קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תואר במדעי הרוח לעובדי מדינה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פורת -אב-בית-הדין; נציגי ציבור - ה"ה עוזרי וישכיל; תב"ע מד/45-4) אשר דחה את בקשת המבקשת להצהיר, כי בעלי תארים מתקדמים במבקשת זכאים, בתנאים מסוימים, להיות מדורגים בדרגה 10בדירוג המח"ר וכי בעלי תואר ראשון במבקשת דרגתם התחילית תהא 4ובעלי תואר שני דרגתם התחילית תהא 5, הכל מיום .1.4.1982 הסכסוך הנוכחי הינו תוצאה של "מכתב הצמדה" שניתן על-ידי המשיבה (להלן המדינה) למבקשת (להלן - הסתדרות המח"ר) בדבר הצמדת תנאי עבודתם של עובדי המח"ר לאלה של המהנדסים. לאחר שהמותב שדן בערעור שמע את באי-כוח הצדדים נפטר הנשיא צבי בר-ניב ועל דעת הצדדים צורף במקומו השופט קובובי. .2"מסמך ההצמדה" האמור, אשר פירושו עומד להכרעת בית-הדין, תחילתו במכתב מיום 15.1.1979של נציב שירות המדינה דאז (ד"ר א' פרידמן) למזכיר הסתדרות המח"ר דאז (מ' גני), אשר זה לשונו: "הנדון: הסכם השכר הקיבוצי לתקופה 1.4.1978- 31.3.198לפי בקשתך הריני מאשר, בהתאם להתחייבויות שניתנו לכם בעבר שבמידה ותנאי השכר ו/או תנאי העבודה של המהנדסים יהיו שונים מתנאי השכר ו/או תנאי העבודה שנקבעו לכם בהסכם זה תהיו רשאים לדרוש שתנאים שונים אלה של המהנדסים יחולו עליכם ובתנאי שסך כל עלות ההסכם שלכם באחוזים לא תעלה על סך עלות ההסכם של המהנדסים באחוזים ומידת הצורך ייעשו ההתאמות במרכיבים כלשהם בהסכם שלכם כמתחייב מן העיקרון שנקבע לעיל, לרבות חישובים רטרואקטיביים. מכתב זה יהווה חלק בלתי-נפרד מהסכם השכר הקיבוצי לשנים 1978/80". ביום 28.4.1980כתב סגן נציב שירות המדינה דאז (מר ה' דודאי) למזכיר הסתדרות המח"ר, כי הוא מסכים לכך שבמכתב ההצמדה -במקום המלים "תהיו רשאים לדרוש" ייאמר "אנו נסכים". ב"הסכמי המסגרת" בסקטור הציבורי לשנים 1982/84ו- 1984/86נקבע מפורשות, כי הסכמים קיבוציים, הסדרים והתחייבויות קודמות ימשיכו לחייב את הצדדים בתקופת תוקפם של אותם הסכמים. אף כי הדבר אינו צריך לענייננו נציין, כי בית-הדין האזורי קבע, כי הסדרי הצמדה, בצורה זאת או אחרת, בין המהנדסים לעובדי המח"ר, קיימים הלכה למעשה "מימים ימימה". .3תביעת הסתדרות המח"ר, כפי שנוסחה בבקשה שהוגשה לבית-הדין האזורי, היתה: "א. עובדים המאוגדים במבקשת בעלי תואר שני ושלישי וכן בעלי תעודה שמתמלאים לגביהם הכללים הנזכרים בהסכמים השונים שבין הצדדים זכאים להיות מדורגים בדרגה 10בדירוג המח"ר בדרגה אישית החל מתאריך 1.4.1982; ב. עובדים המאוגדים במבקשת בעלי תואר ראשון דרגתם התחילית תהיה 4ומתח הדרגות התחילי 4- 5כדירוג המח"ר וכן עובדים המאוגדים במבקשת בעלי תואר שני ובעלי תעודה תהיה הדרגה