קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על זכות לגור בדירת עמידר: .1התובענה הנדונה הוגשה בתחילה בדרך של המרצת פתיחה בתיק ה.פ. .1073/95 ביה"מ נתבקש ליתן הסעדים להלן: - להצהיר כי הדירה ברח' רש"י 1/216בקרית מלאכי, הידועה כחלק מגוש 309 חלקה 17(להלן תקרא "הדירה"), שייכת למבקש. - להצהיר כי המבקש רשאי להתגורר בדירה עם כל מי שיחפוץ. - להורות על רישום הדירה ע"ש המבקש. התובענה הנ"ל הוגשה כנגד סבחי פנחס (בנו של המבקש) ומנהל מקרקעי ישראל. (להלן ייקרא "המנהל"). סבחי פנחס הגיש תצהיר נגדי ואילו המנהל הגיש תשובה מפורטת חתומה ע"י ב"כ המנהל בלבד. ביום 16.1.96נתקיים קדם משפט והצדדים הסכימו להעברת הדיון לפסים של תביעה רגילה. ביה"מ הורה על הגשת כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה. המנהל ביקש כי תשובתו להמרצת הפתיחה תחשב ככתב הגנה מטעמו, וכן ביקש ל טור אותו מהופעה בתובענה. בהעדר התנגדות ביה"מ הורה כמבוקש. .2ביום 6.2.96הוגש כתב התביעה המתוקן בתובענה הנדונה. ביה"מ נתבקש לקבוע כי הדירה שייכת לתובע וכי התובע רשאי להתגורר בדירה עם כל מי שיחפוץ. התובע מודה כי ביום 14.1.82חתם על תצהיר לפיו העביר זכויותיו בדירה לבנו. לדבריו התכוון להעביר לבנו, הוא הנתבע מס' 1, רק את המגרש הצמוד לביתו, ע"מ שיבנה שם את ביתו. הנתבע הוליך אותו שולל ובפועל רשם הן את הבית, הן את המגרש על שמו. לתובע גם טענות כנגד הנתבע בשל כך שהנתבע הגיש תביעה לפינוי בתו של התובע שמחה סבחי, המתגוררת עמו ומטפלת בו. .3מן הראיות שהוגשו לביה"מ עולות העובדות שלהלן: 3.1התובע, הוא X X נושא ת.ז. X יליד שנת 1911(פרטיו תוקנו בפרוט' עמ' 15). 3.2התובע רכש הדירה הנדונה מאת "עמידר" בתאריך .1.1.56ביום 16.7.63נערך הסכם נוסף על פיו הוגדלה הדירה ע"י "עמידר". (ראה ת/2). נפלה טעות בעדות מר יעקב לנקרי, מנהל סניף עמידר בקרית מלאכי, כאשר העיד כי הדירה נרכשה בשנת 1963(פרוט' 11). מר לנקרי הוסיף והעיד כי הדירה במקרקעין שאינם מוסדרים ואינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין. הרישום מתבצע רק במנהל (פרוט' 11). בכתב ההגנה שהוגש מטעם המנהל צויין כי התובע רכש זכויות חכירה למשך 49שנה בדירה החל מ- 1.1.56, וזכויות אלה אינן רשומות. איש לא חלק על טענה זו ולא הובאו כל ראיות אחרות לענין טיבן של הזכויות בדירה. 3.3התובע התגורר בדירה הנדונה עם רעיתו אשר נפטרה קודם התובענה הנדונה (ת/ 1סע' 4). באותה דירה התגוררה כמעט באופן רצוף גם בתו של התובע, הגב' שמחה סבחי (להלן תקרא "שמחה" - ראה פרוט' עמ' 10ו-ת/ 1סע' 13). לשמחה גם בת כבת 15המתגוררת עמה בדירה. מאז שנפטרה אשתו של התובע שמחה היא שדואגת לצרכיו (ת/ 1סע' 4; ת/ 3סע' 7; ת/ 5סע' 5). 3.4התובע הביא ראיות לביה"מ מהן עולה כי הוא ורעייתו לא שבעו נחת מן הנתבע. מן העדויות עולה כי הנתבע הורשע בביצוע עבירות ותקופה ממושכת אבדו עקבותיו (ראה ת/ 4סע' 5). סבהי שושנה, בתו של התובע מעידה, כי התובע הציע לנתבע לבנות את ביתו על חלקה הצמודה לביתו משום התנאים הקשים בהם התגורר (ת/5 סע' 4). הנתבע טוען, לעומת זאת, כי בשנת 1981פנה אליו התובע וביקשו לעזוב את מושב "מדרך עוז", בו התגורר ולשוב ולהתגורר בדירה. אף אימו הצטרפה לבקשה ורצונם היה כי בנם יחידם יתגורר עמם, והוא שיקבל זכויותיהם במקרקעין. 3.5אין כל מחלוקת כי ביום 14.1.82הגיעו התובע והנתבע למשרדו של עו"ד טורק, שם נחתם התצהיר, על פיו התובע העביר זכויותיו בדירה לנתבע. (תצהיר זה הוא נספח ו' לתצהיר התובע - ת/3). לא הופרכה טענת הנתבע כי לא הכיר כלל את עוה"ד טורק קודם הכנת התצהיר, והוא אך נלווה להוריו למשרד עוה"ד (פרוט' 19שורות -22 20). הנתבע מעיד, כי טיבם של הדברים האמורים בתצהיר הובהרו לתובע, הבהר היטב, ע"י עו"ד טורק. אביו מבין עברית ובעת שחתם דעתו היתה צלולה (ראה נ/ 5סע' (ט) - (ו) ו- (יד)). עו"ד טורק עצמו הוזמן להעיד בענין ואישר כי התצהיר אכן נחתם בפניו, כמו גם כתב ויתור לשם העברת הזכויות מהתובע לנתבע (פרוט' 25- 24ומוצגים נ/ 7ו-נ/8). עוה"ד טורק מוסיף ומעיד כי התובע קרא התצהיר קודם שחתם עליו. יותר מכך עוה"ד אף הקריא תוכן התצהיר בפניו. התובע מצידו מאשר כי הוא קורא עברית אם כי לטענתו לא קרא את התצהיר. הוא אכן, הציע לבנו, להתגורר לידו, אך התכוון להעביר לו הזכויות בחלקת האדמה הצמודה לביתו בלבד (פרוט' 15). בנותיו של התובע שמחה ושושנה מעידות כי אביהן לא התכוון להעביר זכויותיו בביתו, אלא בחלקת הקרקע בלבד (ת/ 1סע' 9, ו-פרוט' 10; ת/ 5סע' 4ופרוט' 17). בכך הבנות מסתמכות על דברי התובע עצמו, בלי שטרחו לציין אימתי שמעו הדברים מפי התובע. אין זאת אלא חזרה על גרסת התובע. לעומת זאת, מעיד מר שררה אברהם, מטעם הנתבע, כי שמע מפיו של התובע שבדעתו להעביר הזכויות בדירה - בבית ובמגרש - לנתבע (ראה נ/6). גם הגב' נחום יונה, בתו של התובע, מאשרת כי אמה הצהירה שרכושה יעבור לבנה והצהירה זאת בנוכחות התובע שהיה נוהג לפעול כרצונה (ראה נ/ 3ופרוט' 29). הגרסאות אודות כוונות ההורים איפוא סותרות. גרסת עו"ד טורק לכאורה היא העדות האוביקטיבית, ולא הופרכו דבריו כי תוכן התצהיר הובהר, הבהר היטב, לתובע, קודם שאישר התצהיר בחתימתו. 3.6בתצהיר, התובע הצהיר על כוונתו ורצונו להעביר זכויותיו בדירה - הבית וחלקת הקרקע - במתנה וללא תמורה לנתבע. יותר מכך, התנה התובע, כי החזקה בדירה תעבור לידי הנתבע "רק לאחר אריכות ימינו", ועד למועד זה ימשיכו הוא ורעייתו להתגורר בדירה (ראה התצהיר נ/ 7וגם עדות עו"ד טורק עמ' 27). לו התכוון הנתבע להעביר הזכויות בחלקת הקרקע הצמודה לבית בלבד הרי שלא היה כל מקום להוסיף תנאי בדבר המשך המגורים בדירה. יש בכך כדי לסתור גרסת התובע ועדיו. 