שכר טרחת עורך דין במכירת מניות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחת עורך דין במכירת מניות: זוהי תביעה לתשלום שכ"ט עו"ד בשעור 2% בתוספת מע"מ משווי עיסקה של מכירת מניות. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן: התובע, עורך דין במקצועו, ובעליו של משרד עורכי דין. במסגרת עיסוקו ייצג התובע את מר בכור-שושן צבאן (להלן: "צבאן") והתפתחו ביניהם קשרים שחרגו מהתחום העיסקי. הנתבע, שהינו דודו של צבאן, החזיק בחבילה של 330,000 מניות רגילות בנות 1 ש"ח כ"א בחברת פז-חן בע"מ (להלן: "החברה") וצבאן החזיק ב728,000- מניות בחברה הנ"ל. עובר לארועים נשוא התביעה שבפני התנהל בחברה מאבק שליטה בין שתי קבוצות שכל אחת מהן נזקקה לחבילת המניות שבידי צבאן והנתבע, לשם השגת יתרון על יריבתה. בחודש ספטמבר 1997 פנה צבאן לתובע וביקשו לייצגו במו"מ למכירת המניות שלו ושל הנתבע אשר שהה אותה עת בארה"ב. התובע ביקש לקבל ייפוי כח מהנתבע על מנת שיוכל לייצגו ולשם כך קיבל מצבאן את מספר הטלפון של המלון בו התאכסן הנתבע, התקשר עמו ומסר לו את הפרטים למשלוח כתב הרשאה המסמיך אותו לטפל במכירת המניות. אין חולק כי בשיחה זו לא נדונה שאלת שכר טרחתו של התובע. בתאריך 17.9.97 שלח הנתבע לתובע באמצעות הפקסימיליה את ייפוי הכח נ1/(א) שזו לשונו: "לכב' עו"ד דניאל אזוגי, לבקשת שושן צבאן הריני מייפה בזה את כוחך למכור במסגרת מכירת המניות של שושן צבאן בתמורת מזומן למחיר המקסימלי שניתן להשיג במשא ומתן עם המעונינים השונים (קבוצת יסלזון, קבוצת בובליל או אחרים) כ330,000- מניות פז חן. המכירה תהיה מותנית בהסכמה סופית שלי בכתב לקראת סיום העסקה. בכל מקרה לא ירד המחיר מתחת ל5- ש"ח למניה, אך רצוי לזכור שהיתה הצעת מכירה בגין שני המתחרים על השליטה בפז-חן במחיר של 7.5 ש"ח למניה (על פי הדיווח שקיבלתי מהמקורבים לענין). ההעברה תעשה מייד ככל האפשר, עם סיום העיסקה, דרך בנק המזרחי ב"ב (430) אשר יקבל ממני הוראה חתומה לאחר סכום העסקה. בברכה (חתימה)" במוצאי שבת, 20.9.97, נפגשו התובע וצבאן עם נציגים של קבוצת חקשורי-בובליל וסיכמו את תנאי העיסקה לפיה תימכר חבילת המניות של הנתבע וצבאן תמורת 5.08 ש"ח למניה. למחרת היום, ב21.9.97-, חתם צבאן על שני חוזים. האחד למכירת חבילת המניות שלו נ2/(א) והשני למכירת מניותיו של הנתבע ת1/(א) לקבוצת בובליל. התובע לא נכח במעמד החתימה אולם קיבל דיווח מצבאן על השלמת העיסקה. בתאריך 22.9.97 הודיע צבאן לנתבע על חתימת ההסכם ולמחרת היום הורה הנתבע לבנק המזרחי להעביר את מניותיו לחשבונו של צבאן (נ1/(ב)). עם השלמת העיסקה פנה התובע לנתבע ודרש לקבל את שכר טרחתו בשעור 2% בתוספת מע"מ ומשנדחתה דרישתו הוגשה התביעה שבפני (נ1/(ה), נ1/(ו)). יצוין במאמר מוסגר כי התביעה המקורית הוגשה לתשלום הסך של 88,894 ש"ח בהסתמך על ההנחה המוטעית לפיה היקף