תצהיר שונה מהטענות בכתב התביעה

1. תביעה לפי חוק הפלת"ד לפיצויים בגין נזקי גוף, בגין תאונה נטענת שארעה ביום 6/1/99. 2. התובע, יליד 1971, עבד במועד הרלוונטי לתביעה כנהג משאית. הנתבעת הינה המבטחת של המשאית בביטוח חובה. 3. התובע טוען בכתב התביעה: "ביום 6/1/99 העמיסו פועלים "פטיש" של הרכב הנ"ל. לאחר סיום ההעמסה, עלה התובע לארגז הרכב הנ"ל שמנועו עבד, בחן מיקום ה"פטיש" ובעת ירידתו מהרכב נפל ארצה". כתוצאה מהתאונה נפגע התובע ביד, בברך ימין, בראש ובגב. המל"ל הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" ושילם לתובע "דמי פגיעה". התובע טוען כי נסיבות פגיעתו הן בגדר "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד. 4. בתצהיר עדות ראשית שהגיש התובע הגירסה שלו היתה שונה, כפי שיפורט להלן. ב"כ התובע מבקש שבית המשפט יקבע ממצאים עובדתיים, כפי שגרס התובע בתצהיר העדות הראשית, ועל פיהם לקבוע כי התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק. לדבריו, מדובר ב"טיפול דרך" הכלול בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בהתאם לסעיף ו' לחוק הפיצויים. ב"כ התובע טען גם כי גם עפ"י הגירסה של התובע לנסיבות אירוע התאונה, כפי שפורטה בכתב התביעה, עונה על הגדרת "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק. לדבריו, אירוע ה"טעינה" הסתיים, התובע עלה לארגז המשאית על מנת לבדוק מיקום המטען, ותוך כדי ירידה לשם המשך נסיעה, נפל. פעולה זו הינה פעולה נלווית, נדרשת לשם שימוש ברכב מנועי. 5. ב"כ הנתבעת מבקש לדחות את התביעה, הוא מצביע על שינוי גירסאות של התובע לגבי נסיבות אירוע התאונה. ב"טופס הודעה על פגיעה בעבודה"(ת/4), ובכתב התביעה נמסרה גירסה שונה מזו שמופיעה בתצהיר התובע. הגירסה בתצהיר מהווה "הרחבת חזית אסורה". שינוי הגרסאות הינו שינוי מהותי היורד לשורשו של עניין. ב"כ הנתבעת טוען כי אם בית המשפט יקבל את הגירסה השניה של התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו, הרי שגם לפי גירסה זו אין מדובר ב"תאונת דרכים". נסיבות אירוע התאונה כפי שמופיעות בתצהיר, הינן בגדר "פריקה וטעינה", שאינה נכנסת בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים. 6. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק. לעניין נסיבות אירוע התאונה, חשיבות מכרעת יש לעדותו של התובע ולמידת האמון שינתן לה, מאחר ומדובר בעדות יחידה. סעיף 54 לפקודת הראיות קובע שעל בית המשפט לנמק מדוע הוא מסתמך על עדות יחידה (ע"א 79/72, האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק הארי, פ"ד כז' (ו)). יחד עם זאת, קבעה הפסיקה כי יתכן שבנסיבות מסוימות, מתן אמון מלא ומפורש בגרסת אחד הצדדים תספק את דרישת ההנמקה לצורך סעיף 54 לחוק [ע"א 357/72, עזיז נ' בצלצוני, פ"ד כז (1)]. לאחר שבחנתי את עדויות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שלא אוכל לבסס ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של התובע. התובע לא הותיר רושם אמין ועדותו בבית המשפט לא היתה משכנעת. 