קשר סיבתי לאוזנים

קשר סיבתי לאוזנים 1. העורר הגיש תביעה להכיר בו נכה לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום בגין ליקויי שמיעה באוזן ימים שנגרמו לו לדבריו בזמן ועקב שירותו בשב"ס, המשיב דחה את התביעה בהחלטתו מיום 10.9.02 ומכאן הערר. 2. העורר שירת בשירות בתי הסוהר כיום כבן 32 שנה. העורר טען שביום 9.8.99 השתתף במטווח ירי ואחד החניכים ירה צרור כדורים בקרבת אוזנו הימנית. אירוע זה תועד ונרשם. עקב האירוע החל לסבול מליקויי השמיעה והופנה למומחה א.א.ג. לבדיקה. בבדיקה מיום 1.3.00 נמצאו אצלו ליקויי שמיעה של שקע ב- 2000 הרץ של אוזן ימין ובסביבות 40 דציבילים. העורר נשען על חו"ד המומחה מטעמו ד"ר סעב באסם. 3. לא נכנס לוויכוח בנוגע לאירוע עצמו ולדיווח עליו; מלכתחילה המשיב לא חלק על אירוע הירי במטווח, גם אם נכונה העובדה שהעורר פנה רק ביום 17.8.99 לדווח. העורר פנה לרופא א.א.ג. רק ביום 1.3.00 כשבעה חודשים לאחר האירוע, ואין מחלוקת של ממש שהאירוע התרחש. גם בנוסח החלטת המשיב אין טענה שהאירוע לא ארע. התביעה נדחתה לאחר שהמשיב הסתמך על חו"ד רפואית מיום 30.6.02 הגיע למסקנה שאין קשר בין האירוע מ- 9.8.99 לבין הליקוי בשמיעה. כמו כן, הוסיף בהחלטתו של ליקוי שמיעה בחדרים שמעבר ל- 3000 הרץ אינו מהווה נכות. 4. בחו"ד הראשונה מטעם המשיב, במסגרת ועדה רפואית נקבע כי העורר לא פנה מיד אחרי האירוע לטיפול או לרופא, ולאור בדיקת השמיעה שעמדה לפני הועדה מיום 22.4.02 נמצא שהליקוי בחדרים עד 2000 הרץ מימין אינו אופייני לנזק מרעש ולכן אינו קשור לאירוע הירי. ד"ר המלפרב, המומחה מטעם המשיב הגיש חו"ד ובה נאמר: "בתיק הרפואי לא נמצא כל רישום בדבר האירוע במטווח מן ה- 9.8.99 אבל ב- 17.8.99 נרשם בטופס של השב"ס כי מאז המטווח ב- 9.8.99 סובל התובע מצפצופים באוזניים בעיקר באוזן ימין. למרות טענתו כי פנה מייד לבירור רפואי הרי שרק ב- 1.3.00 נבדק על ידי ד"ר באסם בגלל תלונה של צפצופים באוזן ימין מזה כחצי שנה לאחר מטווח ירי. נרשם גם כי בבדיקת שמיעה נמצא שקע של 40 דצ' בתדר 2000 הרץ מימין. רק ב- 16.5.01 מולא טופס דיווח על חבלה המתאר את נסיבות המקרה ב- 9.8.99. .... אבל, יש לציין כי פנה לרופא באשר לטינטון רק חצי שנה לאחר שהחל לסבול מן הטינטון דבר המעיד כי לא מדובר בטינטון מטריד ותמידי שכן האדם הסביר הסובל מטינטון מטריד פונה לעזרה רפואית. כדאי לזכור כי טינטון הנובע מחבלת ירי חולף במרבית המקרים ולכן יתכן מאוד כי אותו טינטון חלף ולכן לא פנה לעזרה רפואית. יתר על כן, על מנת לתמוך בתלונות הטינטון הסובייקטיבית יש למצוא תמיכה בליקוי שמיעה תחושתי מתאים. ... בדיקת השמיעה מן ה- 4.3.00 לא פוענחה נכון על ידי ד"ר באסם. בדיקה זו מצביעה על מרכיב הולכתי בתדרים הנמוכים מימין שאין לו כל קשר לחשיפה לרעש. אותו ליקוי בתדר 2000 הרץ מימין אינו מתקבל על הדעת מבחינה פיזיולוגית (ראה לעיל) ולכן אין אלא לסכם כי בבדיקה זו אין כל עדות לפגיעה באוזן הפנימית הימנית או השמאלית". המומחה מציין עוד כי בדיקת השמיעה מיום 22.4.02 שונה לחלוטין מהבדיקה הראשונה הקרובה לאירוע מ- 4.3.00, ואומר: "עצם השוני בבדיקה השנייה מצביע על כך שכל ליקוי בבדיקה האחרונה אינו יכול לנבוע מן האירוע מן ה- 9.8.99 שכן ליקוי דומה לא נמצא בבדיקה הראשונה ובגלל העובדה שחבלת ירי עלולה לגרום לליקוי שמיעה מיידי שהולך ומשתפר עם הזמן ומתייצב מתוך תקופה קצרה אבל בודאי שאינו יכול להחמיר עם הזמן". המסקנה שהעלה המומחה היתה כי העורר סובל מליקוי שמיעה תורשתי עצבי בטונים נמוכים, ושאינו קשור לשירות. באשר לטנטון, מצא שאין תימוכין אובייקטיבים לטענתו הסובייקטיבית שהוא סובל מטנטון. 5. ד"ר באסם, מטעם העורר, קבע בחוות דעתו מיום 20.4.01 כי העורר לא סבל מכל הפרעות באוזניים וכי בעבודתו היה חשוף שנים רבות לרעש ורק מאז החבלה נגרמה ירידה בשמיעה באוזן ימין וטנטון תמידי באותה אוזן. הוא קובע עוד: "על פי הספרות חבלת הדף גורמת לפגיעה הן באוזן הפנימית והן באוזן התיכונה, הנזק באוזן התיכונה יכול להתבטאות בנתק בעצמות השמע או לנקב בעור התוף ובעקבות זאת לירידה בשמיעה, במקרה שלפנינו הנזק הוא באוזן הפנימית ומתבטא בעיקר בפגיעה בתאי חוש השמע ובעקבות זאת לירידה בשמיעה בתדרי הדיבור. אכן יש לקשור את הירידה בשמיעה באוזן הימנית לאירוע הנ"ל בזמן מטווח הירי מתאריך 9.8.99. יש לציין שהנזק בשמיעה שנגרם לחולה עקב השחיפה לרעש המזיק הינו בלתי הפיך ולא ניתן לתיקון ועד עלול להחמיר ולכן יש לקבוע את נכותו לצמיתה. טינטון (רעש תמידי באוזניים) הינו תלונה סוביקטיבית של החולה שנהוג לקבלן לאחר חבלת הדף מהסוג שצוין לעיל היות ועצמת ההדף כה גדולה ובקרבת אוזנו הימנית של החולה". המומחה ד"ר באסם סעב הוסיף חו"ד נוספת מיום 18.8.03, והתווכח עם מומחה המשיב ביחס לבדיקות השמיעה השונות שבוצעו. הוא סבור כי בדיקה מיום 22.4.02 נמצאה דומה מאוד לבדיקה מ- 8.3.01 מה שמעיד כי מאז יום הפגיעה במטווח לא חל שינוי נוסף לנזק שכבר נגרם לאוזן, חבלת ירי עלולה לגרום ליקוי שמיעה שאינו מחמיר עם הזמן, ואכן גם אצל העורר לא נמצאה החמרה כזו. הוא מבקר את הסתמכותו של ד"ר הימלפרב על בדיקת שמע מיום 4.3.00 שנעשתה לטענתו בידי מי שאינו מוסמך והיה מקום לפסול את הבדיקה על הסף (טענה המועלת בעלמא). 6. צודק ד"ר הימלפרב כי אירוע חריף של ירי במטווח הוא עניין מטריד, ואם אדם מתלונן שהדבר גרם לו ציפצוף או הפרעה בשמיעה מותר לצפות שיפנה מיד לעצה או טיפול רפואי. העורר פנה לטיפול רפואי בעבור עוד כ- 6 חודשים. עובדה זו מכבידה מאוד על גירסתו שהארוע במטווח שהעורר הוא שגרם לבעיית האוזן. ביום 1.3.00 נבדק העורר בפעם הראשונה על ידי ד"ר באסם סעב - המומחה מטעמו - אז במסגרת קופ"ח. ד"ר סעב הוא ששלח אותו לבצע בדיקת שמיעה שאכן נעשתה ביום 4.3.00 במכון. ד"ר סעב הוא שפיענח אותה כבעלת שקע של 40 דציבילים בתדר של 2000 הרץ. באותו זמן לא צויינה כל בעייה חולנית אחרת. טענותיו כיום של ד"ר באסם אינן ראויות ואין משכנעות. הטלת הספק במקצועיות הבדיקה, צורמת מאוד מה גם שלא הונחה כל תשתית לכך והכפשת שמו של הבודק - והטחת האשמות בעלמא אינה משרתת כל אינטרס. מענין כי ד"ר באסם הוא שהפנה את העורר לאותו מכון, וכאשר קיבל את התוצאות לא טען דבר וחצי דבר לעניין מומחיות הבודק. הבדיקה מיום 8.3.01. עליה הסתמך ד"ר סעב בחוות דעתו לא היתה בפני ד"ר הימלפרב שעה שערך את חוות דעתו. בנסיבות אלה הוסיף המומחה מסמך השלמה ובו אמר: "הבדיקה מצביעה על שמיעה תקינה משמאל וליקוי שמיעה תחושתי עצבי הגולש בהדרגתיות כלפי מעלה מן התדירויות הנמוכות לגבוהות כאשר ה- SRT היה 30-25 דצ'. בדיקת שמיעה זו שונה מבדיקת המשיעה שבוצעה גם במכונו של רפאל שנהב ב- 22.4.02 המצביעה על ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בתדרים הנמוכים מ- 2000 הרץ בלבד מימין עם SRT של 25-20 דצ'. כלומר, גם בבדיקות האמינות (לדידו של ד"ר סעב) שבוצעו על ידי רפאל שנהב קיימת דינאמיקה. דינאמיקה כזו Uלא תיתכןU בליקוי שמיעה הנובע מחשיפה לירי שארעה שנתיים עד שלוש קודם לכן. הדבר מוכיח שקיים תהליך דינאמי במערכת השמיעה המתבטא בבדיקות השמיעה מן הראשונה (4.3.00) דרך השנייה (8.3.01) ועד לאחרונה (22.4.02) שבודאי אינו קשור לאירוע הנטען". 7. באנו למסקנה שאין לקבל את טענות העורר לעניין הקשר הסיבתי. העורר לא שיכנע אותנו ולא הרים את הנטל להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי באוזן ימין לבין תנאי השירות והאירוע הנטען. ד"ר באסם ניסה כמיטב יכולתו לתמוך בקשר כזה, הנתונים האוביקטיביים הרפואיים שוללים תיזה זו ואנו מעדיפים את דברי ד"ר הימלפרב בנדון. ניתן לסכם כפי שאמר ד"ר הימלפרב שהקשר לארוע הירי לא יתכן מכמה טעמים ענייניים: (א) לא סביר, ("לא יתכן" כלשון המומחה) שהליקוי השמיעתי שנמצא שנים לאחר האירוע הירי יהיה תוצאה של אותו ירי כאשר בדיקות השמיעה שנעשו במסוך אחרי האירוע 4.3.00 לא הצביעו על כל ליקוי, והתוצאה היתה תקינה. (ב) הביקורת של דר' באסם על אמינות מכון הבדיקה לא מבוססות ונועדו להימנע מהתמודדות עם התוצאות שבבדיקה. (ג) מקובלת עלינו עמדת דר' הימלפרב ש"שלא תתכן דינמיקה במערכת השמיעה הקשורה לאירוע ירי כפי שהיא באה לידי ביטוי בבדיקות השמיעה של התובע" - על כך, הרחיב המומחה בחוות הדעת שלו. (ד) ליקוי שמיעה בטונים נמוכים לא אופייני לליקוי הנובע מחבלה של יריי. המשיב, וד"ר הימפלרב לא היו חייבים להוכיח כי הליקוי נגרם עקב גורמים אחרים, אין זה תפקידם והנטל להוכיח את הקשר מוטל תמיד על העורר, וזה לא הורם. למרות זאת העלה דר' הימלפרב הערה לעניין זה באומרו : "לכן אין זה משנה אם הליקוי נגרם בגלל היפרליפידמיה או מחלת אוזן פנימית אחרת, ברור לחלוטין שליקוי השמיעה לא נגרם בעקבות האירוע הנטען", וכן פירט בחוו"ד הראשונה באומרו : "... אי אפשר לייחס ליקוי ממין כזה לאירוע הנטען או לכל חשיפה אחרת לרעש הנובעים מתנאי שירותו. הדינמיקה מן הבדיקה הראשונה לשנייה מצביעה על אפשרות שהתובע סובל ממחלה של אוזן הימנית שאינה קשורה כמובן לתנאי עבודתו. כדאי לזכור שהתובע סובל מיתר שומני הדם שהיא מחלה העלולה לפגוע במערכת השמיעה". 8. ב"כ העורר ניתח את חוות הדעת וערך סיכומיו בצורה נאה ומעמיקה אולם מסקנותיו אינו משכנעות את הוועדה ואין עולות בקנה אחד עם הראיות בפנינו. 9. לאור כל האמור לעיל הערר נדחה. חסד נעשה עם העורר שאין אנו מחייבים אותו בהוצאות. קשר סיבתי