קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת 70% פיצויי פיטורים: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט כנפי - אב-בית-הדין; ה"ה לבנוני ואלון - נציגי ציבור; תב"ע מב/640-3) אשר חייב את המערערת לשלם למשיב % 70מפיצויי הפיטורים. .2העובדות הצריכות לעניין אינן שנויות במחלוקת והן: א) המשיב (להלן - העובד) הועסק על-ידי המערערת (להלן - החברה) כסוכן מכירות; ב) החברה ערכה מבצע קידום מכירות, במסגרתו חילקה פרסים ללקוחותיה; ג) העובד פוטר ביום 2.4.1981בתוקף מיידי, תוך הודעה כי עקב מעשיו אינו זכאי לפיצויי פיטורים; ד) נגד העובד הוגש כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 294/84) בו הואשם, כי ב- 24מקרים זייף מסמכים המתייחסים לקבלת הפרסים על-ידי לקוחות במסגרת אותו מבצע. המדינה טענה בכתב האישום, כי במעשיו של העובד עבר 24עבירות על שתי הוראות בחוק העונשין, התשל"ז- 1977(להלן - חוק העונשין): גניבה על-ידי מורשה - עבירה על סעיף 393לחוק העונשין, וזיוף מסמך והפצתו בנסיבות מחמירות - עבירה על סעיפים 418ו- 420לחוק העונשין; ה) בין המדינה לנאשם נעשתה "עסקת טיעון", בעקבותיה הודה העובד בכל פרטי האישום ובכך שמעשיו מהווים עבירה של זיוף מסמך והפצתו בנסיבות מחמירות; ו) בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר ניתן ביום 30.12.1984, נאמר בין היתר: "בעקבות המקרה פוטר הנאשם ממקום עבודתו בחברת אוסם ללא פיצויי פיטורים". על העובד הוטל מאסר על תנאי לתקופה של שנה; ז) העובד היה מבוטח בפנסיה מקיפה במבטחים מכוח הסכם קיבוצי, על-פיו התשלומים לקרן הפנסיה באים במקום פיצויי פיטורים. העובד משך מהקרן את הכספים שהצטברו בה על חשבון תגמולים, בעוד הסכום שהופקד על חשבון פיצויי פיטורים הוחזר לחברה. .3העובד תבע בבית-הדין האזורי פיצויי פיטורים עוד טרם הורשע בדין, בטענה כי לא עבר כל עבירה; הדיון לגופו התקיים בבית-הדין האזורי לאחר ההרשעה. .4בבית-המשפט המחוזי טענה באת-כוח המדינה, כי "מניעיו של הנאשם לביצוע העבירות היו לקידום ענייני החברה"; משנודע טיעון זה לחברה, פנתה לפרקליטות המחוז בטרוניה, וזאת השיבה, במכתב מיום 28.8.1985: "ד. במהלך טיעונה לעונש, טענה הפרקליטה שייצגה את המדינה, בין היתר, כי מניעיו של הנאשם לביצוע העבירות 'היו לקידום החברה'. טענה זו בטעות יסודה והפרקליטה בטיעונה שגתה כאשר הביאה דברים בלתינבונים אלה לידיעת בית-המשפט". לאור המכתב הנ"ל ביקש בא-כוח החברה לטעון לעצם מעשיו של העובד, ואכן הצדדים כך עשו. .5בית-הדין האזורי שקל בפסק-דינו את חומרת העבירות אותן עבר העובד מול הנתונים האישיים, כשהוא מנחה עצמו על-ידי האמור בפסק-הדין של בית-דין זה בדב"ע לח/99- 3[1]. בית-הדין קבע, כי מעשיו של העובד הם חמורים, אך אינם שיא החומרה ו"אפשר להעלות על הדעת מקרים חמורים יותר". לכן בשים לב לעובדה, שפיטורים תוך שלילת פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת הם העונש החמור ביותר בתקנון העבודה, והעובד נענש על-ידי עצם הפיטורים וההרשעה הפלילית - הגיע למסקנה, כי יש לשלול מהעובד % 30מפיצויי הפיטורים. .6בערעורו בפנינו טען בא-כוח החברה שתי טענות: האחת - החברה שילמה תשלומים לקרן במקום פיצויי פיטורים ולכן, במידה שתחויב בחלק מפיצויי הפיטורים - צריך להיות זה מחושב באחוזים מהסכומים שהצטברו לזכות העובד בקרן (בערכם הריאלי). השניה - העבירות אותן עבד העובד הן חמורות ומתמשכות, ואין כל הצדקה שלא לשלול ממנו את מלוא פיצויי הפיטורים. בא-כוח העובד טען בתשובתו, כי משהוצאו כספי הפיצויים מהקרן - חוזרת החבות ישירות למעביד. אשר לשלילת פיצויי הפיטורים תמך בפסק-הדין שבערעור - ומטעמיו. .7השאלה הראשונה אותה העלה בא-כוח החברה בערעורו - חבות המעביד בתשלום פיצויי פיטורים על-פי שיעורם בחוק מקום שהופרשו תשלומים לקרן במקום פיצויי פיטורים, והכספים הוחזרו למעביד - עולה, למיטב ידיעתנו, לראשונה בביתדין זה, אך גם הפעם לא נכריע בה. הטעם לכך - הצהרתו של בא-כוח החברה בבית-הדין האזורי בישיבה מיום .31.10.1985וכך מצאנו בפרוטוקול בית-הדין מפיו של בא-כוח החברה: "מבטחים החזירה לנבעת את כל הפרשות הנתבעת למבטחים עבור פיצויי פיטורים לתובע. התוצאה היא, שכיום לא עומדות לזכויות (כך) התובע זכויות כלשהם עבור פיצויי פיטורים מאת קופת גמל כלשהי או קופה אחרת. אם יימצא על-ידי בית-הדין, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, כי אז הנתבעת היא אשר תהיה חייבת לשאת בהם". ובסיכומיו בעל-פה הסכים, כי לו היתה קמה לעובד זכאות לפיצויי פיטורים, היה סכומם 92.67ש"ח, נכון מיום 2.4.1981, סכום הזהה לזה שנטען על-ידי העובד בכתב התביעה. .8הסוגיה היחידה שנשארה להכרעה היא - האם בדין שלל בית-הדין האזורי %30 בלבד מפיצויי הפיטורים של העובד. א) המקרה שלפניו חמור פי כמה מזה שנדון בדב"ע לח/99- 3[1], אשר שימש אמת מידה לבית-הדין האזורי. שם הורשעה המערערת בגניבת צ'קים של "מבטחים" בגין דמי מחלה, דהיינו, שקיבלה דמי מחלה כפולים, הן ממעבידה והן מ"מבטחים". "הנסיבות המקלות" היו, בין היתר, הרשעתה בדין פלילי, העובדה שמספר פעמים נדרשה לעבוד אף שעה שהיתה חולה, וכן כי החזירה, משנתפסה בקלקלתה, את הסכומים ה"כפולים". במקרה דשם שלל בית-הדין % 50מפיצויי הפיטורים. במקרה שלפנינו חמורה העבירה פי כמה. מדובר ב- 24מקרים של זיוף מסמכים של לקוחות, ונטילת פרסים שהיו מיועדים ללקוחות על-ידי העובד לעצמו דבר שפגע במבצע המכירות, שהתנהל אותה עת. זאת ועוד: אחד מנימוקיו של בית-המשפט המחוזי לקולת העונש היו פיטוריו של העובד ללא פיצויים (סעיף 2(ו) דלעיל). אם יישאר פסק-דינו של בית-הדין האזורי בעינו - יצא העובד "מורווח" פעמיים - פעם אחת זכה בהקלה בעונש הפלילי, שהוטל עליו לאור סברתו של בית-המשפט כי פוטר ללא פיצויי פיטורים, והפעם השניה - העובדה שיקבל חלק ניכר מפיצוי הפיטורים; ב) העבירה אותה עבר ובה הורשע העובד היא מן העבירות החמורות שבתקנון העבודה, והעונש המירבי בגינה הוא - פיטורים תוך שלילת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בית-דין זה הביא בחשבון את העובדה, כי מספר עבירות מנויות ברשימת "העבירות החמורות" שבתקנון העבודה, ולכן קבע לא פעם, כי אין למצות את הדין עד תום בגין הפרת משמעת, מן הטעם שקיימות עבירות חמורות יותר באותו פרק בתקנון העבודה. כך למשל בדב"ע מג/84- 3[2] (בע' 38), בו נשללה מחצית פיצויי הפיטורים בגין הפרת משמעת חמורה, וכן בדב"ע לז/33-3, בו נשללו מעובד שהפר משמעת באופן חמור שליש מפיצויי הפיטורים, בין היתר מן הטעם, שבית-הדין הביא בחשבון "בין שאר השיקולים למידת העונש, גם את העובדה שבמעשה שנעשה היתה מידה רבה של 'רוח שטות' " (שם [3], בע' 320); במקרה שלפנינו - לא נתן העובד כל הסבר מניח את הדעת למעשיו הנפדים, כך שאנו מקבלים כנתון, שהמניע למעשיו אין בו כדי לעורר מידה של הבנה והתחשבות; ג) בשני מקרים הנראים לנו חמורים פחות ממקרהו של העובד בהליך זה, קבע בית-דין זה, כי יש לשלול מלוא פיצויי הפיטורים מהעובד. בדב"ע מג/32- 3[4], היה מדובר בשני עובדים במוסך, שהסכימו ביניהם להקים עסק מתחרה לעסק של מעבידם. עבדו במקום העסק החדש כדי להכשירו פתיחה וביקשו וקיבלו רשות לקרוא למוסכם "מוסך אופל", שעה שמעבידם עסק בתיקון רכב מסוג אופל. בדב"ע מא/73- 3[5] היה מדובר בעובדת, שעשתה דין לעצמה והחלה לעבוד ב"חצי משרה" במקום משרה מלאה, ומשהוזהרה ולא שבה מסורה - פוטרה. במקרה אחר, בו דיברה עובדת על לב לקוח של מעבידה לעבור לעסק מתחרה, אותו היא עומדת לפתוח, פסק בית-הדין, כי מן הראוי לשלול % 30מפיצויי הפיטורים (דב"ע מב/73- 3[6]); ד) כן מצינו בשורה של פסקי-דין של בתי-הדין האזוריים, כי נשללו מלוא פיצויי הפיטורים בגין גניבה ממעביד (תב"ע מב/343-3, בן שמחון עלית בע"מ, לא פורסם; תב"ע (חי') לב/407- 3[7], וכן תב"ע (ת"א) מ/2150- 3[8], או מחציתם, במקרה של גניבה חד-פעמית בערך פעוט (תב"ע (ת"א) לג/838- 3[9]) או מסירת סוד העלול לגרום נזק למפעל (תב"ע (ת"א) לג/41- 3[10]); ה) ערים אנו לעובדה, שהעובד עבד בחברה למעלה מ- 10שנים, אך חומרת מעשיו מצדיקה מיצוי הדין עימו; ו) מכל האמור, ובהשוואת פסיקתם של בתי-הדין לעבודה במקרים אחרים למקרהו של העובד ולעבירה בה הורשע על-ידי בית-המשפט המחוזי, עולה, כי טעה בית-הדין האזורי בשיקוליו, ומכאן, כי יש לקבל את הערעור ולפסוק שיש לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים. .9הערעור מתקבל. המשיב (העובד) ישלם למערערת (החברה) הוצאותיה בשתי הערכאות בסך של 600 ש"ח בצירוף מע"מ; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים