מבחן טחינת פיקה חיובי א.      ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 3.4.01.   המערערת נפגעה בשתי ברכיה בשנת 1994 ובמשך השנים נקבעו לה דרגות נכות שונות בהתאם למגבלות. לאחרונה נקבעו למערערת דרגת נכות בשיעור 1% לכל ברך, עפ"י המבחן בפרט 35 (4) א.   ערעור המערערת נסב על כך שלא נקבעה דרגת נכות בהתאם לממצאים בבדיקת מיפוי העצמות , על כך שיושמו התקנות החדשות מפברואר 1998 למרות שתביעת המערערת הוגשה עוד בשנת 1997, ועל כך שנקבעה דרגת נכות בשיעור 1%, למרות שקיימים ממצאים אוביקטיביים והמצב חמור יותר מכפי שקבעה הועדה.   ב.      להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניננו: המערערת, ילידת 1975, גויסה לשירות חובה בצה"ל ביום 6.3.94 ונקבע לה פרופיל רפואי 97. המערערת שירתה כמש"קית חי"ר ונפגעה במהלך שירותה הצבאי בשתי ברכיה. המערערת לא עברה כל התערבות רפואית ו/או ארתוסקופית. ועדה רפואית מהדרג הראשון התכנסה ביום 25.4.96 וקבעה למערערת דרגת נכות בשיעור של 1% לפי פרט 35 (1)א בגין כאב בברך שמאל. לא נקבעה נכות בברך ימין.   ביום 6.11.97 פנתה המערערת בבקשה להבדק ע"י ועדה רפואית חוזרת בענין הפגיעה בברך שמאל. הועדה התכנסה ביום 25.1.98 וקבעה כי חלה החמרה במצב ברך שמאל של המערערת ולפיכך נקבעה לה נכות בשיעור של 10% לפי פרט 35 (1) ב.   הועדה הרפואית מהדרג הראשון התכנסה פעם נוספת ביום 21.6.99 וקבעה כי למערערת נכות בשיעור של 1% בגין כל ברך לפי פרט 35 (4)א. המערערת הגישה ערעור על החלטה זו לועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 25.3.01 בהרכב של שלושה אורטופדים ונוירולוג. הועדה הרפואית העליונה דחתה את הערעור וקבעה: "הוועדה מתייחסת לחוות דעתו של ד"ר לין, אנו לא מצאנו רחישויות - רישרושים, חריקות בעת בדיקתנו לא למקור הפרק ולא למקור הפיקה. אנו חלוקים עם ד"ר לין באשר למסקנותיו, אנו מציינים כי מיפוי עצמות הוא ביטוי לסטרס שכנראה היה בעת ביצוע הבדיקה ב-1999, אך איננו מעיד על בעיה פטלופמורלית קבועה כפי שקובע ד"ר לין בחוות דעתו. אנו מציינים כי בדיקת מיפוי עצמות אינה מראה ממצאים כלשהם במשטח הפיקות. אנו בדיעה כי כלל לא מדובר פה בתסמונת פטלופמורלית כפי שמציג ד"ר לין בחוות דעתו, אלא מדובר בתלונה אוביקטיבית של כאב ללא כל ממצא אחר. לאור האמור אנו דוחים את הערעור. אנו משנים את נוסח הסעיף וכן את הסעיף עצמו וקובעים 1% נכות בגין כל ברך לפי סעיף 35 4 א'". (עמ' 2 לפרוטוקול הועדה הרפואית העליונה מיום 25.3.01) ג.        לטעת המערערת, הועדה המחוזית והועדה הרפואית העליונה בעקבותיה לא היו רשאיות לשנות את סעיף הפגימה בגינו מוכרות נכויותיה של המערערת מ- 35 (1) ל- 35 (4) שכן בשינוי זה יש כדי לפגוע בזכויותיה של המערערת. בנוסף טוענת המערערת כי לו היתה הועדה מיישמת את המבחן המותאם ע"פ הדין, הייתה מגיעה למסקנה כי קיומם של כאבים, אותם אישרה הועדה עצמה, מהווים פגיעה בכושר הפעולה הכללי ולפיכך מקנים נכות בשיעור 10% בגין כל ברך לפי פרט 35 (1)ב'.   עוד טוענת המערערת,מבלי לפגוע באמור לעיל, כי יש בעניינה ממצא אוביקטיבי אשר צריך היה לזכותה בנכות בשיעור 10% בכל ברך.   כן נטען כי הועדה לא נתנה משקל ראוי לקיומם של כאבים עליהם התלוננה המערערת במהלך כל הבדיקה. לטענת המערערת באם לא קיימת פגימה ספציפית המתייחס לנכות הנטענת, על הנכות להקבע ע"פ פרט 35 (1) לתקנות.   טענה נוספת של המערערת ענינה העדר הנמקה ואי מתן משקל ראוי לבדיקת מיפוי העצמות. בדיקה זו אמנם צוינה בפרוטוקול הועדה הרפואית ואולם נקבע כי ממצאיה אינם מעידים על קיומה של נכות, מאחר שממצאיה נובעים מ"סטרס" בו היתה המערערת נתונה בעת ביצוע הבדיקה.   יתירה מזו, נטען, כי היה זה בסמכות הועדה להפנות את המערערת לבדיקת מיפוי עצמות עדכנית, ומן הראוי היה לעשות כן לאור מסקנתה של הועדה , המנוגדת לזו של ד"ר לין, המומחה מטעם המערערת. המערערת טוענת כי אי הפניתה לבדיקה עולה כדי טעות משפטית וליקוי בהפעלת שיקול הדעת של הועדה בשימוש בסמכויותיה ע"פ דין, עוד טוענת המערערת כנגד העדר הנמקה ראויה של הועדה להסתיגויותיה מעמדת המומחה מטעם המערערת.   מבלי לפגוע באמור לעיל טוענת המערערת כי על הועדה היה לראות בתוצאותיה של בדיקת מיפוי העצמות הנוכחית בדיקת עזר התומכת בתלונות המערערת, תלונות אשר היה בהן כדי להצדיק קביעת דרגת נכות המבטאת מגבלה אמיתית ולא סמלית בלבד, ולפיכך יש לקבוע למערערת 10% נכות ע"פ פרט 35 (1) ב' בגין כל אחת מהפגימות.(ס' 5.8 להודעת הערעור) . לטענת המשיב, עיון בפרק הבדיקה שבפרוטוקול מצביע על כך כי כל הבדיקות היו תקינות, לא נמצא כל ממצא והמערערת ביצעה את כל המבוקש ממנה, במהלך הבדיקה הקלינית, בצורה תקינה. עוד טוען המשיב כי הנכות שנקבעה למערערת משקפת את מצבה. העובדה כי המערערת מתלוננת על כאבים אין בה כדי להצביע על נכות העולה על הנכות שקיבלה, והנכות שנקבעה לה ע"פ פרט 35 (4) א' העוסק בכאבים כרוניים מתועדים ללא ממצא אורגני, וכאשר אין הגבלה בתנועות, משקפת את מצבה.   בנוסף טוען המשיב, כי הועדה התייחסה בפירוט לחוות דעתו של ד"ר לין בציינה כי היא חלוקה עם ד"ר לין באשר למסקנותיו.   לענין בדיקת מיפוי העצמות, טוען המשיב כי הועדה התייחסה במפורש לתוצאות בדיקות אלו, בהדגישה כי אין תוצאות הבדיקה מעידות על בעיה פטלו- פמורלית קבועה כפי שקובע ד"ר לין.   כן טוען המשיב כי הועדה הרפואית העליונה התייחסה לתלונות המערערת על כאבים והסבירה כי מדובר בתלונה סוביקטיבית של כאב ללא כל ממצא אחר. לענין שינוי סעיף הפגימה ע"י הועדה, המשיב טוען כי התביעה לעיון נוסף בגין ברך ימין הוגשה לאחר מועד התיקון שהיה ב- 6.1.98, וכן לגבי ברך שמאל אין לקבל את טענת המערערת משום שלדעת המשיב, וכפי שסוברים בתי המשפט ברחבי הארץ, על הועדה הרפואית להשתמש בתקנות ובמבחנים אשר חלים ביום הבדיקה.   ד.      סבורה אני כי דין הערעור בענין זה להתקבל. המערערת ביצעה בדיקת מיפוי עצמות ביום 23.11.99 אשר ממצאיה כדלקמן: "לסיכום: שינויי סטרס קלים כמתואר באזורי הברכיים יתכן שינויים פוסטטראומטיים בברך שמאל- לקורלציה קלינית." (עמ' 1 לתוצאות בדיקת מיפוי עצמות מיום 23.11.99) ד"ר ע' לין, כירורג- אורטופד ומומחה בכירורגית כף היד, בחוות דעת מיום 7.12.99 קובע: "במקרה של גב' זינדל, הודגמה בבדיקת מיפוי העצמות קליטת יתר בעלה הפנימי בעצם הירך (MEDIAL FEMORAL CONDYLE ) דו-צדדית, אשר על פי הערכת הרופא הרנטגנולוג יתכן ומדובר בממצא משני לעומס יתר.   תלונותיה של גב' זינדל (כאב בקדמת הברכיים בעלית וירידת מדרגות, כאב בישיבה ממושכת עם ברכיים כפופות או בעת רכיבה על אופנים) וממצאי הבדיקה הקלינית (רגישות רטרו- פטלרית, מבחן טחינת פיקה חיובית) מצביעים על תסמונת פטלו- פמורלית בשתי ברכיה כמקור הכאבים, התלונות ומכאן גם הנכות." (עמ' 4 לחוות הדעת מיום 7.12.99)   הועדה קבעה לענין זה: "מציינים כי מיפוי עצמות הוא ביטוי לסטרס שכנראה היה בעת ביצוע הבדיקה ב- 1999, אך אינו מעיד על בעיה פטלופמורלית קבועה כפי שקובע ד"ר לין בחוות דעתו." (עמ' 2 לפרוטוקול הועדה מיום 25.3.01)   בפני הועדה היתה מונחת בדיקת מיפוי עצמות, אשר מהווה בדיקת עזר אוביקטיבית ואשר תוצאותיה לא נסתרו בבדיקה אחרת, למרות זאת, הועדה לא נתנה לבדיקה זו את המשמעות הראויה מבלי שתנמק זאת באופן המניח את הדעת. הועדה קבעה כי בדיקת מיפוי העצמות אינה מעידה על כל בעיה אולם עפ"י הערכת הרנטגנולוג ישנו ממצא בבדיקת מיפוי העצמות.   במקרה הנוכחי יש לכאורה ממצאים אוביקטיבים ולו בבדיקת מיפוי העצמות. לכך ניתן להוסיף גם את העובדה כי המערערת נזקקה לטיפול שמרני לרבות פיזוטרפיה וחיזוק שרירים. נראה, איפוא, כי לאור תלונותיה של המערערת על כאבים בברכיה, יחד עם הממצאים האוביקטיבים בבדיקת מיפוי העצמות, מן הראוי להחזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שתבדוק את המערערת פעם נוספת ותתייחס, באופן מפורט, גם לממצאי בדיקות העזר בשילוב עם תלונות המערערת על כאבים.   ה. סעיף הפגימה: נכותה של המערערת בגין הפגיעה בברכה נקבעה עפ"י פרט 35 (1). פרט 35 תוקן ביום 6.1.98 . הועדות הרפואיות העליונה והמחוזית, שינו את סעיף הפגימה לסעיף 35 (4), שהוסף לאחר התיקון. המערערת טוענת כי היה על הועדה לקבוע לה נכות לפי סעיפי המבחן שהיו בתוקף לפני תיקון פרט 35. עוד לטענת המערערת יש בשינוי זה כדי להרע את מצב זכויותיה מאחר שבעוד המבחן על פי פרט 35 (4) קובע: "א. כאבים כרונים ...מתועדים ללא ממצא אורגני וללא הגבלה בתנועות - 1% ב. הפרעה בצורה קלה בלי ממצא אוביקטיבי- 5% ג. הפרעה בצורה קלה, קיים ממצא אוביקטיבי- 10%" הרי שפרט 35 (1) קובע: "א. אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות- 1% ב. קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות -10%"   נקבע בפסיקה: "הועדות שפעלו אחרי פברואר 1998 (מועד תיקון התקנות) בדקו מצבים מאוחרים יותר, ולכן לא התייחסו לתקופות שלפני תיקון התקנות.   הגשת תביעה לא מעניקה חסינות בפני תיקון תקנות בעתיד כל עוד תיקון התקנות, והוא בלבד, גורע מדרגת הנכות." (ע"א (תל-אביב-יפו) 2371/00 - אליה אברהם נ' קצין התגמולים . תק-מח 2000(3), 30968 עמ' 30969.)   מכאן שעל הועדה הרפואית להשתמש בתקנות ובמבחנים אשר חלים ביום הבדיקה וכדין פעלה הועדה כאשר השתמשה בסעיף 35 (4). ואף מעבר לכך,הועדה מיום 25.1.98 אשר קבעה למערערת נכות בשיעור של 10% בגין ברך שמאל מצאה ממצאים פתולוגים בעת הבדיקה. ואילו, מצבה של המערערת בעת בדיקתה ע"י הועדה הרפואית העליונה ביום 25.3.01 נמצא תקין, לכן קבעה הועדה הרפואית העליונה למערערת נכות בגין פרט 35 (4) א. אשר על כן, סבורה אני כי הועדה הרפואית העליונה פעלה כדין וללא כל פגם והשתמשה במבחנים ובסעיפי הפגימות אשר היו בתוקף בעת בדיקת המערערת.   ו. סוף דבר נפסק כדלקמן: א.      הערעור נדחה לענין תחולת התקנות ב.      הערעור מתקבל לענין דרגות הנכות לגבי הפגימות בברכיים ומוחזר לועדה הרפואית העליונה, אשר מבוקש כי תשקול הפניתה של המערערת לבדיקת מיפוי עצמות חוזרת. ג.        בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.ברכייםפיקה (ברך)