קביעות לאחים ואחיות בכללית השופט שמואל צור 1. המשיבה הינה קופת חולים המעניקה שרותי בריאות לחבריה (להלן - הקופה). למשיבה בתי חולים ומרפאות והיא מעסיקה אלפי עובדים במקצועות הרפואה השונים. המערערים, אחיות ואחים במקצועם, היו עובדי הקופה בבית החולים לחולי נפש "טלביה" בירושלים. כל עובדי הקופה - ובהם המערערים - מבוטחים בהסדר של פנסיה מקיפה בקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות (להלן - קג"מ) .   2. בשנת 1993 הציעה הקופה לחלק מעובדיה הותיקים בני 58 ומעלה המשרתים מעל 20 שנה, הסדר של פרישה מוקדמת מרצון. עם אותם עובדים שהביעו רצונם לפרוש במסגרת אותו הסדר - ובהם המערערים - נערך הסכם אישי המשקף את פרטי ההסדר (עותק של הסכם לפרישה מוקדמת -דוגמתו נחתם עם כל אחד מן המערערים - צורף כמוצג 2 בתיק המוצגים מטעם המערערים). ואלה עיקריו של ההסכם לפרישה מוקדמת:   (1) העובד מסיים את עבודתו בקופה ויוצא ל"פרישה מוקדמת".   (2) מיום היציאה לפרישה מוקדמת, מקבל העובד הפורש מן הקופה "גמלה חדשית" המכונה "קיצבה" בהתאם לצבירת זכויותיו בקג"מ.   (3) הקיצבה מתעדכנת לפי הכללים הנהוגים בקג"מ, היינו - פיצוי מלא על השינויים במדד כל אימת שמשולמת לעובדים תוספת יוקר.   (4) בתקופת הפרישה המוקדמת ממשיכה הקופה לשלם לקג"מ את התשלומים החלים על המעביד והעובד, כך שכל עובד שפרש לפרישה מוקדמת ממשיך לצבור זכויות בקג"מ, כאילו המשיך לעבוד.   (5) תקופת הפרישה המוקדמת מסתיימת עם הגיע מועד זכאותו של כל עובד לפנסיה (הוא או שאיריו) לפי תקנות קג"מ ובמועד זה חדלה הקופה לשלם לעובד את "הקיצבה".   (6) בנוסף לקיצבה מקבל כל עובד מענק פרישה, מענק הסתגלות, פיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים, יתרת דמי הבראה, פדיון חופשה וימי השתלמות בשכר.   (7) העובד מצהיר כי ההסדר מעניק לו את כל המגיע לו מן הקופה בקשר לתקופת עבודתו ואין לו כל תביעות או טענות כלפי הקופה בקשר לתקופת עבודתו.   הסכם אישי שכזה נחתם עם כל אחד ואחר מן המערערים, במועדים שונים במהלך שנת 1993.   3. ביום 4.1.94 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין מדינת ישראל, הקופה והסתדרות מדיצינית הדסה - הם שלושת המעסיקים הגדולים במערכת הבריאות - לבין ההסתדרות הכללית בעניין שכרם ותנאי עבודתם של האחיות והאחים העובדים בשירות מעסיקים אלה (להלן - ההסכם הקיבוצי). בהסכם זה נקבעו טבלאות שכר חדשות לאחיות ולאחים (סעיף 4) תוספות שונות (סעיפים 5-8) והוראות אחרות. טבלאות השכר והתוספות השונות ניתנות, בשיעורים שונים ובמועדים שונים, החל מיום 1.1.94. הסכם זה חל, כאמור בסעיף 3 שבו, על האחיות והאחים הפעילים. אשר לגמלאים, קבע סעיף 13 להסכם, לאמור: "13.1 הוראות הסכם זה יחולו על הגמלאים המקבלים קיצבתם מהמעסיק (להלן - "פנסיה תקציבית") תוך תיאומים ובשינויים המחוייבים על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל - 1970 ובכפוף לאמור להלן. ....   13.3. מוסכם על הצדדים כי הגמלאים המבוטחים בפנסיה תקציבית יהיו זכאים לפיצוי חד-פעמי על שחיקת שכרם בגין העבר..."   4. על רקע הוראות אלה שבהסכם הקיבוצי, הגישו המערערים תביעה בבית הדין האזורי בירושלים, לעדכון ה"קיצבה" שהם מקבלים מן הקופה לפי ההסכם האישי שנערך עמהם, לפי ההסדרים שבהסכם הקיבוצי. כן תבעו המערערים להעניק להם פיצוי על שחיקת הקיצבה לעבר, במלואה, מיום 1.1.94. בבית הדין האזורי טענו המערערים כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות עליהם שכן הם מקבלים מן הקופה "פנסיה תקציבית". כמו כן טענו המערערים כי הובטח להם על ידי הקופה כי הסדר הפרישה המוקדמת שלהם יהיה דומה לזה שנערך עם קבוצת עובדים שפרשה לפניהם, בו נקבע כי קיצבתם (של אותם עובדים) תתעדכן לפי הוראות ההסכם הקיבוצי.   5. בית הדין האזורי דחה דאת התביעה (כב' השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי ציבור מר גולדנברג ומר שיפרון - תיק נצ/548-554-3). בית הדין האזורי קבע שלא הוכחה טענת המערערים כי הובטח להם שתנאי פרישתם יהיו זהים לאלה שפרשו לפניהם. כמו כן קבע בית הדין האזורי, כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על המערערים שכן הוא חל על עובדים המקבלים מן המעסיק פנסיה תקציבית, בעוד המערערים מקבלים מן הקופה, מכח ההסדר האישי עימם, תשלומים זמניים שאינם הסדר של פנסיה תקציבית.   על שתי קביעות אלה של בית הדין האזורי נסוב הערעור שבפנינו. נדון אפוא בכל אחד מעניינים אלה, ונפתחו בשאלת תחולת ההסכם הקיבוצי על המערערים.   תחולת ההסכם הקיבוצי   6. אין ספק שההסכם הקיבוצי מיום 4.1.94 חל על העובדים הפעילים בלבד. הוראה מיוחדת בעניין זה קיימת בהסכם זה, לאמור: "3. תחולת ההסכם   הסכם זה יחול על כל האחים והאחיות בדירוג האחים והאחיות המועסקים בשירות המעסיקים (להלן - האחים והאחיות)".   הוראה זו מוציאה מכלל תחולת ההסכם כל מי שסיים את שרותו אצל מעסיקו, אלא אם כן קיימת בו הוראה מיוחדת הקובעת אחרת. ואמנם, הוראה שכזו מצויה בסעיף 13.1 להסכם, אשר נוסחו הובא בסעיף 3 לעיל, לפיו ההסכם יחול על הגמלאים "המקבלים קיצבתם מהמעסיק (להלן - פנסיה תקציבית)..." טוענים המערערים כי ההסכם האישי שנערך עם כל אחד מהם יצר, לגביהם, הסדר של פנסיה תקציבית שהרי, בתקופת הפרישה המוקדמת, משלמת להם הקופה "קיצבה" מתקציבה. לעומתם, טוענת הקופה כי התשלומים המשולמים למערערים מכח ההסכמים האישיים עימם אינם בבחינת "פנסיה תקציבית" ואין הם אלא תשלומי גשר לתקופת ביניים.   7. הוראה בהסכם קיבוצי - כמו כל הוראה בהסכם - יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהוא עולה, בראש וראשונה, מלשון ההסכם. סעיף 13.1 להסכם הקיבוצי הקובע את תחולת ההסכם על גמלאים, קובע שהוא יחול על גמלאים המקבלים גמלתם מן המעסיק (פנסיה תקציבית). הסדרים של פנסיה תקציבית מאופיינים, בעיקרם, בתשלום הפנסיה מתקציב המעסיק, בלא שהעובד והמעביד מפרישים כספים לקופה מיוחדת. הסדרי פנסיה תקציבית קיימים במיוחד במדינה, מכח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל - 1970. ואמנם, סעיף 13.1 להסכם הקיבוצי מתייחס ל"גמלאים המקבלים קיצבתם מהמעסיק (להלן - פנסיה תקציבית) תוך תיאומים ובשינויים המחויבים על פי חוק שירות המדינה (גמלאות)..." שילוב המושגים "פנסיה תקציבית" בזיקה להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) מוביל למסקנה שהוראת סעיף 13.1 מכוונת לחול על אותם גמלאים המקבלים קיצבתם לפי אותו חוק, הם האחים והאחיות המועסקים בשירות המדינה בלבד.   8. אך גם אם נאמר כי סעיף 13.1 להסכם הקיבוצי חל על כל הסדר של "פנסיה תקציבית" - גם כזה שמקורו חיצוני לחוק שירות המדינה (גמלאות) - לא ניתן לאמר כי ההסכם האישי שנערך עם המערערים יצר, לגבי כל אחד ואחד מהם, הסדר של פנסיה כזו.   (1) אין חולק כי הסדר הפנסיה הנוהג לגבי כל עובדי הקופה - והמערערים בכלל זה - הוא של פנסיה צוברת, לפי הוראות תקנות קג"מ. משך כל שנות עבודתם, בוטחו זכויותיהם של המערערים לפנסיה בקג"מ, בתקופת הפרישה המוקדמת הם ממשיכים לצבור זכויות בקג"מ ובבוא היום, הם יפרשו לפנסיה לפי תקנות קג"מ. על רקע זה אין יסוד לפרש את הוראת סעיף 13.1 להסכם הקיבוצי, כחלה על המערערים.   (2) התשלומים המשולמים למערערים לפי ההסכם האישי עימם נעשים אמנם מתקציב הקופה, אך אין בכך בלבד כדי לאפיינם כ"פנסיה תקציבית". מדובר בהסדר שנערך עם המערערים לפרישה מוקדמת, לפיו מקבלים המערערים מן הקופה תשלום חדשי לפי הזכויות שצבר כל אחד מהם בקג"מ, עד אשר תבשיל זכאותם לקיצבה מקג"מ. הסדר זה על פי טיבו הוא הסדר לתקופת ביניים ("תשלומי גשר" בכינויו על ידי הקופה) ואין הוא בבחינת הסדר של פנסיה, לא כל שכן "פנסיה תקציבית".   (3) בשונה מהסדרי פנסיה בכלל והסדרי פנסיה תקציבית בפרט - תשלומי הביניים המשולמים למערערים מעוגנים בהסדרים אישיים ולא בכל הסדר כללי שהוא (חוק, הסכם קיבוצי או תקנות של קרן גמלאות). תשלומי הביניים שבהסדרים האישיים שנערכו עם המערערים גם לא מפנים לכל הסדר כללי שכזה, ובמיוחד לא לכל הסדר ידוע ומקובל של פנסיה תקציבית. עצם השימוש במונחים "פרישה" "גמלה חדשית, או "קיצבה" (סעיף 3 להסכם האישי) אינו מלמד בהכרח על קיומו של הסדר פנסיה, לא כל שכן הסדר של פנסיה תקציבית.   (4) ההסכמים האישיים שנערכו עם המערערים נועדו לאפשר להביא לסיום מוקדם של תקופת עבודתם של המערערים מצד אחד, תוך שמירת מלוא זכויותיהם של המערערים לפנסיה כאילו המשיכו לעבוד, מצד שני. זהו הסדר מיוחד, לתקופה מוגבלת, אשר נועד לגשר על פני התקופה שמיום הפסקת העבודה עד למועד הבשלת הזכות לפנסיה מקג"מ. הסדר זה מיטיב עם העובדים והוא לא נועד ליצור להם - לתקופת הביניים - כל הסדר של פנסיה בכלל ופנסיה תקציבית בפרט. לא בכדי הוצע הסדר הפרישה המוקדמת רק לעובדים הותיקים אשר צברו מעל 20 שנות עבודה וגילם מעל 58 שנים.   (5) תשלומי הגשר אינם בבחינת הסדר של פנסיה גם מן הטעם שהם נפסקים מייד עם קרות ארוע מזכה, כגון - הגעה לגיל פרישה, נכות או מוות. ואמנם, משעה שקמה הזכאות לפי תקנות קג"מ, חדל להתקיים ההסכם האישי וזכויותיו של העובד מובטחות ומשולמות מקג"מ בלבד.   (6) לתשלומי הביניים מכח ההסכם האישי קיים גם מאפיין של שכר דוקא, שהרי כל עוד משולמים תשלומים אלה, ממשיכים להפריש מהם כספים לקג"מ להשלמת צבירת זכויות לפנסיה. תשלום חדשי ממנו מפרישים סכומים לצבירת זכויות בקופת גמל אינו יכול להיות - הוא עצמו - משום "פנסיה".   כל אחד מן המאפיינים הללו מביא למסקנה חד משמעית שתשלומי הביניים שמקורם בהסכמים האישיים עם המערערים אינם בבחינת הסדר של "פנסיה", קל וחומר שאין הם משקפים הסדר של "פנסיה תקציבית". המסקנה המתקבלת היא שהוראת סעיף 13.1 להסכם הקיבוצי נועדה לחול על קבוצת עובדים אחרת (למשל - אחים ואחיות עובדי המדינה) ולא על המערערים. לפיכך ההסכם הקיבוצי מיום 4.1.94 לא חל על המערערים, אשר סיימו עבודתם בקופה קודם זמנו.   הבטחה   9. טוענים המערערים כי יש לעדכן את קצבתם לפי ההסכם הקיבוצי מכח הבטחה שניתנה להם על ידי אנשי הקופה כי הסדר הפרישה המוקדמת שהוצע להם יהיה דומה לזה שנערך עם קבוצת עובדים שפרשה לפניהם, בו נקבע כי תשלומי ה"פנסיה" בתקופת הביניים יעודכנו על פי תוספת היוקר והשינויים שיחולו בערך הדרגה לפי ההסכמים הקיבוציים (מוצג 3 בתיק המוצגים מטעם המערערים). טענה זו נדונה בבית הדין האזורי בהיבט העובדתי שלה ונדחתה. בעניין זה קבע בית הדין האזורי לאמור:   "לא הוצגה לפנינו תשתית ראייתית מספקת התומכת בטענה כי אכן הובטח לתובעים (הם המערערים בפנינו - ש.צ.) כי תנאי פרישתם או תנאי עדכון שכרם יהיו זהים לאלה של מי שפרשו לפניהם".     בית הדין מוסיף ומציין כי איש מן המערערים שהעידו לא אמר בעדותו שהובטח להם כי תנאי פרישתם היו זהים לאלה שפרשו (סעיף 7 לפסק הדין). אדרבה, בית הדין קובע כי לא נסתרה עדותה של גב' פיינמסר, ראש אגף משאבי אנוש של הקופה כי תנאי הפרישה הוסברו למערערים, כמו גם השוני ביניהם לאלה של מי שפרשו לפניהם (סעיף 11). מוסיף בית הדין האזורי וקובע כי, למעשה, טענתם של המערערים בדבר "הבטחה", מקורה בכך "כי התובעים סברו, בהסתמך על דברי חבריהם ועל שמועות, כי תנאי פרישתם יהיו זהים לאלה שקיבלו אלה שפרשו לפניהם" (סעיף 8 לפסק הדין). קביעות אלה של בית הדין האזורי מעוגנות בתשתית הראייתית שנפרשה בפניו ולא מצאנו בפי המערערים כל טענה המצדיקה להתערב בהן. נוסיף ונטעים כי טענה בדבר הבטחה מחייבת אינה "סיסמא" בעלמא. לצורך גיבוש טענה שכזו יש צורך לפרוש תשתית עובדתית ברורה ומפורטת לעניין יסודות ההבטחה וסמכותו של הגורם המבטיח (השווה, מתחום ההבטחה המינהלית, בג"צ 137/75 סאי טקס בע"מ נגד שר המסחר והתעשייה, פ"ד ל (1) 676,673 ג'). נדמה שאין צורך להכביר מילים על כך ש"מקור" של דברי חברים ושמועות, אינו יכול להוות תשתית מספקת לטענה בדבר הבטחה.   10. במהלך הדיון בפנינו ביקש ב"כ המערערים להצביע על השוני בין הסדר העדכון שנקבע לעובדי הקופה שפרשו לפני המערערים לבין ההסדר שנקבע למערערים ועל כך שההסדר שנקבע למערערים נחות מזה של חבריהם שפרשו בעבר. טיעון זה דינו להדחות: ראשית - המערערים לא הניחו בבית הדין האזורי כל תשתית של עובדה לגבי השוני בהסדרים שנקבעו עימהם לעומת חבריהם שפרשו לפניהם (סעיף 6 לפסק הדין). לא זו בלבד שלא הוצג בבית הדין האזורי ההסדר של אלה שפרשו לפני המערערים, אלא שלא הובאו כל ראיות בפני בית הדין לגבי השוני בין שני ההסדרים ומשמעויותיו הראליות. שנית - עצם קיומם של שינויים בהסדרי פרישה בין קבוצת עובדים אחת לרעותה - הוא כשלעצמו - אינו מלמד, בהכרח, על כך שהסדר מסויים טוב מהסדר אחר. מטבע הדברים, לכל הסדר יש יתרונות וחסרונות ובהעדר מצב של הפליה ברורה ובלתי סבירה בין קבוצה לקבוצה, אין מקום לקפוץ למסקנה שיש צורך להשוות בין התנאים. שלישית - גם באין נתונים מפורטים ומסודרים, עולה מן הנתונים המעטים שהובאו בפנינו כי ההסדר שהוצע לעובדים שפרשו לפני המערערים (מוצג 3 בחוק המוצגים מטעם המערערים) כלל הוראת עדכון ה"פנסיה" - אלה תשלומי הביניים - על פי תוספת היוקר והשינויים שיחולו בערך הדרגה, בעוד שההסדר עם המערערת כלל הוראת עדכון של מדד מלא במועדי תשלום תוספת היוקר. על פני הדברים, כל אחת משיטות אלה טומנת בחובה יתרונות וחסרונות ואפשר שבנקודות זמן שונות עדיפה שיטה אחת על פני האחרת. באין כל תשתית עובדתית המצביעה על עדיפותה המובהקת של שיטה אחת על פני רעותה לאורך זמן, עד כדי קיפוח שלא כדין של קבוצה אחת על פני רעותה, אין בסיס לטענה - וליתר דיוק להשערה - שהמערערים קופחו בהשוואה לחבריהם הותיקים. ורביעית - מעדותה של גב' פיינמסר בבית הדין האזורי עולה כי השינוי בתנאי ההצמדה של התשלומים למערערים נעשה כדי לשפר את מצבם של המערערים שכן בעת סיום עבודתם סברו אנשי הקופה כי שיטת ההצמדה למדד היא הטובה ביותר ולא ידעו על קיומם של הסכמי שכר שטרם נולדו אז (סעיף 11 לפסק הדין).   11. לסיכום עם המערערים נערך הסדר אישי מיוחד של סיום עבודתם תוך המשך תשלום לתקופת הביניים, עד הגיע כל אחד מהם לזכאות לפנסיה. הסדר זה קבע שיטת עדכון מיוחדת של הצמדת התשלומים למדד, דוגמת הסדרי עדכון הקצבאות הנהוגות בקג"מ. ההסכם הקיבוצי לגבי העובדים הפעילים מינואר 1994 לא חל על המערערים ולכן אין הם זכאים לעדכוני תשלומים לפי אותו הסכם. אין כל יסוד בראיות לכך שהובטח למערערים כי הסדר עדכון התשלומים שלהם יהיה דומה לזה של חבריהם שפרשו לפניהם ועל כל פנים, לא הוכח שההסדר האחר טוב על פני ההסדר עם המערערים. צדק אפוא בית הדין האזורי בדחותו את התביעה ודין הערעור שבפנינו להדחות.   המערערים יישאו בהוצאות הקופה בסכום כולל של 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק.  קביעות בעבודהאחיות