התחילית 5 וזאת החל מתאריך 1.4.1982". .4מסכת העובדות לא היתה שנויה כלל במחלוקת והיא: א) ביום 5.7.1973נחתם הסכם קיבוצי בין המדינה וגורמים נוספים לבין הסתדרות המח"ר לשנים .1972/74בפרק א', סעיף 1(ב) לאותו הסכם נקבע, כי תביעת הסתדרות המח"ר להנהגת דרגה נוספת תידון בין הצדדים ובהעדר הסכם יפסוק בנושא מר ירוחם משל. ביום 7.4.1976פסק מר משל בנושא זה וקבע, כי תונהג דרגה 10בסולמות השכר של המהנדסים, של הסתדרות המח"ר ושל ההנדסאים והטכנאים וכי יקודמו אליה רק על-פי קריטריונים תפקודיים ולא על-פי קריטריונים רגילים של קידום בדרגה החלים על שאר הדרגות בסולם. ביום 1.4.1980נחתם הסכם בין מר ישראל קיסר (ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, דאז) לבין ד"ר אברהם פרידמן, אשר קבע, כי תונהג דרגה נוספת והיא דרגה 11בסולם הדירוג של הסתדרויות מקצועיות וביניהם של הסתדרות המח"ר והסתדרות המהנדסים; ב) ביום 30.12.1980נחם זכרון דברים בין המדינה וגורמים נוספים לבין הסתדרות המח"ר ונקבע בסעיף 4שבו, כי מתח הדרגות התחילי של המשרות המדורגות בדירוג המח"ר יהיה 3-5, בהתאם לשנות הניסיון וזאת בתחולה מיום 1.4.1979; ג) בין הסתדרות המהנדסים לבין המדינה ומעסיקים אחרים התגלעו חילוקי דעות בקשר ליישום ההסכמים הנ"ל, כך שהסתדרות המהנדסים פנתה בתביעה למוסד לבוררות מוסכמת בשירותים הציבוריים נגד מספר מעסיקים. המוסד לבוררות מוסכמת פסק בתביעה הנ"ל נגד המדינה בלבד. הצריך לעניינו בפסק הבוררות הנ"ל (בר"מ 5/82) הוא: (1) "לדעתנו מה שהיה טוב ונבון בשעתו לדרגה 9צריך לחול כיום גם על דרגה 10, כלומר, מהנדס בעל תואר שני או שלישי שהגיע לשיא הוותק שלו בדרגה 9תקנית, יהיה זכאי לעלות לדרגה 10, כדרגה אישית, אם אישרה ועדה מקצועית שתמונה לצורך זה, כי הוא כשיר לקבל דרגה אישית כזאת... מן ההנמקה דלעיל עולה בבירור, שכל עוד שלא נוספה דרגה חדשה מעבר לדרגה 11העליונה, לא יחול פסקנו על דרגה זו. במלים אחרות, ובצורה כוללנית, אנו מחליטים, כי מהנדסים בשירות המדינה בעלי תואר שני או שלישי יוכלו לפי כישוריהם האישיים להגיע לדרגה אישית אחת פחות מדרגת השיא בסולם הדרגות שלהם. (2) אנו מחליטים איפוא, כי מהנדס בשירות המדינה, אשר לקראת קבלת תוארו למד 4שנים, תהיה דרגתו התחילית 4בסולם הדרגות של המהנדסים, ומתח הדרגות התחילי יהיה 4, 5כך שמהנדס מתחיל בדרגה 4יעלה לדרגה 5אחרי שהייה של לא יותר משנתיים בדרגה .4כמו כן, מהנדס בעל תואר שני אשר לקראת קבלת התואר למד 5שנים ומעלה, דרגתו התחילית תהיה 5בסולם הדרגות של המהנדסים... (3) בשני העניינים, הן בעניין דרגה 10והן בעניין הדרגה התחילית, תהיה תחולת הפסק החל מיום 1.4.1982". .5המדינה טענה בית-הדין האזורי מספר טענות על-פיהן, לגרסתה, אין מכתב ההצמדה מעניק להסתדרות המח"ר את הסעד שביקשה. טענותיה היו, כי בסכסוך כלכלי, שאין לבית-הדין סמכות לדון בו, עסקינן: כי דרכה של הסתדרות המח"ר לבית-הדין חסומה מחמת מיצוי הליכים; כי מכתב ההצמדה כוחו היה יפה לשנים 1978/80בלבד, כי ההצמדה מחייבת רק במקרה של הטבות מכוח הסכם ולא מכוח פסק בוררות; וכי חובת ההצמדה תקום אך רק אם כלל המהנדסים במדינה יקבלו הטבה כל שהיא, ולא חלקם. את הטענה החמישית של המדינה, זאת על-פיה תקום חובת ההצמדה רק אם כלל המהנדסים יקבלו הטבה, קיבל בית-הדין האזורי, ועל כך נסב הערעור לפנינו. אומר בית-הדין האזורי פסק-דינו: "הפכנו בלשון מכתב ההצמדה ולא מצאנו תימוכין ל'הסדרים מקומיים' כאמור, אלא נהפוך הוא: כעולה בעליל מלשון מכתב ההצמדה ותנאיו מתייחס ההסדר להסתדרות מקצועיות ככלל. בבחינת או כל המאוגדים בהסתדרות המקצועית או אף לא חלק מהם, ואת הן באשר ל'מודד' (המהנדסים) והן באשר ל'מושווה' (אנשי המח"ר). ההסדר הכולל כאמור מוצא ביטויו המובהק גם בתנאי הכלול בסיפה למכתב ההצמדה, המתנה את ההצמדה לאמור: 'בתנאי שסך-כל עלות ההסכם שלכם (של עובדי המח"ר) באחוזים לא תעלה על סך עלות ההסכם של המהנדסים' (הדגשות לא במקור). עינינו הרואות, כי ההסדר הכלול במכתב ההצמדה הושתת על העלות הכוללת הגלומה בהסכמים הקיבוציים של כל אחת משתי ההסתדרויות המקצועיות וזו מושפעת מטבע הדברים ממספרם הכולל של העובדים המאוגדים בכל אחת משתי ההסתדרויות הנ"ל. לא מן הנמנע כי היחס המספרי בין עובדי המקצועות כדלעיל במקום עבודה פלוני, יהא שונה תכלית השינוי מזה הקיים בין כלל המאוגדים בשתי ההסתדרויות שבהן מדובר. ממילא ישתבש כל דמיון בין יחסי עלויות העסקת אנשי שני הסקטורים הנדונים במקום פלוני, לבין יחסי עלות ההסכמים המקצועיים הכוללים, כמותנה במכתב ההצמדה. על כן, לא זו בלבד שאין לשון מכתב ההצמדה מרמזת על יכולת פיצול ההסדר והחלתו במקומות עבודה מסוימים בלבד, אלא גדולה מזו: הפעלתו מתאפשרת, מפאת 'תנאי העלות' - רק במישור ההסתדרויות המקצועיות, המאגדות את כלל העובדים הנתונים לתלות הסכמיהם הקיבוציים". .6עיקר טענות הסתדרות המח"ר לפנינו היו, כי במסמך ההצמדה לא נאמר "כל המהנדסים", אלא המהנדסים: כי נציג שירות המדינה היה מוסמך ליתן את מכתב ההצמדה בשם המדינה בלבד ולא בשם כל המעסיקים, ומכאן, כי יש לבחון את הזכאות להצמדה לגבי המהנדסים בשירות המדינה בלבד, ולא במשק בכלל. בא-כוח המדינה תמך בפסק-הדין שבערעור ומטעמיו. לטענתו - רק כ-% 7מכלל המהנדסים במשק מועסקים על-ידי המדינה, ואין לראות בהטבה שניתנה לאותה קבוצה קטנה כמזכה את אנשי המח"ר בהטבות דומות מכוח מכתב ההצמדה. .7עיון בהסכמים הקיבוציים בסקטור הציבורי המתייחסים לעובדים המדורגים בדירוג המח"ר מראה, כי אלה הם הסכמים קיבוציים פלורליים. קיבוציים - ולאו דווקא קיבוציים מיוחדים, כי לגבי מרכז השלטון המקומי, שהוא אחד הצדדים לאותם הסכמים מצד המעבידים - בהסכם קיבוצי כללי עסקינן. "העובדה שיותר ממעביד אחד הוא צד להסכם אינה גורעת מהיותו 'הסכם קיבוצי מיוחד'. המעבידים שהם הצד לאותו הסכם לא נהיו על-ידי כך לגוף המוכר ליחסי העבודה הקיבוציים על כל המשתמע מכך" (דב"ע לו/3- 4[1], בע' 107, וראה גם דב"ע מג/12- 4[2]). לפנינו, איפוא, מספר הסכמים קיבוציים, אשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו, והעומד לדיון והכרעה בענייננו - ההסכם בין הממשלה לבין ההסתדרות הכללית. .8במסגרת אותו הסכם קיבוצי מיוחד יש לקרוא את מכתב ההצמדה; הוא ניתן על-ידי הצד להסכם - הממשלה, ועל-ידה בלבד, ואין הוא ישים ומחייב מכוח חוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957, לגבי מעבידים אחרים ועובדיהם (ואין זה המקום להתייחס לשאלה, אם הוא מחייב מכוח הסדרים, נוהג או תנאי מכללא, לגבי עובדים בדירוג המח"ר אצל מעבידים אחרים). המכתב, והמכתב המתקן, נכתבו על נייר מכתבים של "מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה" ולא נאמר בהם, ולוא ברמז, כי האמור בהם הוא בשם, או על דעת, יתר המעבידים החתומים על אותו הסכם קיבוצי פלורלי. אמור מעתה, כי את המלים "תנאי השכר ו/או תנאי העבודה של המהנדסים" יש לקרוא "תנאי השכר ו/או תנאי העבודה של המהנדסים בשירות המדינה". .9"מכתב ההצמדה" עונה על הדרוש ליישומו על-פי פסיקתו של בית-דין זה, הן בקובעו הוראה מפורשת בסוגיה שבמחלוקת - ההצמדה - והן בהתייחסו לתנאים שיוצמדו. .10משכך הדבר, הרי שנקבעו תנאי שכר או תנאי עבודה שונים למהנדסים בשירות המדינה מכוח פסק הבוררות, ועל המדינה להסכים, מכוח מכתב ההצמדה, שתנאים אלה יחולו על עובדי המח"ר בשירות המדינה. .11א) בבית-הדין האזורי טענה המדינה, כי הסתדרות המח"ר לא מיצתה את כל ההליכים שקדמו לתביעה, וכן כי פנייתה למוסד לבוררות מוסכמת חסמה בפניה את הדרך לבית-הדין. לפנינו לא חזרה המדינה על אותו טיעון, מן הסתם מן הטעם שהסתפקה בנימוקי בית-הדין האזורי לדחיית התביעה, אך משקבענו שנימוקי בית-הדין האזורי אינם מקובלים עלינו, שומה עלינו להתייחס אף לטענות אלו. מכוח סעיף 7(ב) להסכם המסגרת לשנים 80/82, עליו מסתמכת המדינה, יש להגיש את התביעות עם ההצטרפות להסכם המסגרת ועליהן להתברר תוך 30יום מיום הגשת התביעה. "עילת התביעה" של הסתדרות המח"ר נולדה רק ביום 14.1.1983היום שבו פסק המוסד לבוררות מוסכמת בעניין המהנדסים; כלומר אחרי תום תוקפו של הסכם המסגרת. הסתדרות המח"ר הצטרפה להסכם המסגרת האמור זמן רב לפני מתן פסקהבוררים בעניין המהנדסים, ומכאן שלא ניתן היה לבצע את פסקות 1ו- 2לסעיף 7(ב) שבאותו הסכם. מכאן, שדין טענה זו של המדינה להידחות; ב) אשר לטענה, כי פניית הסתדרות המח"ר למוסד לבוררות מוסכמת חוסמת בפניהם את הדרך לבית-דין זה, גם בה אין ממש. נכון הדבר, כי מכוח המסגרת רשאית הסתדרות ארצית לפנות לאחד מן השניים - לבית-הדין או למוסד לבוררות מוסכמת: משנמחקה התביעה שהוגשה למוסד לבוררות מוסכמת, רואים אותה כאילו לא הוגשה, ואין בכך בכדי לחסום את הדרך לבית-דין זה. במאמר מוסגר נציין, כי המוסד לבוררות מוסכמת דחה שתיים מתביעות הסתדרות המח"ר, אך על אלה לא הוגשה תביעה לבית-הדין, והתביעה שהוגשה - נשוא פסק-דין זה - לא התבררה כלל לפני המוסד, מן הטעם שנמחקה לבקשת הסתדרות המח"ר. .12טענה נוספת למדינה והוא מבוססת על סעיף 7(ב) (6) להסכם המסגרת לשנים 80/82הקובע, כי פסק-דין של בית-הדין או פסק בוררות מוסכמת "לא יהיה הוא עצמו עילת תביעה לארגון עובדים או לחלק ממנו שלא היה צד בתביעה". את הפסקה האמורה בהסכם המסגרת יש לפרש כך, שאין היא מעניקה עילה לארגונים אחרים לקבל הטבה בעקבות פסק-דין או פסק בוררות כאמור, אולם אין להחילה מקום בו קיים מלכתחילה, מכוח הסכמים או הסדרים קודמים, "סעיף הצמדה" בדומה לסעיף שבהסכם הסתדרות המח"ר. .13אשר על כן מתקבל הערעור ואנו קובעים, כי "מכתב ההצמדה" מחייב, ועובדי המדינה עליהם חל הסכם המח"ר והממלאים אחר התנאים שבפסק הבוררות לגבי המהנדסים, זכאים לאותם תנאים. נותרה שאלת "עלות ההסכם" של עובדי המח"ר לעומת סך עלות ההסכם של המהנדסים באחוזים, לאור התניה שבמכתב ההצמדה. סוגיה זו לא נדונה בבית-הדין האזורי לכשדחה את התביעה מן הטעם, שפסק הבוררות חל על חלק מהמהנדסים בלבד. העניין מוחזר, איפוא, לבית-הדין האזורי, על מנת שיפסוק, אם התמלא התנאי האמור אם לאו, וזאת לגבי עובדי המדינה מקרב המהנדסים לעומת עובדי המדינה מקרב עובדי המח"ר. בית-הדין יחליט, אם להתיר השלמת ראיות ו/או השלמת טיעונים בסוגיה. למותר לציין, כי טוב יעשו הצדדים, אם לאור הנפסק כאן יגיעו, ללא צורך בפסיקה, להסכמה בסוגיה. השופט אדלר: .1מסכים אני לתוצאת פסק-דינו של חברי, הנשיא, ומבקש אני להבהיר את עמדתי בשאלה של הצמדת תנאי עבודה של קבוצת עובדים אחת לתנאי עבודה של קבוצה אחרת. .2במציאות של יחסי עבודה כפי שהתגבשה בארץ יש תופעה מוכרת - קבוצת עובדים מכניסה להסכם הקיבוצי שלה עם המעביד סעיף, אשר מבטיח, כי שכר, דרגות או תוספות, שיינתנו במגזר מסוים יוענקו גם לה. הסיבות לתופעה זו נמצאות לא במישור המשפטי, אלא במציאות של יחסי עבודה, ובהן מספר סיבות בולטות: האחת ניסיון של קבוצת עובדים חלשה להיצמד לקבוצה חזקה, בעלת כושר פיקוח ולחץ. השניה - רצון של קבוצת עובדים, החותמת על הסכם קיבוצי לפני קבוצות אחרות, להבטיח, כי היא תקבל בעתיד את התנאים שקבוצות אחרות יקבלו לאחר מכן. השלישית רצונן של קבוצות עובדים מסוימות להבטיח את ייחודו המקצועי ואת שיייכותן לשכבת עובדים מסוימת. למדינה כמעבידה יש סיבות משלה לאימוץ שיטת ההצמדה, ובעיקר הקטנת מספר הקבוצות אותן היא חייבת לנהל משא-ומתן. את עמדתו העקרונית בשאלת ההצמדה קבע בית-הדין הארצי בדב"ע לה/7- 4[3] (בע' 167), באומרו, כי שיטת ההצמדה אינה יכולה להיות תנאי מכללא או מובנת מאליה, אלא "היא בבחינת יוצא מן הכלל ומחייב הוראה מפורשת, ומשישנה הוראה יש לפרשה כדרך שמפרשים את היוצא מן הכלל". עיקרון זה חזר ונשנה גם בפסקים אחרים של בית-הדין לעבודה. זה הבחין, ששיטת ההצמדה עלולה להביא לתוצאות הפוגעות בשיטת המשא-ומתן, וזאת על-ידי הכתבה חד-צדדית של תנאי עבודה ועל-ידי אימוץ הצמדה במקום ניהול משא-ומתן ענייני. לכך יש להוסיף שני נימוקים: האחד אי-הבהירות והבלבול אשר נגרמים על-ידי הפניות להסכמים או הסדרים של קבוצות אחרות. והשני - ריבוי התביעות וההטרדות הפוגעות ביחסי עבודה תקינים, כאשר קבוצות עובדים שונות במגזר הציבורי משתדלות להשיג תנאי עבודה של קבוצות אחרות. תופעה זו פוגעת גם בעובדים, כי היא מגבילה את מספר המקרים שהמדינה מסוגלת להעניק הטבות לקבוצות עובדים תוך התחשבות בבבעיות המיוחדות שלהן. .3ניתוח הפסיקה מלמד, כי סעיפי ההצמדה נבחנו בשני מישורים עיקריים: (1) מה הוצמד, היינו - מה בדיוק המרכיב של תנאי העבודה שהוצמד, האם השכר, התוספות, או הדירוג הוצמדו? (2) מיהו המוצמד? מי הוא בדיוק אותה קבוצת עובדים שאליה מצמיד הסעיף בהסכם הקיבוצי? .4נפתח במישור הראשון - מה מוצמד? את עקרון הפירוש הדווקני והמצמצם של סעיף ההצמדה במישור זה יישם בית-דין זה בדב"ע לה/7- 4[3]. בית-הדין החליט, כי לפי לשונו של סעיף ההצמדה הוא חל רק על "תנאי שכר" ולא "תנאי עבודה". באותה דרך הלך בית-הדין הארצי בדב"ע לח/11- 4[4] (בע' 443). מתוך עיון בהסכם של המהנדסים קבע בית-הדין, כי הגמול שבו מדובר אמנם צמוד לדרגות, אך אינו חלק מסולם השכר. לפי הגדרת בית-הדין "סולם שכר" כולל רק אותו חלק בהסכם הקיבוצי שבו נקבעות הדרגות, השכר של כל דרגה ותוספת הוותק שלה. לעומת זאת רכיבי שכר אחרים, כגון: חופשה, הבראה וספרות מקצועית, אינם חלק מ"סולם השכר", אף שהם עשויים להחשב כשכר לעניין אחר. על סמך בדיקת הנסיבות והליכים שהביאו לנתינת הגמול החליט בית-הדין, כי לא היה זה שינוי ב"סולם השכר", ועל כן גם במקרה זה לא החיל את סעיף ההצמדה על התוספת. מניתוח הפסיקה של בית-דין זה בעבר עולה, כי הוא בוחן את טיבו של רכיב הכר שניתן לקבוצה שאליה נצמדו בקפדנות יתירה, ומאשר הצמדה רק בתנאי שסעיף ההצמדה מתייחס במפורש לאותו רכיב שכר. .5ועתה למישור השני - מיהו המוצמד? אל מי או אל מה הצמידה קבוצת העובדים את שכרה? בית-הדין הארצי הבחין בין שני סוגים של מוצמדים: (1) הצמדה למסמך, חוזה או הסכם, שהצדדים להסכם ההצמדה מסכימים, כי תוכנו או שינויים שיעשו בו יחולו עליהם, למשל הסכם קיבוצי בענף אחר. (2) הצמדה עניינית לתנאים הקיימים מעת לעת במגזר אחר. כאשר סעיף ההצמדה הוא מן הסוג הראשון, כי אז פירושו קל יחסית. בודקים את תוכנו של המסמך המוצמד ומיישמים אותו כפשוטו. יש תנאי ליישום והוא, שאותו מסמך מוצמד תקף בעצמו. שאלה מסוג כזה נדונה בדב"ע לו/90- 3[5]. לדעת בית-הדין, משנפסל הסכם של הסגל האקדמי, נפלו עימו גם הוראות ההצמדה של עובדי מערכת הביטחון בהסכם שהוצמד לו. באותו פסק-דין דן בית-הדין באפשרות של "הצמדה עניינית" לתנאים המשתנים מעת לעת במגזר אחר. בית-הדין קבע, כי הצמדה כזו יש לפרש לפי נוסח ההסכם, וכשמדובר בהסכם קיבוצי - לפי ההקשר התעשייתי. ואולם הצמדה עניינית ניתן לראות רק במקום שהדבר נקבע הסכם "במפורש או שפירוש ההסכם הקיבוצי, בהקשר המחייב לפירוש - מן ההכרח שיביא לאותה תוצאה". לאור זאת, בעניין של עובדי המחקר, קבע בית-הדין, כי לא הוכח שהיתה בהסכם של עובדי המחקר "הצמדה עניינית" לשכרם של עובדי האוניברסיטה. משמע, גם בשאלת "מיהו המוצמד" מפעיל בית-דין זה כללי פרשנות מצמצמים דווקניים. יש לציין, כי במקרים מסוימים פירוש סעיף הצמדה מחייב פרשנות משולבת לשאלות "מה המוצמד" ו"מיהו המוצמד", כפי שנהג בית-הדין הארצי בדב"ע מג/2- 4[6]. .6על רקע הכללים האמורים לעיל, נבחן את המקרה דנן. אני מקבל את דעת חברי לגבי השאלות, מה מוצמד ואל מי מוצמד. מכתב נש"מ מתייחס ל"תנאי העבודה", מונח הכולל העלאות בדרגה או שינויים בדירוגים. כמו כן קובע הסכם ההצמדה. כי עלות ההטבות לעובדי המח"ר "...לא תעלה על סך עלות ההסכם של המהנדסים באחוזים ובמידת הצורך ייעשו התאמות במרכיבים...". רצוי שהצדדים יגעו להסכם בנושא העלות, אבל העניין הוחזר לבית-הדין האזורי, וזאת במקרה שהצדדים לא יצליחו להגיע להסכם. ועוד, מהסיבות שצוינו על-ידי חברי, ההצמדה היתה לכלל המהנדסים בשירות המדינה. אני גם מסכים עם חברי, כי מכתב ההצמדה אינו הסכם קיבוצי. המכתב לא נרשם כהסכם קיבוצי ונאמר בו, כי בוא "...יהווה חלק בלתי-נפרד מהסכם השכר הקיבוצי לשנים 1978/80". מכאן עולה, כי המכתב היה "הסדר קולקטיבי". .7השאלה המתעוררת היא, מה תוקפו של אותו הסדר קולקטיבי לאחר סיום ההסכם הקיבוצי של השנים 1978/80? האם ההסדר היה בתוקף רק לשנים 1978/80או אם הוא בוטל, במפורש או בעקיפין? מכתב ההצמדה נכתב ביום שנחתם ההסכם הקיבוצי. שניהם היו, לכל הדעות, בתוקף עד ליום .31.3.1980בחודש 4/80פנה מזכיר הסתדרות המח"ר אל נציב שירות המדינה כדי להציע נוסח מתוקן של המשך הסכם ההצמדה (נספח ו' לכתב לבקשה), וזאת בעקבות משא-ומתן בנושא. בסוף חודש 4/80השיב לו מר הלל דודאי, סגן נציב שירות המדינה דאז (נספח ז' לבקשה). התשובה היתה, כי אין בכוונתו לשנות את ההסדר הקודם, פרט להוספת המילים "...אנו נסכים..." לנוסח מכתב ההצמדה. הוא הגדיר את מכתב ההצמדה כ"הסכם". מכאן עולה, כי הצדדים הסכימו על המשך הסכם ההצמדה, בנוסח המתוקן שצוין במכתב דודאי. לבית-הדין הוגש הסכם קבוצי אחד נוסף בין הצדדים, מיום 30.12.1980, שאין בו הוראה בעניין הצמדה, ולא הובאה ראיה על ביטול או שינוי הסכם ההצמדה לאחר מכן. מהאמור לעיל עולה, כי הסכם ההצמדה היה בתוקף בעת מתן פסק הבוררות בענין המהנדסים. יתירה מזאת. לבית-הדין הוגשו שני הסכמים בין ההסתדרות הכללית לבין המדינה (הסכמי מסגרת למגזר הציבורי לשנים 1980/82ו-1982/84) ובהם סעיפים על המשך הסכמים קיבוציים, הסדרים והתחייביות קודמות. בהסכם המסגרת שנחתם ביום 10.7.1980נאמר: " .7א) תנאים שנקבעו בין הצדדים בהסכמים קיבוציים קודמים או בהסדרים והתחייבויות קודמים, ימשיכו להיות בני-תוקף בתקופת תוקפו של הסכם זה... ". ייתכן וסעיף זה מתייחס להסכמים בין ההסתדרות הכללית והמדינה, וייתכן כי הוא מתייחס לכל ההסכמים בין ההסתדרויות הארציות עליהן חל ההסכם. אם הסעיף חל על הצדדים למשפט זה, הרי שהסכם ההצמדה הפך לחלק מההסכם הקיבוצי בין הצדדים. נשאיר שאלה זאת כצריך עיון, מאחר והתובענה דנן תוכרע לטובת הסתדרות המח"ר אפילו על סמך הסדר קולקטיבי. .8בעניין המשך תוקפו של הסדר קיבוצי יש לציין את דב"ע לח/11- 4[4] (שצויין לעיל), בו אמר בית-הדין על מכתב הצמדה בין הסתדרות המח"ר והמדינה (בע' 439-440): "מכתב ניצן, עת עומד הוא בפני עצמו, אינו הסכם קיבוצי, על כל העולה מכך. כמכתב, במידה ומדובר ביחסים של השותפים ליחסי עבודה קיבוציים, להבדיל מיחסים בין פרט לפרט, הוא מסמך מחייב במערכת יחסי עבודה קיבוציים בדומה לשכמותו באנגליה, היינו - אין הוא אכיף בבתי-המשפט, אך במערכת יחסי עבודה מצפים מכל צד שיכבדו... שונה המצב עת אותו מכתב מתייחס במפורש להסכם קיבוצי 1972- 1974וההסכם הקיבוצי 1977 מתייחס להסכם 1972- 1974ואומר שאותו הסכם 'על כל... המכתבים הנלווים אליו... ממשיך לעמוד בתוקף... '. לפחות מכוח אותה הוראה שבהסכם קיבוצי - 1977היה 'מכתב ניצן' לחלק ממערכת ההסכמים הקיבוציים - החלק האובליגטורי - החלה על הצדדים". .9מהאמור לעיל עולה, כי אני דוגל בפירוש דווקני ומצמצם של הסכמי הצמדה, אבל אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, כי הסכם ההצמדה נשוא דיון זה עונה על דרישות הפירוש הדווקני. אין צו להוצאות.עובדי מדינה