אחריות המעביד למניעת החלקה

אחריות המעביד למניעת החלקה
1. התובע, תושב חצור הגלילית.
נתבעת 1 (להלן "הנתבעת") היא חברה המפעילה בריכת שחייה המצויה בקיבוץ הגושרים (להלן:"הבריכה").
נתבעת 2 היא המבטחת של נתבעת 1 בביטוח צד שלישי במועדים הרלוונטיים לתביעה.


בשנת 1962, עבר התובע תאונת דרכים קשה, ובעטיה נקטעה רגלו הימנית.נ
מאז הוא נוהג להתהלך עם רגל תותבת (להלן:"פרוטזה").ב

מזה כ- 10 שנים התובע עוסק בפעילות גופנית שוטפת של שחיה, עקב בעיות לב.ו
במהלך חודש נובמבר 1998, רכש התובע מהנתבעת מנוי שחייה בבריכה.נ

ביום 21.12.98, לאחר שסיים התובע לשחות בבריכה, נטל את הקביים שלו, ופנה למקלחות הבריכה.ב
בחיי יום יום התובע מתהלך עם פרוטזה ברגל ימין, אך בזמן השהות בבריכה וסביבתה הוא מסיר את הפרוטזה ומתהלך בעזרת קביים.ו
התובע הניח את הקביים מחוץ לתא המקלחת.נ

בתום המקלחת, כאשר ביקש התובע לצאת מתא המקלחת, נפל.ב

התובע פונה לבית החולים "זיו" בצפת, שם אובחנו אצלו שברים בירך ימין וביד ימין.ו

2. בהתאם להסכמת הצדדים, פוצל הדיון בתביעה, ותחילה נדונה שאלת החבות.נ

מטעם התובע העידו התובע עצמו ואדם נוסף שביקר בבריכת השחיה, מר עודד מאירי, שהתקלח בתא סמוך לתובע. מטעם הנתבעים לא הובאו ראיות.ב

3. לאחר שבחנתי את העדויות שהובאו בפני, ועיינתי בראיות שהוגשו לביהמ"ש, ובכלל זה תמונת מקום התאונה (ת/1 – ת/6) וקלטת המתעדת את אזור התאונה (ת/7), הגעתי למסקנה שדין התביעה להדחות.ו

4. אני דוחה את טענתו המרכזית של התובע, כי החליק במקלחת. התובע נפל כתוצאה מאיבוד שווי משקל עקב הפעולות שהוא עצמו ביצע, ולא כתוצאה מרשלנות כלשהי של הנתבעת.נ

5. התובע הנו קטוע רגל ימין אשר מתהלך עם פרוטזה. מאחר והוא אינו יכול להתרחץ עם פרוטזה, הוא מסיר אותה לפני הכניסה לבריכה ומתנייד באזור הבריכה, כולל אזור המקלחת, עם קביים. כך הוא נוהג מזה שנים רבות מאז החל לשחות באופן שוטף, עקב בעיותיו הבריאותיות. לאחר שהתובע התרחץ בברכה, הוא פנה לעבר המקלחת, בעזרת הקביים, בכדי להתקלח. לפני שהתובע נכנס לתא המקלחת הוא הניח את הקביים מעבר לקיר התא, ונכנס לתא, על רגל אחת ללא הקביים (מאחר והתובע לא רצה שהקביים יתרטבו). התובע הניח על הרצפה שרפרף (שאותו הביא עמו מביתו במיוחד לצורך המקלחת), ישב עליו והתקלח בישיבה. בסיום המקלחת התובע נעמד על רגל אחת והושיט יד לעבר הקביים, כדי לקחת אותם . בזמן הושטת היד, התובע איבד את שיווי המשקל ונפל.ב

6. התובע טען שתי טענות מרכזיות: האחת, שהייתה הצטברות מים חריגה במקלחת עקב ריבוי מתקלחים לפניו. ריבוי המים על פני רצפת המקלחת גרמה לו להחליק וליפול. השניה, שלא היו מותקנים במלקחת שטיחים כנגד החלקה, ובשל כך נפל.ו

7. אני דוחה את שתי טענות התובע. כפי שציינתי, התובע כלל לא החליק. התובע עמד באופן יציב על רגלו האחת, ורק כאשר הוא הושיט יד, מעבר לקיר, לצורך נטילת הקביים, הוא איבד את שווי המשקל ונפל.נ
אם היתה הצטברות מים כלשהי על רצפת המקלחת, אין קשר סיבתי בין עובדה זו לבין נפילת התובע. כמו כן אין קשר סיבתי בין העדר שטיחים נגד החלקה ובין נפילת התובע. השטיחים באזור המקלחת, אשר הונחו בשלב מאוחר לתאונה, נועדו למנוע החלקה בזמן הליכה באזור המקלחת, בין התאים ובחדרי השירותים. השטיחים לא נועדו למנוע החלקה בזמן עמידה בתוך תא המקלחת עצמו, ולכן לא הונחו שם גם לאחר התאונה. מכאן שהנחת שטיחים למניעת החלקה לא היתה מסייעת לתובע. יתרה מזו, התובע, כאמור, כלל לא החליק.ב

8. עיינתי בקלטת הווידאו שהתובע הגיש, המראה את אזור המקלחת. לא התרשמתי שיש במקלחת הצטברות מים חריגה. אך טבעי הדבר, שבמקלחת תהיה הצטברות מים מסויימת על הרצפה, ובעובדה זו כשלעצמה אין רשלנות מצד הנתבעים.ו

9. התובע היה מודע היטב למגבלותיו עקב נכותו ולצורך לנקוט באמצעים מיוחדים על מנת שיוכל להשתמש בבטחה בכל המתקנים של הבריכה.נ
התובע הינו משתמש ותיק בברכות שחיה לאורך השנים. לפני שהתובע עשה מינוי בבריכת הנתבעת, הוא שחה במשך מספר שנים בבריכה במבואת חרמון, שהנה בריכה המותאמת לנכים, כולל המקלחות.ב
התובע העיד שעזב את הבריכה במבואון חרמון משום שנהגו לחמם את המים בבריכה זו, דבר שאינו מטיב עמו עקב בעיות לב מהם הוא סובל. התובע סייר בבריכת הנתבעת, בדק אותה והחליט לעשות שם מינוי. התובע דאג לספק לעצמו את האמצעים הדרושים לו, על מנת שיוכל להתרחץ בבריכת הנתבעת, למרות שהיא אינה מותאמת במיוחד לנכים. התובע, על דעת עצמו, הביא עמו קביים לצורך הניידות בשטח הבריכה, והביא עמו שרפרף לצורך השימוש במקלחת.


התובע בחר להשתמש במתקן שאינו מותאם לנכים, ובחר לדאוג לעצמו לאמצעים הדרושים לשם כך.ו
התובע, על דעת עצמו, החליט להכנס לתא המקלחת ללא קביים, על רגל אחת. התובע, על דעת עצמו, החליט להתקלח תוך כדי ישיבה על שרפרף. התובע, על דעת עצמו, החליט להתרומם מהשפרף, על רגל אחת, ולהסתדר עד אשר יגיע לקביים המשמשים לו לתמיכה. האחריות לפעולות הנ"ל של התובע נופלת על כתפיו בלבד. לא הוכחה רשלנות כלשהיא של הנתבעת שיש לה קשר סיבתי לנפילתו של התובע.
נפילת התובע אמנם מצערת, אך התאונה אינה קשורה למעשה או מחדל כלשהו של הנתבעת. יתכן ואם התובע היה נכנס לתא המקלחת עם הקביים ונעזר בהם בזמן המקלחת לא היה נופל. התובע התקלח בצורה שהתקלח, על דעת עצמו, והאחריות לכך עליו בלבד.

10. נושא של נפילה או החלקה נדון רבות בבתי המשפט, ולדוגמא, להלן :
בע"א 8263/98 צים נ' שמואל בן מויאל פ"ד נה(3), 666 נדון עניינו של טבח באנייה שבבעלות צים שהחליק בעת הירידה במדרגות האנייה.
ביהמ"ש העליון (כב' השופט אור) קבע כדלקמן:

"אכן על צים כמעבידה מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיה. אולם, ברי הוא, כי לא ניתן להטיל על מעבידה כצים חובה מוחלטת למנוע כל סיכון. השאלה אינה האם מעביד עשה הכל כדי להגן על עובדיו מפני סיכון, אלא האם מעביד עשה כל שסביר היה לעשות כדי למנוע התרחשות התאונה... היינו חובת צים כמעבידה אינה למנוע מעובדיה כל סיכון וסיכון, אלא אך את אותם סיכונים שניתן לצפות ממעבידה סבירה שתמנע אותם תוך שימוש באמצעים סבירים. בהקשר זה נאמר בע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט(1)30,32: "אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות. יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה במקום חלק"".

בע"א 317/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3), 345 קבע בית המשפט העליון (כב' השופט חשין) כדלקמן:

"מעביד אינו מבטח, ואין הדין מחייבו לפצות עובד בגין כל פגיעה שהעובד נושא בה במהלך עבודתו. כך אירע בענייננו, וכדברי העד סוהר מחמוד: כל אחד "לפי המזל שלו", ואנו נוסיף לפי המזל או ביש המזל...
...מהי אחריותה של המדינה כלפי סובחי? חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חבות מוחלטת. המעביד אינו מבטח, ולחיובו בדין בגין תאונה שאירעה לעובדו במהלך עבודתו, על העובד להוכיח קיומה של עילה מוכרת בדין המזכה אותו בתביעתו; כך עילת רשלנות וכך העוולה של הפרת חובה חקוקה. אכן סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. כל נזק שניתן לצפותו (באופן תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית (ע"א 145/80 ועקנין נ' מומ"ק בית שמש, פ"ד לז(1)113, 126), ולעיתים מזומנות נתקל בקיומו של …. SINE INURY DAMNUM ... הלכה קבועה ונטועה היא, שמעביד חב חובת זהירות לעובדיו-שמא יפגעו במהלך עבודתם וחובה כל כוללת זו נחלקת לחבות משנה, ובהן החובה להנהיג "שיטת עבודה אשר תשמור עליהם (על העובדים) מפני סיכוני ותקלות אשר אדם עשוי וחייב לצפותם מראש...".
"... המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה. מאידך גיסא, יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה".

בת"א (שלום טבריה) 1790/97 אלרט צ'ארלס נ' קופת חולים כללי ואח' תק – של
2000 (1), 559 קבע בית המשפט (כב' השופט רון שפירא) כדלקמן:

"אין חולק כי למעביד חובת זהירות מושגית כלפי העובד. השאלה היא האם הפר המעביד חובת זהירות קונקרטית כלפי העובד... "עצם העובדה שפלוני החליק במקום עבודתו, אין בה ללמד על אחריות המעביד להחלקה או לתוצאותיה. תתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהו במשטח העבודה בו אירעה ההחלטה. לפיכך, נקבע לא אחת שהחלקה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על כך שהיא ארעה עקב התרשלות של האחראי להחזקת המקום בו היא ארעה" ראה ב: 498/93, פורטונה סבן נ'/ רותם בחרה לביטוח בע"מ, פורסם בתקדין עליון, כרך 93(4), תשנ"ד/תשנ"ד 1993 עמ' 128...
סיכום בסיכומו של דבר אני מורה על דחיית התביעה. אני קובע כי לא הוכח שהנתבעות התרשלו והפרו חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע ובהתאם אין הם חבות לפצותו על נזקיו..."

בת"א (באר שבע) 1725/97 יוניסאן מנשה נ' קצא"א קו-צינור תק 98(3), 674 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"גם אם נקבע, ולא אחת, כי המעביד חייב לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות, הוא חייב לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש, בשל אופן העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה, הרי יש לקבוע כי כאן נעשו אותם צעדים והסכנה כאן, אם היא קיימת, נובעת מאופי העבודה וממקום העבודה לכשעצמם.... עו"ד נקבע שם (בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3), 345) כי חובת הזהירות שחב מעביד לעובדיו שמא יפגעו במהלך עבודתם נחלקת לחובות משנה ובהם החובה להנהיג שיטת עבודה שתשמור על העובדים מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי וחייב לצפותם מראש, תמנע מהעובד סכנות מיותרות ותזהירו מפני סכנות קיימות. אף שחובת המעביד לעובדו קיימת בכל סוגי העבודה, המסוכנים מטבעם והבלתי מסוכנים, הפעלה ראויה של מבחן הצפיות מחייבת הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק והיקף חובת הזהירות משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל עניין ועניין. טיב האמצעים שעל המעביד לנקוט למניעת סכנת החלקה של עובדיו נגזר מטיבה של סכנת ההחלקה ומוטלת עליו החובה לנקוט אמצעים סבירים להרחקת סכנה שידע על קיומה או סכנה שאמור היה לדעת על קיומה וגם העובד חייב לגלות תשומת לב וערנות לסכנות הטמונות בעבודתו לפי עצם טיבה ומהותה. סיכון של החלקה, כך נקבע שם, קיים תמיד ומסיכוני החיים הוא. החלקה אינה בבחינת הדבר מדבר בעדו ולא בגין כל החלקה במהלך העבודה, יש לראות המעביד כמי שהפר חובתו כלפי העובד... על ביהמ"ש להשתכנע כי החלקה שעובד תובע את מעבידו בגינה – באה בשל כך שהמעביד הפר את חובתו כלפי עובדו".

בת.א. 3413/97 (שלום הרצליה) גרבי יעל נ' עירית אור יהודה, נדונה תביעתה של מורה שהלכה במסדרון בית הספר, החליקה ונפגעה.
בית המשפט הנכבד (כבוד השופט גורפינקל צבי) קבע כדלקמן:

"אין ספק בדבר חובת הזהירות המוטלת על הנתבעות כלפי התובעת. עם זאת, במקרה הנוכחי, לא נראה כי מי מן הנתבעות הפרה חובה זו. השימוש שנעשה בוקס הינו שימוש שגרתי, שנעשה מאז נבנה בית הספר בשנתיים שקדמו לתאונה, התובעת עצמה הייתה מודעת למצב הרצפה שלא השתנה בשנתיים שהיא בבית הספר...
רצפות המטופלות בנוזלים וחומרים להברקה הינו דבר שכיח ואין בכך כדי ליצור סיכון בלתי רגיל..
בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פד"י מז (3), 345 נפסק כי לא לכל נזק יש אחריות במשפט, וסיכון של החלקה הוא מסיכוני החיים.
בע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד"י לז(1) 113 נפסק כי חיי היומיום מלאי סיכונים מבלי שקיימת בשל כך אחריות בנזיקין.
הדין אינו מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית ובענייננו אין סיכון בלתי רגיל בטיפול ברצפה.
כבר בע"א 250/64 לוגסי נ' שק"מ פד"י יט (1), 30 נפסק כי אפשרות של החלקה בעבודה קיימת תמיד והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו.
החלקה כשלעצמה אינה בבחינת "הדבר מדבר בעדו" וכדי לחייב מעביד או מחזיק על ביהמ"ש להשתכנע כי המעביד הפר חובה שגרמה להחלקה (ע"א 714/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח(1), 72).
לא שוכנעתי כי הייתה כאן הפרה כלשהי של חובת זהירות מצד הנתבעות וראה גם ע"א 169/89 רחל בליכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן (לא פורסם) שם נדחה ערעור על דחיית תביעה בגין נפילה ממדרגות.
לא מצאתי אפוא כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות שלהן כלפי התובעת, השימוש בחומרי ניקוי שגרתיים ורגילים לא יצר סיכון מעבר לרגיל ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעות בנזיקין בגין החלקת התובעת על הרצפה".

11. נראה לי שניתן ללמוד מהמקרים הנ"ל גם לגבי מקרה זה.

12. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם תוך 21 יום שאם לא כן הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ניתן היום כ' באלול, תשס"ד (6 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.

י. רטנר, שופט      



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אחריות המעביד למניעת החלקה

  2. אחריות המעביד בתאונת עבודה

  3. אחריות מעביד על נזק בגב לעובד

  4. אחריות המעביד על תקיפה בעבודה

  5. אחריות מעביד לרשלנות עובד צד ג

  6. אחריות המעביד להגן על עובדיו מפני סיכונים

  7. אחריות המעביד על התקף לב של עובד ?

  8. אחריות מעביד על תאונת דרכים של העובד

  9. אחריות המעביד על תקיפה מצד העובד שלו

  10. אחריות המעביד למנוע החלקה במקום העבודה

  11. אחריות המעביד לתאונות עבודה - סביבת עבודה בטוחה

  12. אחריות המעביד על תקיפה בעבודה על ידי עובד אחר

  13. אחריות המעביד (תחנת דלק) לשוד אלים של עובד (מתדלק)

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון