חוב לחברת ניהול

חוב לחברת ניהול
1. המבקשת הפעילה חניון בבנין הידוע כבנין א בקרית הממשלה המחוזית ע"ש יצחק רבין בחיפה, עד 31.12.01. במסגרת זו הפקידה בידי המשיבה 1 ערבות בנקאית, שסכומה המשוערך כיום הוא כ- 230,000₪. התובענה שהגישה המבקשת היא ליתן סעד הצהרתי המצהיר כי הערבות הבנקאית מס' 396436/0001 ע"ס 200,000 ₪ מיום 4.2.00 שהוצאה ע"י בנק הפועלים בע"מ בטלה ומבוטלת. לטענת המבקשת, הוסכם כי הערבות תהיה בתוקף לתקופת התיפעול ועוד ששה חודשים ועל כן מתבקשת ההצהרה כי הערבות מבוטלת החל מיום 30.6.02. לטענת המבקשת, המשיבה 1 מעכבת תחת ידה שלא כדין את הערבות הבנקאית, בטענות על חובות שהמבקשת נותרה חייבת כביכול. ואולם, המשיבות חייבות למבקשת לפחות 112,000 ₪ לפי פסק דין שניתן נגדן בהעדר הגנה ואשר הן מבקשות ביטולו, וכן הגישה המבקשת תביעה כנגד חברת הניהול של הבנין בגין חיובי יתר שחוייבה, ולאחר קיזוז חובות המבקשת יתרת התביעה היא 146,602 ₪. לטענתה, עיכוב השבת הערבות גורם לה נזקים כספיים רבים וזו התנהגות חסרת תום לב, כאשר מעכבים סכום של 346,000 (המורכב מסכום הערבות ועוד הסכום שחוייב בפסק הדין) להבטחת תשלום נטען של 112,000 ₪ לחברת הניהול.

2. המשיבה 1 הגישה, באיחור, לאחר כמה החלטות, תצהיר תגובה ובו טענה כי המבקשת כשלה בהפרת התחייבויותיה להמציא את כל האישורים הנדרשים להוכחת תשלום מלוא המיסים וההוצאות החלות עליה לפי סעיפים 16.1, 16.3, 21.2 להסכם. על כן, לא היתה על המשיבה החוזה להחזיר למבקשת את הערבות הבנקאית, ורק לאחר הצגת כל האישורים, תהיה המבקשת זכאית להחזרת הערבות. כמו כן, אין המבקשת זכאית לקזז סכומים כלשהם שחייבים לה בעלי יחידות לפי ההסכם. המשיבה 1 טענה עוד כי דין התובענה להידחות מאחר שלא צורפה נציגות הדיירים.


3. הטענה בדבר אי צירוף נציגות הדיירים היא רק דוגמא לדרך הטיעון הפורמליסטית הבלתי ראויה של המשיבה. לאחר שנטען כי נציגות הדיירים לא צורפה, קיבלה המבקשת רשות לתקן את הבקשה וצירפה את נציגות הדיירים. והנה, מסתבר שמי שמייצג את נציגות הדיירים היא אותה פרקליטות שמייצגת את מדינת ישראל, ולמרות שניתנה למשיבות ההזדמנות להגיש תצהיר תשובה מתוקן לאחר תיקון התובענה, לא הוגש תצהיר תשובה מתוקן. משמע, אין בפי הנציגות שום טענה נוספת שלא נטענה כבר. אין פלא בכך, שכן הדיירים בבנין הממשלה הם משרדים ממשלתיים, דהיינו המדינה, וגם נציגות הדיירים מורכבת מאותם דייירים, דהיינו המדינה. בשביל היה צריך כובעים שונים לאותו דבר ודחייה נוספת של הדיון? לנציגת המדינה הפתרונים.

4. קיימות למעשה שתי דרכים לדון במחלוקת שבין הצדדים. דרך אחת היא דרך פורמליסטית הדוקה. בדרך זו, יש לבדוק את סעיפי החוזה ולקיימם בדקדקנות. זו הדרך שרוצות המשיבות לילך בה. דרך נוספת, היא ללכת לפי כוונת הצדדים, גם אם לא הובעה במפורש בחוזה. אתחיל תחילה בדרך זו, ואחר כך אחזור לדרך המשיבות. הכל יודעים למה ניתנה הערבות - כדי להבטיח את חובות המבקשת, כך שלא יהיה צורך לפנות לבית המשפט בתביעה כנגד המבקשת וניתן יהיה לממש את החיובים בדרך קלה ופשוטה מחוץ לבית המשפט. האישורים שצריכה המבקשת להגיש אינם אלא ראיות לתשלום החובות. על כן, יש לבדוק האם חייבת המבקשת וכמה, ואז נדע האם יש הצדקה להחזקת ערבות בנקאית להבטחת החובות אם לאו. נסיונותי לקבל מהמשיבות תשובה לשאלה כמה חייבת המבקשת נכשלו. המשיבות סירבו לתת נתון זה, בטענה שיש להביא אישורים כתנאי לקבלת הערבות הבנקאית. החובות שבהם מדובר, גם לפי גירסת המשיבות, הם חובות לחברת הניהול. לפי תצהירו של אייל שניר, מנהל חברת הניהול, שהתקבל כראיה בתיק זה, חבה המבקשת לחברת הניהול, חבמ"ת ניהול נכסים ואחזקת מבנים בע"מ, 122,084 ₪. משרדי ממשלה שונים שילמו לחברת הניהול על חשבון חובה של המבקשת לחברת הניהול 47,677 ₪, ויש לקזז 22,464 ₪ בגין מקומות חניה ועל כן בסה"כ חייבת המבקשת לחברת הניהול 51,943 ₪ (כולל מע"מ). כך הצהיר מנהל חברת הניהול ביום 25.12.03. יצויין, כי ב"כ המשיבות טען, בלי שיציג ראיה, כי החוב נכון לסוף יוני 2004 הוא 74,407 ₪, אך זה החוב שהופיע בתצהירו של אייל שניר לפני הקיזוז של 22,464 ₪, ולאחר קיזוז זה הגיע החוב לסך 51,943 ₪.
קבלתי את תצהירו של אייל שניר כראיה בתיק זה, שכן למרות טענות ב"כ המשיבות על העדר קשר בין חברת הניהול למשיבות, מצד שני טען שהחובות שבגינן מוחזקת הערבות הן חובות לחברת הניהול, והרי לא יתכן שחברת הניהול תגבה כחובותיה יותר ממה שהיא מצהירה שחייבים לה. לכן, לצורך הוכחת החוב לחברת הניהול, שנכשלתי בניסיוני לקבלו מהמשיבות, למרות חובתן לפרט את הגנתן לפי תקנות 85 ו- 86 לתקנות סדר הדין האזרחי החלות מכוח היקש, יש לקבל את תצהירו של מנהל חברת הניהול. לא ראיתי מקום לדחות את הדיון דחייה נוספת כדי לחקור את מר שניר, שכן יש להניח שבחקירה ניתן להוריד את גובה החוב שמר שניר טוען לו ולא להעלותו.

בתצהירו של מר בלוזר מטעם המשיבות נאמר:
אני טוען כי המבקשת לא המציאה את כל האישורים ו/או המסמכים הנדרשים על פי ההסכם, לרבות אישור העדר חובות כלפי חברת הניהול אשר נבחרה על ידי המדינה לניהול הבניין ותפעולו.

ואולם, בחקירתו הנגדית אמר דברים אחרים:
ש. ...אתה נשאלת איזה אישורים אתה יודע שב.ג. לא המציאה וכדי לענות ענית בקשר לגובה החוב. אולי אתה רוצה הזדמנות לתקן את תשובתך.
ת. אני אמרתי שלא הומצא אישור על הסדרת החוב כלפי חב' הניהול. זה האישור שמעולם לא ראיתי.
ש. ואת כל האישורים האחרים ראית.
ת. אני לא יודע מה האישורים שנדרשים. אני יודע דבר אחד שהאישור הזה אני יודע על קיומו ואני יודע שהוא לא הומצא.
ש. ואתה לא יודע מה כתוב בחוזה.
ת. החוזה מורכב . אני מעיין בסע' 5 לתצהירי ומרבית התשלומים פה כרוכים בחוב לחב' הניהול . הכוונה לתשלומי החשמל, מים, תחזוקה ושמירה. צריך להמציא לי אישורים ולא המציאו לי שום אישור. אני מתקן זה לא מה שאמרתי. אני טיפלתי במישרין בנושא התשלומים עבור דמי הזיכיון השוטפים אני ממציא דרישות תשלום, מקבל תשלומים מהם ומועבר אישור למשרד האוצר. לגבי הנושא הזה אני יודע שהוא הוסדר לפי הסיכומים.
ש. לבית המשפט: תגיד לי בבקשה איזה אישורים היתה צריכה המבקשת להמציא, איזה היא המציאה ואיזה עוד לא המציאה.
ת. למיטב ידיעתי האישורים מתייחסים לתשלום דמי הזיכיון השוטפים, חובות לחב' הניהול, תשלומים לעירית חיפה מלבד הסע' הראשון שציינתי למועד תום תקופת הזיכיון שזה דצמבר 2001 לא ראיתי את יתרת האישורים. לשאלתך איזה אישורים כן ראיתי אני עונה שהאישור היחיד שראיתי הוא תשלום בגין דמי הזיכיון. לא מעבר לכך.

העד תיאר את תפקידו כמי שעוסק, כחלק מצוות, בגביית דמי הזכיון, ולכן אין פלא שראה רק את האישור על תשלום דמי הזכיון. לגבי אישורים אחרים, הוא לא יודע אם הומצאו או לא הומצאו. ב"כ המשיבות טען שלא הומצא אישור על תשלום ארנונה לעירית חיפה. ואולם, בפני העד הוצג אישור של עו"ד ממשרד עו"ד זהבי מספטמבר 2002 לפיו היא מאשרת שהוצג בפניה אישור על תשלום חובות לעירית חיפה. המכתב של עורכת הדין הוצג כחלק מבקשה לזימון העד שנירק ולא הוצג כדין במסגרת הראיות בתיק זה. נאמנות לדרכן, התנגדו המשיבות להסתמכות על הסכם זה וטענו שעו"ד זהבי אינו מייצג אותן ואינו יכול לחייב אותן. שוב, לא כך עלה מדברי העד, שאינו יודע חוכמות ועונה ישירות כמיטב ידיעתו והבנתו:
ש. אני מחזיק בידי מכתב שאתה מכותב לו ממשרד עו"ד זהבי מספטמבר 2002 ששם כתוב שהמבקשת המציאה לאוצר אישור על העדר חובות ארנונה לעירית חיפה. תאשר לי שאתה מכותב.
ת. אני ממש לא זוכר את זה.
ש. אבל אתה מכותב במכתב.
ת. אני רואה את שמי.
ש. אתה מוכן לקרוא את סע' 2.
ת. אישור על העדר חובות ארנונה. המפעיל המציא למשרד האוצר אישור על העדר חובות בעירית חיפה.
ש. מי כתב את המכתב הזה.
ת. עו"ד שירלי סופר ממשרד זהבי שהיא חלק מהצוות שהגדרתי כמטפל בנושא.
ש. וממתי המכתב.
ת. מספטמבר 2002.

עולה איפוא, שמשרד עו"ד זהבי אינו סתם משרד שלא מייצג ולא מכירים אותו, אלא עורכת הדין שכתבה את המכתב היא חלק מצוות ההקמה, ושהיא אישרה שאין חובות ארנונה. בנסיבות אלה, כאשר המכתב היה ידוע למשיבות עוד לפני הדיון, המשך הטענות של המשיבות כאילו לא הומצא אישור על תשלום חובות לעירית חיפה היא טענה ביודעין שאינה נכונה.
לסיכום, החובות שנטען שהמבקשת חייבת הם 51,943 ₪. אפילו נניח שיש להוסיף על כך הפרשי הצמדה מינואר 2002, מה שלא נטען על ידי חברת הניהול, אין מדובר בסכום העולה על 60,000 ₪.

5. המשיבות טענו שאין לבדוק כלל את גודל החוב, שכן לפי הדין, הערבות הבנקאית אוטונומית ואינה כפופה לבירור של יתרת החוב. אכן, כך אומרת הפסיקה ואין בדעתי, ואין ביכולתי, לסטות ממנה. אלא שיש להבחין בין שני מובנים של בירור החוב. בירור אחד הוא צדקת החוב. בענין זה, אין לברר את צדקת החוב. כך נקבע שוב ושוב בפסקי הדין, ולא היה צורך בכל הציטוטים של המשיבות לשם כך. בירור אחר הוא נושא גובה החוב הנטען אשר מעבר לגובהו הנטען אין הצדקה להחזיק ערבות בנקאית. לפי טענת המשיבות, אין לברר מה גובה החוב לצורך החזקת או מימוש הערבות הבנקאית. איני מקבל טענה זו, ואף המשיבות למעשה לא מקבלות אותה. ב"כ המשיבות נשאל במהלך הטיעון, האם מותר להחזיק ערבות של מיליון דולר להבטחת חוב של 1 שקל או 100 שקל. התשובה היתה שזה מוגזם, וכך יגיד כל משפטן שעיניו בראשו. מה ההבדל? איפה הקו שהופך את הסכום למוגזם? גם פסקי הדין שקבעו את עצמאות הערבות הבנקאית לא התכוונו לאפשר למחזיק הערבות הבנקאית יותר מאשר הבטחת גובה החוב המקסימלי שהוא טוען לו. אי אפשר לטעון כנגד הערבות טענות לצדקת החוב, אף כאשר יש טענות טובות כלפיו. ניתן וניתן לטעון כי הערבות מבטיחה יותר מגובה החוב הנטען. על כך אפשר ללמוד בין היתר, בהיקש מדינו של עכבון. לפי סעיף 11 לחוק המיטלטלין תשל"א - 1971, "עלה שווי המיטלטלין המעוכבים על שווי החיוב במידה בלתי סבירה, זכאי החייב לשחרור מקצת המיטלטלין אם הם ניתנים להפרדה לחלקים, (ו)החייב זכאי לשחרר את המיטלטלין מן העיכבון במתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החיוב." מכן, שיש לחייב אפשרות להתאים את גובה הערובה לגובה החיוב. כך גם עולה מרע"א 95 / 1565 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ נד (5) 638, שם חויב בעל דין בפיצוי על כך שגרם בעיקול שהטיל נזק העולה על סכום החוב, כאשר היה ידוע לו סכום החוב הנטען ושווי המעוקלים, וזאת למרות שבהליך העיקרי נמצא שהחייב היה חייב את החוב. השופט טירקל השתית את החיוב על חובת תום הלב, בעוד ששופטים אחרים השתיתו אותה על עוולת הרשלנות. מכל מקום, העקרון ברור, והוא שאין הנושה זכאי להבטיח את החוב ביותר מכפי החוב. כך גם עולה מסעיף 23.2 להסכם, העוסק, הפלא ופלא, דווקא במימוש הערבות הבנקאית. נאמר בו שניתן להציג את הערבות לפירקעון המלא או החלקי "וכמידת הנזק ו/או הפיצויים ו/או ההוצאות שנגרמו ו/או אשר להם הם זכאים". אפילו מנסח ההסכם לא חשב שיש לממש את הערבות על יותר מסכום החוב.

6. המבקשת פנתה למשיבות ביום 27.5.02 וביקשה להפחית את סכום הערבות הבנקאית ולהעמידה על סכום החוב הנטען ממנה, אך סורבה. בהקשר זה יש לומר שהחוב שאותו יש להבטיח הוא החוב הנטען כלפי המבקשת, ולפי פסקי הדין הדנים באוטונומיית הערבות הבנקאית, אין מקום לדון בטענות המבקשת על תביעה שעומדת לה כלפי חברת הניהול או כלפי המשיבות. על כן, החוב שבו מדובר הוא כ- 60,000 ₪.

7. בסיכומיהם העלו המשיבות טענה חדשה ומפתיעה, שלא בא זכרה בכתב התשובה, כאילו על פי ההסכם נקבע פיצוי מוסכם של 10,000 ₪ להפרת כל חיוב על ידי המבקשת, ומאחר שלא המציאה את אישור חברת הניהול עד עתה, הרי שנתיים וחצי של איחור עומדים לחובתה לפי 10,000 ₪ ליום. מלבד העובדה שמדובר בהרחבת חזית, הרי הטענה אינה נכונה לגופה, ושוב תמיהה על שהמשיבות מרשות לעצמן לטעון טענות כאלה. בסעיף 22.4 להסכם נאמר שאם לא פינה המפעיל את החניון במועד ועל פי הוראות ההסכם, ישלם המפעיל למחזיקי היחידות פיצוי מוסכם של 10,000 ₪ ליום בתוספת מע"מ עבור כל יום איחור מהמועד שבו היה עליו לפנות את החניון ועד למועד שבו יפנה אותו בפועל. דעת לנבון נקל, כי מדובר בפיצוי אי אי פינוי בפועל של החניון. לא מדובר בפיצוי על הפרה אחרת. המשיבות מסתמכות איפוא על סעיף 22.3 שבו נאמר שאם הופר תנאי מתנאי ההסכם יהא הצד הנפגע זכאי לכל הסעדים לפי חוק החוזים (תרופות) וזאת בנוסף לכל הסעדים, והפיצויים המוסכמים והבטחונות העומדים לנפגע מכוח הסכם זה. משמע, הסעיף בא להוסיף על חיוב פיצויים, פיצויים מוסכמים ובטחונות, הנמצא במקום אחר בהסכם. הוא לא בא, ולא ניתן כלל לקראו כך את ההסכם, להחיל על הנפגע את כל הפיצויים הנמצאים במקום אחר לגבי דברים אחרים. על כן, אני דוחה את טענת המשיבות גם לגופו של ענין.

8. לסיכום הדרך ההולכת לפי כוונת הצדדים, דין הוא שתנתן למבקשת האפשרות להחליף את הערבות הבנקאית הגבוהה שבידי המשיבות בערבות בנקאית בסכום של 60,000 ₪ נכון להיום. אלא, שזה לא סוף פסק הדין, כיוון שהמשיבות בחרו לטעון את טענותיהן במישור הפורמליסטי - אם יש אישורים שצריך להגיש לפי ההסכם תשוחרר הערבות, ואם לא, לא. לפי סעיף 21.2 נקבע שעם פינוי החניון ימציא המפעיל לנציגות הדיירים אישורים על ביצוע כל התשלומים לפי הסכם זה. לפי הנספחים למכרז, שהם חלק מההסכם, יש לשלם תשלומים לחברת הניהול. מכאן, שיש להציג אישורים מחברת הניהול על תשלום התשלומים בגין מערכות משותפות ושמירה. ואולם, כאשר מי שנקבע כנותן האישור נמצא בסכסוך עם מי שצריך לקבל את האישור, אין להותיר את מקבל האישור כבן ערובה בידי נותן האישור, לגבי סכומים העולים על הסכומים שבהם עשוי להיות מחוייב מחזיק הערבות. זה העקרון העולה מע"א 524/83 קן תור נ' אלון מ (2) 533. כך, בודאי, כאשר ידוע גובה החוב המקסימלי וחובת תום הלב מחייבת החזקת הערבות עד לגובה החוב בלבד.

על פי סעיף 23.2 להסכם רשאית נציגות הדיירים להציג את הערבות ולדרוש את פרעונה בכל מקרה שבו לפי שיקול דעתה, הפר המפעיל אחת או יותר מהתחייבויותיו לפי ההסכם. גם סמכות זו כפופה לעקרון תום הלב, ומאחר שלא באה לתת בידי המשיבות יותר מאשר ערובה לחוב, אין להפעילה בגין יותר מגובה החוב.

9. המשיבות טענו כי על פי נוסח הערבות, יש לשלם את סכום הערבות מבלי להטיל על הדורשת את פירעון הערבות לבסס או לנמק את דרישתה. אכן כך הוא, אלא שהמשיבות קיבלו על עצמן חובה לפעול בענין זה לפי ההסכם. אם לפי ההסכם אין המשיבות זכאיות לפירעון הערבות, הרי שהעובדה שאין עליהם לנמק מדוע הן עושות מה שאינן זכאיות לעשות לא תפטור אותן מהחובה לעשות רק מה שהן זכאיות לעשות. כך לגבי אדם רגיל, וכך בודאי לגבי המדינה שחלה לגביה דאוליות נורמטיבית, ובמקביל לחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת לפי המשפט הפרטי, היא חייבת לנהוג בהגינות לפי המשפט המינהלי.

10. על כן, אני מקבל את התובענה בחלקה ומצהיר כי הערבות מס' 396436/0001 שניתנה על ידי בנק הפועלים סניף איינשטיין 778 ביום 3.2.00 והוארכה מאז, בטלה ומבוטלת כנגד המצאת ערבות באותם תנאים על סך 60,000 ש"ח נכון להיום. המשיבות תשלמנה למבקשת הוצאות הבקשה והדיון בה בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

11. המבקשת הגישה בקשה לפיצול סעדים. המשיבה לא הגיבה לבקשה, ועל כן, וגם לגופו של ענין, אני מתיר למבקשת לתבוע בנפרד את נזקיה.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים
ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ד (6 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.נ
מנחם רניאל, שופט      



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין חברות

  2. שם חברה מטעה

  3. אישור שם חברה

  4. חתימה בשם חברה

  5. חוב לחברת ניהול

  6. מורשה של חברה זרה

  7. קיפוח המיעוט בחברה

  8. חריגה מהרשאה בחברה

  9. עורך דין הקמת חברה

  10. סעיף 191 לחוק החברות

  11. עורך דין פתיחת חברה

  12. חוב לחברת השכרת רכב

  13. תביעה נגד חברה משכנת

  14. חתימה פגומה בשם החברה

  15. הגדרת ''עובד'' בחברה

  16. חובות של חברה לעירייה

  17. תביעה נגד חברת ווב סק

  18. סעיף 232 לפקודת החברות

  19. שימוש בשם של חברה אחרת

  20. סעיף 353א לחוק החברות

  21. חובות חברה שקרסה כלכלית

  22. תביעות נגד חברות שמירה

  23. סעיף 267 לפקודת החברות

  24. מינוי הכנ''ר כמפרק חברה

  25. חיוב מנהל בחובות החברה

  26. חשבון חח''ד חוב של חברה

  27. חיוב אישי בחובות החברה

  28. חובת האמון של מנהל חברה

  29. תביעה נגזרת חברה לא פעילה

  30. חוקיות אסיפה כללית בחברה

  31. חובת חברת ליסינג לבטח רכב

  32. שינוי תקנון חברה מנדטורית

  33. העברת פעילות מחברה לחברה

  34. החלפת מעבידים בחברת שמירה

  35. העברת שליטה בחברה ציבורית

  36. מינוי מפרק זמני לחברה זרה

  37. השתת חבות על אורגנים של חברה

  38. ביטול חברות במועצה מקומית

  39. בקשה להפסקת שימוש בשם חברה

  40. דמי טיפול ארגוני חברת שמירה

  41. תביעה נגד חברת אחסון אתרים

  42. זימון לחקירה ע''י מפרק חברה

  43. הפחתת הון חברה לצורך חלוקה

  44. הגשת דוח כוזב של חברה פרטית

  45. תביעה נגד חברת הובלות על חוב

  46. תביעה נגד חברה לייצור ממתקים

  47. רישום חברת נדל''ן כעוסק מורשה

  48. התחייבות אישית על חוב של חברה

  49. חובת דיווח על חילופי משרה בחברה

  50. הון עצמי מינימלי של חברה בבורסה

  51. חברה בייסוד (טרם נרשמה) כבעל דין

  52. האם אפשר לחייב להשקיע כספים בחברה

  53. הטלת חבות אישית על אורגן של חברה

  54. "מבחן הרווח" סעיף 302 לחוק החברות

  55. חברות העירייה במרכז השלטון המקומי

  56. העברת שליטה בחברה ציבורית מיד ליד

  57. רישוי חברות לאספקת שירותי אמבולנס

  58. תביעה נגד חברת מבחני התאמה לעבודה

  59. תביעה נגד בעלים של חברה חדלת פרעון

  60. משיכת כספים מחברה ע''י אחד הבעלים

  61. תביעת חברה ממצרים נגד חברה ישראלית

  62. תביעה נגד בעלים של חברה לתשלום חוב

  63. האם חברת ניהול יכולה להיות ועד בית ?

  64. החלפת חברות כדי להתחמק מתשלום לעובדים

  65. עסק ניהול ופיתוח חברות או חברת אחזקות

  66. רישום חברה לאחזקות נדל''ן כעוסק מורשה

  67. מחיקת תביעה של חברה עקב חדלות פירעון

  68. בקשה לאישור חלוקה לפי ס' 303 לחוק החברות

  69. תביעת חברת השכרת רכב לקבלת בעלות על רכב

  70. ביצוע עסקאות סמוך לפני הפסקת פעילות חברה

  71. תביעה נגד חברה מחו''ל שאינה פועלת בישראל

  72. אישור בית משפט לרכישת חברה: תמורה בלתי הולמת

  73. האם ב"חריגה מהרשאה" אין לפעולה תוקף כלפי החברה ?

  74. עדיפות ל"אינטרס הכלל" על פני "אינטרס הפרט" בדיני חברות

  75. אישור חלוקה שלא עומדת במבחן הרווח הקבוע בסעיף 303 בחוק החברות

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון