1. בפני ערעור מכוח סעיף 222 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן-חוק הביטוח הלאומי), על החלטת הועדה לעררים לעניין ילד נכה מיום 10.9.2002, על פי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) התשנ"ח-1988 (להלן-התקנות) אשר אשרה תשלום גימלה בשיעור של 100% מיום 1.4.2001 בלבד, ולא אשרה זכאותו לגימלה עבור התקופה שהחל מגיל 90 יום. (להלן-החלטת ועדת הערר). 2. רקע עובדתי 2.1 המערער יליד 7.11.1999, והוא סובל מתסמונת P.D.D. (Pervasive Developmental Disorder ) שהיא הפרעה התפתחותית נרחבת. 2.2 הועדה מדרג ראשון הכירה בהיות המערער סובל P.D.D וקבעה זכאותו לגמלה החל מיום 1.3.2002 בהסתמך על המועד בו ניתן, על ידי המכון להתפתחות הילד בקופ"ח כללית, סיכום אבחון בעניינו של המערער. 2.3 על החלטה זו של הועדה מדרג ראשון ערער המערער בפני ועדת הערר, בנימוק כי יש להכיר בנכותו של המערער החל ממועד ליקוי שמלידה ועל כן לקבוע זכאותו לקבלת הגמלה החל מגיל 90 יום. 2.4 ועדת הערר הכירה בזכאותו של המערער רק החל מחודש אפריל 2001 - מועד בו מלאו למערער כ- 1.6 שנים. הועדה נימקה החלטתה, בין השאר, כדלקמן:..."הועדה התרשמה שסימנים אופייניים ל - P.D.D ניתנים להכרה בסביבות גיל 1/2 1 שנה ולכן הועדה מקבלת את הערר וקבועת את הזכאות מ- 1.4.01". 3. תמצית נימוקי הערעור 3.1 ועדת הערר אינה מנמקת קביעתה מדוע יש לסטות מהוראות התקנות כפי שפורשו על ידי בית הדין בנסיבות הענין ובשים לב לליקויו של המערער וכפי שהוצגו בפניה במהלך ישיבתה. 3.2 ועדת הערר אמנם איננה מקבלת את גיל האבחון כאמת בוחן להענקת הזכאות לגימלת ילד נכה, ואולם קביעתה לענין מועד התחולה הינה סתמית וסתומה באשר לא ברור מהי משמעות קביעתה כי סימני הליקוי "ניתנים להכרה בסביבות ..." וברי כי קביעה זו הינה שרירותית נעדרת כל נימוק ו/או בסיס. 3.3 החלטת ועדת הערר אינה מעוגנת בתקנות. הועדה התעלמה מהתקנות וקבעה זכאותו ממועד האבחון. 3.4 עמדת הועדה לעררים, לפיה, סימני המחלה ניתנים להכרה בגיל שנה וחצי, נוגדת עמדה קודמת אשר נתנה היא עצמה והופכת את הזכאות הקבועה בתקנות, החל מ-90 יום לאות מתה - כאשר מעשית, ולדידה של הועדה, לא יתכנו מקרים בהם הליקויים באוטיזם וליקויים דומים, כמפורט בתקנות, יהיו זכאים לקבלת הגימלה מגיל 90 יום. 3.5 ועדת העררים התעלמה ממצאים רפואיים אשר נקבעו בענינו של המערער בהיותו כבר בגיל ארבעה חודשים, כעולה גם מאבחון הרפואי מיום 18.3.2002. 3.6 ליקויו של המערער הינו מלידה והוא סובל מפיגור ותיפקוד כללי לקוי קשה מלידה (מתוך חוו"ד ד"ר פוזנר, מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, מיום 18.3.2002). 4. תמצית עמדת המשיב 4.1 הפעם הראשונה שמופיעה המילה אוטיזם היא בחודש אוקטובר 2001 - כאשר הועדה לעררים מעניקה את הזכאות מחודש אפריל 2001 - כלומר חצי שנה קודם לכן, כאשר במסמכים הרפואיים אין גם סימנים למחלה. 4.2 מסמכים רפואיים קודמים אין כל רמז שיכול להצביע על בעיה אוטיסטית. רק בחודש מרץ 2001, פנו ההורים למכון להתפתחות הילד בתלונות המתאימות לאוטיזם (אי יצירת קשר עין, שקוע בתוך עצמו) - כך שאין כל טעות בהחלטת ועדת העררים להעניק הזכאות מגיל שנה וחצי. 4.3 על פי ההלכה הפסוקה, העילה קמה כאשר ההורים חשים שהילד נכה וממועד זה הם מוציאם הוצאות וזקוקים לעזרה בטפול בו. באשר למטפלת, המטפלת נמצאת מאחר וההורים עובדים, כך עולה מפרוטוקול הוועדה לעררים. לא מצויין שהמטפלת עובדת בלילה. 5. המסגרת המשפטית 5.1 סעיף 213 לחוק הבטוח הלאומי קובע כי: "החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים, וועדה לשירותים מיוחדים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה". 5.2 תקנה 6(א) לתקנות קובעת כדלקמן:- "גימלה לפי תקנות אלה תשולם בעד תקופה המתחילה ב-1 בחודש שבו הוגשה התביעה לגימלה; ראה המוסד כי נתקיימו בילד התנאים המזכים בגימלה גם בתקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם הגימלה בעד התקופה האמורה ובלבד שלא תשולם גימלה בעד; (1) ילד עם ליקוי מיוחד כאמור בפריט (1) בחלק ב' בתוספת השניה - בעד תקופה העולה על 6 חודשים שבתכוף לפני הגשת התביעה". פריט (1) לחלק ב לתוספת השניה קובע לאמור:- "ילד בשל עיכוב התפתחותי חמור אינו מסוגל לבצע את מרבית הפעולות ותנועות הראש, הגפיים והגו הרגילות אצל בן גילו, והכל בילד שמלאו 90 ימים וטרם מלאו לו 3 שנים)" הלכה פסוקה היא כי תקנה זו עומדת במבחן הסבירות (דב"ע נ"ה 148-0 עמרי נעים נ' המל"ל פד"ע ל', 9), בין היתר, לאור העובדה שעקב השינויים התכופים האפשריים במצב בריאותו של הילד, יש קושי בבדיקת התביעה לגבי העבר. (עב"ל 246/97 מוסקל נ' המל"ל פד"ע לה' 348). 5.3 התכלית החקיקתית העומדת בבסיס הענקת גימלת ילד נכה הינה השתתפות, ולו חלקית, בהוצאות המיוחדות הנגרמות להורים עקב ליקויים הרפואיים של ילדם. הוצאות מיוחדות, אין משמעותן בהכרח הוצאה כספית ישירה בגין הילד, אלא אף אובדן יכולת לעבוד, ולו חלקית, עקב ריתוק ההורה לבית לצורך הטיפול בילד או תשלום למטפל שיטפל בו. ככל שמדובר "בפעוט נכה" דהיינו ילד שטרם מלאו לו 3 שנים, משמעות הדבר השתתפות בהוצאות המיוחדות הנגרמות למשפחה עקב מחלתו והטיפול הנדרש לה. (מ. גולדברג, עוקדן הביטוח הסוציאלי, כרך ראשון, עמ' 358,עב"ל 1059/00 המל"ל נ' בן חמו גל פד"ע לו 433). 5.4 עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי אין לבית הדין סמכות לשים עצמו כבר סמכא במקום חברי הועדה המקצועית, וכל אשר יבחן יהיה אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה (דב"ע נז/47-10 חלבי נ' המל"ל, עב' ארצי לא (1) 248) במסגרת סמכותו זו על בית הדין לבחון האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל פד"ע לד' 213). 6. המחלוקת המשפטית בעניינו נוגעת למועד תחילת הזכאות לקצבת ילד נכה - האם מהמועד בו חלה הילד ב- P.D.D. או מהמועד בו אובחן כלוקה במחלה זו. לאחר שענייתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו לתיק ובאסמכתאות שהובאו בפני, אני קובעת כדלקמן:- 6.1 המערער נבדק בגיל 4 חודשים על יד ד"ר פוזנר עידית מהמרכז להתפתחות הילד של קופת חולים כללית. בסעיף "תלונות/סיבת הפניה" נאמר, בין השאר, "אי שקט, לא רגוע, 'ילד ממש קשה' לדברי האב. לא נכון הוא אוהב פשוט ידיים. 'ילד ערני לא ישן הרבה, קם המון בלילה...". בסעיף "ממצאים" נאמר, בין השאר, "ערני, עוקב, ממלמל, לא ממש מושיט ידיים. מניע היטב 4 גפיים...יש הרבה תנועה, לא אסוף לא מאורגן, אבל בשום אופן לא פתולוגי. זה נראה ילד ערני עם טמפרמנט פעיל, רגזני אולי. ויסות מוטורי ואולי גם של טמפרמנט באופן משני לא בשל. מומלץ: מעקב התפתחותי עוד 3-4 חודשים". 6.2 ביום 18.3.2002 אובחן המערער על ידי המכון להתפתחות הילד של קופת חולים כללית כ"ילד עם ליקוי התפתחותי רב תחומי העונה להגדרה של P.D.D" 6.3 אין מחלוקת, כי על פי התיאוריה הרפואית העדכנית, מחלת האוטיזם (הכוללת גם ה- P.D.D) הינה פגם מולד, אולם ביטויו הקליני של פגם זה מגיע מאוחר יותר. על כן, על פי הפסיקה, מועד האבחון אינו המועד הרלוונטי לתחילת הזכאות. 6.4 בהחלטתה קבעה ועדת העררים בין השאר, כי "התרשמה שסימנים אופייניים ל P.D.D ניתנים להכרה בסביבות גיל 1/2 1 ולכן הועדה מקבלת את הערר וקובעת את הזכאות מ- 1.4.2001." 6.5 לאור ההלכה הפסוקה, כמו גם לאור עמדת הנתבע, על פיהן, מועד האבחון אינו המועד הרלוונטי להיווצר הזכאות (בל/ 003989/00 ברק רונן נ' המוסד לבטוח לאומי,לא פורסם, בל/ 004931/02 נועם דוד על נ' המוסד לבטוח לאומי, לא פורסם)- נפלה טעות בהחלטת ועדת העררים משתלתה את מועד הזכאות ביום האבחון. 6.6 משכך הם פני הדברים הערעור מתקבל, ועל הנתבע לשלם את הגמלה הנתבעת מיום לידתו של המערער. 7. הנתבע ישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. 8. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום ו' בכסלו, תשס"ד (1 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים. דינה אפרתי - שופטת תסמונת PDDביטוח לאומי