דריסת שומר בחניון למוות

להלן פסק דין בנושא דריסת שומר בחניון למוות: רכב שהיה בבעלות הנתבע 2, נהוג ע"י הנתבע 1, פגע בסככת השומר בחניון, ותאונה זו גרמה למותו של המנוח ז"ל שעבד באותו חניון. התאונה כמוה כתאונה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכן כתאונת עבודה במסגרת חק הביטוח הלאומי. התביעה הוגשה ע"י אלמנתו של המנוח וכן בניו ובנותיו הבגירים. בת.א. 349/98 תבע המוסד לביטוח לאומי מקרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, את הסכומים ששילם והוא עתיד לשלם כגימלאות לאלמנת המנוח. ביהמ"ש החליט לקבל עמדת ותביעת המל"ל, בראותו בפסה"ד שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.א. 1461/96 אסמכתא מתאימה, ובעקבות ההחלטה, התפשרו המוסד וקרנית על הסכום המתאים ולפשרה זו ניתן תוקף של פס"ד ביום 7.5.00. במצב דברים זה, עמדו וסיכמו עוה"ד, כאשר ע"ד מדר מציין כי, "היות שבית המשפט הנכבד כבר פסק שמכלול הגימלאות שהתובעת מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי הן בנות ניכוי, הרי שתביעתה של התובעת כתלויה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, עוד בטרם יקוזז ממנה הרווח שנפל בחלקה כיורשת מחצית מעזבונו של בעלה המנוח". (ס' 14 לסיכומיו) לפיכך ערך סיכום תביעת האלמנה, "בשני המסלולים האפשריים" (ס' 15 לסיכומיו) ונראה שהוא מכוון ל: "25% מתביעת המל"ל שמורה לה ממילא". עו"ד בלגה, חלק מכל וכל, כמי שמייצג הנתבעת 3, על סיכומיו של עו"ד מדר. בסיכומים אלה, ראה לנכון, עו"ד בלגה, להוסיף ולגלגל על צד ג' 1+2, בעל הרכב ונהגו, שלא החזיקו בידם תעודת ביטוח ברת תוקף, את האחריות לתשלום של כל מה שתחוייב בו קרנית. עו"ד רווה, ב"כ נתבעים 1+2, הידועים גם כצד ג' בתיק, מתוך חשש לצפוי עקב הטיעונים הנ"ל, בקש בשלב זה להשמיע את עדותם ולהציג מסמכים הנראים לו להגנתם. עוד קודם לכן נשמעו עדויותיהם של עדי התביעה, ביניהם מעסיקו של המנוח, המתאר את שכר המינימום לו זוכים עובדיו. שניה לעדי התביעה היתה אלמנת המנוח, כבת 72 במועד עדותה שהוסיפה מידע בדבר דמי שכירות מחנות, 1000$ לחודש, ששמשו את בני הזוג כחלק מהכנסתם. לא ניתן לומר שהוסיפה דברים של ממש ביחס להשתכרותו של המנוח. הד לעובדה כי יורשי המנוח, בניו, הסכימו וותרו על חלקם בירושתו, מוסיפים ושומעים ממנה, "שהכל יהיה על שמי", "והסכימו". כך גם מופיע בצו הירושה, ת/6 בתיק מוצגי התובעת. למשמע עדותו של ע.ת. 3, בנו של המנוח, עולה המתח בין בעלי ועוה"ד, כאשר מנסה עו"ד מדר לתקן מה שנשמע מפי האם, ביחס להכנסות החנות, ולדברי עוה"ד, "ההכנסות מהחנות לא נכנסו לתא המשפחתי". כל זה, "למרות מה ששמענו מהאם". (ע"מ 12, 27.5.97) חילופי דברים בין עוה"ד והתנגדות לנסיונו של עו"ד מדר, מביאים אותו לומר: "אני מוכן לקבל עמדת בית המשפט להקפיא היום את התיק כמו שהוא, במצב של הקפאה נדחה כדי לנהל מו"מ..." מו"מ אולי ניהלו, ואפילו רמז לפשרה נשמע, אולם ללא הועיל. עו"ד מדר הגיש סיכומיו ב- 3.1.00. ב- 6.4.00 נשמע מפי עו"ד רווה ב"כ הנתבעים, הא' סולימן (נתבעים וצד ג'), "קבלתי עותק מסיכומי התובע והנתבע..." למרות החלטות ביהמ"ש לא נרתע עו"ד רווה, אלא חזר על בקשתו להשמיע עדים, בינו לבין הנתבעת, קרנית, שולחת ההודעה לצד ג'. ביהמ"ש נעתר והתוצאה היתה שניתן פס"ד, בין אלה, אחרי שעמדת עו"ד מדר היתה "אני לא מתערב". הא' סולימן, כצד ג', נפטרו באותו פס"ד, שניתן ביום 13.9.01 מעונשה של קרנית. בפקס מיום 23.11.01 מודיע עו"ד מדר לביהמ"ש כי, "התובעים סבורים שאין צורך בהופעה נוספת". "הסיכומים בתיק הוגשו מכבר והתיק בשל למתן פסק דין". הודעה דומה במהותה נשלחה ע"י עו"ד בלגה. ההודעות נתקבלו לאחר שהתברר לביהמ"ש שעו"ד מדר לא ידע על המועד שנקבע לפס"ד בין הנתבעת-קרנית לצד ג'-הא' סולימן, ובעקבות הודעתו החליט ביהמ"ש כי "אחרי כל ההיסטוריה של התיק, יודיעו עוה"ד אם עדיין דרושה הופעה נוספת". לא נותר לכן לביהמ"ש אלא לפסוק בין סיכומי התובעים לסיכומי קרנית, בין עו"ד מדר לעו"ד בלגה. אין כל ספק שהאסון גדול, אולם העקרונות של דיני הנזיקין ומה שהוכח בתיק זה, אינם מאפשרים לתרגם אותו לפיצוי שיהיה בו כסף גדול. חזרתי ועיינתי בסיכומים ודומני שהיטיב עו"ד בלגה לסכם ולחשב עפ"י ההלכות הנוגעות לענין ואין לביהמ"ש אלא לקבל כלשונם את העקרונות והחישובים שנעשו על ידו בזמנו, ובמיוחד בסעיפים 30,29,26,24,23,21,17,12,9, לסיכומיו. סיכומים ןחישוב הסכום על פיו ניתן פסה"ד. למותר לחזור ולנסח אותם סעיפים במילותיו של ביהמ"ש . לא ירדתי לסוף דעתו של עו"ד מדר, איך על סמך ההוכחות שנשמעו בתיק, צו הירושה, והעקרונות שאומצו ע"י ביהמ"ש מתוך סיכומי עו"ד בלגה, יוכל ביהמ"ש להגיע למסקנותיו, מה עוד שכזכור, עמדתו בתגובתו מיום 23/11/01 היתה "שאין צורך בהופעה נוספת". חייבתי לכן את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעת שושנה הינדי, את הסך 12,128 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 25/10/90, ובצרוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע,מ צמוד ונושא ריבית כחוק. דריסהמשפט תעבורהשומריםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוותחניון