קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוק שעות עבודה ומנוחה עובדי הנהלה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת ליפס -אב-בית-הדין: גב' לויתן ומר אלוני - נציגי ציבור; תב"ע מד/766-2) אשר קבע, כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951(להלן - החוק) אינן חלות על המערער. .2המערער הועסק על-ידי המשיבה תקופה של כארבעה חדשים בלבד (24.8.1981 עד 28.12.1981) ותפקידו המוגדר היה "עוזר מפקח אזורי". המשיבה טענה, כי הלכה למעשה שימש כ"מפקח אזורי". אין כל צורך בקביעת ממצא עובדתי בתחום זה, כי מסגרת העבודה וצורת מילוי התפקיד הם שיכריעו לענייננו. .3בית-הדין האזורי בחן, אם הוכיחה המשיבה, כי החוק אינו חל על המערער, והגיע למסקנה, כי אכן כך הדבר וזאת משני טעמים: המערער היה עובד בתפקיד הנהלה ובתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי (סעיף 30(א) (5) לחוק) וכן כי תנאי עבודתו ונסיבותיה אינם מאפשרים למשיבה כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו (סעיף 30(א) (6)). יצוין, כי די בהתמלא אחד התנאים האמורים על מנת שהחוק לא יחול על עובד, ואין צורך בהצטברותם. .4נדגיש, כי עיקר העובדות מהן ניתן ללמוד על עבודת המערער ותנאיה לא היו כלל שנויות במחלוקת ועדי שני הצדדים העידו עליהם. עיקר העובדות, כעולה מפסק-הדין שבערעור ומחומר הראיות, הן: א) פיקוח "במשך 24שעות ביממה" על השומרים ועל עובדי הניקיון אשר עבדו אצל המשיבה באזור נתניה; ב) עמידה לרשות העבודה משך כל שעות העבודה, דהיינו גם בשעות בהן היה המערער מצוי בביתו. בהקשר זה נביא מתצהיר חברו של המערער, מר ספיר יצחק, האומר: "גם כאשר ביקרתי בביתו היו קוראים לו מדי פעם לפתור בעיות בשטח". וכן תצהיר אשת המערער: "הרבה פעמים היה נקרא גם לאחר שהיה חוזר מהעבודה בשעות מאוחרות מאד לפתור בעיות ו/או לקריאת מוקד וזאת גם בימים שלא היה בתורנות"; ג) לפיקוחו של המערער היו נתונות 24נקודות שמירה וכ- 12אתרים בהם בוצעה עבודת ניקיון; ד) תפקידו של המערער כלל, בנוסף לפיקוח על עבודות הניקיון, פגישות עם מנהלי המפעלים בהם ביצעו עובדי המשיבה עבודות ניקיון; ה) המערער ראיין שומרים שהגישו בקשות להתקבל לעבודה; ו) המערער לא נדרש להגיש דו"ח בדבר שעות עבודתו. .5לאור מסכת עובדות זאת קבע בית-הדין: "הוכח, כי בנקודות השמירה ובאתרים שבהם עבדו פועלי הניקיון בתחום אזורו של התובע היה הוא אחראי 'על'. הוכח, כי האחריות השתרעה על פני כל שעות היממה. הוכח, כי התובע הוא שקטע בעצמו את העיתוי לטיפול בכל תלונה ואת העיתוי לעריכת ביקורת האמורה וכן את הזמן שיש להקדיש לכל פעולה ופעולה. במלים אחרות, הנתבעת איפשרה לו במסגרת תפקידו לפעול באופן עצמאי לפי שיקול דעתו מאחר ונתנה בו במידה מיוחדת של אמון אישי. אלמלא נתנה בו הנתבעת אותה מידה מיוחדת של אמון אישי נבצר היה ממנו למלא את תפקידו כיאות ולהפעיל את שיקול דעתו לגבי דרך פתרון הבעיות שנתעוררו חדשות לבקרים (השווה עם ע"א 2568/68[1]). כן הוכח, כי עבודתו של התובע נעשתה מחוץ לחצרים של הנתבעת הן בשעות היום כאשר היה נוסע ללקוחות לטפל בבעיות שנתגלו במקום והן בשעות התורנות הלילית וכבר אמר בית-הדין הארצי לעבודה בדב"ע לב/10- 2[2], כי עבודה מחוץ לחצרים שוללת מהמעביד בדרך כלל את האפשרות לפקח על שעות עבודתו של התובע" ("התובע" הוא המערער וה"נתבעת" היא המשיבה). בית-הדין האזורי לא התעלם מכך, שהמערער היה קשור במכשיר קשר למשרדי הנתבעת, אולם קבע, שאותו מכשיר לא היה מיועד לפיקוח על שעות עבודתו של המערער, אלא לשמור על קשר עימו, ולעדכנו בנעשה בשטח. עוד קבע בית-הדין, כי לו היה המערער מחליט לעשות למען עצמו ולא למען העבודה במועד שבין פיקוח באתר שמירה למשנהו לא היתה למערערת אפשרות לבדוק זאת. .6מסכת העובדות כפי שתוארה לעיל הביאה למסקנה אליה הגיע בית-הדין האזורי. המערער ביצע עבודות הנהלה מובהקות אשר עצם ביצועו דרש מידה מיוחדת של אמון אישי. מהות עיסוקה של המשיבה - אספקת שירותי שמירה וניקיון למספר רב של לקוחות מאתרים שונים - חייב אותה לבצע את ההזמנות שקיבלה בדייקנות ובמיומנות; אימילוי אחר אותן עבודות אצל לקוח זה או אחר היה מביא בעקבותיו לניתוק הקשר שבין המשיבה לאותו לקוח. מכאן שסביר ביותר שתפקיד הפיקוח על ביצוע העבודה על-ידי עובדי המשיבה ושמירת הקשר השוטף עם לקוחותיה יוטל על-ידה על אדם לו היא רוחשת מידה מיוחדת של אמון אישי. אשר לאפשרות הפיקוח על שעות העבודה. בצדק ציין בית-הדין האזורי, כי דרישת החוק אינה אפשרות פיקוח על העבודה, אלא על שעות עבודה, והשוני בין השניים ברור. קביעת בית-הדין האזורי, כי למערער היתה אפשרות לעשות לעצמו בין עבודת פיקוח אחת למשיבה, היא קביעה עובדתית שאין לנו כל סיבה להתערב בה. .7המשיבה העסיקה בתחום הגיאוגרפי בו הועסק המערער מאות עובדים, שומרים ועובדי ניקיון; עובדים אלה היו מפוזרים באתרים רבים המרוחקים זה מזה, כמפורט לעיל. רק טבעי הדבר שמספר אנשים פיקחו על עבודת השומרים והמנקות ותפקידם זה היה תפקיד הנהלה שדרש מידה מיוחדת של אמון אישי. .8יש לייחס משקל, אמנם לא משקל מכריע, לעובדה, שהמערער לא הגיש תביעתו למשיבה לתשלום בגין שעות נוספות ובודה בימי מנוחה בתום כל אחד מחודשי העבודה. עובדה זו מעידה, כי גרסת המשיבה על-פיה סוכם בין הצדדים כי המערער יזכה ב"שכר כולל" בגין עבודתו, שאין הוראות החוק חלות עליה, היא הנכונה; אמנם אין בהסכמה זו כדי לאיין את הוראת החוק, אך יש בה כדי להצביע, כי רק לצורך ההליך המשפטי הציג המערער עצמו כעובד זוטר, הממלא הוראת מעבידיו ללא כל שיקול דעת עצמאי והנתון לפיקוח מתמיד על שעות עבודתו. .9בית-הדין האזורי קטע ממצאים עובדתיים בעניין גובה וצורת תשלום שכרו של המערער, וייחס משקל לכך שקובל תשלום גלובלי בגין הוצאות רכב ואחזקת טלפון; שני הצדדים התייחסו בטיעונם לפנינו לעובדות אלה, אך אין לנו כל צורך להתייחס אליהן מן הטעם, שדי העובדות שלא היו שנויות במחלוקת כדי להגיע למסקנה אליה הגיע בית-הדין האזורי. .10סופו של דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאותיה, לרבות שכר טרחת עורך-דין, בסך של 350 ש"ח בצירוף מע"מ; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.שעות עבודה ומנוחה