7. נסיבות אירוע התאונה: התובע מסר גירסאות סותרות לגבי נסיבות אירוע התאונה. בטופס "הודעה על פגיעה בעבודה" מיום 13/2/99 (ת/4), ובכתב התביעה, טען התובע, כאמור, כי ביום התאונה העמיסו פועלים "פטיש" על הרכב נשוא התביעה, לאחר סיום ההעמסה עלה התובע ל"ארגז הרכב" בעת שהמנוע פועל, הוא בחן את מקום ה"פטיש", ובעת ירידתו מהרכב נפל ארצה. לעומת זאת, בתצהיר העדות הראשית, התיאור שונה. לפי גירסה זו, הוא זה ששם את ה"פטיש" של המחפרון על הארגז של המשאית, הוא הרים אותו באמצעות מנוף. לאחר העמסת הפטיש, הוא קשר אותו בכבלים, ירד מהארגז, נסע במשאית, ולאחר מס' קטן של מטרים הפטיש התחיל להתנדנד, ואז הוא עצר את המשאית ועלה לארגז לבדוק אם הפטיש קשור. לאחר מכן, הוא ירד על מנת להמשיך בנסיעה, ובעת ירידתו מהארגז רגלו נתקלה בכבל הקשירה, נפל קדימה כאשר כל כובד גופו נשען על שתי רגליו. 8. התובע נשאל בחקירתו הנגדית, על השוני בגרסאות. הוא טען כי לא שינה את גרסתו, וניסה להטיל את האחריות לגבי השוני בגרסאות, על עוה"ד הקודם שייצג אותו ושהכין את כתב התביעה. לדבריו, הוא לא ידע מה נרשם בכתב התביעה ע"י עוה"ד (עמ' 12, ש' 26-17). על דברים אלה של התובע, ביקש בא כוחו להסתמך בסיכומיו, וטען כי הגירסה שמופיעה בטופס "הודעה על תאונה" ובכתב התביעה, נכתבו ע"י ב"כ התובע דאז, עו"ד מאג'ד. ב"כ התובע גם ביקש להמעיט מהשוני הבולט שבגירסאות, וטען כי הגירסה המופיעה בכתב התביעה ובטופס המל"ל, לא שונה באופן מהותי מזו שנמסרה בתצהיר התובע. היא רק לא מפורטת דיה, דבר שאינו באשמו של התובע. אינני מקבל את טענות התובע. 9. מדובר בשוני מהותי בגרסאות, המהווה הרחבת חזית פסולה. הכלל הנהוג הוא כי בית המשפט לא יתיר שינוי חזית - אין לחרוג במהלך המשפט מהפלוגתאות שגובשו בכתבי הטענות (ד"ר זוסמן, סדרי דין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 329-332, גורן בספרו "סוגיות בסדרי דין אזרחי" מהדורה שביעית, עמ' 79-78). גירסת התובע בתצהיר מהווה בעליל "שינוי חזית", ביחס לכתב התביעה, שינוי שאין להתירו. בגדר התצהיר, הרחיב התובע את היריעה, מסר פרטים מרכזיים חדשים ושונים בתכליתם מאלו שנמסרו בכתב התביעה. לפי הגירסה הראשונה, התובע כלל לא החל בנסיעתו, ואילו לפי הגירסה השניה, מדובר על התפתחות שארעה תוך כדי נסיעה. לשוני בגירסאות יש חשיבות והשלכה לגבי שאלות משפטיות שונות בעלות תוצאות המאיינות זו את זו. למשל, עולה שאלה אם "אירוע התאונה" נכנס לגדר של "טיפול דרך" אז מדובר ב"תאונת דרכים", אם "אירוע התאונה" הינו פעולה של "פריקה וטעינה", אז לא מדובר ב"תאונת דרכים" כלל, ודין התביעה להידחות. מכאן נובע השוני המהותי בגירסאות. 