אישור תביעה ייצוגית בנושא הסתרת תאריך תפוגה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור תביעה ייצוגית בנושא הסתרת תאריך תפוגה: מהות הבקשה בפני בקשה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות"). התובעים, הורים וילדיהם, רכשו תכשיר שמטרתו להגן על אמהות בתקופת ההנקה (להלן: "התכשיר"). התכשיר נועד להקל על תופעות של פציעות וחתכים בתקופת ההנקה (Soothing Nipple Cream). הנתבעת 1 הינה חברה אנגלית, אשר עיסוקה בהפצה ושיווק מוצרי תינוקות, ביניהם מוצרי צריכה תחת סימן המסחר "Avent". הנתבעת 2 הינה יבואנית מוצרי " "Avent, ועיסוקה בין היתר, בהפצה, מכירה ושיווק תרופות. הנתבעת 2 הינה היבואנית הבלעדית בישראל של מוצרי המשיבה 1 וביניהם התכשיר. התובעים טוענים, בקליפת האגוז, כי לעת הרכישה פג תוקף התכשיר והוא נמכר במבצעים באריזה המסתירה את תאריך תפוגתו. עיקרי טענות הצדדים טענות הצדדים יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן - המבקשים טוענים כי התכשיר ניתן במתנה לרוכשים רפידות הנקה חד פעמיות. התכשיר הוצמד אל גב הקופסא של הרפידות. המבקשים טוענים שהתאריך הוסתר, שכן הוא הוצמד אל הקופסא באופן שלא ניתן היה להבחין בו מבלי לפתוח את אריזת הניילון. המבקשים טוענים כי כאשר פתחו את האריזה גילו שהתוקף המוטבע על גבעי התכשיר הינו עד לסוף חודש מאי 2007, קרי לשבוע אחד בלבד מיום הרכישה. המבקשים גורסים כי המשיבות פעלו באופן מכוון על מנת להיפטר מהמלאי שברשותן, מתוך מטרה להתעשר על חשבונם ועל חשבון חברי הקבוצה והכל מבלי להודיעם דבר. המבקשים מציינים כי מבדיקות אשר ערכו, נמצא שהתכשיר שווק גם בחודש יוני, כלומר לאחר שפג תוקפו. המבקשים טוענים כי הם צרכנים וכי המשיבות הינן עוסק כמשמעות מונחים אלה בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). המבקשים טוענים שהמשיבות הטעו אותם במסגרת רכישת העסקה ובניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. המבקשים מוסיפים שהמשיבות לא גילו להם ולחברי הקבוצה את מהות ההנחה והמחיר המיוחד ולא ציינו שמדובר בתכשיר שמועד תפוגתו קרב וזאת בניגוד לסעיף 16 לחוק הגנת הצרכן. המבקשים טוענים כי המשיבות עונות על הגדרת "יצרן" כמשמעותו של מונח זה בהוראות סעיף 1 לחוק האחריות למוצרים פגומים. המבקשים מוסיפים שהתכשיר עונה להגדרת "מוצר פגום" וכי על נזק ממון ונזק שאינו נזק גוף אשר נגרם כתוצאה מכך, חלות הוראות פקודת הנזיקין. המבקשים טוענים להפרת חובה חקוקה ומונים את הוראות החוק, אשר טוענים הם להפרתן. המבקשים טוענים שהמשיבות התרשלו בכך שהפיצו מוצר פגום והעמידו את ציבור הצרכנים בסכנה אשר טיבה והיקפה טרם ידוע. המשיבות טוענות כי התכשיר נשוא התובענה הוגדר ונרשם על ידי משרד הבריאות כ"תמרוק". המשיבות מציינות שסוגיית ייצורם ושיווקם של תמרוקים מוסדרת באמצעות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תמרוקים), התשל"ג - 1973 (להלן: "הצו"). המשיבות מציינות כי על פי הצו אין כל חובה ו/או דרישה חוקית לציין על גבי מוצר המוגדר כתמרוק תאריך תפוגה, בהיותו של נתון זה בלתי רלבנטי לחלוטין לשיווקו של התכשיר. המשיבות טוענות כי לאחר ש"כמיפל" (המשיבה 2) עמדה בדרישות הרלבנטיות של הצו ובנוהל רישום התמרוקים, העניק לה משרד הבריאות רישיון לשיווק התכשיר. המשיבות גורסות שבהיותו של התכשיר מוצר קוסמטי - תמרוק - ולא מוצר רפואי, הוא אינו מוגבל, ככלל בתאריך תפוגה, ללא כל קשר לתאריך האחרון לשיווק המופיע על גבי אריזתו. עוד נטען שהמשיבה 1 מכרה למשיבה 2 את התכשיר לשם שיווקו בארץ, לראשונה ולאחרונה בשנת 2004 כאשר מאז לא נמכרו על ידה תכשירים נוספים. המשיבות טוענות כי המשיבה 2 מכרה לקמעונאים 7,458 תכשירים ו- 954 מארזים, הכוללים את התכשיר, כאמור, כאשר החל משנת 2007 נמכרו לקמעונאים 954 מארזים בלבד. המשיבות מוסיפות כי המועד האחרון בו שיווקה המשיבה 2 לקמעונאים את התכשיר עם תאריך ההפצה של ינואר 2007 היה בחודש דצמבר 2005. כן נטען שהמועד האחרון בו שיווקה את המארז עם התכשיר עליו תאריך תפוצה של סוף מאי 2007 היה בחודש מרץ 2007, קרי למעלה מחודשיים עובר למועד במופיע על גבי אריזת התכשיר. המשיבות טוענות כי למבקשים אין ולא יכולה להיות עילת תביעה אישית כנגדן. המשיבות חוזרות על הטענה לפיה המשיבה 1 מכרה את התכשיר למשיבה 2 לצורכי שיווקו הבלעדי בארץ עוד בשנת 2004, כאשר מאז לא נמכר התכשיר על ידה לשם שיווקו בארץ. באשר למשיבה 2 נטען כי המועד האחרון בו שיווקה את התכשיר לקמעונאים היה בחודש דצמבר 2005 וככל שהדברים נוגעים למארז, אשר כלל את התכשיר נשוא התובענה, הרי ששווק לאחרונה במרץ 2007. המשיבות טוענות כי שיווקו של התכשיר נעשה בהתאם לכל הדרישות שבדין ודי בכך בכדי לסלק את הבקשה על הסף בטענה של העדר עילה. לעניין ההטעיה טוענות המשיבות כי המבקשים אינם יכולים להסתמך על טענה זו שהרי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן קובע איסור על הטעייתו של צרכן בעניין מהותי. המשיבות טוענות לעניין זה כי תאריך התפוגה הינו בלתי רלבנטי לחלוטין וזאת מכח דבר החקיקה הנתון ומכאן שלא מדובר בעניין מהותי. המשיבות טוענות כי לא הוכחו יסודות עילת ההטעיה לעניין תובענה ייצוגית ולתימוכין מפנות לפסיקה. המשיבות מציינות את העובדות הרלבנטיות מתוך הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. המשיבות גורסות כי עולה בבירור שרכישת התכשיר התבצעה תוך כדי ידיעה בדבר התוקף ולחילופין תוך ידיעה שהתכשיר פג לשיטתם ומבלי שטרחו להחליפו לאחר שגילו על תוקפו תוך שהם בוחרים להשתמש בו. המשיבות טוענות כי על כל צרכן לבדוק את המוצר אותו הוא רוכש וזאת בין השאר מכח הוראת סעיף 13 (א) לחוק המכר, התשכ"ח - 1968 לפיו על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. המשיבות מוסיפות ומפנות לסעיף 14 לחוק המכר לפיו כאשר הקונה לא הודיע על אי התאמה הוא אינו זכאי להסתמך עליה. המשיבות מציינות את הטעם היחיד אשר בגינו נארז המארז באופן שתאריך התפוצה האחרון היה צמוד לרפידת ההנקה. המשיבות טוענות כי הן מחויבות לציין בבירור בשפה העברית את שמו של התכשיר, הוראות השימוש שלו, יחידות הנפח שלו וכיוצב' כמפורט ברישיון. המשיבות מציינות כי בכדי לעשות כן תוך שימור סימן המסחר של המוצר גלוי לעין, לא היתה בנמצא כל אפשרות אלא להצמיד את החלק הנותר היחיד, עליו הוטבע תאריך התפוגה, אל הרפידה. לעניין חוק האחריות למוצרים פגומים, טוענות המשיבות כי בהעדר רלבנטיות לציון תאריך התפוגה על התכשיר לא ניתן לטעון שהמוצר נשוא התובענה פגום. דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים האם למבקשים עילת תביעה אישית? בכדי שהמבקשים יגישו תובענתם על דרך תובענה ייצוגית, שומה עליהם להוכיח כי באמתחתם עילת תביעה אישית. המסגרת הנורמטיבית סעיף 3 (א) רישא לחוק התובענות הייצוגיות מורה כדלקמן - "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית;". סעיף קטן 2 לתוספת השניה לחוק התובענות הייצוגיות קובע - "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". חוק הגנת הצרכן מגדיר "עוסק" כדלקמן - "עוסק" - מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן;". סעיף 4 (א) (1) לחוק התובענות הייצוגיות קובע - "אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה;". סעיף 4 (ב) (1) לחוק התובענות הייצוגיות קובע - "לענין סעיף זה, כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק - בבקשה לאישור שהוגשה בידי אדם כאמור בסעיף קטן (א)(1) - די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק;". הטעיה בדנ"א 5712/01 יוסף ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נקבע כי יש להוכיח קיומם של הטעיה, נזק וקשר סיבתי. המשיבות טוענות כי תנאים אלה לא התקיימו בעניינינו. ס' 2 לחוק הגנת הצרכן מורה - "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה: (4) השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם; (9) תאריך הייצור של הנכס או תאריך תפוגתו; (11) התאמתו של הנכס או השירות לתקן, למיפרט או לדגם; (13) המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר,לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית; המשיבות מוסיפות וטוענות כי לאור התנאים והמסגרת הנורמטיבית לעניין הרישוי, לא מדובר בעניין מהותי, שכן אין משמעות לציון תאריך התפוגה ואף אין צורך בציונו. אינני מקבל טענה זו. סוגיית הרישוי והוראות הצווים למיניהם הינם עניין הקשור למשיבות ולמעניקי הרישיון. מדובר בסוגיה נפרדת, אשר אינה גורעת מחובת הגילוי הצרכנית. עצם הימצאו של תאריך התפוגה על גבי המוצר מלמד על חשיבותו וחיוניותו, קל וחומר כאשר מדובר בתכשיר שעלול להגיע אל תינוק. כן, אינני מקבל את הטענה לפיה על הרוכש מוטלת החובה הבלעדית לבדיקת הממכר - טול דוגמא לעניין מקח וממכר - בעבר לא היתה מוטלת על המוכר החובה לגלות לקונה ליקויים/ מגרעות במוצר או בשירות המוענק לו, ועל כתפי הקונה רבץ הנטל לבדיקת המוצר, קרי היה עליו לנקוט במשנה זהירות (Caveat Emptor); עם השתנות העיתים העיקרון השתנה והכלל התחלף ל - Caveat Vendor "ייזהר המוכר". צא ולמד- על המשיבות מוטלת החובה לגלות לציבור הצרכנים כי קיים תאריך תפוגה, אשר קרב ובא ולמען תעמוד לפתחיהם האפשרות והזכות הבסיסית להחליט אם מעוניינים הם לפתוח את ארנקיהם ולרכוש את המוצר. על המשיבות היה להודיע, לפחות, כי תוקפו של התכשיר עומד לפוג ומה מהות ההנחה/המתנה וזאת בהתאם לסעיף 16 לחוק הגנת הצרכן. לאור האמור לעיל, אני קובע כי יסוד ההטעיה מתקיים במקרה דנן. לעניין הקשר הסיבתי לנזק ולנזק עצמו - די בנזק הממוני שנגרם למבקשים כתוצאה מההטעיה. המבקשים טוענים בנוסף, לתחולתו של חוק האחריות למוצרים פגומים, להפרת חובה חקוקה בגין חיקוקים אלה והחוקים שלהלן - סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן : "חוק החוזים"), ס' 12 ו- 39 לחוק החוזים, סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, סעיפים 10 ו- 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. אציין כי בהליך מקדמי זה, אין צורך לבחון את סיכויי הצלחת התביעה לעומק, שכן די להראות כי סיכויי הצלחת התובענה סבירים (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו בע"מ, (פ"ד נא (2) 312). התובענה שלפנינו מבוססת על הוראות חוק מפורשות, סקירת העובדות והנתונים מעידים על קיום עילת תביעה אישית למבקשים, ומכאן שעברנו על פני המשוכה הראשונה להגשת התובענה כתובענה ייצוגית. סעיף 8 לחוק התובענות הייצוגיות מונה תנאים, אשר בהתקיימם תאושר התובענה כייצוגית - בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב". ומן הכלל אל הפרט - התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה במקרה דנן, מדובר בקבוצת צרכנים הומוגנית הנובעת מהתקשרות צרכנית. בפנינו עולה השאלה האם מדובר בהפצה של מוצר פגום, תוך הטעיית המבקשים וחברי הקבוצה. לתימוכין, מפנים המבקשים להוראות החוק הרלבנטיות ולכתבת התחקיר אשר נערכה בעניין (ר' נספח ג'). כן מפנים המבקשים לעקרונות היסוד של דיני הגנת הצרכן, דיני הנזיקין, דיני החוזים ודיני עשיית העושר. יצוין כי על המבקשים להוכיח את הטענות אשר בפיהם באופן לכאורי ועל בית המשפט להשתכנע בדבר קיומו של סיכוי סביר שבמהלך המשפט יתמלאו התנאים הדרושים לשם קבלת התובענה (ר' רע"א 8268/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 290-292 ו- ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו בע"מ, (פ"ד נא (2) 312). מדובר בשלב מקדמי ולא בדיון בתובענה גופה ולכן המבקשים לא נדרשים להוכיח את סיכויי ההצלחה ברמה של "מאזן הסתברויות" כפי שנדרש תובע להוכיח בתובענה עצמה. במקרה דנן, נדרשת רמת ההוכחה נמוכה יותר וברמה של "אפשרות סבירה להצלחה" [ר' רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט (5) 774 ור' גם תצ (מרכז) 1039-05-08 יפית סילורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ וההפניה למאמרו של אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מ"ט 131 בעמ' 142]. המבקשים עומדים בסעיף זה. התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין בתובענה זו מדובר בקבוצה של לקוחות בעלי אינטרס צרכני משותף וישיר בבירור התובענה. הבאת עניינם של חברי הקבוצה על דרך התובענה הייצוגית, הינה הדרך היעילה, הנאותה וההוגנת, שכן היא תרכז תביעות מרובות בתובענה אחת. במידה ויוגשו תביעות נפרדות ועצמאיות עשויים אנו להידרש למספר רב של תביעות מצד הצרכנים, בעוד שבתביעה על דרך תובענה ייצוגית יהיו דין והכרעה יחידים, המשקפים את יעילות הדיון והמשאבים הציבוריים המופנים לפתרון הסכסוך. [ר': רע"א 8268/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 288-289; רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 783-785]. כן, במידה וכל חבר יתבע בנפרד, בתביעה אישית, מדובר בסכומים נמוכים יחסית (או בתביעות המכונות "De Minimis") ובנזקים בלתי ידועים נכון להיום, אשר אין בצידם תמריץ להגשת תובענה. יש להפנות את תשומת הלב לכך שמדובר בצרכנים אשר חלקם לא מודעים לנסיבות המתוארות לעיל ואשר אין ביכולתם להפנות את המשאבים ההכרחיים לניהול ההליך. ויפים לעניינינו דבריה של השופטת ט' שטרסברג-כהן - "לתובענה הייצוגית השלכות כלכליות וחברתיות משמעויות. היא נועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצת אנשים שנזקו של כל אחד מהם קטן יחסית, לתבוע בשם כל הנפגעים האנונימיים שסכום תביעתם הכולל גבוה ביותר נוכח ריבוי מספרם. בכך מגנה היא על אינטרס היחיד שנפגע ושאיננו מגיש תביעה בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך". [ר' רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, (פ"ד נז (3) 220]. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייצוג וינוהל בדרך הולמת הדרישה לייצוג הולם מופנית כלפי עורך הדין המייצג - ב"כ המבקש הציג את טענותיו באופן נהיר וסדור. באשר לייצוג ההולם, עורך הדין המייצג צריך להראות שיש לו הכישורים הנדרשים לניהול התובענה כך שישרת נאמנה את האינטרסים והזכויות של חברי הקבוצה. במקרה שלפנינו קיים יסוד סביר להניח שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב הדרישה לתום הלב, מופנית כלפי המבקשים. "התובענה הייצוגית היא כלי רב עוצמה, שהפעלתו במקרה שאינו מתאים עלולה להביא לתוצאה שאינה רצויה. היותו של תובע "תובע הולם" על פי החוק נדרש לא רק כדי להגן על העוסק אלא גם על קבוצת הצרכנים עצמם, שפסק דין בתובענה הייצוגית יהווה מעשה בית דין כנגדם". גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 50 (מהדורה שביעית, 2003). ונפסק - "עליו להיות בעל אינטרס אמיתי ולא מדומה בתובענה שהוא מגיש ועליו להיות מסוגל לנהל אותה באמצעות עו"ד שידריכוהו בפן המקצועי של התובענה וינהלו אותה עבורו ועבור הקבוצה. אין כל פסול בכך שעורכי הדין - ולא התובע עצמו - הם המומחים המכלכלים את צעדיהם בתובענה ובלבד שהתובע עצמו איננו פיקטיבי ויש לו ענין ממשי בתביעה והבנה כלשהי של מסגרתה". [ר': רע"א 8268/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 304- 303]. המשיבות טוענות כי המבקשים אינם מייצגים ראויים, שכן רכשו את התכשיר כאשר הם מודעים לתאריך התפוגה. המשיבות מוסיפות שהמבקשים בחרו לפנות בעניין לכלי התקשורת ולא דרשו להחליף את המוצר. אינני מקבל טענה זו. מתצהירי העדות הראשית עולה כי המבקשים הבחינו בתאריך התפוגה רק לאחר הקנייה ופתיחת המארז. בנוסף, כאשר הבחינו בתאריך ביקשו להחליף את התכשיר (ר' תצהיר משלים). המבקשים אוחזים בתביעה אישית כנגד המשיבות וברצונם לעמוד על מימוש זכויותיהם ותיקון העוול שנגרם להם לכאורה. אין יסוד להניח שעניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בתום לב. סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת. בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק התובענות הייצוגיות אני קובע כדלקמן - במסגרת הקבוצה הרלבנטית כלולים צרכנים אשר רכשו את המארז, אשר צורף אליו התכשיר נשוא התובענה. המבקשים ובאי כוחם ייצגו את הקבוצה הנ"ל. עילות התובענה והשאלות המשפטיות הן - הטעיה, תחולתו של חוק האחריות למוצרים פגומים, הפרת חובה חקוקה בגין חיקוקים אלה והחוקים הבאים - סעיף 15 לחוק החוזים, ס' 12 ו- 39 לחוק החוזים, סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, סעיפים 10 ו- 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. הסעדים הנתבעים הם - סעד כספי להשבת הסכומים אשר נגבו כתוצאה מהתכשיר לכל הפחות במהלך חצי השנה אשר קדמה להגשת הבקשה המקורית להכיר בתובענה כייצוגית, פיצוי בגין עוגמת הנפש או ליתן כל סעד בהתאם לסעיף 20 (ג) לחוק התובענות הייצוגיות. אני מורה לצדדים לנסח הודעה לעיתונות בדבר אישור התובענה כייצוגית בהתאם לסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות , ולהגישה לאישור ביהמ"ש תוך 30 יום מהיום. המזכירות תשלח העתק החלטתי למנהל בתי המשפט לצורך רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 8.3.10 בשעה 09:00. הוצאות 10,000 ₪ בצרוף מע"מ. 5467831 תביעה ייצוגית