ניכוי נכות בגלל מצב קודם שני ערעורים הוגשו כנגד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים בעניינו של מר אברהם אהרוני: ערעורו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער" או "המשיב שכנגד", לפי העניין) נסב על החלטתה של הוועדה לקבוע למר אהרוני דרגת נכות בשיעור 63% בגין פגיעה בעבודה, מבלי לנכות מדרגת נכות זו מצב רפואי קודם. ערעורו של מר אברהם אהרוני (להלן: "המערער שכנגד" או "המשיב", לפי העניין), נסב על כך שאותה ועדה רפואית לעררים נמנעה מלהפעיל במלואה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). הרקע העובדתי המשיב עבד כמסגר, ובמהלך עבודתו זו נגרם לו - בתאריך 28.7.99 - אוטם בשריר הלב, שהוכר ע"י המערער כפגיעה בעבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון שדנה במצבו של המשיב בתאריך 1.1.02, החליטה כי נותרו לו 0% נכות קבועה: זאת, לפי סעיף 9(1)(ג)II לתקנות, שבצידו 25% נכות, ובניכוי 25% נכות בגין מצב קודם, משום שהמשיב עבר אוטם שריר לב בשנת 1994 וניתוח מעקפים בשנת 1995. ועדה רפואית לעררים שנתכנסה בתאריך 30.9.02, החליטה לשנות החלטתה של הוועדה מדרג ראשון, וקבעה כי למשיב נכות בת 50% לפי סעיף 9(2)ב: "התקפים שכיחים של תעוקת הלב, כושר העבודה מוגבל במידה ניכרת". אותה ועדה החליטה גם שאין לנכות מאחוזי נכות אלה את מצבו הקודם של המשיב, והיא קיבלה בעניין זה את האמור בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם המשיב. עוד הוחלט ע"י הוועדה, כי יש לבצע לגבי המשיב בדיקה לגבי הפעלת תקנה 15. בנובמבר 2002 התכנסה ועדת רשות לדון בהפעלת תקנה 15 לגבי המשיב, והמלצתה היתה כי אין להפעיל לגביו את התקנה, משום ש"הפסקת העבודה לא נגרמה עקב האירוע שהוכר, אלא עקב מחלתו הקודמת". בתאריך 23.1.03 התכנסה שוב הוועדה הרפואית לעררים לדון בהמלצות ועדת הרשות, והחליטה להפעיל את תקנה 15, אולם באופן חלקי בלבד, כך שלמשיב נקבעה נכות סופית של 63%. נימוקה של הוועדה: "הנזק בעקבות האוטם הראשון אפשר לו עדיין לתפקד, אולם האוטם השני הביא לביטוי מודגש גם של הנזק בגין האוטם הראשון, ולכן הוועדה בדעה שיש להגדיל את נכותו עפ"י תקנה 15 ברבע". ערעורו של המוסד לביטוח לאומי המערער טען כי הוועדה הרפואית לעררים שגתה בכך שנמנעה מלנכות מצב קודם מדרגת הנכות שקבעה למשיב, וזאת למרות שחומר רפואי רב הצביע על כך שהמשיב סבל ממחלת לב וכלי דם טרם קרות האוטם בשנת 1999: המשיב עבר אוטם שריר לב קודם בשנת 1994, ניתוח מעקפים בשנת 1995, וכן היו גורמי סיכון רבים בהם יש להתחשב, ובהם היסטוריה משפחתית של מחלות לב ועישון כבד בעבר. לטענת המערער, הוועדה הסתמכה בקביעתה שלא לנכות מצב קודם אך ורק על חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי, שהוגשה מטעם המשיב. פרופ' קפלינסקי סבר שהמשיב היה אסימפטומטי עובר