10. התובע לא נתן הסבר סביר ומשכנע לשוני בגרסאות. הטענה שכתב התביעה נערך ע"י עו"ד אחר, שבינתיים השתחרר מייצוג, אין בה כדי להצדיק שינוי גרסאות. כידוע, עו"ד חב חובת זהירות כללית כלפי לקוחו (ע"א 37/86 לוי נ' יצחק, פ"ד מד(4), 461) ע"א 4612/95 מתיתיהו נ' שטול, תק-עליון, כרך 97(3),178). נדמה כי אין מחלוקת כי חובתו של עו"ד כלפי לקוחו מבוססת על ההנחה כי עורך הדין פועל במקצועיות לשמירת האינטרס של הלקוח. התובע אישר בעדותו כי הוא מסר את כל הפרטים לעניין נסיבות אירוע התאונה לעו"ד דאז - מאג'ד עאבד, וביקשו לטפל בעניינו (עמ' 12). סביר להניח שעו"ד מאג'ד הכין וערך את כתב התביעה כראוי על סמך פרטים שמסר לו התובע, בזהירות ובמקצועיות, ללא שהחסיר פרטים מהותיים שבאו לידי ביטוי לאחר מכן בתצהיר התובע. וזאת במיוחד בהעדר טענה לרשלנות מצד עו"ד מאג'ד בניסוח כתב התביעה. התובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ובה פירוט בתצהיר של הנימוקים לתיקון כתב התביעה. אותם דברים אמורים גם לגבי הפרטים שבטופס ה"הודעה על תאונה". התובע אישר כי הוא זה שמסר את הפרטים לעוה"ד שמילא בשמו את הפרטים בטופס (עמ' 11, ש' 19), (עמ' 12, ש' 14-13). 11. נוכח האמור לעיל, אני קובע כי התובע מסר גרסאות שונות וסותרות לעניין נסיבות אירוע התאונה הנטענת. אין שום סיבה להעדיף. אחת משתי הגרסאות שנתן, ומכיון שחובת ההוכחה לגבי נסיבות התאונה מוטלת עליו, הוא לא הוכיח את תביעתו. יש לזכור שהתובע העדיף לוותר על עדים מטעמו, שהיה מקום לזמנם, לו גרסתו היתה אמת, כיון שהיה בעדותם כדי לתמוך בגירסתו. אין מדובר במקרה שבו התובע היה צריך להתאמץ ולשחזר את פרטי העדים שהיו לתאונה, כיוון שבטופס "הודעה על תאונה" (ת/4), הוא רשם פרטים של שני עדים לאירוע: פואד טאטור, וג'יהאד עבד. בעדותו בבית המשפט מסר התובע גירסה מבולבלת לעניין נוכחות עדים לאירוע התאונה. תחילה מסר שנכחו עובדים באתר, אולם הוא מכיר אחד מהם רק שאת שמו "לא זוכר". בהמשך, כשנשאל אם הוא מכיר את האנשים המופיעים בעדים בטופס "הודעה על תאונה", הוא פתאום "נזכר" באחד מהם - מר פואד טאטור. בכל מקרה, התובע לא הזמין אחד מהעדים הנ"ל, והסברו לכך כי הוא "לא מבין בדברים המשפטיים" (עמ' 11 ש' 25-7), איננו מניח את הדעת. הימנעות התובע מהזמנת עדים רלוונטים וזמינים אלו, אשר עדותם חשובה לתמיכה בגירסתו, נזקפת לחובתו. הדברים נכונים גם לגבי המעביד של התובע. עד זה יכול היה למסור פרטים שהיה בהם כדי לחזק את גירסת התובע, כי ביום אירוע התאונה התובע עבד בהובלות באותו אתר שהוא טוען, ופרטים נוספים לגבי נסיבות הימצאותו של התובע באתר. 12. לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי התובע לא הוכיח גירסתו לעניין נסיבות אירוע התאונה. לאור מסקנתי זו, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בשאלות האחרות (אם אירוע התאונה מהווה תאונת דרכים, וגובה הנזק). 13. אני מורה על דחיית התביעה. 14. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת תוך 30 יום, שאם לא כן, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום י"ח באייר, תשס"ד (9 במאי 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. יוסף בן חמו, שופטכתב תביעהמסמכים