העיסקה היה 3,676,000 ש"ח, ובתאריך 27.4.99 הוגשה בקשה בהסכמה לתיקון סכום התביעה ל42,015- ש"ח על פי שוויה האמיתי של העיסקה. המחלוקות לטענת הנתבע אין הוא חייב בשכר טרחתו של התובע כיוון שהאחרון הפר את ההסכם בכך שלא קיבל את הסכמת הנתבע בכתב לעיסקה בטרם נחתם החוזה. עוד טוען הנתבע כי מעולם לא הוסכם בינו לבין התובע על שכר טרחה בשעור 2% כנטען. לחלופין טוען הנתבע שגם אם קמה לתובע זכות לקבלת שכר טרחה הוא זכאי לקזז מחובו לתובע את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מייצוגו הכושל של התובע שהסכים למכור המניות במחיר של 5.08 ש"ח למניה מבלי לנצל את המצב שבו שתי קבוצות התחרו על חבילת המניות שבידי הנתבע וצבאן במטרה להשיג את השליטה בחברת פז-חן בע"מ. לאחר ששמעתי את גרסאות שלושת המעורבים בעיסקה התרשמתי שאיש מהם לא חשף את כל האמת על נסיבות ההתקשרות וכי כל אחד מהם הודרך על ידי אינטרסים שלא גולו במלואם, ועל כן התייחסתי לעדויותיהם בזהירות, ואני נמנעת מקביעת ממצאים אשר אינם נתמכים בראיות חיצוניות. השאלה הראשונה העומדת לדיון הינה האם עמד התובע בהתחייבותו על פי ייפוי הכח נ1/(א). מעיון במסמך הנ"ל עולה כי הנתבע התנה את הסכמתו לעיסקה במספר תנאים, שהעיקרי ביניהם קבלת הסכמה מהנתבע מראש ובכתב לקראת סיום העיסקה. דהיינו, הנתבע סייג את סמכותו של התובע להתקשר בעיסקה בתנאים הנ"ל, ואין חולק כי אישור כנדרש לא התבקש ולא ניתן. התובע הודה בעדותו כי לאחר שהסתיים המו"מ ביום 20.9.97 ובטרם נחתם ההסכם ביום 21.9.97 לא פנה לנתבע ולא דיווח לו על ההסכמות. יתרה מכך, התובע לא יידע את צבאן באשר לתוכנו של ייפוי הכח ולא את נציגי קבוצת חקשורי-בובליל. כתוצאה ממחדל זה חתם צבאן בשם הנתבע על ההסכם ת1/(א) מבלי ליידע אותו מראש. דרישה נוספת של הנתבע לפיה התשלום תמורת המניות יעשה במזומן אף היא לא מולאה והתשלום על פי החוזה נעשה בשיק דחוי לחודש ימים (למעט מקדמה של כ76,000- ש"ח). בהתחשב בעובדה שצבאן קיבל את מלוא התמורה במעמד החתימה על ההסכם וכן לאור סכום העיסקה, דחיה של חודש ימים בתשלום הינה משמעותית ביותר. טענתו הנוספת של הנתבע לפיה לא היה מעונין למכור את מניותיו לבובליל דינה להדחות לאור נוסח ייפוי הכח בו צוין מפורשות שהמכירה תעשה לקבוצת יסלזון קבוצת בובליל או אחרים. מאחר והמסמך נוסח בלשון ברורה ומדויקת תוך התייחסות לכל הפרטים הרלבנטים, אני משוכנעת שאין מדובר בהשמטה מקרית או חוסר תשומת לב אלא ברצונו של הנתבע לבצע את העיסקה עם כל המרבה במחיר, וגם העובדה שניתנה הוראה לבנק להעביר המניות לצבאן ולא לבובליל אין בה כדי לשכנע בטענה לפיה הנתבע ייחס בשלב זה חשיבות לזהות הרוכשים. מאחר וייפוי הכח נ1/(א) הינו מסמך הממצה את כל תנאי ההתקשרות בין התובע לנתבע, המסקנה המתבקשת היא שהתובע לא עמד בשני תנאים עיקריים של ההסכם: קבלת אישור בכתב עובר לחתימת הסכם מכירת המניות והבטחת התמורה במזומן. התובע ניסה לשכנעני באותות ובמופתים כי חתימתו של צבאן על ההסכם עונה על דרישתו של הנתבע ולחילופין גרס כי בחתימת הנתבע על העברת המניות ניתן לראות אישור, אולם חוסר הסבירות של הסברים אלה בולט על פניהם. אילו הסתפק הנתבע בחתימת צבאן על ההסכם לא היה מתנה את המכירה ב"הסכמה סופית שלי" (כהגדרתו). יתר על כן, אם סבר התובע שצבאן הינו מיופה כוחו של הנתבע לצורך העיסקה, לשם מה ביקש לקבל מהנתבע ייפוי כח בכתב. עצם פנייתי לנתבע לשם קבלת ייפוי כח מלמדת שהתובע לא הסתפק באמירתו של צבאן לפיה הוא מייצג את הנתבע. באשר להוראה להעברת המניות, להשקפתי לא ניתן לראות בה אישרור של העיסקה מאחר ועל פי סעיף 4 להסכם ת1/(א) אשר נחתם ע"י צבאן בשם הנתבע, צד אשר יפר את ההסכם ישלם לצד השני פיצויים מוסכמים בסכום השווה ל200,000- דולר. אילו סרב הנתבע לקיים את ההתחייבות היה חושף את עצמו ואת צבאן לתביעה בסכום זה. בנסיבות אלה לא ניתן לראות את מתן ההוראה להעברת המניות כאשרור בדיעבד של ההסכם שהושג על ידי התובע. לסיכום נקודה זו - להשקפתי, התובע לא מילא את חלקו בהסכם אשר עליו הוא מסתמך בתביעתו ומטעם זה דין התביעה להדחות. מעבר לדרוש אציין כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו לפיה בשלב זה או אחר סוכם בינו לבין צבאן שכר הטרחה הנטען על ידו מאחר וגם לגרסתו של התובע בשום שלב צבאן לא קיבל באופן מפורש את דרישתו לשכר בשעור 2%. ההיפך הוא הנכון, צבאן הכחיש ההסכמה הנטענת ועו"ד אזוגי נאלץ להודות בסיכומיו (עמ' 19) שמר צבאן מעולם לא אישר את הדרישה לשכ"ט בשעור של 2% אלא שלהשקפתו עצם העובדה שלא אמר במפורש שאינו מקבל את הדרישה מהווה הסכמה. אולם גישתו זו נסתרה מיניה וביה בכך שבפועל צבאן לא שילם את שכר הטרחה אשר לו טוען התובע. מאחר וגם התובע וגם מר צבאן לקו בשיכחה באשר לסכום ששולם ע"י האחרון, לא שוכנעתי בגרסה לפיה שילם אחוז אחד בתוספת מע"מ והוא עשוי להתבע לשלם את היתרה במועד עתידי כלשהו. אשר על כן, המסקנה המתבקשת היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח מהו שכה"ט עליו סוכם והיה עליו להוכיח מהו השכר הראוי בגין העיסקה, וראיה כזו לא הובאה. אי לכך גם מטעם זה דין התביעה להדחות. באשר לטענת הקיזוז - הדיון בטענה זו מתייתר לאור הקביעות דלעיל. יחד עם זאת, יש לציין כי גרסתו של הנתבע לפיה ניתן היה להשיג סכום גבוה יותר תמורת המניות לא הוכחה, מה גם שלאור נסיונו של הנתבע והידע שלו בתחום שוק ההון אין זה מתקבל על הדעת שהיה מסכים לעיסקה במחיר מינימום של 5 ש"ח למניה אילו סבר ברצינות שניתן לקבל תמורה הגבוהה ב- 50% מן הסכום המינימלי בו נקב. לסיכום לאור הנימוקים המפורטים לעיל, החלטתי לדחות את התביעה, ואני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.עורך דיןדיני חברותשכר טרחת עורך דיןמניותשכר טרחה