קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערר היטל ביוב: בפנינו ערר נגד דרישת המשיבה מהעורר לתשלום היטל ביוב בנוגע לנכס הידוע כחלקה 34 בגוש 7947 (להלן "הנכס"). הערר מתייחס לכל סכום ההיטל. ערר זה הוגש לועדה ביום 5.12.95 תשובת המשיב הוגשה ביום 30.1.96. בדיון שהתקיים בועדה ביום 6.2.96 הועדה ראתה לנכון להודיע לב"כ העורר כי לכאורה, תשובת המשיבה עונה על כל הטענות שפורטו בערר. אולם, על מנת לאפשר לעורר לטעון טענותיו בצורה מפורטת, ניתן צו כי על ב"כ לסכם בכתב. לאחר עיון בסיכומים אלה, דעת חברי הועדה היא כי יש לדחות את הערר ולהלן הנימוקים לכך: 1. ועדת ההיטל העורר מתלונן שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו בפני ועדת ההיטל. אין כל ממש בטענה זו. בעירית נתניה קיימת ועדת היטל כפי שמחייב החוק והיא עוסקת בכל הקשור לתוספת מפעל כפי שמפורט בסעיף 19 לחוק. לא מדובר בגוף שיפוטי או מעין שיפוטי ואין כל חובה על ועדת ההיטל לשמוע טענות של אזרחים בקשר לגובה ההיטל. 2. בעלות הנכס העורר סבור שמכיוון שאינו בעל הנכס אלא חוכרו מידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן "המינהל") הוא פטור מתשלום ההיטל. גם בטענה זו לא מצאנו כל בסיס. א. סע' 1 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב1962-, הוא החוק המסמיך לגבי חוק העזר העירוני, קובע: "בעל או מחזיק של נכס - בעלו ומחזיקו לענין ארנונות העיריה או המועצה המקומית". בפקודת העיריות (נוסח חדש) מוגדר בעלים בסעיף ההגדרות: "בעל לרבות אדם המקבל, או הזכאי לקבל הכנסה מנכס, או שהיה מקבלה אילו היה הנכס נותן הכנסה, בין בזכותו הוא ובין כבא כוח או כנאמן, בין שהוא הבעל הרשום של הנכס ובין שאינו הבעל הרשום, וכולל שוכר או שוכר משנה ששכר נכס לתקופה שלמעלה משלוש שנים". "מחזיק - אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון". אין ספק שהעורר, בהיותו חוכר מהמינהל, זכאי לקבל הכנסה מהנכס, זכאי להשכיר ולקבל פירוט וכיוצא באלה. למינהל אין כל זכויות ו/או טובות הנאה בנכס, לכן דינו של חוכר כדין בעלים ו/או מחזיק כפי שמוגדר בפקודת העיריות ועליו חלה חובת התשלום של היטל הביוב. ראה פס"ד של ביהמ"ש העליון ע.א. 593/78 עירית חיפה נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ, פד"י לד(1) בעמ' 286. 3. חיוב משותף בס' 4 לעררו מפנה העורר אל ס' 52 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), וטוען כי החבות בהיטל הביוב נחלקת בינו לבין המינהל וכי על הרשות המקומית לגבות חלק מהחוב ישירות מהמינהל. גם לגבי טענה זו דעת חברי הועדה אינה כדעת ב"כ העורר. ס' 52 לחוק הרשויות המקומיות קובע: אחריות הדדית של בעלים מקום שבחוק זה או על פיו מוטלת חובה של בעל נכס חייבים בקיומה יחד ולחוד, כל אלה שהם בבחינת בעל של אותו נכס לענין חוק זה, וכל סעד שניתן כדין לבעל הנכס בקשר לקיום חובה כאמור ניתן גם להם. קִיים אחד מהם את החובה, חייבים האחרים להשתתף בהוצאותיו או לפצותו בדרך אחרת כפי שנקבע בהסכם ביניהם, ובאין הסכם - בשים לב לשיעור ההנאה של כל אחד מהם בנכס. המינהל אינו בעל הנכס לענין חוק הביוב, מכיוון שאין לו כל זיקה לנכס, אין המינהל יכול להשכיר אותו או להנות מפירותיו וכי חכירה לדורות כמוה כבעלות. 4. חיוב עבור תוספת בניה על פי האמור בערר, שילם בעבר היטל ביוב בגין הבנין המקורי ששטחו 103 מ"ר, לכן טוען כי הוא פטור מתשלום עבור תוספת בניה. לא כך המצב. חוק 3 לחוק העזר לנתניה (היטל ביוב) קובע: "נוספה בניה לנכס אחרי מסירת הודעה כאמור בס' 2 חייב בעליו בהיטל ביוב לכל מ"ר לכל שטח בנין שהתווסף בשיעורים שנקבעו בתוספת הראשונה". בנוגע לענין הנכס העורר אמור לבנות מבנה תעשייה בן 3 קומות, תוך הריסת המבנה הישן, התשלום ששולם בזמנו בגין המבנה הישן לא פוטר אותו מתשלום עבור תוספת בניה לפי הסעיף. הנכון היא שכל מה שכבר שולם קוזז מהדרישה החדשה, וכך פעלה המשיבה. מן הראוי להוסיף כאן כי העורר אף מתלונן על כך שלא נמסרה לו הודעה כדין על התקנת הביוב ולכן הדרישה לתשלום בטלה. אנו סבורים שבס' 2 הדן בענין הודעה מתייחס למצב של התקנה או קנייה חדשה ולא לתשלום עבור תוספת בניה. לכן ספק אם היה זכאי לקבל על כך הודעה. אף אם הועדה טועה בנקודה זו, ההודעה במקרה דנן היא ענין של פרוצידורה גרידא, ואין לבסס ערר על אי מסירתה. 5. מרכיבי ההיטל בסעיף 6 לערר העורר מעלה טענות שונות בנוגע לחיוב עצמו. מדובר בביוב קיים וההיטל מתיחס לתוספת הבניה. התחשיבים שלפיהם חושב ההיטל אושרו על ידי משרד הפנים בשנת 1990. פירוט התחשיב נשלח לעורר ב12/95- לפי בקשת פרקליטו. לפיכך החלטנו לדחות את הערר. עם העורר הסליחה בגין האיחור הרב במסירת פסק הדין. אחד מחברי הועדה עבר ניתוח מעקפים ולא התפנה לעניני הועדה במשך זמן רב. היות ולא ראינו מקום לפנות לב"כ המשיבה להשיב לסיכומי העורר, אנו חורגים מהמקובל ולא מטילים הוצאות על העורר. כל צד ישא בהוצאותיו.אגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביובערר