קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול מינוי נאמן: פסק דין 1. בפניי בקשה שהוגשה כבקשה לבטל את המינוי של המשיבים מס' 1,2 כנאמנים ולחייבם לשלם למבקשת את כספי הנאמנות בסך של 32,000.- דולר בתוספת הפירות שהצטברו. אין מחלוקת על כך שהמבקשת הינה חברת בניה שבנתה עבור המשיבה מס' 3 בית מגורים דו-משפחתי בישוב חשמונאים (להלן:"הבית"). בעקבות חילוקי דעות נחתם ביום 17.7.97 הסכם בין המבקשת למשיבה מס' 3 (להלן:"ההסכם") שלפיו נתמנו המשיבים מס' 1,2 כנאמנים ונקבע מנגנון לגבי הפקדת כספים בידי הנאמנים (סה"כ בשווי של 32,000.- דולר) וכן לגבי הזמנת מומחים, תיקון ליקויים והתחשבנות בין הצדדים. בעקבות חילוקי דעות בין הצדדים לגבי בדיקות המומחים וטענות הצדדים בעניין הביקורות ותיקון הליקויים הסכימו הצדדים בתיק שהתנהל בפני כב' השופטת נורית אחיטוב ביום 26.1.98 למינוי מומחה מטעם בימ"ש כשהוסכם על דעת הצדדים ש"קביעתו של המומחה, תהיה קביעה סופית לגבי כל הליקויים השנויים במחלוקת, כמו גם לגבי המחיר לתיקון הליקויים כמו כן יתייחס המומחה אף לשווי ליקויים שאינם ברי תיקון". בעקבות זאת מונה המהנדס מר דוד סרנה כמומחה ע"י בימ"ש ונתן חוו"ד ראשונה ביום 16.2.98 (במ1/) חוו"ד משלימה לאחר ביצוע התיקונים ביום 26/4/98 (במ2/) תשובות לשאלות הבהרה (במ3/) וכן התייחס לעלויות התיקונים והשלמת העבודה מיום 8.7.98 (במ4/). למעשה המחלוקת בין הצדדים מתמקדת כעת בשאלת מצבו של הבית והאם היה ראוי למגורים ולמסירה ומתי (ולכך השלכה גם לעניין שכ"ד וחיוב בתשלום) ולגבי היקף הליקויים בבית, התיקונים שבוצעו ומועדם, והאם יש מקום להחזיר את הסכום שהופקד בנאמנות למבקשת במלואו או בחלקו. הצדדים ובעיקר המבקשת בחרו להרחיב את היריעה בצורה ניכרת, ללא כל צורך ובלא לקחת בחשבון למעשה את ההסכם לגבי מינוי מומחה מוסכם שיכריע באופן סופי לגבי הליקויים ובחרו לטעון ולהביא ראיות לגבי התנהגות הצדדים, התנהגות הנאמנים, מינוי המומחה חב' בה"ל, מינוי בם וכיו"ב בקשות רבות שהוגשו חדשות לבקרים בתיק זה. לגופו של עניין טוענת המבקשת למעשה שהליקויים שהמומחה מר סרנה הצביע עליהם תוקנו ברובם ומכל מקום הם אינם ליקויים רציניים ולא מנעו את מסירת הבית למשיבה מס' 3. המבקשת מתייחסת בסיכומים לליקויים באופן ספציפי ופרטני, תוך מתן הסבר לפירוט לכל ליקוי וליקוי במטרה להראות שהליקוי אינו באחריותה, במידה וקיים, ושעלות התיקון פחותה וכן לטענתה הבית היה ראוי למסירה בחודש 7/97 והיה מיועד להשכרה לעו"ד מנדל כפי שזו העידה לגבי הסכם השכירות שכמעט ונחתם בינה לבין מר הפטקה. לטענת המבקשת המשיב מס' 1 התנהג שלא כדין כנאמן תוך פעולה כנאמן יחיד. לטענת המשיב מס' 1 הוא פעל במסגרת תפקידו וחובותיו כנאמן כשהמבקשת לא מסרה את הדירה בזמן כמובטח ולא תוקנו הליקויים כעולה מחוו"ד המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש ולפיכך לא היה מקום להעביר למבקשת את כספי הנאמנות. לטענת המשיבה מס' 3, מדובר בעבודה פגומה שעשתה המבקשת תוך ליקויי בניה ואיחור במסירה כשעקב כך ובעקבות חוו"ד המומחה המוסכם צריכה המבקשת לשלם פיצוי מוסכם בגין איחור במסירה כשלטענתה לא הושלמו העבודות עד ליום 30.6.98 ולפיכך יש לחייב את המבקשת בפיצוי מוסכם בגובה 33,000.- דולר (3000.