היתר לפתיחת גן ילדים עם 10 ילדים בלבד

א. עובדות התובע 2 מתגורר בבית דו משפחתי כשבדירה הנוספת מחזיקים הנתבעים. הבית מצוי ברח' דגניה 11 ברעננה ובנוי על המקרקעין הידועים כחלקה 275 בגוש 7655 הצדדים חוכרים את דירותיהם מול הבעלים ק.ק.ל ומדינת ישראל. אין חולק כי בדירת הנתבעים ובחצר הסמוכה לה ישנם מתקנים שעפ"י טיבם ומהותם משרתים גן ילדים. הדירה היתה בשעתו דירת מגורים וכיום היא מאכלסת פעוטון המונה 10 זאטוטים, גננת, סייעת ועובדת כללית. 3. התובע 1 מתגורר בבית הסמוך לדירת הנתבעים ממזרח. 4. הנתבעים הגישו לוועדה לתכנון ולבניה רעננה (להלן בקיצור "הוועדה"), בקשה להתיר להם שימוש חורג בנכס כגן ילדים ל - 15 שנים. בקשה זו טרם נדונה וטרם ניתנה בה החלטה. 5. נכון ליום כתיבת פס"ד זה שוהים בדירה 10 ילדים בלבד ועל כן אין היא בגדר "בית ספר" כמשמעות המונח בחוק הפיקוח על בתי ספר תשכ"ט - 1969 (להלן "החוק"). 6. בתובענה זו אני מתבקש ליתן סעד של צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להמשיך ולהשתמש בנכס שלא למטרת מגורים. ראש התביעה הכספי נמחק למעשה עם מתן היתר לפיצול סעדים במישור הכספי. 7. ביום 31.10.01 בקרתי במקום בלווית הצדדים ופרקליטיהם הכל כמתואר בפרוטוקול הביקור במקום.   ב. הדיון 1. התובעים טוענים כי: א. המשך הפעילויות בדירת הנתבעים עולה כדי הפרת חובה חקוקה (חוק התכנון והבניה, תקנות התכנון והבניה, תוכנית המיתאר החלה על האזור בו מצוי הבית). ב. המשך הפעילויות בדירת הנתבעים גורם להם למטרד. שגרת חייו של התובע 1 נפגעה קשות ואלו חדר העבודה של התובע 2 מצוי במרחק 1 מטר מהגן. ג. המשך הפעילות בדירת הנתבעים פוגעת בפרטיותם ובקנינם (ירידת ערך). ד. סככת הצל שהקימו הנתבעים בחצרם מכוערת ומשנה את צביון הסביבה מצביון מגורים לצביון מסחרי עסקי. ה. אין לייחס חשיבות מרובה להחלטה שתנתן ע"י הוועדה אם וכאשר תינתן והמתירה שימוש חורג.   2. הנתבעים טוענים כי: א. המשך הפעילויות בדירתם במתכונת של 10 ילדים אינה מחייבת רישוי עפ"י החוק ולכן לא ניתן לייחס להם הפרת חובה חקוקה עפ"י החוק. אם נאמר כי יש צורך בהיתר לשימוש חריג עפ"י חוק התכנון והבניה אזי בקשה כזו כבר הוגשה. אין בשימוש שנעשה בגן ילדים משום שינוי לשימוש שנעשה באזור מגורים. ב. המשך הפעילות בדירתם של הנתבעים אין בו כדי להוות מטרד ליחיד. אם וכאשר יורחב הפעוטון לגן ילדים בו יפעלו 30 ילדים יוכלו התובעים, אם ירצו, לשוב ולפנות לבימ"ש בעילת מטרד. ג. הם מוכנים שביהמ"ש יגביל אותם כאמור בסעיף 22 לסכומי ב"כ. ד. סככת הצל אינה מפריעה לאיש. עם הזמן המטפסים הגדלים בגדר שבין הנתבעים והתובע 1 יסתירו אותה, מעיניו של האחרון.   3. אומר בראשית הדברים כי נר לרגלי ישמש הפס"ד המנחה בע"א (ירושלים) 6121/99 החברה להגנת הטבע נ. עמותת בית הכנסת הגדול אוהל משה פורסם בדינים מחוזי לב (5) עמ' 427. בפסקה 8 לפסה"ד המודפס נקבע: "לא כל אדם החש עצמו נפגע ממעשה אסור, הסובל מנזק כאמור, זכאי לבוא אל שערי בית המשפט בתובענה אזרחית למניעת העוולה".   למטה מן הדברים מוסיף ואומר ביהמ"ש באותה פיסקה: "בעוד שלשמירה על האינטרס הציבורי הכללי מופקדות הרשויות המוסמכות, הרי לאינטרס הפרטי הותר פתח מסוים לנפגע קרוב - שכן או מי שקנינו עלול להנזק - לעמוד על זכויותיו גם במסגרת המשפט האזרחי". מחומר הראיות המצוי בתיק ולאחר שביקרתי במקום לא יכול להיות ספק שהתובעים עונים להגדרת שכן או מי שקנינו עלול להינזק. לא זו אף זו, אין ספק כי שני התובעים עונים להגדרת "נכס גובל" כמשמעות המונח בחוק התכנון והבניה.   4. נתתי דעתי לפס"ד מנחה נוסף וכוונתי לפסה"ד ב - ת"'א (ירושלים) 544/95 מימי כהן ואח' נגד סלים שבו ואח'. פורסם בתקדין מחוזי 96 (2) עמ' 2817, שם קבע כב' השופט (כתוארו אז) א. רובינשטין בסעיף 12 (2) (א) לפהס"ד לאמר: "חוקי התכנון והבניה מטבעם נועדו ליצור מסגרת של סדר ציבורי נאות, ולמנוע אנרכיה. שכנים הנפגעים באיכות חייהם זכאים לסעד של צו מניעה אם הופרה חובה בתחום התכנון והבניה כלפיהם".   כב' השופט רובינשטיין מצטט בהסכמה את שנאמר ב - ת.מ (ת"א) 55414/91 נציגות הבית המשותף נ. אגודת הציירים והפסלים פס"מ נב' (4) 72 בעמוד 79: "מי שנפגע עקב הפרה של חוקי התכנון והבניה זכאי לסעד, ובכלל זה צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה מגיעה כדי מטרד, די לו שיראה שנגרמה לו אי נוחות".   5. כאמור,בקרתי במקום בנוכחות הצדדים ופרקליטיהם. הביקור התקיים אמנם בשעה שהילדים אכלו ארוחת צהרים והרעש היחידי ששמעתי במקום היה זה שבא ממקורו של הגבר המסתובב בלול שבחצר התובע קנדלשיין. באשר לתובע אחרון זה עיקר טיעונו נובע מהעובדה שהוא הפך חדר אחד מדירתו למשרד ממנו הוא מפעיל את משלח ידו. למותר לציין כי תובע זה לא המציא בדל ראיה כי הוא ביקש וקיבל אישור מהוועדה לפעול מתוך ביתו לצורך משלח ידו, וכלל אינני בטוח שהאחרון נופל בגדרי מקצוע חופשי. עניין זה מסור לוועדה ואינני רוצה לקבוע בו מסמרות או לקבוע עמדה כלשהי. כל שאומר לגבי תובע זה, את אשר הוא תובע מזולתו יואיל ויתבע מעצמו, בבחינת קשוט עצמך תחלה ואח"כ קשוט אחרים. לפיכך, תביעתו של התובע קנדלשטיין נדחית.   6. בעייתית יותר היא דירתו של התובע סימסולו. חדרי השינה שלו ובעיקר חלונותיהם פונים לחצר הגן ולכניסה הראשית. תובע זה מציין בהגינותו כי הוא ורעייתו עובדים מחוץ לביתם ועל כן לכאורה הגן לא אמור כלל להפריע להם. מאידך גיסא, השמיע תובע זה טענה והיא כי הואיל והגן פועל ששה ימים בשבוע יכול שיגרמו לו, ולא פחות מכך לילדיו אי נוחות בימי ו' בבוקר כאשר יבקשו להמשיך ולישון עד שעה מאוחרת ואלו הפעילות בגן כבר במתכונתו המצומצמת כיום מפריעה להם. תובע זה טוען והוא צודק כי נהוג בגני הילדים לערוך מסיבות יום הולדת דווקא בימים אלו כאשר מרבית ההורים פנויים מעבודתם וכן מסיבות קבלת שבת, מלכת / מלך שבת יהא כינוים של מסיבות אלו אשר יהא. אשר על כן נראה לי כי לגבי תובע זה נכון יהיה שיוצא צו מניעה האוסר קיומן של מסיבות בגן בימי ו' בין אם הן מלוות בכלי נגינה ובין אם לאו, עד השעה 11:00. כמו כן, הילדים לא יצאו לחצר בימי ו' לפני השעה 10:00 וגם אז רק לפינה הצפונית המרוחקת ממבנה הגן. מקובלת עלי התחייבות הנתבעת באשר לכלי הרכב של ההורים ואלו האחרונים נדרשים אף הם שלא להכניס רכבם לקטע הכביש שבחזית הגן והמהווה רחוב ללא מוצא בין בשעות הבוקר כשהם מביאים את הילדים ובין בשעות אחה"צ בשעה שהם מוציאים את הילדים מהגן. למען הסר ספק האמור אינו חל על רכב אחד המבצע הסעה של הילדים בצהרים והוא יחנה בחניה המיועדת לבעלי הגן.   7. כל האמור בפסקה 6 לפסה"ד כפוף להסכמתה של הוועדה ואין באמור בפס"ד זה כדי להשפיעה במאומה על שיקולי הוועדה המתבקשת להתעלם כליל מהאמור כאן, באשר פסה"ד כל ענינו במישור הקניני נזיקי. כיוון שנאמר לי על ידי פרקליטי שני הצדדים כי הוועדה אמורה להתכנס ולהחליט בבקשת הנתבעים בימים אלו לא מצאתי לצוות מעבר לאמור בסעיף 6.   8. על הצדדים לפעול בדווקנות על פי ההוראות שתוציא הוועדה, ואם תראה הוועדה לנכון משיקוליה היא שלא להתיר שימוש בגן אזי האמור בפסק דין זה יתבטל והגן יסגר על פי הוראת הוועדה נוכח הפסיקה שצוינה לעיל.   ג. לסיכום 1. התביעה מתקבלת בחלקה בכפוף לאמור בסעיפים 8 - 6. 2. כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי אני סבור שנכון יהיה כי כל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עו"ד.   ניתן היום ג' בכסלו, תשס"ב (18 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.   דוד גדול, שופט  קטיניםגן ילדים / פעוטון / משפחתון