בקשה להפקדת ערובה לאחר דיון הוכחות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להפקדת ערובה לאחר דיון הוכחות: בפני בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. התובעת, חב' תירגב כח אדם בע"מ (להלן- התובעת או תירגב) הגישה תביעה על סך 317,282 ₪ נגד רוטל בניה (2005) בע"מ (להלן- נתבעת 1 או רוטל), זיאד חיר (להלן- נתבע 2 או זיאד) וחב' ס.א.י ירק בנייה והשקעות בע"מ (להלן נתבעת 3 או חב' ס.א.י). הרקע להגשת התביעה הוא הסכם לאספקת עובדים זרים, שנכרת בין התובעת לנתבעת 1, במסגרתו סיפקה התובעת לנתבעת 1 עובדים זרים. לטענת התובעת, סיפקה את העובדים לאתר לשביעות רצונם המלאה של הנתבעים, אולם נתבעת 1 לא שילמה את כל התמורה בגין אספקת העובדים ונותרה חייבת סך של 300,839 ₪. הנתבעים 2 חבים יחד ולחוד בתשלום החוב. נתבעת 3 חבה מכוח התחייבות שנתנה לתובעת, בכתב ובעל פה. נתבעים 1 ו- 2 לא הגישו כתבי הגנה. נתבעת 3 הגישה כתב הגנה בו טענה, בין היתר, כי התחייבותה לתשלום חלה רק כלפי נתבעת 1 ולא כלפי התובעת ומתייחסת לחיובים עתידיים בגין שכר עובדים ולא לחיובי עבר. כמו כן טענה נתבעת 3, כי ההתחייבות מוגבלת בסכום וחלה רק באותם מקרים בהם נתבעת 1 לא שילמה בעצמה את החיובים עד ל- 15 לכל חודש. בפועל שילמה נתבעת 3 לתובעת מעל ומעבר לסכומים אותם התחייבה לשלם לנתבעת 1. הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הועלתה לראשונה על ידי ב"כ נתבעת 3 במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 14.5.09, לאחר שמר איתי תירוש (להלן- מר תירוש) מנהל התפעול של התובעת אישר, כי אין לתובעת פעילות עסקית החל מיום 1.1.09 מאחר והחזירה למדינה את הרישיון להעסקת עובדים (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 2-7). במועד זה, ולאחר שמר תירוש טען כי יש בחשבון התובעת די כסף לתשלום הוצאות המשפט (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 7), ניתנה החלטה לפיה תגיש התובעת אסמכתאות לתמיכה בטענה, שיש באפשרותה לשלם את הוצאות המשפט, במידה וייפסקו. ביום 21.5.09 הוגשו מטעם התובעת האסמכתאות הבאות: דף עובר ושב של חשבון בנק, בו מצוין מספר החשבון ולא מצוין שם בעל החשבון. מדף החשבון עולה שהיתרה בחשבון נכון ליום 15.5.09 היא 66,365.03 ₪. כמו כן הגישה התובעת מכתב של משרד הפנים, ממוען לתובעת ומודיע לה, כי היא זכאית להחזר רטרואקטיבי בסך 397,027 ₪ בגין אגרת בקשה עבור השנים 2005-2008. נימוקי המבקשת (נתבעת 3) בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה האסמכתאות להוכחת יכולת תשלום הוצאות הנתבעת, על פי הפסיקה, הן: תצהיר המלווה במסמכים כגון מאזנים כספיים או דו"ח רו"ח, המעיד על מצבה הכלכלי של החברה. התובעת לא הגישה אסמכתאות מסוג זה והסתפקה בהגשת תדפיס חשבון פלוני, שלא ברור ממנו מי בעל החשבון ובהעתק מכתב המאשר שהתובעת צפויה לקבל החזר כספי ממשרד הפנים במועד לא ידוע ובכפוף לזכות קיזוז שקיימת למשרד. מסמכים אלה אינם מהווים אסמכתאות להוכחת יכולת תשלום על פי הפסיקה ואף לא נתמכו בתצהיר או באישור רו"ח כנדרש. בהתאם לכך, לא הוכיחה התובעת שיש ביכולתה לשאת בתשלום הוצאות הנתבעת ויש לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות. אף אם היתה התובעת מרימה את הנטל המוטל עליה ומוכיחה יכולת כספית של ממש, הרי לנוכח הצהרת מנהל התפעול, שהיא עומדת להיסגר, אין נפקות להוכחת יכולת זו ודי בהודאה על כוונתה להיסגר כדי לחייבה בהפקדת ערובה. טענת התובעת, שבשלב זה מצויים בידיה די כספים לתשלום הוצאות הנתבעת, במשולב עם הצהרתה, כי בהעדר פעילות היא עתידה להיסגר מצדיקים הטלת חיוב בהפקדת ערובה להוצאות. משטענה התובעת, כי בשלב זה מצויים בידיה די כספים לתשלום הוצאות המבקשת, הרי שלא יהיה בחיובה בהפקדת ערובה להוצאות כדי לפגוע בה או למנוע ממנה את יומה בבית המשפט. בית המשפט מתבקש להורות לתובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקשת ולהורות על עיכוב ההליכים בתיק עד להפקדת הערובה. בנוסף, מתבקש בית המשפט לחייב את התובעת בהוצאות הבקשה, לאחר שהתנגדה להעלאת הבקשה בעל פה במהלך הדיון. תמצית טענות המשיבה (התובעת) בתגובה לבקשה הבקשה לא הוגשה בשלב קדם המשפט כנדרש, אלא לאחר סיום שלב ההוכחות ולא צוין כל טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק את האיחור ולכן, בית המשפט מתבקש לדחות את הבקשה על הסף. גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות, מאחר והתובעת הגישה לתיק בית המשפט, בהתאם להחלטה מיום 14.5.09, אסמכתאות המאשרות הימצאות כספים בחשבון התובעת: דף חשבון בנק ואישור על כספים שיופקדו לחשבון התובעת במהלך שנת 2009. כפי שניתן לראות מדף החשבון, חשבונה של התובעת עמד נכון ליום 17.5.2009 ביתרת זכות של 66,000 ₪ ומאז הופקדו כספים נוספים לחשבון. מעולם לא נאמר בבית המשפט, שהתובעת חדלת פירעון, ההפך הוא הנכון. העד, מר תירוש, אמר בחקירתו הנגדית שלתובעת יש כספים בחשבון. בית המשפט לא קבע בהחלטתו, כי על התובעת להגיש את האסמכתאות במצורף לתצהיר. אולם, גם אם נדרש תצהיר, עדותו של מר תירוש על דוכן העדים כמוה כתצהיר בכתב. אין בעדות מנהל התפעול של התובעת, כי התובעת עומדת להפסיק פעילות כדי לחייבה בהפקדת ערובה, לאור האסמכתאות שצורפו, לפיהן יש בחשבון התובעת כספים שיאפשרו לה לשלם את הוצאות הנתבעת, במידה וייפסקו. בקשה לערובה מועלית כאשר יש חשש מוכח שלא יהיה מקור כספים לשלם הוצאות שייפסקו, אם ייפסקו. אין מדובר בחברה חדלת פירעון והעובדה, שהחברה אינה פעילה אינה מעידה על כך שאין לה הון או שלא יהיה בידיה לשלם את הוצאות הנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה, שמצבה הכלכלי של התובעת לא יאפשר את תשלום ההוצאות ונמנעה מלצרף תצהיר לבקשה, אף שיש חובה לצרפו. דיון דיון בבקשה לדחייה על הסף לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה על הסף משני טעמים: אי העלאת הבקשה בשלב קדם המשפט ואי צירוף תצהיר לבקשה. אכן, "בית המשפט לא ידון בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם משפט ולא הביאה", כאמור בתקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן- תקנות סדר הדין האזרחי). אולם, בית המשפט רשאי לדון בבקשה שלא הוגשה בשלב קדם המשפט, "מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". לטענת נתבעת 3 נודע לה על כוונת התובעת להיסגר עקב היותה חסרת פעילות אך במסגרת דיון ההוכחות, מדברי העד מר תירוש ולכן לא היה באפשרותה להגיש את הבקשה בשלב קדם המשפט או בשלב מוקדם יותר והיא הוגשה מיד לאחר שנודע לה על כך. מחקירתו של מר תירוש, מנהל התפעול של התובעת, התברר, כי לתובעת אין פעילות עסקית החל מיום 1.1.09 מאחר ולא חידשה את הרישיון להעסקת עובדים, שניתן לה על ידי המדינה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 2-12). עוד התברר, כי מר תירוש מאמין שהחברה תיסגר עקב היעדר פעילות: "ברגע שאין לה את הרישיון הזה, אז בעצם אין לה ייעוד נוסף. בסופו של דבר היא תיסגר" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 6 - 7). אף שנתבעת 3 היתה יכולה לדעת על היעדר פעילותה העסקית של התובעת מדוח ה בי.די.איי של החברה (נ/1), שהוצג למר תירוש על ידי ב"כ נתבעת 3 בפתח החקירה הנגדית, לא היה באפשרותה לדעת באופן ודאי, עובר לחקירתו של מר תירוש, שהחברה עתידה להיסגר. בנסיבות אלה סבורני, כי דיון בבקשה דרוש כדי למנוע עיוות דין. הידיעה על סגירתה הצפויה של התובעת עקב היותה חסרת פעילות יש בה כדי לעורר חשש, שבמידה ונתבעת 3 תזכה בדין תתקשה לגבות הוצאותיה מהתובעת. חשש זה, שהתעורר במהלך החקירה הנגדית, יש בו כדי להוות טעם מיוחד המצדיק את הגשת הבקשה בשלב זה. באשר לאי צירוף תצהיר תומך לבקשה, בעדותו של מר תירוש, בה התייחס למצבה הכלכלי של יש התובעת יש כדי לתקן פגם זה. בהתאם לכך, הבקשה לדחייה על הסף נדחית. דיון בבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות) הוא המסגרת הנורמטיבית לחיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות. הסעיף קובע כדלהלן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". סעיף 353א לחוק החברות מגדיר שני תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות לחברה להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין: מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת והנתבע ביקש את הפקדת הערובה. הסעיף מגדיר שני מקרים בהם לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה: החברה הוכיחה שתוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין ובית המשפט סבור, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, ). ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ נקבע, שישנם שלושה שלבים בדיקה, במסגרת דיון בבקשה לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות: השלב הראשון, בחינת המצב הכלכלי: בית המשפט ישקול את מצבה הכלכלי של החברה ויבחן האם החברה הוכיחה, כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. במסגרת זאת יבחן בית המשפט האם יש לחברה נכסים, מה מצב חשבון הבנק שלה, האם היא צפויה לקבל כספים ממקורות שונים וכו'. אם בית המשפט מגיע למסקנה, שהחברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, עליו להוסיף ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. השלב השני, בחינת נסיבות העניין- מדובר בהפעלת שיקול דעת, תוך בחינת מכלול שיקולים שיש להביאם בחשבון וביניהם: סיכויי ההליך, הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים, ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטא את הכלל והפטור הוא החריג. בשלב זה הנטל מוטל על החברה התובעת, להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה. אם בית המשפט מגיע למסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות, יש לעבור לשלב השלישי. השלב השלישי- גובה הערובה הנדרשת- יש לוודא שהערבות תהיה מידתית ותאזן באופן נכון וראוי את השיקולים הרלוונטיים. ניישם שלבים אלה לענייננו. אין מחלוקת, שהתובעת היא חברה בע"מ, שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת והיא אינה פעילה מיום 1.1.09. כמו כן אין מחלוקת, שהתובעת צפויה להיסגר עקב אי פעילות. המחלוקת היא באשר ליכולתה הכספית של התובעת במועד מתן פסק הדין והאם תוכל לשלם לנתבעת 3 הוצאות, אם ייפסקו לטובתה. לטענת התובעת, העובדה שהחברה אינה פעילה לא מעידה על כך שאין לה הון או שלא יהא בידה לשלם הוצאות. מאידך טוענת נתבעת 3, כי העובדה שהתובעת עומדת להיסגר מצדיקה הפקדת ערובה, מאחר ובעוד שבשלב זה יש בידי התובעת, לפי גרסתה, כספים לתשלום הוצאות המבקשת, המצב עשוי להשתנות עם סגירתה, שיכולה להתרחש בטרם יינתן פסק הדין או בסמוך לכך. בחינת מצבה הכלכלי של התובעת מר תירוש העיד, שלחברה עתודות כספיות מהן תוכל לשלם את ההוצאות, אם ייפסקו. התובעת צירפה לתגובתה דף חשבון בנק, שלטענתה מעיד על כך שבחשבונה סך של 66,365.03 ₪, נכון ליום 17.5.09, המועד בו הופק דף החשבון. כמו כן, צירפה מכתב של משרד הפנים מיום 12.5.09, ממנו עולה, כי היא זכאית להחזר בסך 397,027 ₪. בנוסף, צירפה התובעת, לתגובה לבקשה, תדפיס פעולות בעו"ש מעודכן ליום 17.6.09, עליו מצוין שם התובעת ומספר החשבון (התואם את מספר החשבון על דף החשבון), ממנו עולה, כי נכון ליום 17.6.09 יש בחשבון התובעת סך של 464,756.33 ₪. מעבר לכך לא הצביעה התובעת על נכסים כלשהם הנמצאים בבעלותה. ממסמכים אלה עולה לכאורה, כי בחשבון הבנק של התובעת יש, נכון לחודש יוני 2009, די כסף לצורך תשלום הוצאות נתבעת 3. אולם, כאשר התובעת תיסגר, ייתכן, כי ייסגר גם חשבון הבנק שלה ויימשכו ממנו הכספים. במידה ויהיה זה לאחר מתן פסק הדין עשויה נתבעת 3 למצוא עצמה עם הוצאות שאינה יכולה לגבותן מאחר והתובעת תהפוך חדלת פירעון וחשבון הבנק שלה סגור. בחינת יכולת התשלום של התובעת אינה נעשית נכון למועד מתן ההחלטה או מועד קודם, אלא רואה פני עתיד. השאלה אינה, האם התובעת מסוגלת לשלם את הוצאות כעת אלא האם תוכל לשלם את ההוצאות בעתיד, לאחר שיינתן פסק דין. בהתאם לכך, מאחר והתובעת אמורה להיסגר עקב אי פעילות ומאחר ומדובר בכספים נזילים, אין במסמכים ובכספים אלה כדי להבטיח, כי התובעת תוכל לשלם את ההוצאות, אם ייפסקו. התובעת לא הוכיחה כי גם אם תיסגר, כצפוי, יהיו לה נכסים או כספים מהם תוכל נתבעת 3 להיפרע, במידה וייפסקו הוצאות לטובתה. בחינת נסיבות העניין לא בכל מקרה בו חברה אינה פעילה יש לחייב אותה בהפקדת ערובה להוצאות. גם חברה לא פעילה יכולה להחזיק בנכסים ובמשאבים כלכליים שיאפשרו לה לשלם הוצאות משפט, אם תידרש לכך. אולם, הנטל מוטל על החברה הלא פעילה להוכיח, כי אכן יהיו בידיה נכסים או יכולות כספיות לתשלום ההוצאות בעתיד. במקרה דנן, סגירתה הצפויה של התובעת, על כל הנובע מכך לגבי יכולותיה הכספיות, אינה עומדת בקנה אחד עם דרישה עתידית לתשלום הוצאות, שעשויה להתעורר לאחר שהחברה תיסגר ומשאביה הכספיים ירוקנו. לאחר בחינת מכלול השיקולים, לרבות סיכויי התביעה שאינם ברורים בשלב זה, ומערך האיזונים השוקל את זכויות היסוד החוקתיות של שני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי על התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבעת 3. לאור כל האמור, אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט סך של 30,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין, להבטחת הוצאות נתבעת 3, במידה וייפסקו. דיון הוכחותערובהדיון