קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר ניכוי ביטוח לאומי ממשכורת: השופט אדלר: .1המוסד לביטוח לאומי (המשיב מס' 2; להלן - המוסד) החזיר למשיבה מס' 1(מועצה אזורית עזתה; להלן - המעבידה), ללא ריבית והצמדה, תשלום יתר של דמי ביטוח לאומי, ששילמה המעבידה בגין המערער. המעבידה העבירה למערער את החלק מהסכום שנוכה בשכרו, ללא ריבית והצמדה. המערער הגיש תביעה בבית-הדין האזורי נגד המעבידה וכן נגד המוסד, לתשלום ריבית והפרשי הצמדה על תשלום היתר שנוכה בשכרו, וכשתביעתו נדחתה (השופט אזולאי - דן יחיד; תב"ע מג/243-1), הגיש ערעור לבית-דין זה. ואלה העובדות, רובן כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: .2 א) המערער עבד כמורה לאנגלית אצל המעבידה, מ- 1.2.1974עד לסוף שנת הלימודים 82/81; ב) ב- 22.9.1974חתם המערער על כרטיס עובד, לפי תקנות מס הכנסה (טופס 1) בו נרשם כי נולד ב-10.1.1919, אם כי תאריך הלידה הנכון של המערער הוא .28.11.1912על סמך הרישום הכוזב של תאריך לידתו, ניכתה המעבידה בשכר המערער תשלום יתר של דמי ביטוח לאומי, וזאת עד לשנת 1983; ג) ב- 17.1.1983העבירה המעבידה למוסד בקשה להחזיר תשלום יתר של דמי ביטוח בסך 35586(שקל ישן) ששולם עבור המערער, וביום 1.3.1983זוכה חשבונה בסכום זה. ב- 11.4.1983שילמה המעבידה למערער 104, 17ש', שהוא סכום יתר דמי הביטוח שנוכה משכרו. העובדות: האחריות לרישום כוזב .3בבית-הדין קמא נחלקו הצדדים בשאלה, מי אחראי למסירת הדיווח הכוזב ונושא באחריות לתוצאותיו. מן העדויות שהושמעו בבית-הדין קמא עולה: א) פקידה (שאת זהותה לא זכר המערער) מילאה את טופס 101, לפי הוראות המערער. המערער טען, כי רישום תאריך הלידה הכוזב בטופס נעשה בטעות וכי היתה רשלנות מצד פקידת המעבידה שמילאה את הטופס. ועוד הסביר המערער כי היתה אי-הבנה בינו לבין הפקידה, אשר נגרמה בגלל היותו עולה חדש (הוא הגיע ארצה בחודש 10/73, כשנה לפני מילוי הטופס); ב) בית-הדין קמא לא השתכנע בטענות המערער וקבע, כי לא הוכח שהיתה טעות או אי-הבנה מצד המערער ופקידת המעבידה במילוי הטופס. מכאן עולה, כי הדיווח הכוזב נעשה במתכוון. השופט האזורי נימק את החלטתו בכך, כי בעת מילוי הטופס כבר היה המערער בקי דיו בעברית על מנת שיוכל לקרוא ולהבין את רישום מועד לידתו כפי שהופיע בטופס. עוד נימק בית-הדין קמא את החלטתו בכך, שהיו סיבות טובות למערער ל"הצהיר" את גילו, שכן הוא הבין אז, על סמך רמזים של פקידי המעבידה, שאם יתברר שהוא מעל לגיל 55יהיה קשה למעבידה לקבלו לעבודה, ואילו אם יוכר כצעיר מגיל 55יתקבל לעבודה ויהיו לו סיכויים לזכות בקצבה מקרן מבטחים בעת פרישתו; ג) החלטת הערכאה הראשונה איננה בהירה בשאלת התפקיד שמילאה המעבידה ברישום הדיווח הכוזב, ובשאלת חלקם של פקידי המעבידה בהעברת הדיווח הכוזב. בית-הדין האזורי אמנם קבע, כי בעת שיחת המערער עם מנהל ביתהספר לפני קבלתו לעבודה, הציג המערער תעודות המעידות על כישוריו המקצועיים, בהן היה רשום גם תאריך לידתו הנכון. גם ייתכן כי פקידת המעבידה ידעה שהדיווח איננו נכון, אך הדבר לא הוכח. עם זאת, אין בכל אלה כדי לערער את מסקנתו של בית-הדין קמא, כי המערער מסר במתכוון דיווח לא נכון על מועד לידתו, ובא-כוח המערער לא הביא נימוק משכנע כדי להצדיק את התערבותנו בקביעת הערכאה הראשונה, כי המערער מסר במתכוון תאריך לידה כוזב. טענת חוסר יריבות בין המערער והמוסד .4עורך-דין מאיר טען, כי אין יריבות בין המערער לבין המוסד, משום שחובת תשלום דמי ביטוח לאומי מוטלת בחוק על המעביד. סעיף 161(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - החוק), קובע: "המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו". סעיף זה מחייב את המעביד בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו. סעיף 157לחוק קובע את מעמד העובד לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי, בנוסח הבא: "כל מבוטח... ישתלמו בעדו...". נוסח זה מטיל על המעביד את חובת התשלום עבור העובד. על כן, המוסד אינו רשאי לתבוע את דמי הביטוח מאת העובד, אלא רק מהמעביד. יתירה מזאת, סעיף 180לחוק קובע, כי אם מעביד היה חייב לשלם דמי ביטוח בעד ולא שילם, "...יראו, לעניין הזכות לגמלה, כאילו שולמו". .5את אופי חובת התשלום אשר מטיל חוק הביטוח הלאומי על המעיד ניתן להבהיר על-ידי השוואתו לחובת המעביד לנכות מס הכנסה משכר העובד. סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, מטיל מס הכנסה על "השתכרות או רווח בעבודה", וסעיף 164לפקודה קובע, כי "כל המשלם או האחראי לתשלומה של הכנסת עבודה... ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס...". מכאן עולה, כי החובה לשלם מס הכנסה מוטלת על העובד, וחובת המעביד היא לנכות את המס במקור. עובד חייב, בהעדר פטור, להגיש דיווח על הכנסותיו לשלטונות מס הכנסה. לעומת זאת, עובד אינו חייב להגיש דיווח תשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי. בעניין יריבות בין עובד לבין שלטונות מס הכנסה ראה: דב"ע מו/77- 3[1]. .6העובד אמנם משתתף בעקיפין בתשלום חלק מדמי ביטוח לאומי, וסעיף 161(ג) לחוק מחייב את המעביד לנכות משכר העובד דמי ביטוח בגין חלק מענפי הביטוח. מכאן, שהשתתפות העובד בנטל דמי ביטוח, בגין ענפי ביטוח מסוימים, אינה נובעת מקשר של חבות, ואינה יוצרת קשר כזה, בינו לבין המוסד לביטוח לאומי. המעביד חייב לשלם את דמי הביטוח למוסד, ואף אם לא שילם, מוגנות זכויות העובד (סעיף 180לחוק). לאור האמור לעיל מקבלים אנו את טענת בא-כוח המוסד, כי אין יריבות בין המערער לבין המוסד, ודוחים את הערעור נגד המוסד. התביעה נגד המעבידה .7המעבידה היתה חייבת לנכות משכר המערער את הסכומים הנכונים של דמי ביטוח לאומי. סעיף 161(ג) לחוק קובע: "היו דמי ביטוח משתלמים בעד עובד... ינכה המעביד משכרו של העובד אחוזים מההכנסה שלפיה משתלמים דמי הביטוח, כאמור בלוח י'". המעבידה ניכתה משכר המערער סכום גבוה יותר מהסכומים שנקבעו בלוח י', ומכאן טענת המערער, כי המעבידה אחראית להחזיר לו את תשלום היתר בתוספת הצמדה וריבית. בא-כוח המערער הסתמך על חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979(להלן - חוק עשיית עושר). ואילו בא-כוח המעבידה טען, כי המערער לא מילא את חובתו להודיע למעביד את תאריך הלידה הנכון שלו. מחלוקת זו תוכרע על-ידי התשובה (בסעיף 3לעיל) לשאלה, מי אחראי לרישום הכוזב של גיל המערער? על סמך קביעת בית-הדין האזורי, שהמערער מסר במתכוון מועד לידה לא נכון, אנו מקבלים את עמדת בא-כוח המעבידה, כי אין למערער עילת תביעה נגד המעבידה אשר ניכתה דמי ביטוח לאומי לפי הודעתו. גם הבאנו בחשבון, כי המעבידה לא הרוויחה מתשלום היתר ולא החזיקה את כספי המערער בקופתה, ואף ניזוקה על-ידי הצהרתו הלא נכונה של המערער, שכן היא נאלצה לשלם תשלום יתר גם על חלקה בתשלום דמי הביטוח. הוראות חוק עשיית עושר אינן מסייעות במקרה זה למערער, שהרי המעבידה לא החזיקה ברשותה את תשלום היתר שלו, לא נהנתה ממנו ושילמה דמי ביטוח יתרים לפי הנתונים שמסר המערער. .8בא-כוח המערער טען בסיכומיו כי ייתכן שיש ברשות המעבידה מסמכים נוספים (טפסי 101) אשר יתמכו בטענות מרשו. בתצהירו שהוגש לבית-הדין האזורי, לא ציין המערער, כי חתם על טופסי 101נוספים על זה שחתם עליו ביום .22.9.1974בערעורו טען בא-כוח המערער, כי בית-הדין היה צריך לחייב את הצדדים להגיש את כל טופסי 101שהמערער מסר למעבידה. אנו דוחים טענה זאת. החובה להביא ראיות מוטלת על הצדדים ולא על בית-הדין ובמהלך הדיון בבית-הדין האזורי לא ביקש בא-כוח המערער להגיש מסמכים אלה, או לחייב את המעבידה להגישם. .9סוף דבר - אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למעבידה שכר טרחה והוצאו בסך 400ש"ח, בתוספת מע"מ.משכורתביטוח לאומי