בוררות תביעה בין חברי קיבוץ

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות בתביעת לשון הרע בין חברי קיבוץ: רקע עובדתי וטענות הצדדים: 1. בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, או להתליית הליכים עד אשר ימצו הצדדים את ההליך של בוררות, כפי שנקבע בסעיף 112 לתקנון הקיבוץ, כפי שיובא בהמשך. 2. התובעת והנתבע הינם חברי קיבוץ גדות, והתביעה הנדונה היא תביעה לפיצוי על פי חוק לשון הרע. 3. הנתבע טען כי התובעת לא הביאה את הסכסוך לבירור והכרעה בפני המוסדות המוסמכים עובר להגשת תביעתה לבית המשפט, ולאחר שהתבקשה לעשות כן ע"י מזכיר הקיבוץ הודיעה על סירובה. 4. הנתבע טען כי תקנון האגודה השיתופית הוא בבחינת חוזה בין האגודה ובין חבריה, וכן בין החברים לבין עצמם. בהיותו חוזה כאמור, מסדיר התקנון את היחסים המשפטיים בין הצדדים וקובע את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות. מכאן עולה, כי תקנון הקיבוץ, הינו בעל מעמד של חוזה מחייב בין הקיבוץ לחבריו, וככזה, יחולו עליו גם דיני החוזים הכללים. 5. הנתבע טען כי בהתאם להוראת סעיף 5(א) לחוק הבוררות שומה על בית המשפט לעכב ההליכים בפניו ולהפנות הצדדים לבירור הסכסוך כפי שנקבע בחוזה המחייב ביניהם. 6. התובעת טענה כי בטרם הגישה את התביעה היא כן ניהלה דין ודברים עם מזכירות הקיבוץ ועם שלוחיהם לפתור את הסוגיה על דרך הפשרה, אף שהיא סברה מלכתחילה כי נשוא תובענה זו אינו נופל בגדר הסכסוכים כאמור בסעיף 112 לתקנון הקיבוץ, וכי החברות בקיבוץ של הצדדים הינה "אינצידנטלית" לסעד העיקרי. 7. התובעת הוסיפה כי הנתבע לא היה נכון להגיע לפתרון הסוגיה לפני פניית המשיבה לבית משפט זה, והוא גם לא הציג כל ראייה כי הוא היה מוכן לפתור את הסוגיה, ואף דחה את פניית התובעת שהופנתה אליו, ורק עתה, משנוכח הנתבע לדעת כי הוא נקלע למצב משפטי קשה, הוא מטעה את ביהמ"ש כביכול בטענה שהוא נכון לפתור את הסוגיה בהתאם לסעיף 112 לתקנון הקיבוץ. 8. התובעת טענה כי אין ממש בטענות הנתבע לפיהן נמנעה התובעת להביא את הסכסוך לבירור והכרעה בפני המוסדות המוסמכים עובר להגשת תביעתה לבית המשפט, והוא נוהג בחוסר תום לב, ומעלים מבית המשפט את העובדה כי הוא חבר בוועד הנהלת מזכירות הקיבוץ, וכי המזכירות לא עשתה דבר על מנת למנוע את הוצאת הדיבה נגד התובעת, או להפסיק את רמיסת כבודה ופרטיותה של התובעת, על אף פניות התובעת למזכירות, ועל אף השיחות שהיא קיימה עם מזכירות הקיבוץ ושלוחיה. 9. התובעת טענה כי היא עשתה ניסיון אחרון בטרם פנתה לבית המשפט, עת שלחה באמצעות בא כוחה הודעה לנתבע בה דרשה כי הוא יתנצל בפומבי, אלא שהוא כלל לא השיב לפנייה. 10. התובעת טענה עוד כי בעודה מנסה לפתור את נשוא התביעה במסגרת הקיבוץ המשיך הנתבע ברמיסת כבודה ופרטיותה של התובעת, והמזכירות אליה פנתה לא עשתה דבר לעצור את מעשי הנתבע, ועל כן, שלחה התובעת לחברים את הודעתה על אי נכונותה להתייחס לבקשת הקיבוץ לפעול על פי סעיף 112 לתקנון הקיבוץ, ועמדה על כך כי ההליך הנ"ל צריך להתברר בבית המשפט. 11. התובעת טענה כי עניינה של התובענה הוא בשאלה "משפטית חוקתית" אשר על פי הפסיקה אינה ראויה להתברר בהתאם לסעיף 112 לתקנון הקיבוץ, ואין לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעת. 12. התובעת טענה כי עוולה על פי חוק לשון הרע, שביצע הנתבע כלפיה הנה עניין "קונסטיטוציוני" שאינו ניתן לבירור בהתאם לסעיף 112 לתקנון הקיבוץ, ועל כן הסמכות לדון בשאלות "משפטיות חוקתיות" שהנן עבירה לפי חוק איסור לשון הרע, שיש בה לשון הרע, המהווה עוולה אזרחית, ואף עבירה פלילית לפי סעיף 6 לחוק לשון הרע נתונה לבית המשפט. 