תקיפת עובד ע"י עובד נוסף במקום העבודה

1. בעלי הדין הגיעו להסכמה דיונית לפיה תידון תחילה שאלת האחריות לעניין התאונה הנטענת מיום 11.1.92. 2. רקע עובדתי: התובעת עבדה בכל הזמנים הרלבנטים, בסניף הריבוע הכחול ישראל בע"מ בגבעתיים (להלן: נתבעת 2). במהלך עבודתה יצאה ביום האירוע מדלת המחסן בסניף ותוך כדי כך נפגעה מתפוח - אדמה שזרק נתבע 1 לעבר עובד נוסף שהיה במקום. (להלן: התאונה). 3. טענות הצדדים: ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי הנתבעים אחראים כלפי התובעת על פי פקודת הנזיקין כמפורט בסעיף 5, 6 ו- 9 לכתב התביעה. נתבע 1 שלא היה מיוצג ביקש בטיעוניו ליישב את הסתירות בעדותו, הביע צער על האירוע, הודה כי זרק את תפוח האדמה, אך לא התכוון לפגוע בעובד הנוסף ובוודאי לא בתובעת שיצאה בדיוק ברגע הזריקה מדלת המחסן. נתבעת 2 בדיעה כי התאונה נגרמה בגין רשלנות נתבע 1 אשר פעל בלא הרשאה מטעמה. לשיטתה מדובר באירוע "תקיפה" אותו ביצע העובד בלא קשר לעבודה ולפיכך אין אחריות על המעביד. 4. הכרעה בשאלות העובדתיות: התובעת לא יכלה להבהיר לבית המשפט בעדותה דבר באשר לנסיבות האירוע נשוא כתב התביעה. "אני לא זוכרת. אני זוכרת רק שפתחתי את הדלת ומאותו רגע בבית החולים". (עמ' 15 לפרוטוקול). עדת תביעה מטעמה (ע.ת. 1) לא היתה עדת ראיה לתאונה. "שמעתי צעקת קול ויצאתי. היא כבר הייתה על האדמה". (עמ' 12 לפרוטוקול). נתבע 1 ניסה לשחזר בעדותו את השתלשלות האירועים שקדמו לפגיעת תפוח האדמה בתובעת. בתחילה מסר גירסה בתצהיר עדות ראשית, לפיה זרק תפוח אדמה רקוב לפח. בחקירתו הנגדית שינה גירסה וטען כי נזכר לפתע שזרק תפוח אדמה לכיוון עובד נוסף. 5. מטעם נתבעת 2 העידה עובדת נוספת (ע.ה. 1) אשר היתה לטענתה עדת ראיה לאירוע בו זרקו נתבע 1 ועובד אחר תפוחי אדמה האחד על השני ואז בדיוק פתחה התובעת את הדלת של המחסן ותפוח האדמה פגע בה. ע.ה. 2 - עובד של חברת טמפו, אשר הגיע למחסני הריבוע הכחול ביום האירוע, העיד אף הוא על אותן נסיבות. 6. בתום שמיעת הראיות הנני קובעת כי הגירסה העובדתית, כפי שהוכחה בפני, הינה זריקה הדדית של תפוחי אדמה בין שני עובדיה של נתבעת 2. התובעת נקלעה בטווח הזריקות עת יצאה מדלת המחסן ונפגעה מתפוח אדמה שזרק נתבע 1. העובד הנוסף של נתבעת 2 אשר היה מעורב באירוע לא הובא לעדות. 7. הטענה כי מדובר בעוולת "תקיפה" על פי סעיף 23 לפקודת הנזיקין - לא הוכחה. לצורך ביסוס העילה יש להוכיח "כוונה" "שימוש בכוח מכל סוג שהוא ובמתכוון נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת," ... באין כוונה אין אחריות בנזיקין בגין תקיפה. (ראה ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון לט (2) 125). בנקודה זו העיד נתבע 1 בחקירה נגדית לב"כ התובעת: בתשובה לשאלה: "האם התכוונת באופן אישי לפגוע בתובעת"? "חס וחלילה. חד משמעית". (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 19-20). "כן. אני זרקתי את תפוח האדמה אבל לא על מנת לפגוע בשרה או במישהו אחר. זה פגע בשרה כשהיא יצאה מהדלת". (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 22-23). לעניין כוונת תקיפה העידו גם עדי ההגנה (מטעם נתבעת 2) כי מדובר בזריקת תפוחי אדמה בין שני עובדים של נתבעת 2, בלא כוונת זדון או רקע קודם של ריב כלשהו ביניהם. (ראה עדותה של ע.ה. 1 עמ' 21 ו- 22 לפרוטוקול). ע.ה. מס' 2 מטעם נתבעת 2 ענה בחקירה נגדית לשאלה: "האם שלום שמעון התכוון לפגוע בתובעת? תשובה: לא. הוא לא התכוון לפגוע". (עמ' 23 לפרוטוקול). במכלול הראיות לא ברור על מה מבוססת טענת נתבעת 2 שמדובר "בתקיפה" ובפטור מחבות של מעביד. כל העדים לרבות עדי ההגנה מטעמה של נתבעת 2 שוללים גירסה עובדתית זו. 8. שאלת האחריות: אחריותם של הנתבע 1 ושל הנתבעת 2 "כמעביד" נגזרת מפקודת הנזיקין. נתבע 1 התרשל על פי כל העובדות שהוכחו ועל פי "הודאתו המפורשת" - בכך שזרק תפוח אדמה וגרם במעשהו הרשלני לפגיעה בתובעת. נתבעת 2 אחראית כמעביד וכמחזיק במקרקעין- באחריות ישירה, על פי פקודת הנזיקין. התובעת כעובדת של הנתבעת 2 זכאית להנחה חלוטה כי בזמן עבודתה בסניף הריבוע הכחול - לא יתעופפו חפצים ויפגעו בראשה. 9. אין מחלוקת עובדתית כי התובעת, נתבע 1 והעובד הנוסף היו כולם עובדים שכירים של נתבעת 2. אין מחלוקת כי האירוע נשוא כתב התביעה ארע במסגרת העבודה ובתחום סניף הריבוע הכחול של נתבעת 2. עילת הרשלנות נבחנת בהתקיים חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק על פי מבחן הציפיות, הפרתה וגרימת נזק. (ראה ע.א. 145/80 פס"ד ועקנין פד"י לז (1) 113). נתבעת 2 חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי עובדיה. חובה זו, רחבה היא וכפולה. "להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. לרכז פיקוח ולוודא ביצוע." (ע"א 707/79 וינר נ' אמסלם פד"י לח (2) 209). בענייננו, על המעביד לדאוג לקיומם של תנאים ושיטות עבודה נאותים; מקום עבודה בטוח, סדרי עבודה והוראות בטיחות שיבטיחו שלומם של העובדים והמוזמנים. נתבעת 2 חבה כמעביד ומחזיק במקרקעין לנזקי הגוף שארעו לתובעת, בהיותה מופקדת על מקום העבודה ומכוח תפקידה לדאוג כי נוהלי העבודה יבוצעו הלכה למעשה. בע"א 417/81 מלון רמדה נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 73 - נידונה חובת הזהירות המוטלת על מעביד כלפי עובדו ככל שהדבר נוגע לסכנות שמקורן בסביבת העבודה המסוימת. כב' השופט ד. לוין מצטט מדברי הנשיא שמגר בע"א 235/80 בסוגיה זו: "המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה". 10. הפרת חובת הזהירות מתבטאת במצב עובדתי בו עובדים עוסקים בזריקת תפוחי אדמה בשטח הסניף בלא פיקוח, בלא סדרן ו/או מנהל עבודה שידאג לנוהלי עבודה ויקפיד על ביצוען ו/או איסור מפורש של המעביד בכל הקשור באופן ביצוע העבודה. במקרה זה נקלעה התובעת למקום ונפגעה. באותה מידה יכול היה לקוח מזדמן להיפגע ממעשיהם ו/או מחדליהם של העובדים. אין מקום לקבל הטענה כי מדובר במעשה שאינו קשור לעבודה ובוצע ללא הרשאה. על המעביד היה למלא חובתו כלפי עובדיו לרבות התובעת, ולהגן עליהם מפני סיכונים שידע או צריך היה לדעת על קיומן. מקום בו אין פיקוח על ביצוע העבודה כך שהעובדים לא יעסקו ביידוי סחורה באופן הדדי, אין מקום לטענה כי המדובר בסיכון בלתי צפוי או בפעולה שנעשתה במנותק ממהלך העבודה באופן שאין המעביד אחראי. חובת המעביד לפקח על עובדיו כוללת בחובה השגחה ראויה על העובדים בשעות העבודה ובשיטחה, כך שיעסקו בעבודה תחת פיקוח והיא חבה גם אם מדובר במעשה רשלנות של העובד. (ראה ע.א. 530/70 רביבי נ' חב' החשמל כו (1) 724). 11. אילו ביקשה נתבעת 2 להסיר האחריות מן המעשה נשוא כתב התביעה מעל כתפיה - היה עליה להוכיח בראיות קבילות מהי שיטת העבודה שהונהגה בסניף נשוא כתב התביעה, מי היה האחראי במקום, אלו הנחיות ו/או הוראות הדרכה ניתנו לעובדים, אלו שיטות פיקוח הופעלו על מנת להבטיח מקום עבודה בטוח ומסודר ולמנוע סיכון אשר ניתן היה לצפותו בנסיבות. דבר מכל אלה לא נעשה. לא הובא איש מטעם נתבעת 2 לעדות בנושא זה. בית המשפט העליון חזר לאחרונה וקבע את ההלכה הנוהגת בסוגיה זו בע"א 5475/97 עירית ק. מוצקין נ' דביר (פד"י נג (3) 172). "חובת המעביד כלפי העובד מטילה עליו להראות כי מילא את חובותיו למנוע פגיעה בעובד. אכן, נטל זה קיים על המעביד במובן רחב ביותר ..." (שם, עמ' 176). 12. בהתייחס לטענות ב"כ התובעת בנושא הפרת חובה חקוקה - הטענה לא נטענה ולא פורטה כנדרש בכתב התביעה בכל הקשור לתאונה מיום 11.1.92. לפיכך, זוהי הרחבת חזית שאין לקבלה. כך גם הטענה לעניין סעיף 38 שלא מצאתי לקבלה בכל הקשור "בדבר מסוכן". לעניין אחריות שילוחית נטענת - האירוע התרחש בשטח סניף הריבוע הכחול ואין מקום להידרש לסוגיה כאשר המדובר באחריות "מעביד". (לעניין אחריות ישירה ראה ע"א 748/82 עירית ת"א נ' מורד מ (3) 74). 13. סוף דבר, הנני קובעת כי הנתבעים יחד ולחוד אחראים כלפי התובעת בגין התאונה מיום 11.1.92. 14. התיק נקבע להמשך הדיון במעמד ב"כ הצדדים ליום 24.4.01 שעה 09:30. ניתן היום כ' באדר, תשס"א (15 במרץ 2001) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 15/03/2001 חנה שניצר זאגא, שופטתאלימותתקיפה