קבילות מסמכים שנחתמו בפני נוטריון ציבורי

קבילות מסמכים שנחתמו בפני נוטריון ציבורי
.1על פי גירסת המערערת, נחתמו ביום 13.11.83שני הסכמי הלוואה בקשר
לרכישת דירה, בין המערערת מצד אחד לבין המשיבה ושאול אמסטרדם (להלן - שאול), לו היתה אז המשיבה נשואה, מצד שני.
המערערת טוענת שעד שנת 1992נפרעו תשלומי ההלוואה כסדרם, ומאז החלו
פיגורים בסילוק ההלוואה. לכן נאלצה המערערת להגיש תביעה נגד שאול והמשיבה וכן נגד הערבים להלוואה.
התביעה שהוגשה בבית משפט השלום ברחובות (ת"א 2675/92), היתה לתשלום
בגין הסכום שבפיגור עד למועד הגשת התביעה.
.2על פי טענת המשיבה, לא התגוננה בפני התביעה שהוגשה מחמת העדר אמצעים, אולם משעלה חשש שתוגשנה נגדה תביעות נוספות, הגישה לבית משפט השלום בחיפה המרצת פתיחה (ת"א 10497/94).
כאמור, ההליך ננקט בצורה של המרצת פתיחה אולם נרשם כתיק אזרחי. כפי שמציין
השופט גנון, שדן בהליך ועל פסק דינו הוגש הערעור שבפני, התנהל ההליך כולו כתובענה אזרחית והצדדים הביאו עדים וראיות.
בבקשה טענה המשיבה שלא חתמה על הסכמי ההלוואה, וגם לא חתמה על יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר שנעשה קרוב לשבועיים לפני החתימה על ההסכמים בבנק (2.11.83).
.3לאחר שהעידה המשיבה, התנהל דיון בדבר אפשרות למנות מומחה לכתבי יד
(שבפרוטוקול הוגדר כ"גרפולוג", אם כי ביטוי זה משמש יותר למי שבוחן כתב לבדיקת אופי ומצב רוח, להבדיל ממומחה לכתבי יד, שעיסוקו בהשוואת כתבי יד ואיתור זיופים).
משלא הושגה הסכמה בדבר מינויו של מומחה כזה, הותר למשיבה להגיש חוות דעת
בשלב מאוחר יותר.
.4המערער טען שהמשיבה חתמה על הסכמי ההלוואה וגם על יפוי הכח הבלתי חוזר.
כדי להפריך טענה זו, הגישה המשיבה שתי חוות דעת של הגב' חנה קורן.
בחוות הדעת האחת (ת/3), קבעה הגב' קורן שהחתימה על יפוי הכח המיוחסת למשיבה, אינה חתימתה של המשיבה. לעומת זאת, מצאה זהות בין החתימה המיוחסת למשיבה על יפוי הכח, ובין חתימתו של שאול, שדוגמאות לחתימתו היו בידיה לצרכי השוואה.
זה המקום לציין ששאול צויין כמשיב בהליך, אבל לא השתתף בו. הוא הוזמן לדין על פי מען שנרשם בכתב התביעה, וההזמנה הוחזרה בציון הערה "עזב".
בחוות הדעת השניה (ת/4) קבעה הגב' קורן, שהחתימה המיוחסת למשיבה על גבי
הסכם ההלוואה, אינה חתימתה של המשיבה.
.5המערערת הזמינה כעד את עו"ד אלחנן לוי, שאימת את החתימות על גבי יפוי הכח בתוקף תפקידו כנוטריון. עו"ד לוי לא זכר, מטבע הדברים, התרחשויות שארעו במשרדו 15שנים קודם למסירת העדות, אולם אישר שיפוי הכח, שהוצג בפניו עם טופס האימות, אומת כדין.
הוא העיד על נהלי העבודה שלו באותה תקופה וגם בעת מסירת עדותו, על פיהם הוא מזהה את הצדדים המתייצבים בפניו באמצעות תעודות. הוא הוסיף שלא יאמת חתימה של אדם המופיע ללא תעודה מזהה.
.6בא כחה של המשיבה הציג בפני עו"ד לוי היפותזה, לפיה מופיע זוג והגבר
מציג את האשה כאשתו, אף שאינה כזאת. הוא שאל את העד אם יתכן שלא יוכל "...
לעלות על זיוף זה".
העד השיב "אני אשתדל לזהות אנשים שאינני מכיר על פי התמונה המזהה, דבר שלא תמיד אפשרי, אפשרות כזו כפי שהעו"ד מציג קיימת" (עמ' 11ש' 26).
עוד המשיך בא כח המשיבה ושאל למקרה שהתמונה תעורר ספק, האם יעיר הנוטריון על חוסר הדמיון לצילום והאשה תשיב לו שחל שינוי, למשל שהיא הסתפרה וכו', ועו"ד לוי השיב שגם דבר זה אפשרי. העד נשאל אם ראה בעבר את המשיבה (שישבה באולם), והשיב שלמיטב זכרונו לא ראה אותה. הוא הוסיף שגם אם היה אצלו אדם לפני 15שנה ולא חזר אליו, הוא לא יכיר אותו.
בחקירה חוזרת נשאל לגבי אפשרות שיופיע זוג מצוייד בתעודות זהות ואחד יחתום גם עבור האחר, והשיב שהדבר אינו אפשרי.
גב' קורן נחקרה חקירה נגדית ממושכת אולם עמדה על נכונות חוות הדעת שהגישה.
.7עוד השמיע המערער את העד אבי קביצל, מורשה חתימה בבנק לאומי סניף
הכרמל, שחתם כמאשר חתימתה של המשיבה על גבי הסכם ההלוואה. העד אישר שהוא מכיר את המשיבה כמי שהיתה לקוחה בסניף בו עבד, והוסיף שהוא עוסק בזיהוי חתימות ודורש מן החותמים הצגת תעודת זהות.
בחקירה נגדית אישר העד שקיימת אפשרות שכאשר הופיעה המשיבה לצורך החתימה, לא הכיר אותה ובדק את תעודת הזהות. עוד השיב שאינו יוכל לומר בוודאות שהיה לה חשבון בסניף, אם כי הוא משיב בוודאות שנהגה להכנס לסניף. גם בפניו הציג ב"כ המשיבה את האפשרות שנכנסת אשה עם תעודת זהות מזוייפת והוא לא יוכל לגלות זיוף כזה, והוא אישר שהדבר אפשרי. הוא הופנה לכך שבחוזה שהוצג בפניו מוטבת חותמת הבנק ואין חתימה שלו, והשיב שאמורה להיות חתימה ויתכן שבעותק אחד לא חתם.
בתשובה לשאלות בית המשפט הוסיף העד שבהעדר מקום לתאריך במסמך, קשה לדעת מתי הגיעו הערבים, אם ביחד או בנפרד. עוד הוסיף שבמסדר זיהוי של 100אנשים היה "שולף" את המשיבה, שכן הכיר אותה מכך שבאה לבנק פעמים רבות גם עם הילדים והוא זכר שהיו לה בן ובת. הוא הוסיף שיתכן שנכנסה להפקיד כספים בשביל שאול שהיה סוחר, וכל הפקידים הכירו אותה.
.8לאחר שהגישו הצדדים סיכומים, נתן השופט גנון את פסק דינו. בפסק הדין
דחה השופט את התביעה, וקבע שהחתימות האמורות להיות חתימותיה של המשיבה על גבי
הסכם ההלוואה ויפוי הכח, אינן חתימותיה. הוא ביסס את הקביעה על כך שעדותה של הגב' קורן מהימנה בעיניו. הוא לא היה מוכן לסמוך על עדותו של אבי קביצל וגם לא על עדותה של פקידת הבנק גב' פז, שלא עבדה בבנק אותה תקופה.
אשר לחתימה על יפוי הכח, התייחס השופט לחזקה שבסעיף 19לחוק הנוטריונים, הקובע שאישור חתימה על ידי נוטריון ישמש ראיה מספקת בהליך משפטי ללא צורך בראיה נוספת, אולם קבע שהחזקה האמורה ניתנת לסתירה. הוא הוסיף שאין לו ספק באמינותו של עו"ד לוי, אולם הסתמך על דברי עו"ד לוי בדבר האפשרות "... שהתובעת או כל אשה אחרת היתה מופיעה בפניו עם תעודת זיהוי של אדם אחר ביחד עם בעלה והיתה חותמת כביכול במקומה", והצביע על אפשרות זו כאפשרות סבירה לכך שעו"ד לוי הוטעה בתום לב.
השופט גנון כתב שהוא מאמין למשיבה, ועל יסוד הראיות שהיו בפניו, קבע שיש
מקום לקבל את התביעה.
.9בין הנקודות שהביאו את בית המשפט לקבל את עדותה של המשיבה, היתה העובדה שהיא הגישה תלונה במשטרה על זיוף, ואף שחקירת המשטרה לא הביאה למסקנות חד משמעיות, הרי לדעתו, הגשת התלונה תומכת בכך שלמשיבה היתה גרסה עקבית ביחס לחתימה.
אם הכוונה לתוכן הפניה למשטרה - זו אינה קבילה להוכחת עקביות, שכן היא
נוגדת את הכלל האוסר סיוע עצמי (יעקב קדמי, על הראיות (תשנ"ט, חלק שני) .630
אם הכוונה לכך שחזקה על אדם שלא יגיש תלונה כוזבת במשטרה, הרי חזקה זו אינה טובה יותר מן החזקה שאדם לא יגיש תביעה כוזבת לבית המשפט. רוצה לומר, העובדה שהמשיבה התלוננה במשטרה על זיוף חתימתה, אינה תומכת בגירסתה.
.10נראה לי שלא ניתן לקבל בעת ובעונה אחת את הקביעה בדבר אמינותו של עו"ד לוי מצד אחד, ובדבר מהימנות הקביעות של הגב' קורן מן הצד השני. ראוי להעיר כבר בשלב זה, שקביעותיו של בית המשפט לגבי אמינותו של עו"ד לוי נראות לי. לא היה יסוד, ואין יסוד לחשוד שעו"ד לוי, עו"ד ונוטריון ותיק, סטה כהוא זה מן הכללים הנדרשים מהנוטריונים לגבי אימות המסמכים. עדותו בדבר נהלי עבודה משקפת נהלים של בדיקה קפדנית, כנדרש בחוק.
.11עו"ד לוי שלל במפורש את האפשרות שהועלתה בפניו, לפיה יכולים היו
להתייצב בפניו גבר ואשה כדי לחתום על מסמך, הגבר יחתום שתי חתימות והאשה לא
תחתום כלל. הדברים נשללו על ידו במפורש בחקירה החוזרת.
עו"ד לוי לא שלל, ולא יכול היה לשלול, את האפשרות שיחד עם שאול הופיעה אשה אחרת, שאינה המשיבה, והציגה תעודת זהות מזוייפת.
.12לפיכך, על פי עדותו של עו"ד לוי ובהתעלם מקביעותיה של הגב' קורן,
שאליהן אתייחס מיד, קיימת אפשרות ששאול היה מעוניין בקבלת הכספים, ובהעלמת
קבלת הכספים מידיעת המשיבה (ודוק, עניננו בארוע מסוף 83', כתשע שנים לפני
גירושי בני הזוג).
לצורך מטרה זו היה שאול מוצא אשה שתשתף אתו פעולה, היה מזייף תעודת זהות או נוטל בחשאי מידי המשיבה את תעודת הזהות שלה (אם האשה היתה דומה, כללית, למשיבה), ושניהם היו מתייצבים בפני עו"ד לוי. הדמיון הכללי שבין האשה לבין הצילום בתעודת הזהות היה משכנע את עו"ד לוי, והשניים היו חותמים, כשהאשה חותמת בשמה של המשיבה.
.13אלה אפשרויות שקשה לשלול אותן, והן מחייבות בחינה. אלא מאי, על פי
חוות דעתה של הגב' קורן (נ/3), בסעיף השני, זיהתה הגב' קורן את החתימה המיוחסת למשיבה כחתימתו של שאול. קביעה זו, שנעשתה כדרכה של הגב' קורן בבטחון מלא, איננה מתיישבת עם דברים שאמר עו"ד לוי, ושעליהם לא יכולה להיות מחלוקת, קרי - הוא לא היה מאפשר לאדם לחתום בפניו שתי חתימות שונות שעה שהחתימות אמורות להיות של שני אנשים.
קביעתה של גב' קורן, לפיה החתימה המיוחסת למשיבה ביפוי הכח היא חתימתו של שאול, שומטת את הקרקע מתחת לחוות דעתה.
.14צריך להוסיף שיקול נוסף, והוא שכל עוד חיו בני הזוג יחד, הם עמדו
בתשלומי ההלוואה.
משנפרדו, נפסקו התשלומים.
