תאונת דרכים 7.5% נכות רפואית אצבע: התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, על נזקי גוף, שעניינה תאונת דרכים אשר אירעה לו ביום 20.2.00 בשוק הסיטונאי בת"א [להלן: "התאונה"]. התביעה הוגשה נגד נתבע מס' 1, נהג מלגזה שהיתה מבוטחת כחוק ע"י נתבעת מס' 2, ונגד נתבעת מס' 3 אשר ביטחה את המשאית בה נהג התובע עובר לתאונה. נתבעת מס' 4 ביטחה את המלגזה ואת המשאית יחד עם נתבעות 2 ו-3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה באם התאונה נגרמה עקב שימוש תעבורתי במלגזה, כטענת נתבעת 3 או שימוש במשאית, כטענת ב"כ נתבעים 1 ו-2, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן מדובר בתאונת דרכים לפי החוק, כלפי התובע. התובע, בסעיף 5 לכתב התביעה, מתאר את אירוע התאונה, כדלקמן: "בתאריך 20.2.00, בשעה 10:30 או בסמוך לכך, הגיע התובע עם הרכב לשוק הסיטונאי בתל-אביב, וירד מהרכב. בהמשך, העמיס הנתבע 1 סחורה על הרכב, באמצעות המלגזה. בסיום ההעמסה, נמצא כי אחד מהמשטחים שהועמסו על הרכב בולט כלפי חוץ, ועלול להפריע לנסיעה. הנתבע 1 ניסה לדחוף את המשטח כלפי פנים הרכב באמצעות המלגזה, ובשלב זה פגעה זרוע המלגזה בידו של התובע, אשר עמד מאחורי הרכב [אירע זה יכונה להלן: "התאונה"]". בתצהיר אשר הגיש התובע [ת/1], עליו נחקר ע"י ב"כ הנתבעים, תיאר בסעיף 2 לו את אירוע התאונה, כדלקמן: "בתאריך 20/2/00 בשעה 10:30 או בסמוך לכך, בשוק הסיטונאי בתל-אביב [בסמוך לחנות מס' 18], נפגעתי בתאונה אשר נסיבותיה יפורטו בהמשך. הגעתי למקום במשאית מספר 59 - 060 - 12 אשר היתה מבוטחת על ידי אליהו, חברה לביטוח בע"מ במטרה להעמיס סחורה. הנתבע 1 העמיס סחורה [ארגזי ירקות] על המשאית, באמצעות מלגזה מס' 8 - 81542. בסיום ההעמסה ראינו שאחד המשטחים אשר הועמסו על הרכב בולט כלפי חוץ, ועלול להפריע למהלך הנסיעה. אני לא עסקתי בטעינת המשאית, אלא המתנתי לסיומה. עמדתי בצד הימני האחורי של המשאית ובידי השמאלית אחזתי בעמוד דופן המשאית. הנתבע 1 ניסה לדחוף את המשטח כלפי פנים הרכב באמצעות זרועות המלגזה, ותוך כדי כך פגעה זרוע המלגזה בידי השמאלית ואצבע 2 שלי נמחצה בין זרוע המלגזה לבין העמוד". בעדותו בפני ביהמ"ש, חזר התובע באופן כללי על גירסתו לפיה נהג המלגזה ירד לסדר את המשטח אשר בלט לאחר העמסתו, שכן לא ניתן לנסוע עם משטח בולט ותוך כדי פעולה זו נפגעה אצבע ידו עם ה"בום" של המלגזה, כאשר עמד הוא בצדה האחורי של המשאית והמלגזה התקדמה והזיזה את המשטח שבלט. פרט לעדות התובע אודות נסיבות אירוע התאונה, לא הובאה עדות אחרת הסותרת את עדותו, ועל כן, עפ"י עדותו זו אני קובע את העובדות כדלקמן: התובע הגיע עם המשאית בה נהג, לשוק הסיטונאי בת"א, ירד מן המשאית והמתין בחלקה האחורי, כאשר נתבע מס' 1 העמיס סחורה עליה; בסיום ההעמסה, נמצא כי אחד מהמשטחים אשר הועמסו על המשאית בולט כלפי חוץ והנתבע מס' 1 ניסה לדחוף את המשטח פנימה באמצעות המלגזה, תוך נסיעה קדימה. תוך כדי דחיפת המשטח, נפגעה אצבע ידו עם זרוע המלגזה, כאשר התובע עמד בצידה האחורי של המשאית שכאמור, היתה בעמידה. בנסיבות אלה, אין לי ספק כי נעשה שימוש תחבורתי במלגזה, אשר דחפה את המשטח קדימה תוך כדי שימוש בזרוע ונסיעה קדימה, והמקרה מהווה תאונת דרכים לפי החוק. השאלה היא, באם נעשה שימוש כהגדרתו בחוק גם במשאית, אשר היתה במצב עמידה, כטענת ב"כ נתבעים 1 ו-2. לדעתי, בעובדות כפי שקבעתי, אינן מהוות שימוש למטרות תחבורה לגבי המשאית, שכן התובע עמד מאחורי המשאית והמתין עד אשר נהג המלגזה יסיים את הטעינה והמשאית שימשה כזירת אירוע בלבד, ואין קשר סיבתי בין קרות התאונה לבין המשאית. ב-ע"א 358/83 שולמן נ' ציון, פ"ד מב(2) 844, נכתב על חובת הקשר הסיבתי שיש להוכיח בין הרכב לבין התאונה, כדלקמן: "הנה כי כן, מאורע, שבו נגרם לאדם נזק גוף, אינו תאונת דרכים, אלא אם כן הנזק נגרם "עקב" השימוש ברכב מנועי. עמד על כך הנשיא שמגר, באומרו: "...בשימוש ברכב, כשהוא לעצמו, לא סגי לשם קביעת חובת הביטוח. יש להוכיח כי הנזק נגרם על-ידי השימוש או עקב השימוש, דהיינו, נדרשת הוכחת קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה, שאם לא כן, משמש הרכב כזירת האירוע ותו לא. במלים אחרות, בנסיבות אלה, מתרחש הנזק בעת השימוש ברכב, אך גורם אחר, חיצוני לעצם השימוש, נחשב מן הבחינה המשפטית כסיבה לאותו נזק" (ע"א11[71/85] הנ"ל, בעמ' 334). לאור האמור לעיל, אני קובע כי התאונה אשר אירעה לתובע מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, וחובת הפיצוי חלה אך ורק על נהג המלגזה, נתבע מס' 1, אשר אין מחלוקת שבעת התאונה היה לו כיסוי ביטוחי אצל נתבעת 2 ולא הוכח כי בעת התאונה נעשה שימוש תעבורתי במשאית ו/או קיים קשר סיבתי בין השימוש במשאית לתאונה. המצב הרפואי לאחר התאונה, הועבר התובע לחדר המיון של בית החולים איכילוב, שם הובחנה קטיעה של הגליל של אצבע מס' 2 של ידו השמאלית, והוא שוחרר לביתו להמשך טיפול ומעקב כירורגי ופלסטי, וביום 4.5.00 עבר ניתוח לתיקון הגידים. בית המשפט מינה את ד"ר מיכה רינות, להיות מומחה רפואי בשטח האורטופדי, אשר הגיש חוו"ד [מ/1], בה קבע כי לתובע נגרמה כתוצאה מן התאונה קטיעה של הגליל המרוחק של אצבע (2) ידו השמאלית, בתוספת חלק קטן מאוד מהגליל האמצעי של ידו השמאלית, שהינה ידו הדומיננטית, ונותרה רגישות יתר למגע בקצה האצבע. המומחה הנ"ל קבע את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור של 7.5%, אותה אני מאמץ. הנכות התפקודית 15. הנכות הרפואית אינה זהה לנכות התפקודית ועל ביהמ"ש לקבוע את סוג הנכות התפקודית בהתאם למכלול הראיות שמובא בפניו, בשים לב לסוג הנכות ולמקצועו של התובע. 16. בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד כרך ל"ב(ד), עמ' 589, נקבע כדלקמן: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו...יתכן והפגיעה היא חמורה אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה". 17. בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד כרך מ(4) עמ' 690, נקבע כדלקמן: "יש שקיים פער, לפעמים פער של ממש בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאת בדרגת הנכות הרפואית שנקבע לו, לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו". 18. כב' השופט קציר בספרו פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורה רביעית, עמ' 191, קובע כדלקמן: "נכויות בשיעור נמוך של 5% או אפילו 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב: במקרים כאלה הנטיה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה". 19. וכן בע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג מ"ג(1) בעמ' 157, קובע כב' השופט בייסקי, כדלקמן: "אך העיקר הוא, כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה ואף רופא לא קבע אחרת. בפריט נזק זה של הפסד שכר בעבר בעתיד דין ערעור המערערים להתקבל ואת החיובים בנדון יש לבטל". 20. כב' השופט לוין, בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד כרך מ(4) 687, קובע כדלקמן: "כדי לקבוע שיעור הנכות התפקודית לענין קביעת שיעור נזקיו של הנפגע לפי חוק הפיצויים שומע השופט הדן במשפט, ראיות לענין תפקודו של הנפגע, כישוריו וסגולותיו, רמת השכלתו, תחומי עיסוקו ועוד כיוצא באלה היבטים שאינם תחום מגבלותיו הרפואיות דווקא. על פי המכלול והמגוון המרכיבים יקבע השופט, בסופו של דבר, שיעורה של הנכות התפקודית של אותו נפג. אכן, הנכות הרפואית, כפי שנקבע על ידי המומחים הרפואיים, היא מרכיב מאוד חשוב בקביעת הנכות התפקודית, אך אינה ייחודית והשוני בדרגות הנכות למיניהן יכול, כאמור, שיהיה רב". 21. במקרה שלפנינו, מדובר בתובע יליד 14.9.60, ללא השכלה פורמלית, אשר סיים 6 שנות לימוד בלבד, עבד בעבר כפועל בנין ובעת התאונה עבד כמוביל ירקות וכסבל, ולדעתי, נכותו האורטופדית כפי שנקבעה ע"י המומחה ד"ר רינות, עשויה להפריע לו בצורה קלה בביצוע עבודתו ולגרום לו אי-נוחות, דבר אותו אקח בחשבון בראש נזק של אבדן הכנסה בעתיד. אבדן הכנסה עד היום 22. התובע עבד כסבל וכמוביל ירקות, ולא צירף מסמכים אודות גובה שכרו ועלי לקחת בחשבון את גובה השכר הרבע-שנתי אשר נקבע ע"י המל"ל, כבסיס לביסוס הכנסות התובע [ראה: הצהרת ב"כ התובע מיום 3.11.03, בעמ' 5 לפרוטוקול]. 23. בהתאם לנתוני המל"ל, חושב שכרו הרבע-שנתי של התובע לפי 11.657 ₪, כלומר, 3888 ₪ ברוטו לחודש, ולא אוכל להתחשב בתצהירו ובעדותו של התובע כי היתה לו הכנסה בלתי מדווחת טרם התאונה [ראה בנדון: ע"א 8639/96 וריה נ' מרדכי קרדוניס, תק-על 98(3)216]. 24. מס ההכנסה החל על הכנסתו החודשית של התובע הינו בשיעור 15% בלבד, כך שהכנסתו לצורך חישוב הפסדיו מגיעה לסך 3304 ₪ לחודש. 25. התובע שב לעבודתו בחודש אפריל 2000 [לא צויין מתי בדיוק], כחודש וחצי לאחר התאונה, והפסיד סך של 4956 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 15.3.00 [תקופה ממוצעת] ועד היום. אבדן הכנסה בעתיד 26. התובע יליד 14.9.60, לפני התאונה עבד כנהג מוביל ירקות. המומחה הרפואי של ביהמ"ש קבע את נכותו הרפואית בשיעור של 7.5% לצמיתות, נכות שעשויה לגרום לו לאי נוחות בעבודה. 27. ביום 1.4.03, החל התובע לעבוד כנהג משאית שכיר במשכורת של 3800 ₪ לחודש, ברוטו, אותה הכנסה אשר נקבעה על ידי המל"ל כבסיס הכנסתו המוצהרת לפני התאונה, ונראה לי כי במקרה זה נכותו באצבע [2] בידו השמאלית, אינה יכולה לגרום לו הפרעה ממשית בעבודתו כנהג ופגיעה בכושר השתכרותו הינה בצורה קלה ביותר, ואני מעריך כי הפסדיו בראש נזק זה באומדן גלובלי של 50,000 ₪. כאבים וסבל 28. לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 7.5% בלבד, הוא עבר ניתוח באצבעו ואני מעריך ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪, כולל ריבית. עזרת הזולת 29. לאחר התאונה, נעזר התובע בכל הקשור בטיפול סיעודי ע"י אשתו, בייחוד במשך חודש וחצי בהם לא עבד כלל. 30. אני מעריך ראש נזק זה בסך של 2000 ₪. הוצאות 31. ההוצאות הרפואיות מכוסות ע"י המל"ל, בהיות התאונה תאונת עבודה, וכן לפי חוק הבריאות הממלכתי [ראה: ע.א. 5557/95 סהר נ' אלחדד, פ"ד נא(2)721]. 32. התובע זכאי לקבל את הסך של 4200 ₪ אשר שילם למומחה הרפואי ד"ר רינות, ביום 25.4.00, משוערך לסך של 5318 ₪, כהוצאות משפט. ניכויים 33. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ויש לנכות את הגמלאות אשר קיבל התובע מכל סכום שייפסק לו כמפורט במוצג נ/1, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום ועד היום. סוף דבר 34. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 4,956 ₪, עבור אבדן הכנסה בעבר, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 15.3.00 ועד היום. סך של 50,000 ₪, עבור אבדן הכנסה בעתיד; סך של 10,000 ₪, עבור כאבים וסבל; סך של 2000 ₪, עבור עזרת הזולת. 35. מהסכומים הנ"ל, יש לנכות את גמלאות המל"ל בהתאם למוצג נ/1 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום ועד היום. 36. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, יש להוסיף לפסק הדין שכר טרחה בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. 37, בנוסף, יש לשלם לתובע את אגרת התביעה אשר שילם, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום ועד היום, וכן סך של 5318 ₪, אשר שילם למומחה ד"ר רינות. 38. פסק הדין הכולל ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל. 39. אני דוחה את התביעה נגד נתבעות 3 ו - 4 ללא צו להוצאות, שכן עמדה בפני ביהמ"ש שאלה משפטית. נכות רפואיתנכותאצבעותרפואהתאונת דרכים