לאוטם משנת 1999, אולם הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים רבים אחרים - שאף לא נרשם בדו"ח הוועדה כי הובאו בפניה - שהצביעו על תמונת מצב שונה: מסמך מרופא תעסוקתי שהגביל את עבודת המשיב בשנת 1995 ליום עבודה מקוצר וללא הרמת משאות; דו"ח מכון לב ב"אסף הרופא", בו נרשם כי המשיב סובל מכאבים ביד שמאל בתחילת מאמץ; ומסמך המתעד מיפוי לב שעבר המשיב בשנת 1998, ושתוצאותיו היו חיוביות על רקע האוטם הישן. בשל כך, ביקש המערער כי העניין יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תשוב ותדון בעניינו של המשיב, לאחר שתעיין בכל החומר שבתיקו הרפואי. ערעורו של המערער שכנגד המערער שכנגד ביקש לערער על החלטת הוועדה הרפואית להפעיל את תקנה 15 באופן חלקי בלבד (מעתה אתייחס להחלטה זו כאל "ההחלטה השנייה", להבדיל מהחלטתה הראשונה של הוועדה לקבוע למשיב נכות ללא ניכוי מצב קודם). לטענת המערער, המלצת ועדת הרשות התבססה על קביעה שגויה, לפיה הפסקת העבודה של המערער שכנגד לא נגרמה עקב האירוע משנת 1999, אלא בגלל מחלה קודמת. הוועדה לעררים נימקה החלטתה שלא להפעיל את תקנה 15 במלואה, בהתבסס על הנזק שגרם האוטם הראשון למערער שכנגד, והדבר סותר את החלטתה הראשונה של הוועדה, כי אין לנכות את מצבו הרפואי הקודם מדרגת הנכות שנקבעה לו. לכן, לדעתו של המערער, כשקיימת סתירה כה ברורה בין שתי ההחלטות, וכאשר ברור על פניו כי ההחלטה השנייה היא השגויה, מן הראוי שביה"ד יפעיל סמכותו להתערב ולקבוע בעצמו כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה; או, לחלופין, ביקש המערער שכנגד כי העניין יוחזר לוועדה נוספת, בהרכב אחר, שתחליט בהפעלת התקנה. מעבר לכך, טען המערער כי הוועדה שגתה בכך שלא שקלה את הפעלת תקנה 15 במלואה בהתייחס לגילו של המערער שכנגד, שהינו כיום בן 54; זאת, בניגוד לפסיקה השיטתית של בתי הדין לעבודה בעניין, לפיה יש לשקול הפעלת תקנה 15 לאחר בחינת כל אחת מהחלופות המצוינות בה בפני עצמה - גיל ומקצוע - כאשר כל אחת מן החלופות הללו מהווה אבן בוחן עצמאית להפעלת התקנה. ובמקרה הנדון, המדובר באדם בן 54, שגילו לבד מצדיק הפעלת התקנה במלואה, מה גם שעקב הגיל ועקב נכותו הקשה, אין הוא יכול להמשיך לעבוד במקצועו - מסגר. הוועדה לא דנה כלל בחלופת הגיל במסגרת החלטתה שלא להחיל את תקנה 15 על המערער שכנגד, ומשכך קביעתה שגויה. ההכרעה בערעורים לאחר שעיינתי בשתי החלטותיה של הוועדה הרפואית לעררים, כמו גם ביתר ההחלטות שניתנו בעניינו של המשיב והמערער שכנגד, ולאחר שהובאו כל טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי כי מן הראוי להשיב את עניינו של המשיב לוועדה, שתשב באותו הרכב. ראשית, על אף שעולה מן הדו"ח הראשון של הוועדה שהיא מודעת לכך שהמשיב עבר אירוע אוטם לב נוסף בעברו וכן ניתוח מעקפים, אין בדו"ח ולו איזכור אחד לכך שהובא בפניה מלוא תיקו הרפואי של המשיב; ואף בסעיף המיועד לכך, תחת הכותרת "מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הוועדה" לא מצוינים מסמכים כלשהם אותם הזכיר המערער, או כל מסמך רפואי אחר לגבי המשיב, שמקורו לפני שנת 2001 (וכזכור, האוטם השני אירע בשנת 1999, והאוטם הראשון בשנת 1994). בנוסף לכך, ההסבר היחיד שניתן ע"י הוועדה לכך שהחליטה שלא לנכות מצב רפואי קודם היה שהיא מקבלת את חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי, ואין היא מביאה נימוקיה שלה לאי הניכוי - כלומר, אין כל הסבר בדו"ח מדוע אין מצבו הרפואי של המשיב טרם האוטם השני מצדיק "ניכוי מצב קודם", ואין גם כל התייחסות למסמך רפואי אחר בעניין, למעט אותה חוות דעת. בנסיבות העניין, מן הראוי שהוועדה תסביר בפירוט מדוע החליטה שלא לנכות מצבו הרפואי הקודם של המשיב, ושתעשה כן לאחר שיובאו בפניה כל המסמכים הרפואיים הנוגעים לו, ולנוכח האמור באותם מסמכים. ובאשר לערעורו של המערער שכנגד - גם בטיעוניו יש מן הצדק: בהחלטתה הראשונה קבעה הוועדה כי אינה מנכה מצב קודם, ואילו בהחלטתה השנייה החליטה שלא להפעיל את תקנה 15 במלואה, ומהסברה לכך עלה כי היא עושה כן בגלל מצבו הקודם של המערער שכנגד, קרי בגלל שהאוטם הראשון גרם לו נזק, ונזק זה בא לידי ביטוי גם באוטם השני. שתי ההחלטות סותרות זו את זו, לכאורה, והדברים דורשים הסבר, מה גם שההחלטה השנייה באה בעקבות המלצת ועדת רשות בה נכתב במפורש ש"הפסקת העבודה לא נגרמה עקב האירוע שהוכר אלא עקב מחלתו הקודמת" - קביעה זו סותרת את האמור בהחלטה הראשונה של הוועדה לעררים. צדק המערער שכנגד גם בטענתו כי הוועדה כלל לא דנה בהפעלת תקנה 15 בהתייחס לגילו ולמקצועו. כל נימוקה של הוועדה באשר להחלטתה להפעיל את תקנה 15 בהיקף של רבע בלבד, נגע למצבו הרפואי הקודם של המערער שכנגד. לנוכח האמור, יש לקבל את שני הערעורים, כך שהדיון יוחזר לוועדה לעררים, שתשב באותו הרכב, ותפעל כדלקמן: בפני הוועדה יובא כלל החומר הרפואי הנוגע למשיב, ובכלל זה כל תיקו הרפואי. הוועדה תתייחס לאמור בחומר זה, ותנמק מדוע החליטה שאין לנכות מדרגת הנכות שקבעה למשיב את מצבו הרפואי הקודם. הוועדה תסביר את הסתירה לכאורה העולה מהחלטתה לגבי תקנה 15, לעומת החלטתה הראשונה: כלומר, הוועדה תנמק מדוע החליטה בהחלטתה הראשונה שאין לנכות מצב קודם, בעוד בהחלטתה השניה כתבה: "הנזק בעקבות האוטם הראשון אפשר לו עדיין לתפקד אולם האוטם השני הביא לביטוי מודגש גם של הנזק בגין האוטם הראשון, ולכן הוועדה בדיעה שיש להגדיל את נכותו עפ"י תקנה 15 ברבע". באשר להפעלת תקנה 15, הרי שבנוסף להסבר הסתירה הנ"ל, תדון הוועדה בהפעלת התקנה גם בהתייחס לגילו של הנפגע ולמקצועו, כשיקולים להחלטתה אם להפעיל את התקנה אם לאו, ובאיזה היקף. 22. סוף דבר, שני הערעורים מתקבלים כמפורט לעיל. מצב קודםנכות