הגדלת ההון נעשתה לדבריה ע"מ לאפשר מרווח בין ההון הרשום לבין ההון המונפק, במקרה של הקצאה לצדדים שלישיים. עוד טוענת המבקשת כי היא עצמה ובעלי מניות נוספים לא הוזמנו כלל לאסיפה זו. ביום 18.8.96 נשלחה הזמנה לבעלי המניות, לרבות המבקשת, לאסיפה כללית שלא מן המניין, שתערך ביום .26.8.96 הזמנה זו נשלחה בדואר רשום (ראה נספחים 13ו 14לתצהיר משיב 2). המבקשת לא הוציאה הזמנה זו מבית הדואר והיא הוחזרה לשולח (ראה נספח 16לתצהיר משיב 2). המבקשת מסבירה אי הוצאת הדואר בהיותה חולה באותה תקופה. נאמר על ידיה בחקירתה "באותה עת ראשי לא היה כלל בנושאים אחרים פרט למחלתי וכך היה הדבר גם אצל בני משפחתי. יתכן ולא הוצאנו דואר רשם שחזר ללקוח (צ"ל לשולח)" (ראה פרוט' עמ' 9). לכאורה הוזמנה המבקשת לאסיפה הכללית בהזמנה שנשלחה ביום 18.8.96. מפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 26.8.96 עולה כי נכחו שלושה בעלי מניות: מ. בורוצ'ין, א. לוין ו-ב. לוין. מלכתחילה החזיק המשיב מס' 2 ב- 382 מניות רגילות (נספח א לתצהיר המבקשת). הגב' א. לוין החזיקה ב- 50 מניות ומר בורוצ'ין מכאל החזיק ב- 50 מניות. ביום 20.8.96 הונפקו למשיב מס' 2, עפ"י בקשתו מיום 11.8.96, 400 מניות רגילות נוספות (נספח 12לתצהיר המשיב 2) וביום 3.9.96 הונפקו לו 592 מניות רגילות, עפ"י בקשתו מיום 29.8.96 (נספח 22 לתצהיר משיב 2). עולה מן האמור כי ביום קיום האסיפה הכללית ביום 26.8.96 החזיק המשיב מס' 2 ב- 782 מניות, א. לוין החזיקה ב- 50 מניות ומר בורוצ'ין ב- 50 מניות נוספות, כל זאת מ- 1400 מניות שהונפקו בפועל. לפיכך, אפילו נתעלם מהטענות אודות כשרות הקצאת המניות הנוספות למשיב מס' 2, נכחו באסיפה הכללית הנ"ל 288 001 x= % 63 מכוח ההצבעה. עפ"י סע' 41 לתקנון החברה הנדונה רשאים הדירקטורים להגדיל הון המניות עפ"י "החלטה מיוחדת" של החברה. סע' 115(א) לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג 1983 מפרט את התנאים לקיומה של החלטה מיוחדת ואלה יפורט בהמשך. 6.5 ביום 5.8.96 נתקיימה ישיבת דירקטוריון בחברה, בה צויין הצורך בגיוס כספים מיידי ע"מ לעמוד במתלות דחופות. הוחלט לפנות לבעלי המניות בנסיון לגייס 000, 200 ש"ח כהלוואת בעלים בתמורה ל- 400 מניות ע"נ 1 ש"ח (ראה נספח 7לתצהיר משיב 2). הודעה אודות החלטת ישיבת הדירקטוריון נשלחה ביום 5.8.96 (נספח 8 לתצהיר משיב מס' 2). ההודעה נשלחה לבעלי המניות לרבות המבקשת בדואר רשום (שם נספח 9). המשיב מס' 2 הילווה לחברה הלוואת בעלים, נכון ליום 25.8.96, סך 795, 203 ש"ח (שם נספח 11). ביום 20.8.96 אושרה הקצאת 400 מניות בנות 1 ש"ח ע"נ למשיב מס' 2 (ראה נספח 12 שם). 6.6 ביום 26.8.96 שלח המשיב 2 יו"ר דירקטוריון החברה הודעה לבעלי המניות לרבות המבקשת בדואר רשום, בה נתבקשו בעלי המניות להציע בטחונות לפעילות החברה. צויין כי יש כוונה לגייס 000, 200 ש"ח תמורת הנפקת מניות. (נספחים 18 ו- 19 לתצהיר משיב מס' 2). לא נתקבלה לכאורה תגובה מבעלי המניות למעט המשיב מס' 2שהציע הבטחונות הדרושים כנגד הנפקת 592 מניות רגילות ע"נ 1ש"ח (שם נספח 21). הצעתו נתקבלה ע"י החברה והונפקו לו 592מניות כנגד בטחון שהעמיד לחשבון החברה בבנק המזרחי (שם נספח 22). 6.7 המבקשת טוענת בתצהיר משלים מטעמה כי נחתם הסכם בין המשיב מס' 2 לבין המשיב מס' 5 על פיו ירכוש המשיב מס' 2 מניותיו של המשיב מס' 5 בחברה. ההסכם שבין המשיבים צורף לתצהיר המשלים. נטען ע"י המבקשת כי ההסכם הוא בניגוד לחוק משום שהמשיב מס' 5 לא הציע מניותיו לכלל בעלי המניות, כפי שנדרש הדבר עפ"י תקנה 19 לתקנון החברה. יתר ע"כ פסול ההסכם בשל כך שתמורתו אמורה להשתלם ע"י החברה עצמה, בניגוד לסע' 139 לפקודת החברות. המבקשת רואה בהסכם זה משום התנהגות שלא בתום לב והפרת חובת אמונים מצד המשיב מס' 2 עפ"י סע' 96 כז' לפקודה. בפועל ההסכם לא קויים כלל והמשיב מס' 5הגיש תביעה לענין זה כנגד המשיב מס' 2(ראה פרוט' 7-6). התובענה הנדונה לא תוקנה ולא נתבקש כל סעד נפרד לענין הסכם זה. 7. נותר להסיק המסקנות מן העובדות שפורטו לעיל והן כדלקמן: 7.1 באסיפה הכללית שנתקיימה ביום 26.8.96נכחו לכל היותר בעלי המניות המחזיקים ב- % 63 מכוח ההצבעה. עפ"י תקנה 41 לתקנון החברה נדרשת "החלטה מיוחדת" להגדלת הון המניות. עפ"י סע' 115(א) לפקודת החברות נדרש רוב של % 75 של החברים הרשאים להצביע, ע"מ להעביר החלטה מיוחדת. יתר ע"כ יש להודיע 21יום מראש אודות אסיפה כללית בה עומדים להציע החלטה מיוחדת. עולה מן העובדות שפורטו לעיל כי נכחו % 63בלבד מכוח ההצבעה וההודעה אודות האסיפה הכללית נשלחה 8ימים בלבד קודם קיום האסיפה. משלא נתקיימו התנאים שפורטו לעיל הרי שההחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית מים 26.8.96 אודות הגדלת הון המניות היא משוללת תוקף ובטלה מעקרא. (ראה "דיני חברות בישראל" אברהם פלמן מה' רביעית מורחבת עמ' 786). 7.2 רוח החברה להקצות מניות מסור בידי הדירקטוריון הפועל בשם החברה ובכפוף להוראות שבתקנון. כוח זה הוא בעל אופי של נאמנות והדירקטורים חייבים להשתמש בו בתום לב לטובת החברה, וכל זמן שהדירקטורים פועלים כך, אין כוח אחר, כגון אסיפה כללית, או בית משפט, היכול להתערב. דירקטורים שהיקצו לעצמם מניות שלא לשם הבטחת הון חדש, שהחברה זקוקה לו, אלא להבטחת כוח שליטתם בחברה יחשבו כמועלים באמון (ראה "דיני חברות בישראל" א. פלמן מהד' רביעית מורחבת עמ' 409). לענין זה נפסק: "מנהלי החברה משמשים שליחיה ועושי דברה ועליהם לפעול אך ורק לטובת החברה ואסור שדברים אחרים, או אינטרסים אישיים, ישפיעו עליהם, וכלל זה חל גם בעניני הקצאת מניות... החלטה של ההנהלה יכול ויהיה בה דבר הפועל לרעת חלק מבעלי המניות... 'נראה כי ההכשר היחידי להחלטה כזו יכול להינתן רק במקרה והסיבה העקרית להחלטה נעוצה ברצון לקדם את האינטרס של כלל החברה, והעדפת חלק מסויים של בעלי המניות הינה תוצאת לוואי שלא ניתן למנוע אותה'... כאשר מנהלי חברה חייבים לפעול 'בתום לב ולטובת החברה' קיימת הנחה שהם אמנם פועלים כן ועל הטוען את ההיפך חובת הראיה. אבל כאשר החלטת ההנהלה היא כזו המעוררת סימן שאלה רציני וחשד ממשי, שאין זו פעולה בתום לב ולטובת החברה, שאני, במקרה אחרון זה יהיה על ההנהלה להראות שמה שעשתה, עשתה בתום לב ולטובת החברה. יחד עם זאת ביה"מ לא יתערב בשיקול דעת ההנהלה... כל עוד היו אלה שיקולים שנשקלו בתום לב ולטובת החברה לפי הבנת ההנהלה...". (ראה ע.א. 76/667 גליקמן בע"מ ואח' נ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ פד"י לב (2) 281 בעמ' 287-286). במקרה הנדון עולה מן המסמכים והעובדות שפורטו לעיל כי החברה נקלעה לקשיי נזילות. הדירקטוריון פנה לבעלי המניות וביקש הצעות לגיוס הון ובטחונות, ואיש מבעלי המניות לא הגיב לפניות אלה פרט למשיב מס' 2, הוא יו"ר הדירקטוריון. המשיב מס' 2הלווה כספים לחברה וסיפק בטחונות וכנגד אלה הוקצו לו 992 מניות. בנסיבות שכאלה אין לומר כי הדירקטוריון פעל בחוסר תום לב ונגד טובת החברה ואין מקום להתערבות ביה"מ. לענין זה אין גם להתעלם מכך שלא הובאו כל ראיות ע"י המבקשת, מהן ניתן ללמוד על שווי המניות, או חוסר הסבירות בין ההון והבטחונות שסופקו ע"י המשיב מס' 2, למספר המניות שהוקצו לו. לכן סבור אני כי אין מקום להורות על ביטול הקצאת המניות למשיב מס' 2. 7.3 ביה"מ נתבקש לקבוע כי בנסיבות שתוארו יש משום קיפוח של המבקשת, עפ"י האמור בסע' 235(א) לפקודת החברות. נפסק כי להוכחת טענת קיפוח יש להראות כי נתקיימו יסודות של חוסר תום לב או מרמה בעזרתם נשללו זכויות רכושיות (ע.א. 79/594 פאקא תעשיות בע"מ נ. רוטנברג פד"י לו (3) 309 בעמ' 325-322). נטל הוכחת הקיפוח מוטל על העותר ועליו להוכיח, בנוסף לאלמנט הנזק, כי פעולת החברה לקתה בחוסר תום לב ונעשתה שלא לטובת החברה. המבחן לקיומו של הקיפוח הוא אוביקטיבי (ראה ע.א. 92/2699 בכר נ. ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים בע"מ ואח' פד"י נ (1) 238בעמ' 249). סבור אני כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה לקיומו של הקיפוח בהתחשב בנסיבות שהוכחו לעיל. 8. סוף דבר הנני מחליט להורות כדלקמן: 8.1 הנני מורה על ביטול החלטת האסיפה הכללית מיום 26.8.96בדבר הגדלת הון המניות. 8.2 הנני מחליט לדחות יתר עתירותיה של המבקשת. 8.3הואיל ומצאתי לנכון לדחות עקר עתירתה של המבקשת, סבור אני כי מן הנכון לפסוק הוצאות בסכום צנוע אותו הנני מעמיד על סכום כולל בסך 4000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל, בו הנני מחייב המשיבים 1, 2, 3ו 6 לטובת המבקשת. לעניין ההוצאות גם התחשבתי באי התייצבות המשיב מס' 2 להחקר על תצהירו.דיני חברותמניותהקצאת מניות