אם אכן כבר תשע שנים לפני הגירושין, דאג שאול ליטול הלוואה בלי ידיעת המשיבה, ונקט בצעדים כה מרחיקי לכת כמו גיוס מתחזה וזיוף תעודת זהות (או נטילתה מהמשיבה), מדוע המשיך כל השנים לשלם את כספי הלוואה, ומדוע חדל לשלם אותה? הרבה יותר הגיוני ומסתבר, שההלוואה נלקחה על ידי בני הזוג, נפרעה בתשלומים משך השנים, ומשנפרדו, בצורה שנפרדו, שכנראה הותירה את המשיבה במצב כלכלי פחות נוח משהיתה קודם (ויתכן ששאול, שכתובתו אינה ידועה, נמצא במצב נוח עוד פחות), חדלה המשיבה לשלם ובחרה להתחמק מן התשלום בטענה שהיא אינה אחראית לו.
.15בית המשפט לא הסכים לקבל את דבריו של מר קביצל לגבי זיהוי המשיבה
ואימות החתימה בבנק על גבי הסכם ההלוואה.
אנו נתקלים לעתים קרובות בטענות המועלות על ידי עדים כלפי ממלאי תפקידים
עמם נוצרו קשרי עבודה, חד-פעמיים או שוטפים ביחס לארוע, שהוא חלק משגרת עבודתם של אותם ממלאי תפקידים. כוונתי לקשרי עבודה עם עובדי בנקים ועובדי מדינה, רופאים בחדרי מיון ובמרפאות, שוטרים וכיוצא באלה.
.16מצד אחד, ניצב ממלא התפקיד ועושה מלאכתו. רופא בחדר מיון רואה עשרות
או מאות חולים ופצועים מדי יום או שבוע.
מן הצד האחר ניצב אדם שנפצע בתאונה ומגיע לחדר מיון.
אם מצבו הרפואי לא השפיע על ערנותו ויכולת הזכירה שלו, הוא עוקב אחר כל
המתרחש ביחס אליו, הוא ממוקד בעצמו ובטיפול הניתן לו.
פקיד בנק מאמת עשרות או מאות חתימות ביום או בשבוע.
מי שפונה לבנק כדי לחתום שם על הסדר הלוואה או כתב ערבות, ואינו עושה זאת דרך שגרה, עושה פעולות החורגות משגרת יומו, ולכן זוכר אותן היטב גם אחר כך.
הוא עשוי לזכור את מראה פני הפקיד או הפקידה, ואמירות שנאמרו בעת החתימה. שוטר רושם עשרות דו"חות ויותר מדי יום או שבוע.
מולו, נהג שנתפס פעם אחת או לעתים נדירות, כולו נרגש (או זועם) וכל שניה
נחרטת בזכרונו.
לגבי הפצוע בחדר המיון, חותם המסמכים בבנק או הנהג נגדו נרשם דו"ח, זה
ארוע חד-פעמי או נדיר, לא שגרתי, והוא נוגע לו אישית.
.17הייחוד שבמפגש והשייכות האישית לנושא ולמעמד, מחדדים את החושים ומקלים את זכירת האירועים.
אם נטען לרשלנות רפואית, להבטחות של עובד הבנק או לאמירות של השוטר רושם
הדו"ח, קל לטוען לציין פרטים כיון שהוא זוכר אותם. מכאן קלה הדרך "לזכור" את
ההתרחשויות ולומר "הרופא עשה..." "השוטר לא ראה..." "הפקיד אמר ...". גם אם
הדברים לא התרחשו כך או לא התרחשו כלל.
חלק מן העיוות עשוי לנבוע מזכרון "סלקטיבי" וחלק עשוי להיות שקר במפגיע,
הנאמר בהנחה שהצד השני לא יזכור את הפרטים ולא יוכל להפריך את הטיעון.
.18קיבלנו עלינו בדיני ראיות את הקושי, שמקורו בדין, של הוכחת דברים נגד ענינו של נפטר.
נקבעו חזקות כמו זו בסעיף 19לחוק הנוטריונים, תשל"ז- 1978שבסיסו בחזקת
התקינות המינהלית.
על בסיס חזקה זו, נקבעו גם כללי קבילות מסמכים בפקודת הראיות (ראה סימן ה' לענין רשימה מוסדית).
למעמדם של מסמכים שנחתמו בפני נוטריון (אם כי דובר בנוטריון ציבורי)
ולצורך להעדיף תקינות המסמך על פני עדות שבאה לכפור בו - ע"א 634/86
רחל פליבן נ' עבדלסלאם מחמד אבדלרחמאן אבו ח'דור, פ"ד מג(2) 603, 609והציטוט
שם מע"א 404/84).
אלה אמצעי עזר בדיני הראיות, שנקבעו מחמת הצורך לייעל הליכים, כדי שלא
יהיה צורך להביא ממלאי תפקידים מסויימים (כמו נוטריונים) כעדים, וכדי להתגבר
על הקושי הטבוע בהתרחשויות מעין אלה שתיארתי.
.19אכן, החזקה שבס' 19לפקודת הנוטריונים אינה מוחלטת אלא יחסית והיא
ניתנת לסתירה.
אולם לא די באמירה כדי לסתור את החזקה, וצריך יותר מזה.
חוות דעת של מומחה בכתבי יד בהחלט יכולה לתמוך בסתירה, אבל קבלתה במקרה
כזה צריכה להעשות בזהירות רבה. היא וודאי שאינה יכולה להעשות כאשר נטען שחתימה המיוחסת לאשה, נחתמה על ידי הגבר שחתם גם הוא באותו מעמד, בעוד האשה שנכחה כלל לא חתמה.
.20נשוב לעניננו.
העד קביצל עובד בבנק לאומי. שגרת יומו כוללת אימות חתימותיהם על מסמכים של הבנק, ובכלל זה מסמכים של בנקים אחרים, כמו בעניננו. כיצד ניתן לצפות שהעד קביצל יזכור את הנסיבות המדוייקות של אימות חתימה שנעשה לפני כ- 15שנים? באותה מידה לא ניתן לצפות מעו"ד לוי שיזכור את הדברים, והוא אמר זאת במפורש.
העובדה שהם אינם זוכרים את ההתרחשויות היא טבעית וברורה לחלוטין - לא ניתן להציב מול העדר הזכרון הספציפי שלהם את האמירה של המשיבה לפיה לא היו הדברים מעולם, להדיח "שמא" בפני "ברי" ולהעדיף אמירה הנעשית בבטחון עצמי על פני חוסר זכרון, רק משום ההבדל בהצגת הדברים על ידי העדים.
אילו עסקנו בשני עדי ראיה לתאונה, זה אומר:ו המכונית נסעה כשהרמזור בכוונה אדום ושני אומר:נ איני זוכר איזה אור דלק ברמזור, היה מקום להעדיף את העד הזוכר על פני מי שאינו זוכר. אבל זה לא המצב בעניננו.
אנו עוסקים בעדות של מעונינת בדבר הטוענת ששני עדים פעלו, בתחום עיסוקם,
בניגוד לכללים על פיהם הם חייבים לפעול ועל פיהם הם נוהגים לפעול.
לטענת המשיבה, הנוטריון לא זיהה כהלכה חותמים ואימת שתי חתימות של הגבר,
כאילו חתמו הגבר והאשה בפניו.
פקיד הבנק לא זיהה כהלכה אשה שחתמה בפניו.
העדפת עדותה של המשיבה על פני עדויותיהם של עדים אלה מחייבת להתגבר על
חזקת התקינות לגבי שניהם. ודוק, לאיש מהם אין ענין בתוצאת ההליך.
לטעמי, אין בראיות שהיו בפני השופט גנון די כדי להתגבר על החזקה ולהעדיף
את גרסת המשיבה.
.21ענין אחרון הוא התערבות ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאהה הראשונה
לגבי מהימנות עדים. המשפט הכיר ביכולת של שופט לגלות את "אותות האמת" אצל
עדים (לענין זה, ע"פ 2439/93 אלן זריאן נ' מדינת ישראל, דינים עליון,
כרך לז, 475).
הביטוי "אותות האמת" זכה לפרשנויות ולהבהרות מרובות בכתיבה האקדמית ובפסיקה. מקובל עלינו שאיש אינו מסוגל לקרוא מחשבות, פיתחנו כללים שאנו אמורים להיות מיומנים בהם, כדי לגלות את האמת המסתתרת מאחורי גרסות סותרות של צדדים במשפט.
השופטים אמורים לקבוע את הדברים תוך התרשמות מחומר הראיות בכללותו, ותוך שימוש באמצעי עזר העומדים לרשותנו כמו מסמכים, סתירות פנימיות (בין גרסות שונות של אותו עד) וחיצוניות (סתירות או חיזוק של עדים אחרים בראיות אחרות). למדנו להזהיר את עצמנו בפני קביעה שעד מתרגש או מגמגם אינו בהכרח שקרן, ועד רהוט ובטוח בעצמו, אינו בהכרח דובר אמת. למדנו גם להכיר בעובדה שגם עדים הסוברים שהם דוברים אמת, טועים לעתים בתום לב. קיבלנו עלינו שעד יכול לומר דברים שחלקם אמת וחלקם אינם אמת, ועדיין נוכל לפצל את העדות, לקבל מה שנראה לנו כאמת ולא לקבל מה שאינו נראה לנו כאמת.
.22על יסוד כל אלה, קבענו שבנושא של הערכת מהימנות עדים, יש יתרון לערכאה הראשונה הרואה את העדים ושומעת אותם, על פני ערכאת הערעור. עם זאת קבענו גם שאין זה כלל שלא ניתן לסטות ממנו. ערכאת הערעור רשאית לסטות מן הכלל הזה, כאשר מדובר בהסקת מסקנות מעובדות, והעובדות אינן תומכות במסקנה אותה הסיקה הערכאה הראשונה. מותר לעשות כן כאשר המסקנות שהסיקה הערכאה הראשונה אינן מתיישבות עם ההגיון העולה מהראיות שהיו בפניו. צריך לעשות זאת בזהירות, במקרים חריגים, אולם עדיין ערכאת הערעור רשאית לעשות זאת, במקרה הראוי.
אני סבור שעניננו הוא המקרה הראוי. אני סבור שבית המשפט קבע קביעות
מהימנות לגבי המשיבה על יסוד מסקנות שהסיק מראיות הסותרות את הקביעה, ולכן יש
מקום להתערב.
מקריאת פסק הדין ברור שקביעתו של בית המשפט שהוא מאמין למשיבה, מבוססת
בעיקרה על ממצאיה של הגב' קורן, בהם ראה השופט תמיכה בדברי המשיבה.
.23נקבע שערכאת ערעור רשאית להתערב במסקנות מהימנות שקבעה ערכאה ראשונה "כאשר מתגלית טעות בולטת לעין או טעות גלויה וכיוצא באלה מצבים..."
(ע"א 634/86 הנ"ל בעמ' 607).
בית משפט של ערעור אמור גם להמנע, ככלל, מהתערבות בהחלטת ערכאה ראשונה להסתמך על חוות דעת של מומחה (בעיקר כאשר מדובר במומחה שהתמנה על ידי בית המשפט:ב ע"א 589/87 משרד השיכון נ' הרצל בירנבוים, פ"ד מט(1) 625, 633; ע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עירית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133, 139ולהפניה שם).
.24בעניננו, לא הביאה המערערת חוות דעת של מומחה לכתב יד מטעמה. בהעדר חוות דעת שכנגד, ניצבות קביעותיה של הגב' קורן לגבי זיהוי החתימות כקביעות מקצועיות יחידות. לכאורה, היה הדבר צריך להביא לקבלת גרסתה של המשיבה, כפי שקרה, וכפועל יוצא מכך - לדחית הערעור.
אלא שקביעותיה של הגב' קורן אינן יכולות לעמוד, שכן הן אינן מתיישבות עם נוהל עבודה של נוטריון, ונסתרות לאור דבריו של עו"ד לוי, שלמהימנותו כעד וליסודיותו כעו"ד וכנוטריון, שותפות שתי הערכאות ללא היסוס.
.25בית משפט השלום קיבל את קביעותיה של הגב' קורן, ובעקבות זאת קיבל את גירסת המשיבה כמהימנה.
בפסק הדין לא התיחס בית המשפט למסקנה ההכרחית העולה מקבלת חוות דעתה של גב' קורן, לפיה חתם שאול שתי חתימות בפני עו"ד לוי - את חתימתו ואת החתימה המזוייפת.
מכיון שבית המשפט קיבל שלא היה פגם במעשיו של עו"ד לוי ובעדותו, ומששלל עו"ד לוי החלטית אפשרות ששתי החתימות שבמסמך נחתמו ע"י הגבר, והאשה לא חתמה כלל - נשמט הבסיס מתחת לחוות הדעת.
השמטה זו מאיינת את חוות הדעת כולה, ומביאה להיפוך התוצאה.
לפיכך, אם דעתי תשמע, נקבל את הערעור נבטל את פסק הדין, נדחה את התביעה
ונחייב את המשיבה לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך 000, 12ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך פסה"ד ותתווספנה תוספת ושיעור מע"מ.



י. דר, שופט
הנשיא מ' לינדנשטראוס:ו
אני מסכים.


מ' לינדנשטראוס, נשיא אב"ד
השופט ס' ג'ובראן:נ
אני מסכים.


ס' ג'ובראן, שופט

הוחלט לקבל את הערעור, בהתאם לפסק דינו של כב' השופט י' דר.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום א' בניסן תש"ס, 6/4/2000 בהעדר הצדדים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון