קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין מחובת הצדק: בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן. 1. המבקשת טוענת לביטול פסק הדין מחובת הצדק, ולחילופין, משיקול דעת בית המשפט. לטענתה, כתב התביעה מעולם לא הומצא לה. אומנם כתובתה בתעודת הזהות היתה מעודכנת לשדה חמד, המקום שבו בוצעה המסירה, אולם כבר משנת 2005 אינה מתגוררת שם, עקב פרידתה מבעלה, מר אופיר סספורטס. גם האזהרה בתיק ההוצל"פ נמסרה בשדה חמד. המבקשת טוענת כי נודע לה על ההליך רק כאשר בחודש אפריל 2008 ביקשה לצאת מן הארץ לחופשת חג הפסח, ובהגיעה לשדה התעופה הסתבר לה כי קיים צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד מכוח תיק ההוצל"פ שנפתח על בסיס פסק הדין. 2. בנוסף ולחילופין, טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. התביעה כנגדה מתבססת על סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג - 1992. אלא שבעניינה של המבקשת לא התקיימו התנאים המנויים בסעיף 119 לפקודת מס הכנסה, אליו מפנה סעיף 8 הנ"ל. המבקשת לא היתה קשורה בניהול הנתבעת 1, ונרשמה כמנהלת באופן פורמאלי בלבד לבקשת בעלה לשעבר. כך גם לא קיבלה המבקשת כל נכסים מן הנתבעת 1. 3. אשר למועד שבו הוגשה הבקשה טוענת המבקשת כי לאחר שנודע לה בחודש אפריל 2008 על קיומו של ההליך, פנתה למשיבה בניסיון להגיע להסדר אשר בו ייקחו חלק בעלה לשעבר ואביו, אשר היו, כאמור, הרוח החיה בנתבעת 1. הוכנה טיוטת הסכם, אולם בסופו של דבר נכשל המו"מ ועל כן הוגשה הבקשה במועד שהוגשה. 4. המשיבה טוענת כי קיים אישור מסירה ממנו עולה כי כתב התביעה נמסר למבקשת באמצעות הדבקה על ביתה בשדה חמד, היא הכתובת המעודכנת במועד הרלבנטי בתעודת הזהות של המבקשת. לא עלה בידי המבקשת לסתור את אישור המסירה. יתר על כן, המבקשת לא ציינה היכן התגוררה בתקופה הרלבנטית, ובעניין זה רב הנסתר על הגלוי. משכך, אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. 5. אשר לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, מפנה המשיבה להליך אחר שהתקיים בבית משפט זה במסגרת ה"פ 155/05, במסגרתו עתרה המבקשת ליתן פסק דין הצהרתי, שיצהיר כי היא בעלת הרכוש והמטלטלין המצויים אצל הנתבעת 1. במסגרת הליך זה טענה המבקשת נמרצות כי הנתבעת 1 הינה עסק בבעלותה, לאחר שרכשה אותה במיטב כספה. על בסיס עדותה זו קבע כב' השופט מקובר כי המטלטלין המצויים אצל הנתבעת 1 הינם בבעלות המבקשת. אלא שכיום טוענת המבקשת טענות שונות בתכלית באשר לחלקה בבעלות ובניהול הנתבעת 1. המשיבה מדגישה כי אין לקבל העלאת טענות סותרות, רק לצורך השגת תוצאה שונה בכל אחד מן ההליכים, והדבר מעיד על התחמקות המבקשת ועל חוסר אמינותה. עוד יש ללמוד מכך כי למעשה אין בפי המבקשת טענות הגנה טובות, ועל כן, אין מקום לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. 6. אשר למועד הגשת הבקשה - המבקשת טענה כי מיד כשנודע לה ההליך, בחודש אפריל 2008, בעת שניסתה לצאת מן הארץ, פנתה אל המשיבה בניסיון לסלק את התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט יחד עם בעלה לשעבר ואביו. בתגובה לבקשה לביטול פסק דין לא טענה המשיבה דבר לעניין הארכת המועד. למעשה, אין הכחשה שהתנהל בין הצדדים מו"מ ואף הוכנה טיוטת הסכם, אלא שבסופו של דבר המו"מ לא התגבש להסכם. משלא התייחסה המשיבה בתגובתה לעניין זה, ולאור המפורט בבקשת המבקשת לעניין מאמצים שעשתה מאז שנודע לה על ההליך ועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, סבורני כי יש מקום להאריך למבקשת את המועד. 7. אשר לבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק: מחד, אין חולק כי הכתובת המעודכנת של המבקשת בתעודת הזהות היתה במועדים הרלבנטים בשדה חמד, שם בוצעה המסירה בפועל. יחד עם זאת, המבקשת הציגה בתשובתה לתגובה הסכם שכירות נושא תאריך 23.6.06, ממנו עולה כי לכאורה שכרה המבקשת נכס במושב ירחיב בתקופה שבין ה-23.5.06 ועד 23.5.07. המסירה בוצעה בהדבקה במהלך חודש מרץ 2007, דהיינו, בתקופה שבה לכאורה היה הסכם השכירות בתוקף. זאת ועוד, הטענה כי למבקשת נודע אודות ההליך רק כתוצאה מניסיונה לצאת את הארץ במהלך חודש אפריל 2008 לא נסתרה, מה גם שניתן להיווכח כי אכן לאחר מועד זה נעשתה פניה מצד המבקשת למשיבה בניסיון לברר את העניין, ואז החלו להתגלגל גלגלי המו"מ. יוצא מכאן, כי מעת שנודע למבקשת על ההליך בפועל, פנתה המבקשת למשיבה בניסיון לברר את פשר ההליך, ונראה כי לו היתה יודעת על ההליך קודם לכן, היתה מתבצעת פניה כבר אז. סיכומם של דברים, כי אומנם המבקשת לא יצאה מגדרה להוכיח את הטענה כי התגוררה במקום אחר והסתפקה בצירוף הסכם שכירות, אשר צורף רק לאחר שהוגשה תגובת המשיבה. בנוסף, הכתובת המעודכנת במשרד הפנים הינה של המבקשת במועדים הרלבנטיים הינה שדה חמד. אולם, עדיין הסכם השכירות שצורף (גם אם צורף בדיעבד) יחד עם הטענה, אשר עומדת בעינה, כי בפועל נודע למבקשת על ההליך רק כתוצאה מנסיונה לצאת את הארץ באפריל 2008, והתחוור לה כי קיים בעניינה צו עיכוב יציאה, מבססים ספק לעניין המצאת כתבי בית דין לידי המבקשת, אשר יש בו כדי להוביל למסקנה שיש מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. 8. לא למותר לציין, כי מסקנה זו של ביטול פסק הדין מחובת הצדק עולה בקנה אחד עם המגמה הרווחת לברר סכסוכים לגופם, ולהעדיף זאת על פני מתן פסק דין במעמד צד אחד, זאת על רקע ההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות מעין חוקתית. על כך, ש' לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקורנות יסוד, בעמ' 204: "לדעתנו יש לכלול את ה"זכות" לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט, שהפכה לזכות חוקתית. מכאן שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים, המצדיקים את ביטול הפסק". 9. נוכח המסקנה כי יש מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, מתייתר הצורך לדון בשאלת ביטולו מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. מכאן, שאין צורך להידרש לשאלת סיכויי ההגנה, וליתן את הדעת לגירסאות השונות שהעלתה המבקשת לעניין חלקה בנתבעת 1, בהליכים משפטיים שונים. יחד עם זאת, לא למותר לציין, כי על המבקשת להשכיל ולדעת כי יהא עליה להתמודד עם גרסאותיה השונות במסגרת ניהול ההליך לגופו. 10. סוף דבר, הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק מתקבלת, משהתעורר ספק ביחס להמצאת כתבי בי דין לידי המבקשת, וידיעתה על ההליך דנן, טרם מועד אפריל 2008. איני עושה צו להוצאות במסגרת בקשה זו, בשם לב למפורט בסעיף 9. המבקשת תגיש בקשת רשות להתגונן מטעמה בתוך 30 יום. חובת הצדקסדר דין מקוצרביטול פסק דין