13. התובעת טענה כי תביעות כספיות מהאגודה או מחבר הנובע מפעילות עסקית באגודה נמנות, בדרך כלל, על עניינים פנימיים ולא כאשר חבר או האגודה עוברים על החוק שזהו המצב במקרה דנא, הנתבע עבר עבירה בהתאם לחוק לשון הרע, ובאם טוען הנתבע כי לא עבר עבירה זו הרי שיש לדון בעניין זה בבית המשפט ולא במקום אחר. 14. התובעת טענה כי התביעה הוגשה בשל העובדה שהנתבע הוציא דיבה ולשון הרע נגדה, ולא לעניין אחר הקשור לעסקיו הפנימיים והיום יומיים של הקיבוץ, וכי התובענה אינה נוגעת לגובה החוב, או לשאלת החוב, או סכסוך אחר שניתן לפרשו שאפשר לשייכו לעסקיו הפנימיים של הקיבוץ. 15. התובעת הוסיפה כי התובענה הנה בגדר הנושאים החורגים מגבולות העניינים היכולים להיות נושא להסכם בין הצדדים מתוקף תקנון הקיבוץ, בהיותם עניינים משפטיים חוקתיים גרידא. 16. היא טענה שהוראת תקנה 112 לתקנון הקיבוץ אינה תקפה מבחינה נורמטיבית במקרה דנן, וכי יש לתובענה השלכה ציבורית רחבה, בשל העובדה שהתובעת כיהנה בעבר, במסגרת עבודתה בקיבוץ, בתפקידים ציבוריים מרכזיים, ולו גם מהסיבה שהאמירות שודרו לכלל חברי ותושבי הקיבוץ, שיש להם ציפייה מסוימת ממי שמכהן שבתפקידים ציבוריים מרכזיים בקיבוץ. 17. התובעת טענה כי הנתבע הוציא את דיבתה בכך שטען נגדה כי היא גנבה כספים מהקיבוץ, והנתבע השווה אותה למקרים אחרים בקיבוץ, שכן השפיעו על כלל הציבור בחברה הקיבוצית, להבדיל מהתובעת שכלל לא נתבעה ולא הוכחה כלל אשמתה. 18. התובעת טענה כי לנוכח עיקר עילת התביעה שהנה עבירה לפי חוק הוצאת לשון הרע שהנו מעשה החורג מהנורמה, במסגרת סעיף 112 לתקנון הקיבוץ, על בית המשפט לדון תחילה בשאלה "המשפט החוקתי" שבגינה הוגשה התביעה נגד הנתבע, ועל כן אין להחיל את התובענה כטענת הנתבע על סעיף 112 לתקנון הקיבוץ, ויש להשאיר את הדיון בתובענה בפני בית המשפט. 19. התובעת טענה כי לאור האמור בסעיף 7(א) לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, אשר העלה את הזכות לפרטיות למעלת זכות יסוד, ומשידע הנתבע כי דבריו מוקרנים לקהל רחב, הרי מדובר בהפרת חוק היסוד, ומכאן שלא ניתן לנהוג בהתאם לסעיף 112 לתקנון הקיבוץ. 20. תשובת הנתבע הייתה כי התביעה הינה תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי חברת קיבוץ אחת נגד חברי קיבוץ אחרים, ואין בתביעה שום שאלה חוקתית. 21. הנתבע טען כי המדובר בסכסוך הנוגע באופן ישיר לאורחות החיים הקיבוציים, מקום בו התובעת הגישה תביעת לשון הרע נגד הנתבע בגין דברים שנאמרו על ידם במהלך אסיפת הקיבוץ, שדנה לפי דרישת התובעת בסירובה של התובעת לפעול על פי תקנון הקיבוץ והחלטותיו, ולהעביר לרשות הקיבוץ קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שצברה בהיותה עובדת חוץ. 22. הנתבע טען כי לחברה הקיבוצית יש אינטרס מובהק לנסות וליישב סכסוכים כגון אלו בדרכים המקובלות בקיבוץ, והמעוגנות בתקנון הקיבוץ. 23. הנתבע טען כי לתובעת לא יגרם כל נזק אם ההליך יתברר בהתאם לפרוצדורה הקבועה בסעיף 112 לתקנון הקיבוץ. דיון ומסקנות : 24. סעיף 112 לתקנון הקיבוץ קובע כי: " כל סכסוך בין חברי הקיבוץ יימסר לבירור ולהכרעה למזכירות או לרשות אחרת שהוסמכה לכך על ידי האסיפה הכללית או על ידי המזכירות. לחבר זכות ערעור על הכרעה שנתקבלה, כאמור, כזכותו לערעור על החלטות הרשויות המוסמכות של הקיבוץ לפי סעיף 111." 25. סעיף 52(1) לפקודות האגודות השיתופיות, שממנו סעיף 112 לתקנון שואב את כוחו, קובע כי: " 52. בוררות בסכסוכים יכולה אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע לישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרושם או באופן אחר: תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או בא הכח החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה בגדר סעיף קטן זה. " 26. בענייננו לא ניהלה האסיפה הכללית דיון בתביעת לשון הרע, וגם לא המוסד שהוסמך על ידה לשם כך. תביעת התובעת התגבשה, כטענתה, בעת שהתנהל דיון באסיפת הקיבוץ, אשר נתבקשה לאשר את החלטת מזכירות הקיבוץ, לפיה נדרשה התובעת להעביר לקיבוץ כספים שנצברו על שמה בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות, כשעל פי טענת הנתבע היא סירבה לעשות כן. 27. באותו מעמד נאמרו דברים על ידי הנתבע, שלטענת התובעת מהווים לשון הרע, ועל כן הגישה את התביעה נגדו. 28. מעיון בכתב הגנתו של הנתבע עולה ההגנה של אמת דיברתי. 29. התובעת העלתה את הטענה כי אין מוסדות הקיבוץ מוסמכים לדון בתביעה דנן, מאחר ולתביעה השלכות ציבוריות רחבות על כלל חברי הקיבוץ. אין לקבל טענה זו, שכן עסקינן בתביעת לשון הרע בו התובעת עותרת לקבל פיצוי כספי מאת הנתבע, לפיכך לתביעה זו ישנן השלכות ישירות על בעלי הדין ועליהם בלבד, ולא פורטה או הוכחה בפניי כל השלכה ציבורית כללית כפי שטענה התובעת בתשובתה. 30. מכתבי הטענות עולה כי הסכסוך בין שני הצדדים פרץ על רקע המחלוקת בשאלה אם חלה חובה על התובעת לפעול בהתאם להוראות הקיבוץ, ולהעביר את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלה לקיבוץ. השאלה כעת היא האם המדובר בסכסוך פנימי שצריך להתברר במסגרת הבוררות או שמא המדובר בסכסוך חוקתי שיש ליישב בבית המשפט? 31. על פי ההלכה שנקבעה בע"א 234/81 ירמה נ' "מזרע" הקיבוץ השומר הצעיר" (פד"י לו (4), 113)( להלן : "עניין ירמה" ), העניינים שיידונו בבוררות הם אלו המוגבל לסכסוכים הנוגעים ל- "עסקי האגודה" דהיינו, לסכסוכים "פנימיים" בתוך האגודה. לפי הלכה זו, עניינים "פנימיים" שניתן להביאם בפני בורר על פי סעיף 52(1) לפקודה הינם בבחינת "סכסוך הנוגע לעסקי האגודה", להבדיל מעניינים "קונסטיטוציוניים". וכך נאמר בעמ' 114-116 לפסק הדין דלעיל מפי כבוד השופט ברק : "הלכה פסוקה היא, כי "סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה" משמעותם "סכסוכים בנוגע לניהול העניינים הפנימיים של האגודה (DOMESTIC ADMINISTRATION)" להבדיל מאותם "סכסוכים הנוגעים לחוקיותם של מוסדות האגודה או לתוקף בחירתם או מינוים של אלה (CONSTITUTIONAL MATTERS) (ע"א 55/59, בעמ' 859).  על הבחנה זו עמד השופט זוסמן, בהביאו בהמ' 554/64, בעמ' 327, מתוך הסכמה את הדין האנגלי בעניין זה: "ההלכה האנגלית מבדילה בין ענינים פנימיים של האגודה DOMESTIC MATTERS וענינים אחרים. סכסוך הנובע מניהול עניניה היום-יומיים של האגודה, במסגרת תקנותיה, כגון סכסוך מעסק שעשתה עם חבר, הוא סכסוך פנימי. המחוקק מביט בעין יפה על יישוב של סכסוך כזה מחוץ לכתלי בית - המשפט... מה שאין כן כאשר חרג נושא הסכסוך ממסגרת התקנות, כגון שהתובע טוען שהאגודה הפירה את החוק בהתיימרה להתקין תקנה הנוגדת את החוק, או בבחרה בחבר הנהלה שאינו כשיר לכך... כהונתו של חבר ההנהלה שלא נבחר כדין, או פעולתה של אגודה מעבר לסמכויותיה, אינן רק ענין לחברי האגודה לענות בו; ייתכן שיהיו אפילו לרוחם של רוב החברים. אך הדבר עלול להפוך תקלה לציבור, ולא מן הראוי להשאיר את בירורו בידי מוסד 'פנימי' " . ... נראה לי, כי ההבחנה ההלכתית בין עניין חוקתי לבין עניין פנימי עומדת במקום שהסכסוך עצמו עניינו חוקתי או פנימי, ולא במקום שהסכסוך הוא פנימי. אך הוא מעורר אינצידנטאלית שאלה חוקתית. אכן, בהקשר אחרון זה, בהיות ההכרעה החוקתית אינצידנטאלית, אין לה כל השפעה על האגודה כולה, על מבנה מוסדותיה, על מספר חבריה, ועל חוקיות החלטותיה על-פי תקנונה. ההכרעה היא בין הצדדים המעורבים, בינם בלבד, ונושא ההכרעה הוא כספי. ברוח זו החליטה הערכאה הראשונה, והחלטתה זו נראית לי. (ההדגשה שלי ר' נ')" 32. כאמור, הרקע להגשת תביעת לשון הרע דנן הוא בסכסוך שהתגלע בין הנתבע לתובעת בשאלת הפקדתם בידי הקיבוץ של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שצברה התובעת בהיותה עובדת חוץ, וכתוצאה ממחלוקת זו דיבר הנתבע בפני האסיפה, כשהדברים מוקרנים לכל חברי הקיבוץ, על אופן עבודתה של התובעת בקיבוץ, ועד כמה היא הרוויחה מהקיבוץ, ומה קיבלה מהקיבוץ, ועוד אמרות בהקשר זה. מבלי לנקוט כל עמדה בשאלה אם אמרותיו של הנתבע כלפי התובעת היו בבחינת השמצות, או שהיה בהם כדי להשפיל או לבזות את התובעת, הרי לא ניתן כלל להתעלם מהעובדה הבולטת כי הסכסוך נובע מ - "עסקי האגודה", שכן מהות המחלוקת נוגעת לעניין יום יומי שמתייחס לנושא כספי בין חברי הקיבוץ. גם לא ניתן להתעלם מהעובדה כי אין לסכסוך בין בעלי הדין השפעה הנראית לעין על כלל האגודה, וההכרעה בסכסוך היא עניינם של בעלי הדין בלבד, כשהסעד המבוקש הוא סעד של פיצוי כספי לתובעת. 33. נראה לי אפוא כי אין דרך אחרת לראות את הסכסוך אלא כסכסוך בין שני חברי האגודה על רקע עסקי האגודה. העובדה כי התביעה הוגשה על פי חוק לשון הרע, אינה יכולה לשנות מציאות זו.   העברת התביעה לבוררות: 34. סעיף 5 לחוק הבוררות , תשכ"ח-1968 קובע : " 5. עיכוב הליכים בבית המשפט (א)   הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב)   בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג)   בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות. " 35. הנתבע ביקש בכתב ההגנה, וגם במסגרת בקשה זו להעביר את הסכסוך לבוררות, כשהצד המתנגד היא התובעת. התובעת העלתה כאמור את הטענה כי אין להעביר את הנושא לבוררות, שכן אין לדון בתביעת לשון הרע במסגרת בוררות. השאלה היא האם אכן הנושא אינו בריר כטענת המשיבה? תשובתי לשאלה היא שהנושא אכן מתאים לבוררות, ודווקא נושאים מהסוג הזה, בין חברי אותה אגודה שיתופית, ותושבי אותו קיבוץ, ראוי שיתבררו במסגרת הליך הבוררות או גישור כעניין שבמדיניות. (ראה עניין ירמה, עמ' 115 ). 36. המדובר בענייננו בסכסוך בין שני הצדדים, שאינו נוגע לצדדים שלישיים, והגדרת המחלוקת נוגעת לסכסוך פרטי ביניהם על פי חוק לשון הרע, שהרקע שלו הוא ענייני האגודה, לפיכך אין לקבל את הטענה לפיה המחלוקת אינה מתאימה לבוררות. 37. כלל ידוע הוא כי נטל השכנוע מוטל על מי שעומד על ההתדיינות בערכאות השיפוטיות על אף קיומו של הסכם בוררות. הכלל הוא כי בהתקיים תניית בוררות, בית המשפט מעכב את ההליכים, תוך שסטייה מכלל זה נעשית רק בנסיבות מיוחדות. לא שוכנעתי בהתקיימותן של נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על תניית הבוררות. 38. בנסיבות אלו, ונוכח כל האמור לעיל, הנני מקבלת אפוא את בקשת הנתבע, ומורה, מכוח הסמכות שבסעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968, על עיכוב הליכים שבין הצדדים בתובענה זו, תוך הפנייתם להליכי בוררות. 39. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ ומע"מ. יישוב סכסוכיםקיבוץבוררותחברות בקיבוץ