בקשה לביטול צו הריסה מנהלי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה לביטול צו הריסה מנהלי: .1זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה מיום 29/7/97 שניתנה בתיק ב.ש. .1003/97בה דחה את בקשת המערערים לביטול צו הריסה מנהלי שהוציא נגדם יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל תחתון ביום 5/3/97לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965בשל בניה שבנו ללא היתר. .2טענות המערערים: א. הצו לא הוצא כדי למנוע עובדות מוגמרות וזה מפני ששלד הקומה הראשונה לגביה נטען כי חלק ממנה ללא היתר, כבר נבנה והושלם עובר למתן הצו. המערערים יטענו כי בכך לא נתמלא התנאי הדרוש לפי סעיף 238א לחוק. ב. הצו עצמו מנוסח באופן לקוי ושגוי. בעוד הוא מתכוון לקומה העליונה, הוא מתיחס לקומת התחתונה אותה הוא מכנה קומה א' וזו קיימת על פי היתר מלפני כמה שנים. לכן הצו איננו ברור ומדוייק. ג. אין כל הוכחה על כך כי התצהיר של מהנדס המועצה היה בפני יו"ר המשיבה עובר להוצאת הצו כדרישת החוק. בית המשפט קמא לא היה רשאי להשלים את הראיות שהחסירה המשיבה באמצעות החזקה של תקינות מעשה המינהל. ד. מעדותו של רפאל קליידרמן, מזכיר המשיבה ומפקח בניה (עמ' 18לפרוט') עולה כי צו ההריסה המינהלי מתיחס לא רק לבניית השלד אלא גם למרפסת ולחנייה, שלא נזכרו בצו ההריסה ולכן אין הצו יכול לחול עליהם. ה. בית משפט קמא התעלם בהחלטתו מהתלונה שהוגשה על ידי המשיבה למשטרת ישראל על הפרת צו הפסקה מנהלי. הדבר נעשה שלא בתום לב, בעוד שלא היתה כל הפרה מצד המערערים. הגשת התלונה נעשתה למטרה אחת על מנת להצדיק את צו ההריסה המנהלי. ו. מר קליידרמן, מזכיר המשיבה ומפקח בניה הבטיח להם שיוכלו לבנות בקשתם המקורית להיתר, דהיינו % 50בנייה והם בנו על סמך הבטחתו. .3טענות המשיבה: א. צו ההריסה המינהלי חל במקרה זה מאחר ומדובר אך ורק על מבנה השלד שאיננו בבחינת עובדה מוגמרת. ב. בצו ההריסה צויין כי הצו יחול לגבי כל הבניה (בקומה א') החורגת מהיתר הבניה מס' .960169הכוונה בציון קומה א' היתה הקומה שמעל קומת הקרקע זה ברור מלשון הצו וגם המערער עצמו הצהיר כי קומה א' היא הקומה שנבנתה ללא היתר על גבי קומת הקרקע. ג. אין צורך בהבאת ראיות כי תצהיר המהנדס היה מונח בפני יו"ר המשיבה עובר להוצאת צו ההריסה. ד. המערערים התעלמו מהוראות סעיף 238א (ג) לחוק אשר קובע כי: "צו הריסה מנהלי יחול גם על כל תוספת בניה ללא היתר שנתווספה לבנין אחרי מתן הצו, ולא יהא צורך במתן צו נוסף לגבי תוספת בניה כאמור". המערערים הוסיפו ובנו את המרפסת ואת החניה ללא היתר לאחר שהוצא צו ההריסה המינהלי. ה. טענת המערערים לגבי הגשת תלונה למשטרה ע"י המשיבה בשל הפרת צו הפסקה מנהלי איננה רלבנטית לענינה של עתירה העוסקת בביטול צו הריסה מנהלי. טענה זו נטענה ללא כל ראיה אשר תתמוך בה. ו. הבטחת מר קליידרמן למערערים שיוכלו לבנות לפי % 50בניה איננה מועילה למערערים. מר קליידרמן אינו הגוף הנותן היתרי בניה. .4לאחר שעיינו בראיות ובכתבי הטענות הנמצאים בתיק ובטענות הצדדים הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור מהנימוקים הבאים: א. מניעת יצירת עובדה מוגמרת: בית המשפט העליון התיחס לטענה זו במסגרת סעיף 238א לחוק התכנון והבניה במספר פסקי דין למשל: בר"ע 273/86פרץ נגד יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה פד"י מ (2) 445, 448נקבע בין היתר: "סעיף 238א לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965שענינו צו ההריסה המנהלי, כפי שהוסף לחוק האמור בתשמ"א... בא להרחיב את הסמכויות אשר אותן מקנה החוק לרשויות התכנון והבניה ואשר נועדו לעצור את התופעה הנפוצה מידי של בניה ללא היתר, בניגור להיתר, מעבר להיתר בחריגה ממנו וכד'... מן הבחנה הנדונה כאן, גדל הצדק העניני בהפעלת הסמכות ככל שהבניה מתקדמת יותר ויותר ומתקרבת לסיומה. הווה אומר ככל שהבניה מתקרבת להשלמת מטרתה הסופית, כך גם גדל החשש, כי באים לקבוע עובדה מוגמרת וכך גם מתחזקת ההנחה הגלויה לעין כי אין מקום לשקול את ביטול הצו בשל כך שהוא אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. הדברים בשטח מדברים בעד עצמם והתקדמות הבניה מצביעה בעליל על כך שאם לא יינקאו הצעדים על אתר ישיג הבונה העבריין את מטרתו הבלתי לגיטימית". בר"ע 1/84דוויק נגד ראש עיריית ירושליים פד"י לח (1) 494נקבע ע"י בית משפט העליון בין היתר: "הבניה עודנה באיבה. לא ניתן לומר על מבנה כזה שאין בו חלונות ומשקופים... כי מבנה כזה הסתיימה בנייתו... הפירוש שיש לתת לסיום בניה לפי סעיף 238א (ח) לחוק - הוא סיום כל השלבים של הבניה שיאפשרו את האיכלוס כמקובל על ידי בני אדם". מהאמור לעיל עולה, כי גם במקרה שלנו כאשר מדובר בהשלמת בניית השלד יכול ורשאי יו"ר המשיבה להוציא צו הריסה מינהלי. לא מדובר בסיום כל השלבים של הבניה שיאפשרו את האיכלוס כמקובל על ידי בני אדם. ב. האם יש פגם בניסוחו של צו ההריסה המנהלי? בצו ההריסה הנ"ל היה מצויין: " 1- צו זה יחול לגבי כל הבניה (בקומה א') החורגת מהיתר בניה מס' 960169". לפי טענת המערערים קומה א' היא קומת קרקע. קומת הקרקע הזו נבנתה בהתאם להיתר לכן אי אפשר לתת צו הריסה לגבי קומה זו שנבנתה בהתאם לחוק. טענה זו דינה להידחות משום שהמערער בעצמו הצהיר כי אף לשיטתו קומה א' היא הקומה שנבנתה ללא היתר על גבי קומת הקרקע. יו"ר המשיבה לא טעה כאשר ציין את הקומה שנבנתה ללא היתר "קומה א", כי קומה א' היא הקומה הראשונה שמעל קומת הקרקע. אם היתה הכוונה לקומת הקרקע אז היה יו"ר המשיבה מציין בצו ההריסה קומת הקרקע ולא קומה א'. ג. תצהיר מהנדס המשיבה: האם היה צורך להוכיח כי תצהיר זה היה מונח בפני יו"ר המשיבה עובר למתן צו ההריסה על ידו. על מי חל נטל הראיה? ראשית, אין סעיף 238א לחוק דורש כי בצו הריסה מינהלי יצויין דבר הגשת תצהיר המהנדס. שנית, קיימת חזקה של תקינות פעולות המינהל ולפיכך אם המערערים טוענים כי תצהיר מהנדס המשיבה לא היה בפני יו"ר המשיבה עובר למתן הצו, עליהם להוכיח זאת. בע.פ. 271/89פ"מ תש"ן ג עמ' 221מחמוד נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי נדונה ע"י בית המשפט המחוזי בנצרת את השאלה: מה הדין אם בשלב הסיכומים (כמו במקרה שלנו) נטען כי צו ההריסה המנהלי בטל משום שלא קוימה התיעצות עם היועץ המשפטי של הועדה. הטענה שהועלתה שעל הרשות היה הנטל להוכיח קיומה של התיעצות הנ"ל, נדחתה ונקבע: "אין חובה על המשיבה להוכיח בבית המשפט כי קיימה חובת התייעצות כנדרש בסעיף 238א (ב) רק משום שהמבקשים הגישו לבית המשפט בקשה לביטולו של הצו ולא טענו במפורש, לא בבקשה ולא בתצהירים כי חובת ההתייעצות לא קוימה. אם אין טענה מפורשת כזו מצד המבקשים, הצו נחזה להיות חוקי ויש לקיימו". יתר על כן: בית המשפט העליון קבע ברע"פ 1088/86מחמוד ואח' נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי פד"י מד (2) 417בין היתר: "בסעיף קטן (ד) של סעיף 238א יש פירוט של הדברים החייבים להיכלל בצו הריסה מנהלי... סעיף קטן (ב) הקובע חובת התייעצות אינו בין אלו. מכאן שצודק ב"כ המשיבה כי אין חובה להזכיר או לכלול את ענין ההתייעצות בצו עצמו. -- בו קרוי בחוק צו הריסה מנהלי... כפי ששמו מעיד עליו אין הוא מהווה אקט עונשי אלא אקט מנהלי ... מאחר שכך, פועלת חזקת התקינות, דהיינו חזקה שכל פעולה מנהלית נעשתה כדין. זוהי כמובן חזקה הניתנת לסתירה אך על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח כי במקרה הנדון החזקה נסתרה על ידי עובדות...". המקרה שלנו דומה למקרה הנ"ל. בעניננו נטען העדרו של תצהיר מהנדס המשיבה בפני יו"ר המשיבה עובר למתן צו ההריסה. המערערים לא פירטו את טענתם ולא הביאו כל ראיה לכך שעובר להוצאת צו ההריסה לא היה תצהיר המהנדס מונח בפני יו"ד המשיבה. לכן למשיבה עומדת חזקת תקינות המעשה שהמערערים היו חייבות לסתורה בעובדות. משלא עשו המערערים זאת, דין טענתם הסתמית להידחות. ד. האם צו ההריסה, חל גם על החניה והמרפסת? סעיף 238א (ג) קובע: "צו הריסה מנהלי יחול גם על כל תוספת בניה ללא היתר שנתווספה לבנין אחרי מתן הצו, ולא יהא צורך במתן צו נוסף לגבי תוספת בניה כאמור". מעדותו של המערער (עמ' 6- 7לפרוט') מתברר כי לאחר הוצאת צו ההריסה המנהלי הוסיפו המערערים ובנו מרפסת וחניה ללא היתר. לגבי בניית המרפסת העיד מר קליידרמן כי לאחר שהוצא צו ההריסה המנהלי החלו המערערים לבנות את המרפסת בקומת הקרקע ללא היתר (עמ' 18לפרוט'). על פי שתי העדויות הללו קבע כב' השופט קמא כי בניית החניה והמרפסת נעשתה לאחר מתן צו ההריסה וללא היתר ואין אנו סבורים שיש מקום להתערב בקביעה זו שנעשתה על סמך שמיעת העדים. לכן חלה הוראת סעיף קטן (ג) לסעיף 238א לחוק חלה על המקרה שבפנינו, בכך שלא צריך להוציא עוד צו הריסה בגין המרפסת והחניה. ה. מהי השפעת הבטחתו של מר קליידרמן בהנחה שנעשתה על המקרה שבפנינו? המערערים העלו את הטענה כי מר קליידרמן הבטיח להם כי הם יכולים לבנות לפי בקשתם המקורית להיתר, אשר נדחתה. דהיינו לפי % 50בניה. טענה זו דינה להידחות מהנימוק כי מר קליידרמן אינו הכתובת המוסמכת למתן היתר בניה. יתר על כן, המערער העיד כי הוא העלים ממר קליידרמן את העובדה שהוא בונה מעל % 50ולא צריך היה לעשות זאת אם פעל על סמך הבטחתו של מר קליידרמן. ו. מה השפעת התלונה שהגישה המשיבה למשטרה על תקפות הצו? המערערים טוענים כי התלונה לא נעשתה בתום לב וכי המטרה היחידה היתה להצדיק את צו ההריסה המנהלי. טענה זו אינה רלוונטית לערעור. לא ברור מה היתה כוונת המערערים בהעלותם טענה זו, היא אינה מועילה למערערים ודינה להידחות. .5לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.הריסת מבנהצו הריסהצווים