פריצת דיסק נכות נוירולוגי פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין שתי תאונות דרכים שאירעו לה ביום 9/4/94 וביום 2/8/94. 2. אין מחלוקת בתוקף פוליסות הביטוח שהוציאה הנתבעת ועלי איפוא לקבוע את גובה הנזק. 3. מטעם התובעת העידה התובעת והגישה תצהיר בחקירה ראשית (ת1/) אשר נחקרה עליו ע"י ב"כ הנתבעת. 4. הנתבעת לא הגישה מוצגים ולא הביאה עדים. המצב הרפואי 5. התובעת ילידת 3/7/74 היתה בריאה לחלוטין לפני שתי התאונות, בגין התאונה הראשונה שאירעה לה ביום 9/4/94 תוך כדי שירותה בצה"ל נפגעה לאחר וראשה הועף קדימה שעה שישבה ליד הנהג ופגע בלוח השעונים, היא הועברה למרפאה צבאית והתלוננה על חבלה בראש ובחזה ללא חוסר נוירולוגי וטופלה בתרופות. 6. בתאונה השנייה שאירעה לה ביום 2/8/94 נפגעה לאחר שמכוניתה קיבלה מכה מאחור ממכונית אחרת, הועברה לחדר מיון בבית חולים מאיר, שם התלוננה על כאבים בצוואר ובגב, לא היה חוסר נוירולוגי, לא נמצאו שברים ושוחררה עם המלצה להמשך טיפול. 7. בבדיקת עמוד השדרה המותני לאחר מכן הודגמה פריצת דיסק L5-S1 הלוחץ על מוצא שרוול השורש השמאלי ועל השוק דבר שמסביר את כאבי הגב מהם סבלה עם קרינה לרגל שמאל. 8. לבקשת ב"כ התובעת מיניתי שלושה מומחים, את פרופ' גנאל בשטח האורטופדי, את פרופ' קור'צין בשטח הנוירולוגי ואת ד"ר קרפל בשטח הפסיכיאטרי. 9. פרופ' גנאל בדק את התובעת ומסר את חוות דעתו (מ3/) וקבע את נכותה הצמיתה בשיעור של 15% ובמסקנותיו קובע בעמוד 3 לחוות הדעת כדלקמן: "כיום היא מתלוננת על כאבים בעכוז שמאל, על "היתפסות" הגב, על כאבי ראש ועל קשייה בתפקוד, בדיקתה הגופנית תקינה, בצילומי הרנטגן הודגמה פריצת דיסק 1S, L5 הלוחץ על מוצא שרוול השורש השמאלי ועל השוק, בהעדר רישום מעברה על סבל קודם בעמוד השדרה, אני מייחס תלונותיה וממצאי בדיקתה, לתאונות הנ"ל, לדעתי לא יהיה מנוס מלנתח את גב' בלנקו ולכרות את הדיסק הפרוץ". 10. פרופ' קורצ'ין בדק את התובעת ומסר חוות דעתו (מ2/) וקבע שלא נותרה לתובעת נכות בשטח הנוירולוגי, ובסיכום חוות דעתו קבע כדלקמן: "מדובר בחבלת ראש קלה בתאונה, ללא איבוד הכרה וללא סימנים נוירולוגים חולניים מיד אחרי המקרה או בבדיקתו כיום. גם בבדיקת EEG בעבר פורשה כתקינה, התלונות שנמסרו לי הינן בעיקר בתחום הנפשי וחלקן בתחום האורטופדי, בעניינים אלה נקבעה נכות על ידי מומחים לדבר. מהבחינה הנוירולוגית גרידא, בהתחשב בנסיבות המקרה ובבדיקה התקינה גם היום אין מקום לקביעת נכות נוירולוגית". 11. ד"ר קרפל בדק את התובעת ומסר חוות דעת (מ1/) וקבע את נכותה הצמיתה של התובעת בשטח הנפשי בשיעור של 7.5% ובשיעור של 10% למשך שנה לאחר התאונה, שכן אובחנו סימנים סובייקטיבים ואובייקטיבים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר עבודתה תוך המלצה לטיפול פסיכיאטרי במשך שנה עד 30/8/2000. 12. לאור חוות דעת שלושת המומחים, אני קובע את נכותה הרפואית הכוללת כתוצאה משתי התאונות בשיעור של 21.3%. החובה לעבור ניתוח 13. ב"כ הנתבעת בסיכומיו חזר וטען כי היה על התובעת לעבור ניתוח עליו המליץ המומחה, פרופ' גנאל ובצורה זו להקטין את הנזק. 14. פרופ' גנאל בחוות דעתו (מ3/) ציין כי לדעתו על התובעת לעבור ניתוח כדי לכרות את הדיסק הפרוץ ובעדותו ציין שקיים סיכוי סביר בסביבות 80% שהניתוח יצליח אך מוטב היה לבצע אותו זמן קצר לאחר התאונה, שכן לאחר מכן סיכוי ההצלחה יורד ל60%- ובמידה והניתוח לא יצליח, הנכות עלולה להיות גדולה יותר ובהקצנה עד כדי שיתוק של שתי הגפיים, בנוסף לכך עלולים להתפתח סיכונים נוספים של זיהום שיכול לגרום להרס עצבים ואף לתמותה. 15. התובעת בחרה לא לבצע את הניתוח בעיקר לאור מצבה הנפשי ויש לכבד את רצונה. 16. בע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד, פ"ד ל"ח (4) עמ' 70, קבע כב' השופט דב לוין כדלקמן: "כל ניתוח טומן בחובו סכנות, בין גדולות ובין קטנות, זכותו של אדם להחליט אם הוא מוכן לקחת על עצמו את הסיכון הכרוך בניתוח אם לא, ואין ללחוץ עליו בקבלת החלטה זו, לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה של הפחתת סכום הפיצויים המגיע לו, בשל סירובו לעבור את הניתוח". 17. זכות זו של האדם לגופו וסירובו לעבור ניתוח קיבלה משנה תוקף עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר קובע בסעיף 2 כדלקמן: "אין פוגעים בחייו בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". 18. ניתוח רפואי מהווה פגיעה בגופו של אדם, ויש להשאיר לאדם אוטונומיה על גופו להחליט אם הוא חפץ לעבור את הניתוח. 19. בע"א 4837/92 אליהו נ' ג'ורג' בורבה פד"י מ"ט (2) 257 חזר כב' השופט טל ואשר את העקרון לפיו רשאי הנפגע לסרב לעבור ניתוח מבלי שתהיה אפשרות להפחית את הפיצויים המגיעים לו בשל סירובו לעשות כן. 20. לאור האמור נראה לי כי רשאית הייתה התובעת לסרב לעבור את הניתוח ואין ממש בטענתו של ב"כ הנתבעת שיש להקטין את הפיצוי לפי הכלל של הקטנת הנזק. הפסד השתכרות בעבר 21. התובעת בתאונה הראשונה הייתה בשירות צבאי ולא נגרם לה הפסד שכר ושוחררה מצה"ל בחודש יולי 1994 והחלה ללמוד מזכירות רפואית בחודש אוקטובר 1994 בשעות הערב. 22. התובעת נפגעה בתאונה השניה זמן קצר לאחר שחרורה מצה"ל כך שלא הספיקה להתחיל לעבוד ויש להניח שיכלה למצוא עבודה בשעות הבוקר יחד עם לימודיה בערב. 23. בחודש אוגוסט 95 החלה התובעת לעבוד במדיקל סנטר בהרצליה אך עזבה את עבודתה לאחר ולא הסתדרה עם מעבידתה, ובחודש מרץ 96 החלה לעבוד בחברת קוקה קולה, שם עבדה כ6- חודשים והפסיקה לאור טענתה כי העבודה שוחקת שכן היא משך 9 שעות ביום והשתכרה שכר מלא. 24. לאחר שעזבה את עבודה בחברת קוקה קולה, עבדה תקופה מסויימת בקופת חולים מאוחדת, ולאחר מכן הייתה מובטלת תקופה נוספת מבלי שתפנה ללשכת העבודה. 25. החל מיום 15/11/98 החלה התובעת לעבוד כמזכירה רפואית במשכורת ממוצעת של 3,500 ש"ח לחודש ברוטו. 26. מחוסר נתונים מספיקים על השפעת נכותה של התובעת ועל הקלטותה בעבודה לאחר התאונות ועל פגיעה בכושר השתכרותה וכן מאחר ולא הוגשו תעודות מחלה על אי כושר עבודה מלא לביסוס טענותיה שלא הייתה מסוגלת לעבוד אין לי דרך אלא להעריך הפסד הכנסתה מיום התאונות ועד היום בסכום גלובלי אחד אותו אני מעריך בסכום של 30,000 ש"ח משוערך. 27. לא מצאתי לנכון לקבל את טענתו של ב"כ התובעת לפיה יש לבסס את הפסד השתכרותה של התובעת בהתאם לשכר הממוצע במשק בהתבססו על פסק הדין בע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר פד"י מה (1) 590 שכן שם דובר בקטינה שניתן היה לחזות מראש את עתידה ואת שכרה וכושרה האינטלקטואלי ואילו במקרה שלפנינו לא מדובר בקטינה, שכן התובעת הייתה בגיל 20 בזמן אירוע התאונות והחלה דרכה בלימודיה בבית ספר פיטמן שהינו בית ספר מקצועי לפקידות ולא השלימה תעודת בגרות, הואיל והציבו לה מבחני כניסה שלא עברה והחליטה לעבור לבית ספר "אופק" במגמת הנהלת חשבונות ולמעשה רצונה היה להשתלב בעבודות פקידות ללא קשר לתאונות ובסופו של דבר הצליחה לסיים בהצלחה קורס מזכירות רפואיות שנמשך 10 חודשים ולאחר מכן למדה במכללה למינהל ברעננה ומיצתה את יכולתה ללא קשר לתאונות שאירעו לה אשר לא השפיעו על יכולתה האינטלקטואלית ולהשתכרותה. הפסד שכר בעתיד 28. התובעת עובדה בעבודה קבועה בתור מזכירה רפואית במרפאת שיניים החל מיום 15/11/98 ואני יכול להניח כי נכותה האורטופדית בשיעור של 15% המתבטאת בכאבי גב עקב פריצת דיסק הלוחץ על מוצא שרוול השורש השמאלי ועל השוק ונכותה הפסיכיאטרית בשיעור של 7.5% המתבטאת בהגבלה בינונית בהתאמה הסוציאלית וכושר עבודתה אכן מפריעים ויפריעו לה בעבודתה ובהתקדמותה. 29. התובעת העידה ואף ציינה זאת בתצהירה (ת1/) שהיא סובלת מכאבי ראש וסחרחורות, ממצבי חרדה ודכאונות, מתקשה בישיבה עקב כאבים בעמוד השדרה המקרינים לעכוז ולרגליים, ועדותה מקובלת עלי שכן יש לה תמיכה בחוות דעת המומחים שמיניתי. 30. בנוסף להפרעה בהתקדמותה בעבודה, עלי לקחת בחשבון אפשרות עזיבתה את עבודתה או פיטוריה ולהפלטותה לשוק החופשי עם נכותה הנוכחית, דבר שיגרום לה הפסד הכנסה. 31. שכרה החודשי הממוצע של התובעת כיום לאחר ניכוי הכנסה הינו בסך של 3,312 ש"ח ונראה לי שיש לראות בנכותה הכללית בשיעור של 21% כנכות פונקציונלית הפוגעת בכושר השתכרותה בשיעור מקביל, דהיינו בשיעור של 21% המתבטא בסכום של 694 ש"ח לחודש. 32. התובעת נולדה ביום 3/7/74, ויש לחשב את אבדן הכנסתה למשך 38 שנים עד הגיעה לגיל 65 בסכום מהוון המגיע לסך של 188,690 ש"ח. הוצאות רפואיות ונסיעות 33. התובעת עברה סדרת טיפולים לרבות ביקורים אצל פסיכולוגים והיה עליה לעבור טיפולים פסיכיאטרים עד אוגוסט 2000 לפי המלצתו של ד"ר קרפל. 34. התובעת זכאית לקבל את כל הטיפול הרפואי לפי חוק הבריאות הממלכתי ורוב הקבלות שצרפה לתצהירה מתייחסים לטיפול פסיכולוגי אותו יכלה לקבל באמצעות קופת חולים או לפחות את חלקו כפי שנפסק בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פד"י נ"א (2) 724. 35. התובעת הוציאה סכומים עבור נסיעות לשם טיפול רפואי ואני מעריך את הפיצוי עבור ההוצאות הרפואיות והנסיעות שהיו הכרחיות בסך של 5,000 ש"ח. עזרת הזולת 36. אין ספק כי התובעת נזקקה לאחר התאונה לעזרת צד ג' בפעולותיה היום יומיות, אך לא המציאה קבלות על כך ולא נטען בתצהירה כי העסיקה עוזרת וכל העזרה ניתנה כנראה ע"י בני משפחתה. 37. לאור נכותה יתכן ותאלץ התובעת להעזר מדי פעם בפעם בעוזרת במשק הבית ואני מעריך ראש נזק זה בסך של 10,000 ש"ח. כאבים וסבל 38. התובעת נולדה ביום 3/7/74 ונכותה הרפואית נקבעה ע"י המומחים בשיעור של 21.3% לצמיתות. הסכום המשוערך כולל ריבית המגיע לתובעת הינו בסך של 37,340 ש"ח. 39. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. סך של 30,000 ש"ח עבור הפסד הכנסה בעבר. ב. סך של 188,690 ש"ח עבור הפסד הכנסה בעתיד. ג. סך של 5,000 ש"ח עבור הוצאות רפואיות ונסיעות. ד. סך של 10,000 ש"ח עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד. ה. סך של 37,340 ש"ח עבור כאבים וסבל. ו. אגרת התביעה ששולמה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום ההוצאה ועד היום. ז. לפסק הדין הכולל יתווסף שכ"ט בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. ח. כל פסק הדין ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.נכותעמוד השדרהנוירולוגיהפריצת דיסק