תאונה של ילד בחוג שחיה

תאונה של ילד בחוג שחיה
תיק זה עניינו בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובע יליד 1993 (קטין) אשר ביום 13/7/99 (דהיינו בגיל 6 לערך), השתתף בקורס שחיה אצל הנתבעת (שהבריכה בבעלותה) כאשר קורס השחיה אורגן ע"י צד ג' ואז לטענתו החליק ונפל. עפ"י כתב התביעה מצויין כי הקטין נפל עת יצא מהבריכה וזאת לאור קיומה של שלולית מים שנוצרה במקום. לתובע נגרם שבר במרפק שמאל אשר בגינו ואין על כך מחלוקת בשים לב לחווה"ד שהוגשו נותרה בגופו נכות צמיתה רפואית בשיעור של 10% לפי סע' 41(5)(ב). פסק דין זה ניתן בשאלת החבות בלבד.

התובע בסיכומיו מנסה לשכנע את ביהמ"ש בשתי טענות מרכזיות שאם אחת מהן תידחה, דין כל התביעה כולה להידחות ולמעשה ניתן להבחין כי שתי הטענות קשורות האחת בשנייה ב"קשר גורדי".
האחת כי התאונה אירעה לא מיד עם צאתו של הקטין מתוך הבריכה אלא בהמשך ובכניסה למזנון והשנייה, כי בכניסה למזנון היה רטיבות ו/או שלולית מים שלא נוקתה ולא היו אמצעי הגנה בדמות של שטיח למנוע החלקה, דבר שגרם בעליל להחלקתו ופגיעתו של הקטין.

אני מציין דברים אלה כבר בפתיחה בהקשרה של הטענה של הנתבעת להרחבת חזית אסורה, בשים לב לעובדה שלטענתה מלמד כתב התביעה על כך שהתובע הקטין נפל כביכול בצאתו מהבריכה ורק בהמשך שונתה למעשה כביכול הגרסה ונטען כי הוא נפל בכניסה לאותו מזנון, דבר שמשנה בעליל את הגרסה ויש בו כדי ללמד על כך כי יש לתת אי אמון בכל מקום הנפילה עצמו.

עפ"י טענות התובע מלמדת עדות אביו של התובע הקטין כי הונח חודשיים לאחר התאונה שטיח למניעת החלקה ושטיח זה צולם על ידו וכי שטיח שכזה לא היה בעת התאונה במעבר שבמזנון (וראה בהקשר זה סע' 3.3 לכתב התביעה). התובע העיד וסיפר כי יצא מהבריכה והחליק במזנון עקב המצאות מים על הרצפה (שלולית) תוך הצבעה על מקום הנפילה וכן כי לא היה במקום שטיח. כאמור גרסה זו בנוגע להחלקה בכניסה למזנון אינה מופיעה בכתב התביעה. בפתיח לסיכומיו מבהיר התובע כי אין כל סתירה בין האמור בתביעה ובתצהירים המונחים בתיק ביהמ"ש עוד מתאריך 30/9/01 ולכן היה לנתבעת זמן די והותר להביא עדים מטעמה ולסתור אם רצתה בכך את טענות המצהירים אשר התייחסו לגרסה לאירוע התאונה ואם לא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה.
אחיו של התובע העיד אף הוא וציין כי היתה במקום רטיבות (אם כי לא שלולית) ואולם טוען התובע, הגדרת שלולית תלויה בנקודת מבטו של העד ואין לייחס לכך משמעות. המדובר בילדים בסך הכל ולכן ובשים לב לכך שמספיק קיומה של רטיבות, כדי ללמד על כך שיש בו אחריות. כן מפנה התובע לעדותה של צד ג' אשר ביהמ"ש יתייחס אליה בהמשך ולפיו היה במקום מים. התובע מפנה את בית המשפט לכך כי אך טבעי כי רצפת מזנון המהווה מעבר לרוחצים בבריכה תהיה רטובה עקב מעבר ואולם מצב שכזה מחייב בהכרח נקיטת אמצעים למניעת הצטברות מים והנתבעת לא השכילה להביא כל עדות מטעמה כי פעלה למניעת הצטברות שכזו במקום. לטענת התובע אשר לא נעלמה מעיני העובדה כי היה מתואם לפחות מבחינת ניהול תיק זה עם צד ג' אשר הנתבעת הגישה נגדו את ההודעה כמי שארגן את הפעילות בבריכה ואשר הקטין השתתף בקייטנה במסגרתו, אין להטיל כל אחריות על המדריכה כנגדה כאמור הוגשה הודעת צד ג' וכי כל מלוא האחריות היא על הנתבעת שהיא זו שהיה עליה לספק מעבר בטוח לרוחצים וכי גם נעילת כפכפים (לאור עדות המדריכה) לא היה בו כדי למנוע את התאונה מה עוד שהן מצפות כי כל חניך יעבור בליווי מדריך.

ב"כ התובע טוען בשולי סיכומיו כי אין להטיל כל אשם תורם על הקטין התובע וזאת לאור גילו ונסיבות התאונה המתוארות.

הנתבעות בסיכומיהן מבהירות כי בוצעה כאן הרחבת חזית אסורה. הנתבעת מפנה לסע' 3.2 לכתב התביעה שבה פורטו נסיבות התאונה כדלקמן: "משתתפים אחרים יצאו מהבריכה לפני התובע ועקב כך נוצרה שלולית מים ליד הבריכה אשר גרמה להחלקת התובע. במקום בו החליק התובע החליקו מבקרים אחרים בנסיבות דומות הן לפני התאונה והן לאחריה". הנתבעת טוענת איפוא כי מנוסח זה ניתן בהחלט להבין ולהסיק כי מדובר בהחלקת התובע הקטין מיד לאחר שעלה מהבריכה ולידה, אלא שבתאריך 30/9/01 הוגשו תצהירי אבי התובע והגב' זעטוט (צד ג') כאשר מתצהירים אלה עולה בעליל כי התובע לא נפל ליד הבריכה אלא בשטח המזנון או בכניסה לו. הנתבעת מבהירה כי אירוע הנפילה היתה בידיעתו הבלעדית של התובע וזאת הסיבה לאי הבאת עדים מטעמה. היא מפנה לכך כי האב למד על מקום נפילת בנו התובע מבן אחר שלו וככזו עדותו כלל אינה קבילה כעדות שמיעה. היא מפנה לכך כי אח התובע (אחיו הבוגר ובנו של האב שהעיד מוריס) התייחס למקום נפילה שונה לחלוטין מהמקום אליו התייחס האב וסימוני מקום הנפילה כפי שנעשו, מעידים על כך שהבן מוריס התייחס לשטח מחוץ לרצפת המזנון בעוד האב התייחס למקום הנפילה (בהסתמך על בנו מוריס) לכוון אמצע המזנון והתובע עצמו סימן את המקום על גבול המזנון. הגב' זעטוט התייחסה לנפילה בקצה המזנון. מתוך עדותה: "המקום הוא לא רחוק מסוכת המציל במקום שצמוד למזנון".

הנתבעת מתייחסת לעדותה של גב' עפיפה תוך טענה לסתירות בעדותה ולכך שיש לה אחריות אם תוכר כאן אחריות, תוך הדגשה כי בהסכם בין הנתבעת מס' 1 לצד ג' בסע' 2.9 מוסכם כי צד ג' ישא באחריות וישפה את הנתבעת על כל תביעה או דרישה לפיצוי בגין נזק הנגרם עקב הפרת ההסכם. הנתבעת טוענת כי התביעה לא הרימה את הנטל של השכנוע ביחס למקום הנפילה וכי ניתן בהחלט להסיק כי התובע לא נפל בתחום המזנון עצמו אלא באיזור מחוצה לו בשטח הקרוב לבריכה וברור שקיימת בשטח זה רטיבות ולא יכולה להיות בשטח זה שטיח, לא בבריכה ולא במקום אחר בשל אופיו. מכאן גם שפריסת שטיח כלל לא רלוונטית. הנתבעת מפנה לעדות גב' זעטוט עצמה ולפיה הנתבעת עצמה העסיקה שני עובדים בניגוב מים ומכאן שנקטה את כל האמצעים הראויים לניגוב הרצפה. עוד היא טוענת כי יש להטיל אשם תורם אם תוכח אחריות על התובע אשר לא נעל כפכפים כפי שנדרש ולא הבחין במים בלכתו. כן היא טוענת כי יש לחייב את הצד השלישי אשר כשל ביישום הפעולות שהיא עצמה הכירה בצורך בקיומן.

אציין כי הצד השלישי בטיעוניו טוען כי האחריות על הנתבעות וכי התאונה אירעה אך ורק כתוצאה מהזנחה, רשלנות ומחדל הנתבעת.

בתשובתה לסיכומי הנתבעת מבהיר התובע כי אין לקבל ולהכשיר את טענות הנתבעת הן לעניין מקום התאונה, הרחבת חזית ואשם תורם.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני ובכל המסמכים שהוגשו לי וניתחתי את העדויות ואת המסמכים, אני נותן את פסיקתי.
כפי שהבעתי את דעתי במהלך פסק הדין, מיקום הנפילה קשור בקשר גורדי עם האחריות בתיק זה, שהרי אם ביהמ"ש לא יהיה משוכנע כי התובע לא נפל במקום בו טוענת התביעה אלא ביציאה מהבריכה או בסמוך לה, הרי גם אם היה מעט רטיבות אך לא שלולית, אין בכך כדי להכשיר ולקבוע אחריות.

לא כל תאונה,נפילה או החלקה חמורה ככל שתהיה, מזכה בפיצוי כספי. על מנת לזכות בפיצוי, יש להוכיח רשלנות. זהו ההבדל בין תאונה המזכה בתגמול מכח חוק חוזה ביטוח (דוגמת פוליסת תאונות אישיות) להבדיל מחובה נזיקית אשר צריך שיוכח בגינה אחריות.

המדובר בקטין, ילד חביב הזכור לי היטב אשר אין לי כל ספק נפגע קשה (10% נכות במרפק אינה נכות של מה בכך), כאשר שהה בבריכת מכבי במסגרת קורס שחיה בבריכה המוחזקת ומנוהלת ע"י עמותת נאמני מכבי חיפה כאשר הקייטנה נוהלה ע"י צד ג' גב' עפיפה זעטוט. התובע יליד 1993 והמשמעות שכאשר העיד בפני, העיד בפני ילד קטן בן 6 ושומה עלי להתייחס לעדותו בצורה זהירה עד מאד, שכן המדובר בילד קטן שאין כל ספק בליבי שנפל בבריכה ואולם כאמור, שאלת השאלות היא איפה נפל וכתוצאה ממה.

לאחר שניתחתי את כל חומר הראיות שהונח בפני ובחנתי את טיעוני כל הצדדים לעניין מקום הנפילה, אינני נותן אמון כי הקטין נפל בכניסה למזנון ואני סבור כי מיקום הנפילה שונה ממה שטוען לו התובע בסיכומיו.

ברור לי שזו תוצאה קשה מבחינתו של התובע ואודה על האמת כי התלבטתי בסוגיה זו בין השאר לאור נכותו הקשה וגילו הצעיר ואולם, ניתוח המכלול הכולל של מה שבפני מלמד שזהו אכן התמונה המצטיירת.

אינני מתייחס רק לסוגיית הרחבת חזית שכן שהיא בהחלט ראויה להתייחסות, שכן בהחלט כתב התביעה והתצהירים אינם משקפים בהכרח מקום נפילה זהה והדבר בולט ואולם הייתי נכון להכשיר את הפגם על ידי קבלת הטענה שכתבי הטענות הם המסגרת הכללית והנגזרת שלו הם התצהירים אשר לכאורה אין בינם לבין כתב התביעה כל סתירה כי אם השלמה. ואולם בחינת עדויות האב, האח, התובע עצמו והגב' זעטוט מעלה תמונה מכוחה אינני יכול לייחס את אירוע הנפילה כנפילה בכניסה למזנון אלא במקום אחר והדעה נותנת יותר שביציאה מהבריכה או בסמוך לה. ודוק – ההבדל גדול. ביציאה מהבריכה כאשר אנשים או ילדים נוטפים במים, קשה לקבל כי נציב מנקה קבוע ומטבע הדברים וכמנהג בני אדם ניתן להחליק וליפול כתוצאה מחוסר זהירות, ברם במקום המשמש ככניסה למזנון, כאן חלה על הנתבעות חובה מוגברת של ייבוש מים היה ומצטברים ואם לא עמדה בחובתה זו, ניתן להטיל עליה אחריות.

אני קובע כי התובע לא הוכיח ועליו נטל הראיה כי מקום הנפילה היה עפ"י מאזן ההסתברות בכניסה למזנון. אינני נותן אמון בעדותה של הגב' זעטוט שעדותה לא הותירה בי בהקשר זה אמינות רבה כי התובע נפל בכניסה למזנון ומשכך, דין התביעה כולה להדחות.

אני סבור שמאחר והנתבעת לא יכולה היתה בנסיבות של יציאה מהבריכה או בסמוך לה שהוא מקום טבעי וברור שתהיה בו רטיבות למנוע רטיבות שכזו, אין לייחס לה אחריות. עם זאת, אינני נוקט עמדה אם יש לייחס אחריות בתיק זה לצד ג' כמי שהחזיק ו/או ניהל את הקייטנה שהיתה צריכה לפקח ו/או להשגיח על יציאתם של ילדים קטנים ורכים מהבריכה, שהרי התביעה לא הוגשה כנגד צד ג' וברגע שדין התביעה להדחות, הרי ממילא נופלת עימה ההודעה לצד ג'. עם זאת אציין כי אם התביעה היתה מוגשת כנגד צד ג', לא מן הנמנע כי בית משפט זה היה יכול להשית עליה אחריות.

אינני נדרש איפוא גם למערכת היחסים שבין הנתבעת לצד ג' כלל.

שקלתי בנושא הוצאות משפט. המדובר בילד קטין, ילד שהותיר בי רושם חיובי והגם שאינני סבור שנפל בנסיבות אותן ציין אם כי אני נותן אמון כמובן כי נפל בבריכה, ובסופו של יום אני מחליט שלא לחייב אותו בהוצאות משפט ולהסתפק בתוצאה הקשה מאד מבחינתו של דחיית התביעה.

התביעה נדחית, אין צו להוצאות. התובע הוא זה שישא ביתרת אגרת בימ"ש החלה.

התביעה כנגד צד ג' נמחקת אך לא נדחית והמשמעות היא שניתן יהיה להגיש תביעה כנגד צד ג' לאור פסק דין זה.

ביחס ליתרת אגרה בהודעת צד ג', בנסיבות העניין אני פוטר את הנתבעת מתשלום יתרת האגרה בהודעת צד ג'.



אומר בשולי הדברים כך: בימ"ש אשר מחליט לדחות תביעה מהסוג דנן, נדרש בשים לב למה שבפניו לשאלה אחת ויחידה, והיא האם התביעה הוכחה והוא נותן בה אמון לענין נסיבות התאונה ובהקשר זה משתדל בית המשפט לנתק עצמו ממחשבה הקשורה בנכות ובגיל צעיר של התובע שבפניו. ההכרעה אינה קלה ואולם היא נגזרת של החומר הראייתי אשר הוצג בפני בית המשפט והיא תוצאה של חוסר האמון ביחס לעדות גב' זעטוט ואב התובע בהקשר זה, אשר יש לראות את מרבית עדותו של אב התובע כבלתי רלוונטיית בנסיבות התיק ובשים לב לכך שלא היה נוכח בעת התאונה.
באשר לנתבעת, הנתבעת כחב' ביטוח ניזונה או חיה מפי המבוטח או מפי התובע ועל כן לא ניתן לצפות ממנו להביא בכל תיק ותיק בנסיבות כאלה עדים מטעמה ולכן אינני סבור כי יש לייחס כביכול אי הבאת עדים כמחדל לחובתה.



ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ג (10 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים




ערן נווה, שופט      



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים ילדים

  2. תאונת דרכים עם ילדים

  3. תאונת דרכים קשה של ילדה

  4. פגיעה קשה של ילד בתאונה

  5. תאונת דרכים ילדה פגע וברח

  6. תאונת דרכים ילד בן 8

  7. תאונה של ילד בחוג שחיה

  8. תאונת דרכים ילדה בת 4

  9. תאונת דרכים ילדה בדואית

  10. תאונת דרכים קטין פלשתינאי

  11. תאונת דרכים ילד בן שנה וחצי

  12. שינוי בהתנהגות הילד לאחר תאונה

  13. פגיעה נפשית של ילדה בתאונת דרכים

  14. תאונה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים

  15. פגיעה נפשית של ילד לאחר תאונת דרכים

  16. קטיעת חלק מהאצבע של ילדה בתאונת דרכים

  17. ? תאונת דרכים ילד - האם גם ההורים זכאים לקבל

  18. ילד בן 12 פגיעה קשה מאוד בתאונת דרכים

  19. פחד אצל ילד להיפרד מההורים לאחר תאונה

  20. תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר – פיצויים

  21. זעזוע מוח אצל ילדים בעקבות תאונת דרכים

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון