עיכוב מימוש עיקול עד להמצאת ערבות א. בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 11.06.03 של ראש ההוצאה לפועל בפתח תקוה (כב' הרשמת שלהבת קמיר-וייס) אשר דחתה את בקשת המבקשת, אשר ביקשה כי ראש ההוצל"פ תורה לסגור את תיק ההוצאה לפועל, שנפתח על ידי המשיבים וכן תורה לבטל את העיקולים שהוטלו בתיק זה. ביום 17.05.04 ניתנה על ידי רשות ערעור למבקשת, ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לעניננו הן כדלהלן: המשיבים - שהם 24 דיירים בבנין שנבנה על ידי המערערת - חברת אורן סלע בניה והשקעות בע"מ (להלן: "המערערת") הגישו לבית המשפט השלום באשדוד תביעה כנגד המערערת בגין ליקויי בניה שונים שהתגלו בבנין שנבנה על ידי המערערת (ת.א. 559/95). ביום 28.12.02 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט ח. חדש) ועל פיו חוייבה המערערת לשלם למשיבים סכום של 580,000 ₪. סכום פסק הדין שנוי במחלוקת בין הצדדים, אולם הרלבנטיות של מחלוקת זו לעניננו, שולית. יחד עם זאת מן הראוי לציין, כי הוגשה על ידי המערערת בקשה לתיקון סכום פסק הדין, מטעמים שונים שטענה להם המערערת, בית משפט השלום דחה את הבקשה לתיקון סכום פסק הדין, אולם קבע ביום 12.03.03 כי הסכום הפסוק, נכון למועד מתן פסק הדין, 28.12.02, עומד על סך 552,037 ₪. המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום וכן הגישה בקשה לעיכוב ביצוע החיוב עד להכרעה בערעור. בית משפט השלום דחה את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע התשלום, זאת למרות שהמערערת הפקידה ערבות בנקאית בסך 580,000 ₪ להבטחת ביצוע החיוב. במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע הגישה המערערת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע של פסק הדין. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' טימור, ס.נ.) נענה לבקשה באופן חלקי וקבע ביום 28.03.03 כי פסק הדין יפרע כדי סך של 400,000 ₪ ותשלום יתרת החיוב תעוכב עד לאחר מתן החלטה בערעור, זאת כנגד הפקדת ערבות בנקאית על סך 180,000 ₪. על החלטתו זו מיום 27.03.03 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי שני הצדדים, המערערת והמשיבים. בפסק דינו מיום 1.05.03 הורה בית המשפט העליון, מפי כב' השופט א' ריבלין, על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום במלואו, בכפוף לכך שהערבות הבנקאית שהפקידה המערערת, בסך 580,000 ₪, תשאר על כנה, ובנוסף תומצא ערבות בנקאית נוספת על סך 120,000 ₪, דהיינו: פסק דינו של בית משפט קמא עוכב כנגד ערבויות בנקאיות בסכום כולל של 700,000 ₪. ג. במקביל ובין לבין, התנהלו הליכים נוספים בין הצדדים. לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום, ביום 28.12.02 כאמור, הגישו המשיבים בקשה למתן צו עיקול להבטחת ביצוע פסק הדין. ביום 14.01.03 הטיל בית משפט השלום צו עיקול להבטחת ביצוע פסק הדין כאמור, על סך 580,000 ₪. המערערת הגישה בקשה לביטול העיקול וביום 21.01.03 החליט בית המשפט השלום כדלהלן: "1. לתגובת ב"כ התובעים בתוך 10 ימים. 2. עד לקבלת החלטה יעוכב מימוש העיקול בכפוף להמצאת ערבות בנקאית על מלוא סכומו..." לא שנוי במחלוקת כי המערערת הפקידה ערבות בנקאית ביום 3.02.03. ביום 22.01.03 פתחו המשיבים תיק הוצל"פ, לביצוע פסק הדין. תיק ההוצל"פ נפתח לביצועו של פסק הדין על סך 580,000 ₪, ונוספו לו ריביות וסכומים, כמקובל בתיקי הוצל"פ. המערערת פנתה ללשכת ההוצל"פ בבקשות שעניינן ביטול תיק ההוצל"פ וביטול העיקולים שהוטלו בתיק זה. ביום 11.06.03 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ שזו לשונה: "לאחר שעיינתי בבקשת החייבת לסגירת תיק ההוצל"פ וביטול העיקולים ותגובת הזוכה, מנימוקי תגובת הזוכה אני דוחה את בקשת החייבת. אשר לבקשת הזוכה לחייב את החייבת בהוצאות, אכן ככל ותוסיף החייבת לפנות בבקשות סרק - אשקול חיובה בהוצאות". על החלטה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני. ד. לטענת המערערת שגתה ראש ההוצל"פ בהחלטתה. לדעת המערערת פתחו המשיבים בתיק ההוצל"פ, שלא כדין, למרות החלטת בית המשפט השלום מיום 21.01.03 אשר הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המערערת נפתח תיק ההוצל"פ על סכום הגבוה מסכום פסק הדין, אשר תוקן על ידי בית המשפט קמא לסכום של 552,037 ₪, ולמרות זאת לא דאגו המשיבים לעידכון תיק ההוצל"פ. עוד לטענת המערערת, הופקדו על ידה סך הכל, ערבויות בנקאיות בסכום כולל של 700,000 ₪ (ערבות בנקאית משלימה, בסך 120,000 ₪, על פי פסק דינו של בית המשפט העליון הופקדה על ידי המערערת ביום 19.05.03). בנסיבות אלה מן הראוי היה, לדעת המערערת, לבטל את העיקולים ולסגור את תיק ההוצל"פ. לדעת המערערת נהגו המשיבים, שלא כדין, בביצוע הפעולות הבאות: א. פתיחת תיק ההוצל"פ - למרות צו עיכוב ביצוע; ב. אי סגירת תיק ההוצל"פ למרות הפקדת הערבות; ג. פתיחת תיק ההוצל"פ בסכום שגוי; ד. המנעות מעדכון תיק ההוצל"פ לאחר תיקון סכום פסק הדין; ה. נקיטה בהליכים לגביית החוב, לרבות הליכי עיקול, ללא צורך, ולמרות הבטחת כל זכויותיהם של המשיבים, על פי פסק הדין. לטענת המערערת נגרמו לה נזקים קשים בשל העיקולים שהוטלו לדעתה, שלא כדין. לטענת המשיבים אין כל ממש בטענות המערערת. המשיבים נהגו כדין, פתחו בהליכי הוצל"פ משלא עוכב ביצוע פסק הדין, והתנגדו, גם זאת כדין, לסגירת תיק ההוצל"פ, משהערבות הבנקאית שהופקדה לא כיסתה את החוב בתיק ההוצל"פ. ה. אתחיל ואומר כי לו ביקשתי דוגמא להליכי סרק, מסורבלים ומיותרים, הגורמים טורח מיותר והוצאות לצדדים, תיק זה מהווה דוגמא ברורה ומובהקת. סבורה אני כי, האמירה המקובלת "מהומה רבה על לא מאומה", איננה משקפת, ולו במקצת, את המהלכים בתיק זה. כמובן שניהול ההליכים בבית המשפט קמא, שענינם תביעת המשיבים לפיצוי בגין ליקוי בניה, היתה תביעה כדין וניתן בה פסק דין. לימים, במסגרת הערעור, אף הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. נכון גם לציין כי סכום הפשרה הוא בשיעור נמוך באופן משמעותי מסכום פסק הדין המקורי. ערוץ זה של ההליכים נכון הוא וראוי. סבך הליכי ההוצל"פ, על כל נגזרותיו, לא נבע אלא מהתנהלותם של הצדדים שהתאפיינה בעיקשות מיותרת ובלתי מובנת. בעניין זה יש לומר שהן המערערת והן המשיבים גילו מידה זהה של נוקשות, אשר מנעה סיום המחלוקת בדרך קצרה וראויה. אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה נפתח תיק ההוצל"פ שלא כדין. משניתן פסק דין ולא עוכב ביצועו, זכאים המשיבים לפתוח בהליכי הוצל"פ לגביית החוב הפסוק. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי בית המשפט קמא קבע בהחלטתו מיום 21.01.03 כי "... עד לקבלת החלטה אחרת יעוכב מימוש העיקול בכפוף להמצאת ערבות בנקאית..." אכן, ניתוח טקסטואלי דווקני של החלטת בית המשפט קמא מיום 21.01.03, מביא למסקנה כי מימוש העיקול שהוטל על ידי בית משפט קמא הוא שעוכב כנגד המצאת ערבות בנקאית על מלוא סכום פסק הדין. יחד עם זאת אמנם נראה כי פרשנות ראויה ותמת לב, מאפשרת גם פרשנות רלבנטית והגיונית, לפיה ביצוע פסק הדין ולא מימוש העיקול הם המעוכבים, כנגד המצאת ערבות בנקאית על מלוא סכום פסק הדין. שהרי, הכוונה בהפקדת הערבות הבנקאית היא הבטחת ביצוע פסק הדין. ברם, כאמור, המשיבים לא פעלו, אלא על פי פסק הדין וההחלטה מיום 21.01.03, ופתחו בהליכי ההוצל"פ, שלא ניתן לומר כי נפתחו שלא כדין. בוודאי שאין לטעון כנגד המשיבים כי פתחו בהליכי הוצל"פ למרות קיומו של עיכוב ביצוע. עוד אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה לאחר הפקדת הערבות הבנקאית בסך 700,000 ₪ היה על המשיבים לסגור את תיק ההוצל"פ. משהופקדה הערבות עוכב ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת תיק ההוצל"פ נפתח קודם להפקדת הערבות ולעיכוב ביצוע פסק הדין, ולפחות על פי הסכום המופיע בתיק ההוצל"פ, לא כיסתה הערבות את מלוא הסכום בתיק ההוצל"פ. בנסיבות אלה, אין לבוא בטרוניה למשיבים שלא ביקשו לסגור את תיק ההוצל"פ. עוד אציין כי אין לומר שתיק ההוצל"פ נפתח בסכום שגוי. שינוי סכום פסק הדין, היה אחד מנושאי הערעור בבית המשפט המחוזי, אשר, כאמור, הסתיים בסופו של דבר, על דרך הסכם שנכרת בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין. מכל מקום, סכום פסק הדין המקורי היה 580,000 ₪, שהוא הסכום בגינו נפתחו הליכי ההוצל"פ. אינני מוצאת כי ניתן לקבוע שהמשיבים פעלו שלא כדין, במסגרת הליכי ההוצל"פ. המשיבים אכן פעלו על יסוד פסק הדין שניתן, אשר ביצועו לא עוכב ולא המשיכו בפעולות במסגרת תיק ההוצל"פ לאחר עיכוב הביצוע והפקדת הערבויות. בעניין זה, מן הראוי לציין כי עוד ביום 16.03.03 החליטה ראש ההוצל"פ בבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ וקבעה כי לאור הפקדת הערבות הבנקאית בסך 580,000 ₪, הרי "אני מורה כי כפוף להפקדה של 20,000 ₪ במזומן ו/או בערבות בנקאית בקופת ההוצל"פ תוך 7 ימים מהיום, יעוכבו הליכי ההוצל"פ כנגד החייבת" וכך, כנגד השלמת הערבות הבנקאית ל- 600,000 ₪, נעתרה ראש ההוצל"פ לבקשת המערערת, והורתה על עיכוב הליכי הוצל"פ. אלא שהמערערת, מטעמיה, העדיפה שלא להפקיד 20,000 ₪ נוספים ולהמשיך לדון בהליכי ההוצל"פ, בדרך שנראתה לה. כך קרה שאמנם הוטלו עיקולים, אשר, לטענת המשיבים, היו מועטים בלבד, וגם אותם ניתן היה, כאמור, למנוע כנגד הפקדת סכום של 20,000 ₪. ו. לסיכום נראה לי, כי נכון למועד הגשת בקשת רשות הערעור, אשר בעיקרה איננה רלבנטית עוד לאור ההסכם שנכרת בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ביום 8.07.04, לא ניתן לקבוע כי ראש ההוצל"פ נתפסה לכלל טעות בכך שקבעה כי אין לבטל את העיקולים ולסגור את תיק ההוצל"פ, למרות הפקדת הערבות בסך 700,000 ₪. כמפורט בפסק הדין אינני סבורה כי המשיבים נהגו שלא כדין. יחד עם זאת, גם זאת כמפורט בפסק הדין, המערערת והמשיבים, אלה אף אלה, יכולים היו להימנע מהעצמת הסכסוך והמשך ההתדיינות שלא לצורך. סוף דבר - משלא מצאתי כל עילה שבדין להתערב בהחלטת ראש ההוצל"פ, הערעור נדחה. לאור הדברים שנאמרו ונכתבו על התנהלות שני הצדדים במהלך ההליכים, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ערבותעיקול