- דולר לחודש X 11 חודשי איחור). בנוסף, לטענת המשיבה מס' 3 יש להעביר לה כספים בגין ליקויים שלא תוקנו ובגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון עפ"י הכרעת המומחה וכן בגין הדברים שהמומחה השאיר להכרעת ביהמ"ש. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים הרבים שצורפו ובסיכומי הצדדים הארוכים החלטתי לדחות את התובענה תוך הכרעה ומתן הוראות כדלקמן: א. ראשית אני דוחה את הניסיון של המבקשת להרחיב שלא לצורך את הדיון ולהסיטו מהבסיס החדש שנוצר מכוח הסכמת הצדדים ומכוח המינוי המוסכם של המומחה מטעם ביהמ"ש. כל הטענות לגבי החוו"ד הקודמות, "ההיסטוריה" של הבית והיחסים הקודמים בין הצדדים נדחקות הצידה לאחר שהצדדים הסכימו למינוי מומחה מוסכם מטעם ביהמ"ש שקביעתו תהיה סופית לגבי כל הליקויים השנויים במחלוקת, המחיר לתיקון הליקויים ושווי הליקויים שאינם ברי תיקון. לכן גם נמנעתי מלשמוע את המומחים האחרים שבדקו את הבית ואינני מתייחס כלל לקביעותיהם. ב. מדובר בהסדר דיוני המחייב את הצדדים שלא נטען גם ע"י הצדדים שיש לסטות ממנו ולכן יש למעשה לנתח ולקבוע מה פסק המומחה. בבמ1/ סקר המומחה ליקויים רבים וזאת בבדיקה מיום 16.2.98 כמפורט בחוו"ד ארוכה וממצה של המומחה. בבמ2/ מיום 26.4.98 קבע המומחה שהייתה התייחסות מצד המבקשת למירב סעיפי הליקויים בחוו"ד אך עדיין נמצאו הליקויים המפורטים וכן ליקויים נוספים שלא נזכרו בבמ1/. בבמ3/ פירט המומחה בהרחבה את תשובותיו לשאלות ההבהרה. בבמ4/ מ- 8.6.98 העריך המומחה את עלות הליקויים הנכללים בהתחייבות המבקשת ב- 8,400 ש"ח, וכן העריך המומחה את עלות תיקוני הליקויים שלא ברור על מי האחריות 15.200.- ש"ח, וכן העריך את שווי הליקויים שאינם ניתנים לתיקון בסך 5,450.- ש"ח. המומחה מר דוד סרנה נחקר ארוכות בביהמ"ש ב- 7.12.98 והעיד שהוא התייחס לליקויים ולא מעניין אותו מה עשו המומחים האחרים. בעמ' 3 לפרוטוקול פירט המומחה לשאלת ביהמ"ש בעמ' 5 שהוא בתור מומחה לא היה מקבל את החזקה בדירה כזו. אין מעקה, אין מים חמים וצריך לבצע תיקונים כולל פירוק מדרגות שעולים לקומה שניה. גם מר אבנצ'יק בעדותו מטעם המבקשת העיד שבוצעו תיקונים רבים ע"י מספר רב של בעלי מקצוע כמפורט בעמ' 41-40 לפרוטוקול ( 13-12 בעלי מקצוע) כשהוא לא היה בזמן ביצוע התיקונים. דהיינו עולה מכך שביום בדיקת המומחה ובמ1/ הדירה לא הייתה ראויה למסירה כפי שהעיד המומחה והראיה שבוצעו גם תיקונים רבים ע"י המבקשת ורק ביום 21/4/98 נבדקה הדירה שוב ע"י המומחה ונמצא שחלק גדול מהליקויים תוקן (במ2/). ג. כעת צריך לבחון את ההשלכות של קביעה זו על הבקשה וכן על הכספים המופקדים בנאמנות. עפ"י ההסכם הופקדו 26.000 דולר בנאמנות בידי המשיבים מס' 1,2 וכן 6000.- דולר נוספים לצורך השלמת הבנייה והליקויים. בסעיפים 3,7 להסכם נאמר שעל המבקשת להשלים בין היתר מספר עבודות המפורטות ושהכספים יישארו לכיסוי הליקויים שהנם ברי תיקון ושאינם ברי תיקון וכן 2,000.- דולר להבטחת תשלומי חובה שונים כשבסעיף 13 להסכם נאמר שאיחור במסירת החזקה בגין אי תשלום התיקונים יגרור תשלום פיצוי מוסכם של 3000 דולר לחודש שיחל מיום 7.8.97 וניתן לשלמו מתוך כספי הנאמנות. למעשה הבקשה בפני הינה לבטלות מינוי המשיבים כנאמנים ולחייבם להחזיר את הכסף, אך אני סבור שיש מקום להכריע, לאור התמשכות הדיונים והתמונה שנפרסה בפני בימ"ש, בכל הסכסוך בין הצדדים, דהיינו מה גורל הסכום שהופקד בנאמנות בידי הנאמנים, למי עליהם להעבירו והאם יש מקום להחזרתו כולו או חלקו למבקשת או העברתו כולו או בחלקו למשיבה מס' 3, כשגם הצדדים התייחסו לכך במסגרת הדיון וסיכומיהם. ד. אינני מקבל את ניסיונה של המבקשת לתקוף את מה שהוסכם על ידה לגבי התוקף המחייב של קביעת המומחה כקביעה סופית. לפיכך אני קובע שיש לקבל את חוו"ד המומחה תשובותיו והבהרותיו המחייבות כשמה שנותר להכריע זה בדברים שהמומחה לא הכריע, דהיינו בשאלת האחריות על הליקויים שהמומחה לא קבע על מי האחריות כשבשלב זה ברור שעל המבקשת לשאת בליקויים שהמומחה קבע שנכללים בהתחייבות הקבלן ובשווי הליקויים שאינם ניתנים לתיקון, דהיינו 8,400.- ש"ח + 5450 ש"ח סה"כ 13,850.- ש"ח כשלסכום זה הנכון לחודש 6/98 יש להוסיף מע"מ כחוק בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.7.98. כמו כן יש להכריע בשאלת היותו של הבית ראוי למגורים, המועד המחייב לעניין זה וההשלכה לגבי שאלת הפיצויים המוסכמים. ה. לגבי הליקויים שלא ברור על מי האחריות המפורטים בבמ4/, לאחר עיון בחוו"ד המומחה שמיעת הסבריו ועיון בטענות ובסיכומי הצדדים אני סבור שעל המבקשת לשאת בסעיף של מדרגות הירידה כולל התאמת גובהי הבטון וכן מעקות בירידה החיצונית למרתף ובעלייה לגג כשמדובר בין היתר בנושאי בטיחות והמומחה למעשה קובע שזה באחריות המבקשת (ראה בבמ3/ בעמ' 5 סעיף ב'1 וב'5) וכנ"ל לגבי פתח היציאה לגג (ראה בבמ2/ סעיף 3 ה 7 ) וכן לשאת בעלות תוספת סרגלי הלבשה סביב ארון תקשורת. לא מצאתי מקום לחייב את המבקשת בתשלום בגין חיפוי קירות עם אבן כרכובים ומזחלות בהיקף הגג שלא השתכנעתי שהדבר באחריותה. מסקנתי זו נובעת מעיון בחוו"ד המומחה מהסבריו בבימ"ש והכרעה בין טענות הצדדים, מה גם שמדובר כאמור בדברים הקשורים לבטיחות ויש לקחת בחשבון גם את העובדה שבמועד עריכת המפרט הטכני עמדו מצד אחד הקבלן ועו"ד ומצד שני המשיבה מס' 3 ואני סבור שעל המבקשת היה לפרט יותר את הנושאים הטכניים ולהבהיר בדיוק על מי האחריות בנושאים אלו (ראה חוו"ד המומחה לגבי השלומיאליות של החוזה מבחינת עבודות הגמר בעדותו בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 7.11.98). דהיינו, אני קובע שיש להוסיף סכום נוסף שהמבקשת חייבת בו בסך של 8100 ש"ח בצרוף מע"מ כדין ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.7.98 ועד לתשלום המלא בפועל. דהיינו סה"כ 21950 ש"ח בצרוף מע"מ כדין 25,682 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.7.98 ועד לתשלום המלא בפועל. ו. לעניין מועד המסירה והפיצוי המוסכם לאור קביעת המומחה לגבי הליקויים הרבים (במ1/) לאור עדות המומחה בבימ"ש לגבי מצב הבית ולאור העובדה שהמבקשת אכן תיקנה חלק גדול מהליקויים בתקופה שבין 2/98 ל- 4/98 והעסיקה בעלי מקצוע רבים לעניין זה (כשהבית היה צריך להימסר עפ"י הסכם ב-1.8.97 והפיצוי יחל מיום 7.8.97 ) אני קובע שהבית לא היה ראוי למגורים ואין בקבלת המפתח או הכניסה לבית כדי לפגום בזכות המשיבה מס' 3 לפיצוי המוסכם כאמור בסעיף 13 להסכם. אינני מקבל בעניין זה של מועד מסירת הדירה והיותה ראויה למגורים את עדותה של גב' מנדל חברתה של משפחת אבנצ'יק שכן למרות שדובר עמה על השכרת הבית היא לא נפגשה עם מר הפטקה והעניין לא יצא לפועל ומכל מקום ניתן להשכיר את הבית כפי שהוא והדבר לא גורע מהתחיבות ואחריות המבקשת לפי ההסכם בינה לבין המשיבה מס' 3, מה גם שהתרשמתי שגב' מנדל חפצה לעזור לבני הזוג אבנצ'יק ולא הייתה מודעת לליקויים הקיימים, כשהראיה גם שהדבר לא יצא לפועל והבית לא הושכר. יוצא מכך שהמשיבה מס' 3 זכאית לפיצוי מוסכם בסך של 3000.- דולר לחודש החל מיום 7.8.97 לפחות עד למועד ביצוע התיקונים שהוא סוף חודש 4/98 דהיינו 9 חודשים. בעניין זה של הפיצויים המוסכמים לא טענה המבקשת למעשה להפחתתם, ומדובר בסכום שהוסכם בין הצדדים לאחר שהיה ידוע שיש סכסוך ביניהם ומחלוקת לגבי הליקויים וגולם בו גם פיצוי עונשי מעבר לשכה"ד. מכל מקום המבקשת גם לא הוכיחה שיש מקום להפחיתם עקב העדר יחס סביר לנזק כנדרש לפי סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970-, אך לאור קביעתי בהמשך שהכספים המופקדים בנאמנות יביאו לסיום התיק הם גם הופחתו למעשה בפועל על ידי. 3. התוצאה הינה שעל המבקשת לשאת בתשלומים כדלקמן: א. 25,682 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.7.98 ועד לתשלום בפועל. ב. תשלום בגין הפיצוי המוסכם עקב האיחור במסירה לפחות של 9 חודשים דהיינו סך בש"ח בשווי של 27,000.- דולר. ג. שכ"ט עו"ד ותשלום הוצאות משפט למשיבים מס' 1 ו- 3 בסך של 15,000.- ש"ח בצרוף מע"מ כדין לכל אחד מהם (בהתחשב במספר הרב של הבקשות שהוגשו והישיבות שנוהלו בתיק זה). יש לציין שהבית הושכר ביום 1.7.98 בשכ"ד חודשי של כ- 1,000 דולר לחודש ולכן גם אם הפיצוי המוסכם היה נמוך בהרבה, עדיין היה "נבלע" כל הסכום שמופקד בנאמנות בסכומים האחרים כשלא לקחתי גם בחשבון את העובדה שלמעשה הבית הושכר רק ב- 1.7.98 והתיקונים נסתיימו למעשה ביוני 98 ולכן ניתן היה לחשב את הפיצוי המוסכם גם לפי תקופה של 11 חודש. יש לציין גם שבכל מקרה נגרם למשיבה מס' 3 נזק בפועל של 9,000.- דולר בגין אי השכרת הבית עד ליום 1.7.98. אני סבור שבמקרה זה יש לשים סוף פסוק להתדיינות ולסכסוך בין הצדדים ולכן ולאור זאת שלא מדובר היה מלכתחילה בתובענה כספית, אני קובע שבמקרה זה יהווה התשלום של כספי הנאמנות על פירותיו סילוק מלא וסופי של הכספים המגיעים למשיבה מס' 3 ולמשיב מס' 1 הן כפיצוי מוסכם והן כשכ"ט עו"ד והוצאות כשהמשיב מס' 1 כנאמן ידאג לביצוע התשלומים, ההוצאות ולהעברת היתרה למשיבה מס' 3. למעשה בפועל הדבר מביא לכך שסכום הפיצוי המוסכם הופחת על ידי לכ2,000- דולר לחודש ואני סבור שבכך נעשה איזון בין הצדדים. לסיום, יש לציין שהמבקשת לא הוכיחה כל פגם בפעולותיו של המשיב מס' 1 כנאמן (בין אם פעל בעצמו ובין אם בשיתוף פעולה עם המשיב מס' 2 שבשלב מסוים יצא למעשה מהתמונה). המשיב 1 הוכיח בהתנהגותו שהוא פעל כאמור כנאמן ופעל בהתאם להנחיות ביהמ"ש והוראותיו וגם תוצאות בקשה זו מלמדות כי פעל כראוי, בניגוד למבקשת שהכבידה על ביהמ"ש ועל הנאמנים, בבקשות רבות ושונות שאין ברובן ממש. לא מצאתי לנכון להוסיף ולחייב את המבקשת לשלם למשיבה 3 סכומים נוספים או לתת צו עשה ומתן ערבות לבנק או אחריות ואין בכך כדי לגרוע מזכויותיה של המשיבה 3 בהתאם לחוק. לא מצאתי לנכון גם לחייב את המבקשת בצו עשה לביצוע תיקוני רטיבות שלא ברור אם הם קיימים ושהם נובעים מבית השכן שאינו צד להתדיינות זו, ושוב בלא לגרוע מזכויות הצדדים עפ"י החוק לפעול בהליכים ספציפיים בעניינים אלו. בכפוף לכך אני דוחה את התובענה. נאמנות