ערעור על הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר: .1ערעור זה, מתייחס, להחלטת כב' הרשמת, של בית משפט זה (השופטת ש. דברת), על פיה, נעתרה לבקשת המשיב, והאריכה לו את המועד, להגשת בקשה לביטול פסק בורר, עד למועד, שבו הוגשה בפועל, אותה בקשה. אלה הן, העובדות הצריכות לעניין: המשיב שכר את שירותי המערער, על מנת שהמערער יבצע עבודות בניה, בביתו של המשיב. נחתם הסכם, בין הצדדים ובהסכם נכתב, כי במקרה שתתעורר מחלוקת בין הצדדים, יועבר הנושא לבוררות. בתום ביצוע העבודה, דרש המערער מהמשיב, סכומי כסף, שלטענתו הגיעו לו, עבור עבודתו. המשיב סירב לשלם והצדדים בחרו, במהנדס אוסקר ליבוביץ להיות הבורר. הצדדים חתמו על הסכם בוררות. במסגרת הליך הבוררות, ביקר הבורר בביתו של המשיב - שם בוצעו העבודות - ולאחר ביקור זה, הוציא פסק בוררות (להלן "הפסק הראשון") ביום .5/9/96 בעקבות הסתייגות וטענות נוספות, הוציא הבורר "פסק בוררות החלטי וסופי" ביום 22/12/97, שבו חייב את המשיב, לשלם למערער, סך 000, 12ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק וכן חייב הבורר את המשיב "לכבד את השיק ע"ס 500, 11ש"ח שביטל ולשלם את סכום השיק, בתוספת ריבית והצמדה"... (להלן "הפסק השני"). המשיב הודה, כי קיבל את הפסק השני, ביום 6/1/98ועל כן, המועד להגשת בקשה, לביטולו של אותו פסק, היה, ארבעים וחמשה ימים, לאחר מכן, היינו, ביום .20/2/98המשיב, לא פנה, במועד החוקי לבית המשפט, אלא הגיש בקשה לבורר, לבטל את הפסק השני, על פי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968(להלן "החוק"). טענת המשיב, בבקשה זו, שהפנה לבורר, היתה, כי עוד לפני מתן הפסק השני, ביקש המשיב מהבורר, לדחות את הדיון, עד שיתקבל מכתב מעירית אשקלון, שבו תהיה התייחסות לשאלה, אם הבניה שביצע המערער, חרגה מאישור הבניה. עוד טען המשיב, כי לא הוזהר מראש, שישיבת הבוררות האחרונה, תתקיים גם בהעדרו, אם לא יופיע. בשל טענות אלה ואחרות, הוגשה בקשה זו, לביטול הפסק השני "ולהמשיך הדיונים בנושאים שהוסמך ובהם בלבד." אין מחלוקת, שהבורר לא דן ולא החליט בבקשה אחרונה זו. ביום 20/5/98, הגיש המערער, בקשה, לבית משפט זה, לאשר את הפסק השני. לאחר שנשלחה הודעה למשיב, בדבר בקשתו הנ"ל, של המערער, הגיש המשיב, בקשה לביטול פסק הבורר. בקשה זו, הוגשה ביום .15/6/98יחד עם בקשה זו, הגיש המשיב "התנגדות לאישור פסק בורר" (תיק בש"א 708/98) וכן הגיש בקשה, להארכת המועד, להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר, עד למועד, שבו הוגשה הבקשה בפועל. כב' הרשמת, החליטה כאמור, להאריך את המועד ועל כך, הוגש ערעור זה. .2טענות המערער בערעור זה הן, בכמה מישורים: במישור סדרי הדין, הטענות הן, שהיה על המשיב להגיש בקשה בדרך המרצה, לביטול פסק הבורר, ולא בקשה רגילה וכבר מטעם זה, לא היה מקום להעתר לו. בנוסף לכך, טוען המערער, כי הארכת המועד, להגשת בקשה לביטול פסק בורר, נדונה, בהתאם לסעיף 27(א) לחוק, ולא על פי תקנה 528לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984(להלן "תקנות סדר הדין"). במישור המהותי, טוען המערער, כי אחור של למעלה משלושה וחצי חודשים, הוא כה רב, עד שאין ל"הכשיר" אותו, מה גם, שאין טעמים מיוחדים, במקרה זה, להצדיק, הארכת המועד. .3לאחר עיון בטענות הצדדים, אלה הן מסקנותיי: (א) בא כח המשיב טעה, כאשר הגיש "התנגדות לאישור פסק בורר". אין הליך של התנגדות לאישור פסק בורר. הרוצה להתנגד לאישור פסק בוררות, צריך להגיש בקשה לביטול הפסק, על פי הוראות סעיף 24לחוק. יחד עם זאת, היות והמשיב הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, והיה על בית המשפט להתייחס לבקשה זו, אין להעניש את המשיב, על כך, שהגיש בקשה מיותרת, שהחוק איננו מכיר. (ב) בקשה להארכת מועד, להגשת בקשה לביטול פסק בורר, מוגשת על פי סעיף 27 (א) לחוק, שבו נאמר: "לא יזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמשה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר, או על ידי בעל דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות חוץ." בפנינו הוראת חוק מיוחדת, לנושא המועד, להגשת בקשה לביטול פסק בורר ולכן היא תחול ולא תחול התקנה בתקנות סדר הדין, שהיא הוראה כללית. ראה לעניין זה: סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (הפצה דע - פורט בע"מ, מהדורה שלישית מורחבת, 1991) עמוד .471 (ג) העובדה, שהבקשה לביטול פסק הבורר, הוגשה כבקשה רגילה ולא כבקשה בדרך המרצה, היתה טעות, שכן תקנה 4לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות התשכ"ט 1968(להלן "תקנות הבוררות"), קובעת: "בקשה לפי החוק, שלא נקבע לה בתקנות אלה, סדר דין אחר, תוגש בדרך המרצה." (ההדגשה איננה במקור). על כן תקנה 240של תקנות סדר הדין, שביטלה את הבקשה בדרך המרצה, איננה חלה, במקרה של בקשה, לביטול פסק בוררות. אולם, במקרה זה, התקיים דיון בבקשה, והמשיב אף נחקר על תצהירו, ובפועל, לא נגרם כל נזק למערער, מכך, שהבקשה לא הוגשה בדרך המרצה. (ד) לעצם העניין, השאלה המרכזית, בערעור זה, היא, אם היה מוצדק, להאריך את המועד למשיב, לאחר שאחר תקופה ארוכה. השאלה הראשונה, שיש לשאול בהקשר זה, היא, אם הראה המשיב טעם מיוחד, להארכת המועד? הטעם המיוחד שהשמיע המשיב, שלדעתו הצדיק, הארכת המועד, היה, שהוא הגיש לבורר, בקשה לבטל את הפסק השני ומאחר ולא קיבל כל החלטה מהבורר, הניח, שהבורר עדיין מעיין בבקשתו ועל כן, אין צורך למהר ולהגיש לבית המשפט, בקשה לביטול. את הבקשה לבורר, הגיש עורך דין דוד גולן, בשמו של המשיב. כלומר, לפחות מאותו מועד, היה למשיב ייעוץ משפטי. הבקשה לביטול הפסק, שהוגשה לבורר, היתה לפי סעיף 15(ב) לחוק. הוראת סעיף זה, מאפשרת להגיש בקשה לביטול, אם הדיון בפני הבורר, התנהל במעמד צד אחד. בתצהירו שצורף לבקשתו, אמר המשיב, בסעיף 4: "לאחר משלוח הבקשה פנה בא כוחי לבורר וביקשו בהתחשב בכל הטענות שהועלו בבקשה, לבטל פסק הבוררות ולקבוע דיון מחודש בבקשה ואכן הבורר ציין בפניו, כי ייצור קשר עימי ועם המשיב (המערער שבערעור זה) לתיאום ולקביעת ישיבה במעמד שני הצדדים ולדיון בטענות שהועלו. .5פניתי מספר פעמים לבורר והאחרון השיב לי, כי שוחח עם בא כוחי וכי הוא מסכים לקביעת דיון חדש בטענות שהועלו בבקשה, וזאת במעמד שני הצדדים וכן הוסיף כי יתאם מועד ביני לבין המשיב לדיון בבקשה." (ההדגשה איננה במקור). לגבי טענות אלה שבתצהירו לא נחקר המשיב בחקירה נגדית וכן לא הוגש תצהיר נגדי, על מנת לסתור טענות אלה. המסקנה היא, אם כך, שלצורך הדיון בבקשה, הוכיח המשיב, לכאורה, שאמנם, היו לו שיחות עם הבורר, לאחר הפסק השני, והבורר אמר לו, שהוא יקבע ישיבה או ישיבות נוספות, לצורך הדיון, בבקשה לביטול הפסק, שהוגשה לבורר. אם אמנם, אלה היו העובדות, סביר להניח, שהמשיב סבר, כי הדיון בפני הבורר, טרם נסתיים ועל כן, עוד לא התחיל המועד, להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות. בבש"א 356/89 (בריק נגד בנק אוצר החייל) פד"י כרך מ"ג, חלק רביעי, עמוד 22, קיבל כב' השופט ד. לוין, ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון, שדחה בקשה להארכת מועד, להגשת ערעור. העובדות שם, היו, שהוגשה תביעה בסדר דין מקוצר. הנתבע לא הגיש בקשה לרשות להתגונן וניתן נגדו פסק דין. הנתבע הגיש לאותה ערכאה, בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו, ולמתן רשות להתגונן. בקשתו זו נדחתה והנתבע הגיש בקשה לבית המשפט העליון, להארכת המועד, להגשת ערעור על פסק הדין. כאמור לעיל, כב' הרשם דחה את בקשתו, אולם כב' השופט לוין קיבל את הערעור והאריך את המועד, להגשת הערעור באומרו - בין השאר - (שם, בעמוד 29, ליד אות השוליים ד'): "אכן, ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, "את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (ע.א. 32/83 (בר"ע 301/81) בעמ' .438" סמדר אוטלנגי, בספרה הנ"ל, משווה (שם, בעמוד 446), בין בקשה לבורר לפי סעיף 15(ב) לחוק, לבין בקשה לביטול פסק דין, שניתן במעמד צד אחד, ובין בקשה לביטול לפי סעיף 24לחוק, לבין ערעור לערכאה גבוהה יותר והיא מוסיפה (תוך התייחסות לבש"א 356/89 הנ"ל (שם, בעמ' 4473, קטע ראשון): "כלומר, אין לנקוט בשתי הדרכים (היינו הגשת בקשה לביטול לבורר והגשת בקשה לביטול לבית המשפט) במקביל מלכתחילה, אלא לצרף אחת מהן לחברתה לקראת סוף התקופה, או להבטיח את אפשרותו לנקוט בה על ידי בקשה להאריך את המועד." בבר"ע 37/74 (כללביט נגד רמד) פד"י כרך כ"ח חלק שני, עמוד 165, נדון מקרה, שבו פנה צד לבורר שיבטל את פסקו לפי סעיף 15(ב) לחוק ולאחר שבקשתה נדחתה, הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, על ההחלטה שאישרה את פסק הבורר. בקשתה לרשות ערעור נדחתה. טענת המבקשת שם היתה, כי בית המשפט לא היה צריך לאשר את פסק הבורר, אם היו מגלים לו, שהוגשה בקשה לבורר לביטול הפסק. על כך, השיב כב' מ"מ הנשיא כתוארו אז - זוסמן (בסעיף 7של פסק הדין): "ואולם אין ממש בטענת המבקשת, שבית המשפט לא רשאי היה לאשר את הפסק, מהטעם שגורלו הסופי של זה, היה עדיין בידי הבורר. כל עוד לא נעתר הבורר לבקשת הביטול, פסקו שריר וקיים." בברע"א 4448/98 (ביטון וחברת שדא עציון נגד אלי שני ואחרים), טרם פורסם, תקדין עליון, כרך 98(3) עמוד 474, סירב כב' הנשיא ברק, להעניק רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור על החלטת כב' הרשמת, שהאריכה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר. העובדות היו, שלאחר מתן פסק הבורר, הגישו המשיבים בקשות להבהרת פסק הבורר, לתיקון הפסק או לביטולו. בקשותיהם נדחו, ובאחת מהחלטות בית המשפט העליון (רע"א 9074/96), נאמר, כי הדרך פתוחה בפני המשיבים, להגיש בקשה לביטול פסק הבורר. בינתיים, חלף הזמן להגשת הבקשה לביטול, אולם כב' הרשמת, האריכה את המועד למשיבים, להגיש את הבקשה לביטול, מן הטעם שהמשיבים לא ישבו בחיבוק ידיים מאז ניתן פסק הבורר וגם משום שבית המשפט העליון העיר, כי פתוחה הדרך למשיבים, להגיש בקשה לביטולו. כאמור לעיל, ערעור על החלטת כב' הרשמת נדחה, ובבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אמר כב' הנשיא ברק: "המבקשים מדגישים את משך הזמן הארוך שחלף מאז ניתן פסק הבורר ועד הגשת הבקשה לביטול הפסק ולהארכת המועד, וטוענים, כי לא הוכח קיומו של טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד... עוד נטען, כי העובדה שהמשיבים בחרו בהליך שאינו מתאים ובשל כך החמיצו את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר, אין בה כדי להוות טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד". (ההדגשות אינן במקור). למרות טענות אלה, לא ניתנה רשות ערעור, מהנימוק שבמקרה זה, היו נסיבות מיוחדות, וכן שרשות ערעור לא ניתנת לערעור שני, אלא אם אם הנושא מעלה שאלות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות חשובות. גם במקרה שבפני, המשיב לא ישב בחיבוק ידיים, אלא פנה לבורר, בבקשה לביטול פסק הבוררות. בע.א. 189/66 (עזיז ששון נגד קדמה בע"מ) פד"י כרך כ', חלק שלישי, עמוד 477, אמר כב' השופט ברנזון (שם בעמוד 479, ליד אות השוליים ה'): "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין, כדי להכניסו, כנכה או בר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך, גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט, הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני מתכוון לעוול מהותו וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף העניין, ולא רק לאי נוחות נוהלית. אי נוחות מסוג זה, ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה, בלי לקפח את עניינו של אף אחד מבעלי הדין כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על ידי האמצעי של פסיקת הוצאות זו הדרך המתאימה שעל בית המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול. אילו כך נהגו בתי המשפט, באופן שיטתי, היו פוסקות התנגדויות הסרק הבלתי מוצדקות מצד עורכי הדין בענייני נוהל, שמטרתן לנצל עד הסוף, כל שגיאה או צעד מוטעה של הצד השני, אף כי לא היה בהם כדי לפגוע באופן ממשי במתנגד או להצר את צעדיו בהצגת עניינו הוא במשפט". לדברים אלה, הסכימו באותו פסק דין, כב' השופטים בנימין הלוי ועציוני. לפיכך, נראה לי, כי המשיב הראה טעם מיוחד לאיחורו, הנובע מדברי הבורר, לאחר מתן הפסק השני; שיקבע ישיבה לדיון בבקשה לביטול פסקו ועל כן לא מצאתי פגם בהחלטת כב' הרשמת להאריך את המועד, להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר. מסקנתי, היא, איפוא, שיש לדחות את הערעור. על המערערת לשלם למשיב הוצאות ערעור זה וסך 000, 3ש"ח שכ"ט עו"ד. הארכת מועדיישוב סכסוכיםבוררערעורביטול פסק בוררות