ליקויי בניה בפרויקט דירות לתושבי חוץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה בפרויקט דירות לתושבי חוץ: א. מהות העתירה זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (השופטת מ. שריר), על שחייבה את המערערים לשלם ל- 10 משיבים (להלן - "הדיירים"), פיצויים בגין ליקויים שונים בבניית פרוייקט של 12 דירות בשטח של 6 דונם בחלקה 549 בגוש 6668 (להלן:"החלקה") וכן במתקנים משותפים לרבות מקלט, בריכת שחיה ומגרש טניס (להלן:"הפרוייקט"). כמו כן דחתה השופטת את הודעת צד ג' ששלחו המערערים למתכננים, והדחיה נעשתה תוך חיוב בהוצאות ועל כך הוגש ערעור שכנגד. ב. עובדות רלוונטיות המשיבים - הדיירים בפרוייקט הינם תושבי חוץ. המערערת הינה חברה שעוסקת באדריכלות והנדסה אזרחית לרבות תכנון אזרחי והנדסי. המשיבים 12-11, שלא התייצבו היום, בתיק בית המשפט יש הזמנה כדין אליהם, הם החברה הקבלנית שביצעה את העבודות בפרוייקט. בבית משפט קמא התעוררו מספר שאלות שבית משפט קמא הכריע בהן, ולגבי חלקן מוגש הערעור: - מה סוג ההסכם שהיה בין המערערים לבין הדיירים? האם המדובר בפיקוח עליון על הבניה או שמא המדובר בפיקוח צמוד? - מי אחראי לליקויים שהתגלו בבניה? - מה תפקידה של הדיירת ז'קלין פרז'? - האם קיים מעשה בית דין בהקשר למערערים מכח פסק דין שניתן בפשרה? - מהי חלוקת האחריות בפועל בין המשיבים השונים? - מהי אחריות צד ג'? - מהו גובה הנזק? - גובה שכר הטרחה בהודעת צד ג'? ג. קביעת בית משפט קמא בית משפט קמא קיבל את התביעה תוך שהוא מתייחס לחוות הדעת של כל המומחים שהעידו בפניו, וכשהוא מסתמך במיוחד על חוות הדעת של המומחה בלסון, שהיה מומחה מטעם בית המשפט, בציינו שכל אחד ממומחי הצדדים גילה נגיעה מטעם זה או אחר בחוות הדעת שנתן ובעדותו. במילים אחרות, בית משפט קמא נכון היה להסתמך רק על חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ולא על חוות הדעת של שני המומחים, בהתגלע ביניהם חילוקי דעות. לאחר שמיעת המומחים ושאר הראיות, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי המדובר בהסכם שבו המערערים קיבלו על עצמם תפקיד של פיקוח כמעט צמוד. הם לא ביצעו סוג זה של פיקוח. כתוצאה מכך נבעו ליקויים שונים בביצוע על ידי הקבלן שרובם היה נמנע אילו פיקוח כזה היה קיים. יחד עם זאת, בית משפט קמא ייחס גם לקבלן עבודה לא נאותה, רבת ליקויים, שהתבטאה הן באספקת חומרים לא תקינים, ביצוע שלא על פי המפרט וביצוע לא נאות. לגבי מפקח באתר נקבע, שדיירת בשם ז'קלין פרז' היתה נוכחת זמן רב באתר הבניה והיתה גם איש קשר בין המבצעים לבין הדיירים, מכיוון שגרה בארץ, אך לא ניתן להתייחס אליה כאל מפקח צמוד באתר. היא לא הוסמכה לכך והיתה גם חסרת כל כישורים. את האחריות בין המערערים לבין הקבלן המבצע, חילק בית משפט קמא כך שלמערערים יוחסו % 50 מכל הנזקים, לקבלן המבצע יוחסו % 40 ואשם תורם של הדיירים היה בגובה של % 10 מסך כל הליקויים. בדונו בשאלת הנזק, קבע בית משפט קמא, שיש לבצע תיקונים יסודיים ולא תיקוני מניעה, בין היתר מהטעם שבחלק מהבתים כבר בוצעו תיקונים כאלה והיה צורך לחזור עליהם; ובין היתר מכיוון שלאור הזמן הרב שעבר ומסכת הייסורים שהדיירים עברו עקב כך שכל פעם מנסים לתקן את העבודה, יש צורך לבצע תיקונים יסודיים שעשויים לפתור את בעיית כל הליקויים. אשר למעשה בית הדין שנטען, קבע בית משפט קמא שהסכם הפשרה התייחס למצב הווה ולליקויים שהיו ידועים באותו זמן, ולא התייחס לעתיד ולליקויים שעוד יבואו, כפי שהיה בפועל. אשר על כן, הגיע למסקנה שפסק הדין שניתן לא חוסם את דרכם של הדיירים לתבוע ליקויים, הן מטעם זה, והן מטעמים של צדק לתבוע ליקויים. ד. דיון 1. לענין פרשנות החוזה נוסח הסעיף שבמחלוקת מופיע בהסכם בשני מקומות שונים כדלקמן: א. בעמ' 3פיסקה ,a ,ii12: Overall supervision of the construction and of the implemention" ".of the optionl items ב. בעמ' 3, בפיסקה ,b ,ii2: The overall supervision provided by the architect shall be rendered" on the site and in the workshops, with maximum and helpful attentio Given towards the snccessful execution on a high level, of all the ".works of the project אין מחלוקת שהמונח: "פיקוח עליון" מופיע גם בפיסקה 12a וגם בפיסקה 2b. יחד עם זאת, פיסקה 2b איננה מסתפקת במינוח הכללי של פיקוח עליון, אלא מוסיפה לו שהפיקוח יתבצע באתר עם תשומת לב מירבית לביצוע מוצלח וברמה גבוהה של כל העבודות בפרוייקט. לגבי נושא הפיקוח, התקשרו המערערים בשני הסכמים עם הדיירים, באותו תאריך, 15.5.80, הלא הם המסמכים ת/51א' ו-ת/51ב'. אין מחלוקת שת/51 ב' לא בא לשנות את התנאים של ת/51א'. עלה הן בטיעונים שבפנינו, והן מהראיות שהיו בפני בית משפט קמא, כי הנסיבות לעשיית שני ההסכמים היו כנראה מחמת מיסוי. תוספת התשלום שבת/51ב' של 000, 40 דולר, הינה תוספת מעבר לערך הפרוייקט עליו הסכימו הצדדים, באותו יום, כבר בת/51א'. בסעיף 14 לת/51א' התחייבו המערערים ליתן לדיירים דיווח שבועי ומפורט על התפתחות הפרוייקט. מבחינה פרקטית, קבע בית משפט קמא, שלא היה מפקח צמוד באתר. אשר לתפקידה של הגב' ז'קלין פרז', נחזור אליה בראש הפרק המתאים. בית משפט קמא לא האמין לעדותו של ענב שהציע לדיירים למנות מפקח צמוד. אין לנו שום סיבה להתערב במהימנות שבית משפט קמא ייחס לראיות. התוצאה היא, שהמערערים לא הציעו למי מהדיירים לחפש מפקח צמוד. בית משפט קמא היה ער לכך שיתכן ומר סיוון, ממנהלי צד ג' (עמ' 17לפסק הדין), המליץ למערערים למנות מפקח צמוד לפרוייקט, ברם עשה זאת מחוסר ידיעת המצב לאשורו. עובדה זו לא נראתה לבית משפט קמא חשובה, וגם לנו לא נראית חשובה, מאחר ולא באה מאחד משני הצדדים הקשורים להסכם שנכרת. גם בלי להכנס לנתונים המספריים של ההסכם הראשון וההסכם השני, אזי עצם העובדה שהם נחתמו באותו יום, עצם העובדה שמדובר על דיווח שבועי, עצם העובדה שקיימת קביעה עובדתית שלא נסתרה שהדיירים נתנו אמון מלא במערערים בביצוע הפרוייקט, עצם העובדה שהמערערים: "יורדים לזירה" במובן זה שהם דואגים לעבודות באתר ולהשלמה הטובה שלהן ועצם העובדה שהמערערים כמפקחי על לא הציעו ולא עמדו על כך שבפרוייקט די נכבד יחסית יהיה מפקח צמוד, בהחלט יכולים היו להוביל את בית משפט קמא למסקנה שהיה: "כמעט פיקוח צמוד". בתחום הבניה ידוע המינוח: "פיקוח עליון" וידוע גם המינוח: "פיקוח צמוד", המינוח: "כמעט פיקוח צמוד" אינו ידוע. יחד עם זאת, ברורה מאוד היתה עמדת בית המשפט וקביעתו. פיקוח צמוד משמעו ביקור יום יומי באתר. הדבר הזה לא נזכר בהתקשרות שבין הצדדים. ברם, כפי שציינו לעיל, מה שכן מוזכר, הוא שעליהם לדווח דיווח שבועי מדוייק על התקדמות הפרוייקט. סביר להניח שכדי לעמוד בדיווח כזה ולעמוד בחיוביהם החוזיים, היה על המערערים לבקר מספר פעמים בשבוע בפרוייקט. אם לא רצו את המינוח של "פיקוח צמוד", אזי התוצאה של "כמעט פיקוח צמוד" דומה מבחינה מהותית ונורמטיבית. במילים אחרות, דו"ח שבועי צריך להתבסס על נתונים יומיים. נתונים יומיים מחייבים בדיקה ופיקוח. אם המפקח לא עושה זאת יום יום, למרות התחייבותו לדיווח שבועי נכון ומפורט, אזי הסיכון עליו. אם לכך נצרף את העובדה, שהוכח בפני ביהמ"ש, שבפיקוח עליון נהוג לגבות % 20מהפרוייקט וכשהסכום של % 20נזכר כבר בהסכם הראשון, כי אז זה יחזקנו במסקנה, שבצדק יכול היה בית משפט קמא להגיע למסקנה אליה הגיע. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בראש פרק זה. 2. תפקידה של הגב' ז'קלין פרז' כל "חטאה" של הדיירת ז'קלין פרז' היה, שהיא גרה בארץ, היתה שותפה לפרוייקט ולעיתים מאוד מזומנות נהגה להגיע לאתר. היא גם היתה רוכשת, בהסכמת הדיירים ועל פי הרשאה שלהם, חומרים שונים (קרמיקות) אם כי לא את עיקר החומרים. באמצעותה גם העבירו הדיירים מסרים לכל מי שעסק בפרוייקט. צינור העברת המסר היה דו סתרי. אמנם לגב' פרז' היתה זכות חתימה בחשבון לצורך ביצוע תשלומים שונים, ברם עלה מעל לכל ספק מהראיות, ששיקול דעת לא היה לה, אלא היא היתה צריכה לקבל הנחיות מהדיירים. אם ניקח בחשבון שהמשמעות של פיקוח צמוד זה לא רק להסתובב באתר אלא גם להחליט בעניינים מקצועיים כמו: לבדוק את הצפיפות של הבטון באופן מקצועי וסוגיות של איטום, אזי נראה לנו כי גם בנקודה זו, הגיע בית משפט קמא בצדק למסקנה שכישוריה של גב' פרז' לא הספיקו למטרה זו, וכי מה שעלה מהראיות, למרות שלא הובאה לעדות, היה, שהיא היתה אשת קשר בלבד שנכחה באתר אבל לא מעבר לכך. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בראש פרק זה. 3. מי אחראי לליקויים בית משפט קמא קבע למעשה שהתכנון של צד ג' היה שפיר, ושהאחריות לליקויים מוטלת על המערערים ועל המשיבים 12-11, דהיינו הקבלן הבונה. תוך כדי קביעה זו הוא ציין, שאילו היו המערערים מבצעים פיקוח צמוד כפי שהתחייבו בהסכם, כי אז רוב הליקויים היו מטופלים בזמן אמת. לענין חלק מתכנון האיטום, בחירת חומרי בניה, אי תכנון הניקוז ואי מתן פתרונות מקצועיים נכונים לתיקון פגמים וליקויים שנתגלו (עמ' 16 לפסק הדין) אימץ בית משפט קמא, את חוות הדעת של המומחה מטעמו, שהעיד, שאת פרטי האיטום צריך לפרט אדריכל במסגרת תוכניות. עלה מהעדויות שהתוכניות לא היו מפורטות, אבל קבלן טוב, יכול היה, למרות זאת, לבצע איטום נאות: "האטום בד"כ האדריכל צריך לתת. . . המפרט הזה עוסק באטום. הנתונים שיש בו מספיקים לצורך האיטום לקבלן טוב, אם פעל עפ"י המפרט הזה אז האיטום היה צריך להיות טוב. פרטי איטום צריך לתת אדריכל בתוכניות מפורטות". [עמ' 144 לפרוטוקול ש' 30- 29 עמ' 145 ש' 6-4]. כתוצאה מהאמור לעיל, הגיע בית משפט קמא למסקנה שיש לחלק את האחריות בין המערערים לבין הקבלן המבצע, כפי שפורט לעיל. אין אנו מוצאים מקום להתערב במסקנות של בית משפט קמא, ברמה העקרונית, אלה מבוססות על חומר הראיות וגם קיבלו חיזוק מעדות העד המומחה, מר בלסון, בהקשר זה. 4. מעשה בית דין בית משפט קמא דן בחובה בענין של מעשה בית דין, בעמ' 10- 7 לפסק הדין. עיינו בהסכם, בטיעונים ובהחלטה, ולענין זה אנו מאשרים את התוצאה של בית משפט קמא, מטעמיו, לפי סמכותנו שבסעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 5. חלוקת האחריות בין כל הצדדים כזכור, בית המשפט קמא קבע כי, מאחר וכל המומחים היו בדיעה שיתכן ואחזקה טובה יותר היתה אולי מונעת חלק מהליקויים, יש להטיל על המשיבים 10- 1 אחריות בשיעור %10. בחוות דעתו של מר בלסון - ת/13, המומחה מטעם בית המשפט, קבע המומחה, כי אכן נמצאו מחדלי תחזוקה של התובעים - המשיבים 10-1, כדלקמן: 1. אי סיוד הזפת, מחדל שגרם להמסתו ונזילתו, כך שנסתם מוצא המים ונוצרה היקוות של מים על הגג (עמ' 146 לפרוטוקול ש' 22). 2. אי טיפול שיטתי במרצפות על ידי מריחת שכבת מגן, אי צביעת חלקי מתכת וטיפול בסדקים וצבע וכן אי טיפול בדלתות היציאה לגג (עמ' 146 ש' 20 לפרוטוקול). 3. אי טיפול שיטתי באיטום ובדלתות היציאה לגגות (עמ' 146ש' 22-21, וסעיף 4.3י"ב לת/13). בחוות דעתו של המהנדס, מר יצחק ברמן (נ/3), אשר השופטת קמא ראתה לנכון להביאו בהקשר זה, מצטרף מר ברמן לדעתו של מר בלסון: "ליקויים אחדים נוצרו או הוחמרו על ידי רמת אחזקה ירודה במיוחד, הרחוקה ביותר מן הרמה האינטנסיבית הנדרשת עקב קרבת השכונה לים". [עמ' 3 לנ/ 3 סעיף 11ד']. "יצויין כי חלק גדול מליקויי האיטום נובעים הן מתכנון ו/או פיקוח לקויים והן מאחזקה חסרה לחלוטין או לקויה ביותר". [עמ' 5 לנ/ 3סעיף ג(3)]. "בחלקי המתכת של קולטי השמש נגרמה קורוזיה עקב חוסר אחזקה מצד הדיירים. . . ". [עמ' 6לנ/ 3סעיף ו(2)]. וראה גם חוות דעתו של המומחה מר מרטון - נ/6. [סעיפים 6.6, 9, 10.2לחוות דעתו]. שמע מיניה, שעל המשיבים 10- 1 האחריות לאי תחזוקה ראויה של המבנים ואין הם יוצאים ידי חובתם זו, עקב מחדליהם של המערערים והמשיבים 12, 11. השופטת קמא קבעה את תרומת רשלנותם בגובה של % 10. נראה לנו כי בכך טעתה השופטת קמא. מחדליהם של המשיבים 10- 1כמפורט לעיל, שנבעו מהיותם תושבי חוץ, גרמה לרמת תחזוקה נמוכה ביותר ולכן נראה לנו כמתאים להעמיד את רשלנותם בגובה של %15, ואילו את רשלנותם של המערערים על % 45 בלבד. לא מצאנו לנכון להעלות את חלקם של הקבלנים - המשיבים 11- 12- באחריות. מסקנתה לגביהם של השופטת קמא מעוגנת היטב בחומר הראיות שבא בפניה והיא הסיקה את המסקנות הנכונות מהן, ואין מקום להתערבותנו. 6. גובה הנזק בית משפט קמא קצב את הפיצוי למשיבים 10- 1 לפי החלופה של תיקון יסודי ולא לפי החלופה של טיפול מניעה, המופיעה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט שקבע: "הואיל ובעיות הרטיבות, הפגמים והתקלות דומים ברוב הבתים, אם כי בדרגות חריפות ובעוצמה שונות והואיל ובבתים בהם בוצעו תיקונים יסודיים התגלו תקלות נסתרות שאי אפשר היה לראותן ללא חשיפתן, הרי יתכן וצריך לבצע תיקונים יסודיים גם בבתים בהם התגלו נזקים קלים יותר אך במשך הזמן עלולים להתעצם. ... מצד שני אפשר להחליט על טיפולי מניעה שאכן יעצרו חדירת רטיבות, ולעקוב מספר עונות על מידת הצלחתם, ולבצע תיקונים רק באלמנטים שניזוקו ללא תקנה. מערכת תיקונים אלה זולה בהרבה" [עמ' 9 לת/13]. מאמצים אנו את דעת בית משפט קמא, מטעמיו הוא, לפי סמכותנו שבסעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1994, כי לאחר שנסיונות המניעה משך השנים נכשלו, יש לבחור בחלופה של ביצוע תיקונים יסודיים, וכי ביצוע תיקונים אלו ימנע בעיות נוספות, עקב פגמים נסתרים נוספים, וישים קץ לפרשה. 7. הודעה לצד ג' לא היה ערעור מצד מתאים על הפטור המלא שנתן ביהמ"ש לצד ג' ודחה את התביעה כנגדו. עו"ד יקותיאלי שלא שלח את ההודעה, ומשום מה ערער על הקביעה, ציין בטיעוניו גם שאינו סבור שהיה תכנון לקוי. אם כך, מדוע הערעור ועל בסיס מה? 8. שכר טרחה והוצאות בהודעת צד ג'- הערעור שכנגד בית משפט קמא, לא פסק הוצאות לצד ג', הגם שדחה את הודעת צד ג' נגדו. בקשה לתיקון פסק הדין לענין זה - נדחתה, עקב סברתו של בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 27.11.96, כי אין מדובר בהשמטה מקרית. נראה לנו, כי צודקים המערערים שכנגד כי לאחר שנדחתה ההודעה נגדם יש לזכותם בהוצאות משפט זה על צירופם לפרשה. 9. פריטים "מיוחדים" בפסה"ד למען הסר ספק, מקובלת עלינו כל קביעת ביהמ"ש קמא, מטעמיו גם באשר לנושא חפירת התעלה, הפיצוי בגין אובדן ההנאה, נושא מגרש הטניס ובריכת השחיה. ביהמ"ש קמא היה ער לנושא מכירת ביתו של פיטוסי ( עמ' 31 לפסה"ד). עילתו של פיטוסי נצמחה עובר למכירה כתוצאה מ"טיפול" בנזקים שארעו לו בביתו וברכוש המשותף. נכונה גם הקביעה העובדתית של בימ"ש קמא שלא ניתן להגיע לכל מסקנה מהסכום שקיבל פיטוסי בגין מכירת ביתו, לאור האינפלציה שהיתה אז בארץ. אשר ע"כ אנו מאשרים את מסקנתו גם בהקשר זה, ודוחים את כל הטיעונים "המיוחדים" שבראש פרק זה. 10. סיכום לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: אנו מקבלים את הערעור לענין גובה אחוזי הרשלנות התורמת במובן זה שרשלנות המשיבים 1- 10 תועמד על % 15 ואילו רשלנות המערערים תוקטן ל - % 45. לאור חלוקה זו תתוקן מלוא ההתחשבנות, וברוח אמות המידה שקבע ביהמ"ש קמא. אנו מחייבים את המערערים לשלם לצד ג' המקורי הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 20 ש"ח כולל מע"מ. סכום זה כולל גם שכ"ט והוצאות בגין ההופעה בפני הרכב זה. אשר לשכ"ט ולהוצאות המשיבים בערכאה זו, בהתחשב בתוצאות אנו קובעים שעל המערערים לשלם למשיבים 1- 10 ביחד את הסכום של 000, 25 ש"ח כולל מע"מ. ניתן לגבות הסכום מהפקדון. תושב חוץבניהמקרקעיןליקויי בניה