3.7התובענה הנדונה אינה התובענה הראשונה שהוגשה בגין העברת הזכויות הנדונות. בשנת 1992ביקש הנתבע לסלק ידן של שמחה ובתה מן הדירה באמצעות תובענה שהגיש למתן צו הגנה כנגדן (ראה ת/ 1סע' 11ונספח א). בקשה זו נדחתה. בשנת 1993, לעומת זאת, הוצא כנגד הנתבע צו הגנה זמני עפ"י בקשה שהוגשה ע"י התובע (ת/ 1סע' 11ונספח ב). ביום 7.2.94אף הגיש התובע תלונה במשטרה כנגד הנתבע בשל זיוף חתימתו על גבי התצהיר (ת/ 3סע' 6ונספח ג לתצהיר). בשנת 1994הגיש הנתבע תביעה בבית משפט השלום באשדוד ב-ת.א. 206/94לפינוי שמחה מן הדירה. באותה תובענה הגיעו הצדדים - שמחה והנתבע - להסדר דיוני לפיו תוכרע התביעה על פי בדיקה גרפולוגית של חתימת התובע בתצהיר, בו הועברו הזכויות בדירה. בבדיקה גרפולוגית נקבע כי החתימה היא חתימתו של התובע, וביה"מ הורה על פינויה של שמחה. (ראה ת/ 1סע' 14ונספח ד שם; נ/ 5סע' 3טז'). התובע לא היה צד להליך זה, אך אין להעלות על הדעת כי שמחה כפרה בתוקף חתימתו בלי שהוא עצמו הביע ספק, או לפחות נתן להבין כי יש ספק בכך. 3.8בהסתמך על התצהיר נרשמה העברת הזכויות בדירה בעמידר, והנתבע הקים ביתו בצמוד לדירת התובע. בניית הבית נסתיימה כבר בשנת .1985(נ/ 5סע' 3(יא) ו(יב). בשנת 1985העביר הנתבע מחצית מזכויותיו ע"ש אשתו- הגב' סבחי יונה. עדי התביעה - בנותיו של התובע - ידעו אודות העברת זכויות זו, והיא אף גרמה להן לרוגז (פרוט' 17שורה .21ראה גם כתב הגנה של המנהל סע' 3(יא) - כתב התשובה ב-ה.פ. 1073/95). המנהל בהמשך הדברים התחייב לרשום שלוש משכנתאות על הנכס הנדון הרשום ע"ש הנתבע ואשתו (כתב הגנה של המנהל סע' 3(יד) והנספחים הרלבנטיים). 3.9שמחה מעידה כי ידעה אודות רישום הזכויות ע"ש הנתבע, שמונה שנים קודם עדותה - דהיינו בשנת .1989(פרוט' 10שורה 18). לדבריה התובענה הנדונה הוגשה משהנתבע ביקש לפנותה (פרוט' 10שורה 25). גם שושנה סבהי מעידה כי רישום הזכויות ע"ש הנתבע נודע בשנת 1989(פרוט' 17). לדבריה, התביעה הוגשה משהתברר כי הנתבע רשם מחצית הזכויות ע"ש רעייתו (ראה פרוט' 17). 3.10כבר צויין לעיל כי הותנה בתצהיר עליו עליו חתם התובע, כי החזקה "בדירה" תועבר לידי הנתבע רק לאחר אריכות ימיהם של התובע ורעייתו. לכאורה, איפוא, לא היה רשאי הנתבע לקבל כל חזקה "בדירה", לרבות הקרקע הצמודה לה, במהלך חייהם של התובע ורעייתו. אך לא זאת היתה כוונת הצדדים, הואיל והתובע עצמו מאשר כי התכוון לכך שהנתבע יבנה ביתו בחלקה הצמודה לביתו ויתגורר בבית זה. מכאן שכוונת הצדדים היתה כי רק החזקה בבית בו מתגוררים התובע ורעייתו תעבור לידי הנתבע לאחר אריכות ימיהם. הנתבע מאמץ פרשנות זו בהצהירו כי אין לו כל כוונה לפנות את התובע מביתו. להבדיל מהעברת החזקה מצהיר התובע במפורש בתצהירו (שם סע' 5), כי תצהירו מוכן בתמיכה לבקשה להעברת הזכויות ע"ש הנתבע. מכאן שלהבדיל מהעברת החזקה בבית התובע במועד מאוחר יותר, הסכים התובע כי הזכויות בדירה תרשמנה ע"ש הנתבע לאלתר. .4נותר להסיק המסקנות מכל הנאמר לעיל והן כדלקמן: 4.1עפ"י סע' 1לחוק המתנה תשכ"ח 1968(להלן "החוק"), מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה ודבר המתנה יכול שיהיה גם זכות. במקרה הנדון זכויות התובע ב-"דירה" לא היו רשומות ומכאן שהיו לו זכויות אובליגטוריות בלבד. גם בזכויות שכאלה ניתן להקנות במתנה (ראה "המתנה" א"מ ראבילו פירוש לחוקי החוזים מה' 2עמ' 207- להלן ייקרא ספר זה "ראבילו"). התובע התחייב להקנות לנתבע זכויותיו בדירה ועפ"י סע' 5(א) לחוק, התחייבות מעין זו מחייבת מסמך בכתב. דרישת הכתב בהתחייבות לתת מתנה היא מהותית. לענין זה, אין ספק כי די בתצהיר עליו חתם התובע (ראה "ראבילו" עמ' 346). עפ"י סע' 5(ב) לחוק, נותן המתנה אינו רשאי לחזור בו, לאחר שמקבל המתנה שינה מצבו, בהסתמך על ההתחייבות. מצב זה נתקיים כאן, משהוכח שהנתבע הקים ביתו בחלקת הקרקע ש"בדירה" הנדונה, העביר מחצית זכויותיו לאשתו ואף ניתנו התחייבויות לרישום משכנתאות על הדירה. עפ"י סע' 6לחוק, הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל בין היתר במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו. הוכח כי במקרה הנדון נמסר התצהיר ואף כתב ויתור על זכויות, לנתבע, ובכך הוקנתה המתנה (ראה "ראבילו" עמ' 396-394). 4.2המתנה מותנית בקיומה של הסכמה בין הצדדים. לכן חלים בענין דיני החוזים הכלליים, בכפוף להוראות החוק. (ראה ע.א. 91/5187מקסימוב ואח' נ. מקסימוב פד"י מז (3) 177בעמ' 185). כמו כן חלים בענין הכללים הפרשניים המקובלים בפירוש חוזים. אין מפרשים את חוזה המתנה על יסוד הכוונה הסובייקטיבית של נותן המתנה, אלא ע"ס גילויה החיצוני של הכוונה המשותפת של הנותן והמקבל (ראה ע.א. 5187/91הנ"ל שם עמ' 186). משהוכח כי אדם פעל בהכרה מלאה ומתוך בחירה חופשית, לא תשמע טענתו כי הדרך בה בחר הושפעה כתוצאה מלחצים לא הוגנים (ראה ת.א. (ת"א) ברסלע נ. קיבוץ כפר סאלד ואח' פס"מ תשל"ז (ב) 396). במקרה הנדון הוכח כי התובע הביא הנתבע לעו"ד שנבחר על ידיו, שם התובע חתם על התצהיר, על פיו הוקנתה המתנה הנדונה וזאת לאחר שעוה"ד הבהיר תוכן התצהיר. במצב דברים זה אין התובע יכול להשמע היום כי הושפע מלחצים לא הוגנים. יתר ע"כ, מצב דברים זה יוצר חזקה בדבר הסכמתו הסוביקטיבית של התובע לגבי התחיבותו בתצהיר ועליו העול להפריך חזקה זו (ראה ע.א. 685/88קוטרמן נ. קרן תורה ועבודה ואח' פד"י מז (2) 598בעמ' 602; ע.א. 325/88טוויל נ. בית מנוחה לזקנים בני ברך פד"י מד (1) 341בעמ' 348). התובע לא עמד בעול זה. 4.3הוכח, כאמור, כי הנתבע שינה מצבו בשל התחייבות התובע כלפיו. התובע ידע שנים ארוכות כי הנתבע פעל עפ"י התחייבותו ולא עשה דבר לביטול ההסכם שביסוד המתנה, מחמת טענה לפגם כלשהו. כך היה, אפילו שהתעוררו סכסוכים בין הצדדים והיו פניות לערכאות. (ראה סע' 7לעיל). רק משהוגשה תובענה לפינויה של הבת שמחה, נזכר התובע לעורר טענה כי התצהיר הוא חסר תוקף. חוסר המעש של התובע יש בו כדי לחזק גרסת הנתבע, כי אכן התכוון התובע להעביר לו זכויותיו בדירה. 4.4נראה כי יש משום מחדל מצד התובע בכך שלא צירף בעלי הדין הדרושים לתובענה הנדונה, אשר עלולים להפגע מתוצאות תובענה זו. לא צורפה אשת הנתבע לה הוקנו מחצית הזכויות בדירה ואף לא צורף הבנק אשר לו נתנו התחייבויות לרישום משכנתאות, עקב העברת הזכויות הנדונה. מחדל דומה ניתן לראות גם בתובענה קודמת, אשר הוגשה ע"י הנתבע, לפינויה של הבת שמחה, משלא צורף התובע כבעל דין נוסף. .5עולה מכל האמור לעיל כי התצהיר נשוא התובענה עומד בתוקפו ויש לדחות הסעד שנתבקש להורות על השבת הרישום בדירה ע"ש התובע. לעומת זאת, מן הדין ליתן לתובע הסעד החילופי אשר נתבקש על ידיו - סעד הצהרתי, לפיו רשאי הוא להמשיך ולהחזיק במבנה בו הוא מתגורר בדירה הנדונה, עם כל מי שיחפוץ. הנתבע עצמו הודה כי בתצהיר הנדון שמר לעצמו התובע את הזכות לחזקה במבנה זה, וכי חזקה זו תעבור רק "לאחר אריכות ימיו". היקף זכות חזקה זו לא הוגבל מעצם הותרת זכות החזקה במבנה בידי התובע נשללה חזקה זו מאת הנתבע, אשר זכאי רק לחזקה בעתיד. מכאן שהתובע רשאי להשתמש בזכות חזקה זו כראות עיניו ולהתגורר בדירה עם כל מי שיחפוץ. כפי שצויין כבר, הביא הנתבע לתקלה משלא צירף התובע כנתבע לתובענה אשר הגיש ב-ת.א. 206/94בבית משפט השלום באשדוד, לסילוקה של הגב' שמחה סבחי, שם ניתן הסעד המבוקש. פסק דין זה ניתן במסגרת היחסים והיריבות שבין הנתבע לבין הגב' שמחה סבחי בלבד. אין בו כדי לחייב את התובע אשר לא היה צד לדיון. לכאורה נוצרת סתירה שבין תוצאות פס"ד זה לבין פסה"ד שניתן בביה"מ השלום באשדוד, אך כך הדבר רק לכאורה. עפ"י פסק הדין הניתן כאן, עומדת זכותו של התובע להתיר לגב' שמחה סבחי וכל אדם אחר להתגורר עמו בדירתו הוא, במסגרת זכויות החזקה המוקנות לו, וכך הנני קובע בפס"ד זה. פסה"ד אשר ניתן בבית משפט השלום באשדוד הוא תקף, כל עוד לא יבוטל אך ניתן היה לבצעו רק מן השלב בו יזכה הנתבע לזכויות חזקה בדירה בה מתגורר התובע, לאחר "אריכות ימיו". .6בהתחשב בנסיבותיה המיוחדות של תובענה זו כפי שפורט לעיל, אין צו להוצאות.מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמיש