קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו זמני לאיסור פיטורים: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור ברשות, שניתנה על-ידי ביום 25.9.1986(דב"ע מז/4-9), על החלטת בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת גבריאלי; תב"ע מו/3145-3) אשר נתן צו זמני האוסר על המערערים לבצע את החלטתו של חבר הנהלת עירית רמת-גן, מר דברת, לפטר את המשיבה מעבודתה. .2המשיבה (כעובדת), משפטנית במקצועה, מועסקת כסגן מנהל המחלקה המשפטית של המערערת מס' 1(העיריה). לענייננו נציין את העובדות כדלקמן: א) היחסים בין העובדת ומנהלת המחלקה המשפטית אינם תקינים, אם לנקוט בלשון המעטה, וכתוצאה מכך הוצע לעובדת לעבור ולשמש בתפקיד סגן מנהל מחלקת הנכסים; משסרבה להצעה - החליט ראש העיר לפטרה; העובדת עתרה לבית-הדין, וכתוצאה מכך בוטלו הפיטורים; ב) באותה תקופה חויבה העירי לצמצם % 3מכוח האדם שלה. העיריה הגישה לנציגות העובדים רשימה של מועמדים לפיטורים במסגרת אותם צמצומים ובהם נכלל שמה של העובדת תוך ציון, כי משרתה (סגן מנהל המחלקה המשפטית) תבוטל; ג) נציגות העובדים התנגדה לפיטורי העובדת. במקביל דרשה ממנה לקבל את ההצעה לעבור ולעבוד בתפקיד שהוצע לה במחלקת הנכסים, וזאת מבלי לפגוע במעמדה ובתנאי עבודתה. העובדת סרבה להצעה, ואזי הסירה הנציגות את התנגדותה לפיטורים. העובדת פנתה אף לאיגוד המשפטנים, שעל חבריו היא נמנית, על מנת שיטפל בעניינה, אך גם זה הגיע למסקנה כי מן הראוי, בנסיבות שנוצרו, שתעבור לעבוד במחלקת הנכסים, הצעה שנדחתה על-ידי העובדת; ד) ראש העיר החליט להימנע מלטפל אישית בעניינה של העובדת, לאחר שנסיונו הקודם לפטרה לא צלח, כך שהטיל את התפקיד על חבר הנהלת העיר, מר דברת; ה) מר דברת בחן את הסוגיה ולצורך זה קיים שיחות מגעים והתכתבויות עם סגן ראש העיר, חבר ההנהלה הממונה על המחלקה המשפטית, מנהלת המחלקה המשפטית, נציגות העובדים והעובדת עצמה. בסופו של ההליך, שארך זמן רב יחסית, הגיע אף הוא למסקנה, כי יש לפטר את העובדת, ובדו"ח ארוך ומפורט פרט את החומר ששימש להחלטתו, וכן את נימוקיו; ו) העובדת פנתה לבית-הדין האזורי למתן צו מניעה זמני שיאסור על מועצת העיריה לאשר את פיטוריה, עד למתן פסק-דין סופי. בית-הדין נתן צו במעמד צד אחד, ובקשה לביטולו שהוגשה על-ידי העיריה - נדחתה. עוד טרם מתן הצו במעמד צד אחד החליטה העיריה על החלפת הוועדה שהוטל עליה לדון בפיטורי העובדת, עובדה שנודעה לעובדת רק לאחר מתן הצו. .3נימוקי בית-הדין האזורי, שעה שנעתר לבקשה, היו כי לכאורה שוכנע באלה: א) פיטורי העובדת אינם פיטורי צמצום; ב) לא נמסרה לעובדת התשתית העובדתית לטענות כלפיה; ג) הליכי הדיון בעניינה מראים כי לא נעשה "צדק", אף כי ניסו להראות כי זה נעשה; ד) הוועדה שנבחרה על-ידי מועצת העיריה לאישור פיטורי המבקשת אינה אובייקטיבית; ה) העובדת תהא ניזוקה אם לא יינתן הצו, בעוד העיריה לא תימצא במצב ש"או- אפשר לחיות איתו", מה עוד שמצב היחסים המעורער בין העובדת לממונה עליה נמשך כבר שלוש שנים. .4פרקליטיהם של שני הצדדים שטחו בפנינו טענותיהם כיד הכישרון הטובה עליהם, תוך הבאת אסמכתות מפסיקתנו אנו ומפסיקתו של בית-המשפט העליון: האחד ניסה לשכנענו, כי טעה בית-הדין האזורי בהחלטתו, בעוד השני תמך בהחלטה, מנימוקיה ושלא מנימוקיה. .5בא-כוח העיריה ביקש להגיש ראיה נוספת - תצהיר מטעם ארגון עובדי העיריה - שלא היתה בפני בית-הדין האזורי בדונו בבקשה לצו הזמני. הותרנו את ההחלטה בבקשה לשלב פסק-הדין ואנו מחליטים שלא לקבלו ולא להתייחס אליו, מן הטעם שבבואנו לבחון בערעור את מסקנות בית-הדין האזורי, עלינו להסתמך, למעט במקרים חריגים, על חומר הראיות שהיה בפני בית-הדין האזורי שעה שנתן את החלטתו, ועל חומר זה בלבד. .6א) אין בית-דין זה מוצא לנכון, בהליך זה, לפרט ולמנות אחד לאחד כיצד יש לנהוג בכל מקרה בו מתעוררת השאלה, אם ליתן צו מניעה זמני לפיטורי עודד אם לאו, וזאת מן הטעם שכל מקרה צריך שיידן לגופו; ב) יחד עם זאת נדגיש, כי הקווים המנחים בסוגיה זו הם אלה שנקבעו בדב"ע מה/71- 3[1], דהיינו - מצד אחד יש למנוע מצב בו יתוקן ההליך העיקרי מתוכנו, כך שאם יזכה העובד בתביעתו לא יוכל לממש את פסק-הדין ולקצור פרי זכייתו, ומצד שני יש למנוע מצב שבו לא תוכל הרשות הציבורית, כמעבידה, לפעול באופן סדיר עד למתן פסק-הדין. כל האמור - בהנחה שיש לעובד-המבקש סיכוי לכאורה לזכות בתביעתו; ג) לעניין ההנחיה שהובאה לעיל, אין נפקא מינה אם מדובר בפיטורים או בהעברת עובד מתפקיד לתפקיד (כפי שהיה הדבר בדב"ע מה/71- 3[1], הנ"ל) וכן אין חשיבות לשאלה המשפטית, אם צו מניעה זמני המונע פיטורים שונה במהותו מצו קבוע, או שבית-הדין לא יישם את הכלל, על-פיו לא יתן סעד זמני הזהה למבוקש בהליך העיקרי, שעה שמדובר בפיטוריהם; ד) אין בהנחיה שגובשה בדב"ע מה/71- 3[1], הנ"ל, עליה חזרנו לעיל, משום חידוש, והיא למעשה יישום של ההלכה הכללית, בסוגיה העומדת לדיון, שעניינה המדיניות השיפוטית במתן צווי מניעה זמניים כפי שגובשה בביתהמשפט העליון בע"א 497/61[2], (בע' 2312): "עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית-המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו". דברים אלה הובאו בהסכמה על-ידי בית-דין זה בדב"ע לג/3- 3[3] (בע' 164). .7ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים הנקבעים על-ידי בית-הדין בערכאה ראשונה, ובוודאי לא שעה שהיא דנה בצו זמני; במה דברים אמורים - שעה שהערכאה הראשונה שמעה עדים, התרשמה מעדותם, והעדיפה עד אחד על משנהו. בהליך זה נמנעו הצדדים מלחקור מצהירים על התצהירים שהוגשו כתמיכה לבקשה וכהתנגדות לה (ונציין כי טוב עשו), כך שהחומר המצוי לפנינו זהה לזה שהיה בפני בית-הדין, ונוכל לשקול באופן עצמאי מה עולה, לכאורה, מהחומר שהובא על-ידי הצדדים לביסוס הבקשה. למותר לציין, כי נעשה זאת בזהירות מרבית, וכל האמור ישמש לצורך החלטה זו בלבד, מבלי שיהיה לו משקל כל שהוא בפסק-דין סופי. .8נקודת המוצא בבדיקת מסכת העובדות היא, שכל רשות ציבורית, והעיריה בכלל זה, אמונה על מינהל תקין, וכי האמור במסמכיה ובהחלטותיה תואם את המציאות: הטוען כי לא כך הדבר - עליו נטל הראיה. א) אין ספק, כי העיריה נדרשה לצמצם % 3ממנגנונה וכי כללה את העובדת ברשימת המועמדים לפיטורים. מניעיה של העיריה בסוגיה זאת רלבנטיים, אך לא מכריעים את הכף. בדב"ע מה/109- 3[4], אמרנו: "ייתכן, כי לולא מעורבותו של העובד באותן שביתות המפעל היה נמנע מלפטרו, בהיותו 'עובד קבוע', וממשיך להעסיקו למרות הצורך בצמצומים, והאפשרות לבצע את עבודות המפעל בלעדיו. אך אין להגיע מן העדויות למסקנה הפוכה והיא - כי המעורבות בשביתות היא-היא הגורם לפיטוריו" (שם [4], בע' 438- סעיף 13(ה)). כך גם בענייננו - ייתכן כי לולא היחסים העכורים במחלקה המשפטית של העיריה, היתה זאת נמנעת מלכלול את העובדת ברשמת המועמדים לפיטורים עקב צמצומים; ב) לעובדת הוצע תפקיד אחר, סגן מנהל המחלקה. בלי לפגוע במעמדה ובתנאי עבודתה - עובדה המעידה, לכאורה, על ניסיון כן לפתור בעיות אישיות שהתעוררו במחלקה המשפטית של העיריה מבלי לפטר את העובדת; ג) נציגות העובדים הסכימה לפיטורים. בפרטיכל ישיבת הנהלת העיריה, בו השתתפו סגן ראש העיר, סגן מנהל המנגנון, נציג האיגוד המקצועי ונציגי ועד העובדים, מיום 26.9.1985, אנו מוצאים: "ועד הפקידים מוסר כי, מאחר ולא נעשה עוול, והוצעה לעורכת-דין אנגלסמן אלטרנטיבה שאינה פוגעת במעמדה, מציע לשלוח לה מכתב, כי בישיבה שנערכה בתאריך 26.9.1985בנוכחות ועד עובדים הוחלט, כי באם לא תעבור תוך 48שעות למחלקת הנכסים, העיריה תראה אותה כמפוטרת. הוחלט לאשר את הצעת ועד הפקידים"; ד) הוחלט לבטל את התפקיד בו מחזיקה העובדת (סגן מנהל המחלקה המשפטית). דבר זה עולה ממספר רב של מסמכים. עובדה זאת גם לא הוכחה על-ידי העובדת, וכל אשר היא אומרת בתצהירה (סעיף 25(ב)) הוא, כי נמסר לה מפי גורמים בכירים בעיריה (בלי לנקוב בשמם) כי למנגנון תכנית על-פיה, מייד עם פיטוריה ייערכו שינויים במחלקה המשפטית, לפיהם עורך-דין זילכה יחזור למחלקה המשפטית "יש להניח כסגן"; ה) משהחליטה העיריה לכלול את העובדת ברשימת הפיטורים מסיבת צמצום בעבודה, תוך ביטול משרתה, אין עוד חשיבות ל"תשתית העובדתית" של הטענות כלפי העובדת במחלקה המשפטית; ו) ביום 12.8.1986כתבה באת-כוח העובדת לסגן ראש העיר מכתב, בו נאמר בין היתר: " .1א. על-פי מה שנמסר לי, הוועדה מורכבת מ- 4אנשים: אתה עצמך, מר חנן רוזן ושניים נוספים. ב. לטענתנו, הוועדה בהרכבה זה פסולה מלדון ומלהחליט בנושא פיטוריה של הגברת אנגלסמן. ג. הטעם היסודי לטענתנו הוא, כי לפחות שניים מבין ארבעת חברי הוועדה נגועים בדעה קדומה ובמשוא פנים כלפי הגברת אנגלסמן. כוונתי אליך ואל מר רוזן". עם קבלתו של מכתב זה, החליטה העיריה על מינוי הוועדה בהרכב אחר, שתדון באישור פיטוריה של העובדת, ולדבריה, בתצהירה הנוסף מיום 25.8.1986, "צעד זה ננקט בעקבות מכתב בא-כוחי מיום 12.8.1986". בתצהירה זה לא אמרה העובדת דבר על פסול בוועדה בהרכבה החדש, או באחד מחבריה. עולה מנימוקו של בית-הדין האזורי, כי עובדת מינוי הוועדה החדשה כנראה נעלמה מעיניו; אולם אם היה ער לה, היה עליו לפרט מה פסול מצא בהרכבה האישי של הוועדה החדשה שמונתה לדון בפיטוריה של העובדת. .9אשר ל"מאזן הנוחות". אין להרבות מלים על הנזק העשוי להיגרם לעובדת, אם תפוטר ותזכה לאחר מכן בתביעתה, אף כי הנזק במקרה זה פחות מאשר במקרים אחרים מן הטעם, שתוכל לשוב ולמלא את משרתה, אשר ברור שעם ביטולה - לא תאויש. מאידך - אין להתעלם מהנזק העשוי להיגרם לעיריה מהמשך המצב הקיים. היחסים במחלקה המשפטית הינם, אף לגרסת העובדת, ללא נשוא, והעיריה חייבת להשלים את מעגל "פיטורי הצמצומים", ועצם ההתעסקות הבלתי-פוסקת בנושא זה מצד בכיריה מפריעה לעבודתה התקינה. נדגיש, כי העובדה, שמצב עובדתי מסים, בלתי-רצוי ולמעשה בלתי-נסבל, נמשך שלוש שנים, אינה צריכה לשקול נגד העיריה, מה עוד שהיא פעלה כל העת לחיסולו על-ידי ניסיון להעביר את העובדת למקום עבודה אחר, ומשלא צלח העניין בידיה על-ידי נקיטת צעדים לפיטוריה. .10בשוקלנו את נסיבות העניין כפי שהן מצטיירות לעינינו אנו, כמפורט לעיל, ותוך הדגשה חוזרת, כי אין בהם משום קביעת ממצאים להליך הסופי, וביחסנו משקל לעמדת נציגות העובדים כפי שפורטה בסעיף 2(ג) ו- 8(ג) לעיל, ובהיותנו מונחים על-ידי הכללים שקבענו לפסיקה במקרים מעין אלה (סעיף 6לעיל), אנו מוצאים, כי דינו של צו המניעה שניתן על-ידי בית-הדין האזורי - להתבטל. יחד עם זאת אנו מוצאים לנכון לקבוע אלה: א) הוועדה שנבחרה על-ידי מועצת העיריה לדון באישור פיטוריה של העובדת (להלן - הוועדה) על-פי מסקנותיו של מר דברת, רשאית להתכנס ולדון בפיטורים; ב) לעובדת תינתן שהות של 7ימים לפחות להגיש השגותיה בכתב לוועדה; ג) הוועדה תשקול את הדו"ח שהוגש על-ידי מר דברת ואת השגותיה של העובדת, ותיתן החלטה מנומקת, אשר העתקה יימסר לעובדת; ד) תחליט הוועדה לאשר את פיטוריה של העובדת - תינתן לה הודעה מוקדמת לפיטורים כמתחייב מסעיף 68לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות; ה) תחליט הוועדה שלא לאשר את פיטוריה של העובדת - יימחק ההליך העיקרי, ובית-הדין ידון בשאלת ההוצאות, אם יתבקש לעשות כן על-ידי אחד הצדדים; ו) תחליט הוועדה על פיטורים והעובדת תבקש להמשיך בהליך העיקרי - תמסור על כך הודעה לבית-הדין תוך שלושה ימים מיום קבלת ההודעה על החלטת הוועדה. בית-הדין האזורי יעשה כל מאמץ לסיים את הדיון בהליך העיקרי עד למועד סיומה של ההודעה המוקדמת. לא יסתיים ההליך עד לאותו מועד - רשאית העובדת לבקש מחדש צו זמני, ובית-הדין ישקול את הבקשה על-פי החומר שיהיה בפניו ער אותו מועד, ותוך התחשבות בסיבות ובנסיבות שגרמו לאי-סיומו של ההליך. .11הוצאות ערעור זה לפי התוצאות בהליך העיקרי.פיטוריםצווים