קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לפסילת שופט עקב שיפוץ פרוטוקול: 1. המבקשת הגישה "בקשה לפסילת שופט", הנפתחת כך: "בד"מ 2461/05 שרת המשפטים נ' השופטת הילה כהן (טרם פורסם) נפסק ע"י כב' המשנה לנשיא מ' חשין: ...הפרוטוקול הוא כלי לשיקוף המציאות...", ומובא באריכות הציטוט. בהמשך "וראו עוד בג"ץ 954/97 עו"ד שלמה כהן נ' ראש לשכת עורכי הדין פ"ד נב(3) 486, 527: הכל מסכימים כי פרוטוקול חייב לשקף את האמת בלי כחל ושרק..." ומובא ציטוט מלא. לאחר הקדמה זו, התבקש בית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת. בשולי הבקשה, ביקשה המבקשת ליתן לה ארכה להגשת הסיכומים, עד להכרעה בבקשה (להלן: "הבקשה"). הבקשה בכלל, וה"פתיח" בפרט, מעוותים את מציאות המשפט, ואינם אלא נסיון נואל להלך אימים על בית המשפט, ככל הנראה, במטרה להטות המשפט. הבקשה משתרעת על פני 20 עמודים, 50 סעיפים, ערוכה מגמתית, מנוסחת בלשון משתלחת כלפי בית המשפט, כוללת ציטוטים חלקיים, שאינם משקפים תמונה כוללת, הדגשים מגמתיים, הכל כדי ליצור יש מאין, הוגשה בשלב הסיכומים, שבועיים לאחר שהוגשו סיכומי ב"כ המשיבה, התובעת. ביסוד הבקשה טענת פרקליטת המבקשת, כי יש "חשש ממשי למשוא פנים שהתקיים לאורך כל ההליך, אשר אומת והוכח, כאשר נתקבל מבית המשפט הנכבד פרוטוקול משופץ/ערוך באופן מגמתי...". בבקשה טוענת המבקשת, כי כבר מהדיון הראשון, גיבש בית המשפט עמדתו "ביחס לתוצאות ההליך", ניהל הדיון "באופן חד צדדי", הגיע לדיון "כשהיא מגובשת בדעתה השלילית כלפי המבקשת", תוך "משוא פנים", ועשה "מעשה חמור של עיוות פרוטוקול". הטענות נפרשו בהרחבה בנימוקי הבקשה, ואיני רואה צורך לשוב ולפרטן. אציין רק, כי עיקר הטענות מתבסס על פרוטוקול הדיון האחרון, שהתקיים בגדר בירור התביעה, ביום 14.1.09, ואשר לדבריה הוא פרוטוקול "משופץ" (להלן: "הדיון" ולהלן: "הפרוטוקול"). 2. למקרא הבקשה היה מקום לדחותה על הסף, אולם למרות זאת, הוריתי על תגובת המשיבה, ואף איפשרתי תשובה לתגובה [החלטה מיום 01.3.09]. 3. המשיבה, ביקשה לדחות הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות. בתגובתה המפורטת, טענה שאין כל בסיס עובדתי ומשפטי לחשש למשוא פנים, וכי המבקשת ניצלה את כוחה המונופוליסטי כלפיה, ניצול ציני בגינו הוגשה התביעה, והגשת הבקשה מעלה חשש שהמבקשת חשה, כי ידה על התחתונה, ומנסה להשפיע על בית המשפט, תוך בזבוז כספי חברה ציבורית. 4. המבקשת השיבה לתגובה, ועורכות דינה חזרו על עיקר הטענות, לפיהן קמה עילת פסלות. 5. אקדמות מילין. עניינו של תיק זה, הינה תביעה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקשת, להשבת סכום של 58,227 ₪, אשר נגבה ממנה, לטענתה, שלא כדין. תביעה כספית פשוטה ביותר, הנופלת בגדר "תביעה קטנה", שאינה מצריכה דיון בסוגיות משפטיות סבוכות. יתר על כן, על פי כתבי הטענות, וההסכמה בקדם המשפט הראשון [עמ' 1 בפרו'], המחלוקת בין הצדדים היתה רק בשאלה המשפטית, מי אחראי כלפי המבקשת לתשלום הסכום. בקדם המשפט השני, התברר שגם אין מחלוקת עובדתית [עמ' 3 - 6 בפרו']. על פי מיטב נסיוני והבנתי המשפטית, ניתן היה לסיים תיק זה, בדיון מקדמי אחד ובסיכום טענות, על יסוד הפלוגתא המשפטית. הצעה זו היתה מקובלת על פרקליט המשיבה (התובעת) אולם פרקליטת המבקשת (הנתבעת) סברה אחרת, ולכן נקבע מסלול של תצהירי עדות ושמיעת העדים. לאחר שהוגשו תצהירי עדות, נקבע מועד לחקירות נגדיות. מלכתחילה לא הגביל בית המשפט את משך החקירות, מכיוון שפרקליטי הצדדים, הסכימו עם הערכת בית המשפט, שהזמן השיפוטי הראוי לשמיעת תיק זה, בשים לב למחלוקת, הינו כשעה בלבד (ללא סיכומים). מטעם זה, וכדי שניתן יהיה למצוא מועד קרוב, לאחר שמועד ראשון שנקבע נדחה לפי בקשתם, הסכימו להצעת בית המשפט לתיעוד הדיון ע"י הקלטה, על חשבונם. בדיעבד, ארך הדיון כשלוש שעות. החל בשעה 10:00, והסתיים בשעה 13:30. מעל ומעבר לדרוש לבירור תובענה זו, בשים לב לכתבי הטענות. משך החקירות הנגדיות, מלמד על אורך הרוח והסובלנות שגילה בית המשפט בדיון, כפי שאף בא לידי ביטוי בקלטת. אכן, בית המשפט נאלץ להעיר לעו"ד אורגיל פעמיים או שלוש, הערות הנוגעות ל"נימוסין והליכות" באולם בית משפט, כמו גם החלטה או שתיים, שלא היו לרוחה. עיקרי הדברים לרבות הערות בית המשפט, באים לידי ביטוי בפרוטוקול, בתמצית, ומשקפים היטב את מהלך הדיון. 6. לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות מהנימוקים המצטברים להלן: ראשית, הרובד הדיוני. לתצהיר יש חשיבות רבה בבקשות מסוג זה, ועליו לפרט ולאמת העובדות העומדות ביסוד הבקשה, במיוחד, אלה שאינן נתמכות במסמכים ולא בהקלטה. המבקשת צירפה תצהיר קצר של פרקליטתה, עו"ד שרון אורגיל, בו הצהירה, כי "כל הטענות והעובדות המועלות בבקשה, לרבות אלה שאינן נתמכות במסמכים, הם אמת", וכי "כל האמור בבקשה ביחס להתנהלות בית המשפט הנכבד, לרבות הפסקות ההקלטה והדברים שנאמרו ולא מופיעים בפרוטוקול, הם אמת" [סע' 3, 4]. ברם, נפסק לא אחת, כי אין לערוך תצהיר על ידי איזכור והפניה אל מסמך אחר, כדוגמת תצהיר בהליכי בג"צ. תצהיר כזה פסול ולא יתקבל [א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' שביעית, סיגא הוצאה לאור בע"מ תשס"ג-2003, עמ' 560, סימן ב'; ע"א 16/89 ורדים נ' החברה הישראלית פ"ד מ(5), 729; ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ פ"ד מו(5), 344, 348]. שנית, הרובד המהותי. הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, שנתיים עד הגשתה, לא בהזדמנות הראשונה, ולפיכך, החמיצה המבקשת את המועד. הבקשה מתייחסת לאירועים שהתרחשו זמן רב לפני הגשתה. ניתן ללמוד ממנה, שתחושותיה הסובייקטיביות של המבקשת, צצו כבר בדיון הראשון, שהתקיים ביום 19.9.07, ובדיונים לאחר מכן. גם לפי המועד המאוחר יותר, השתהתה המבקשת, ולא הגישה הבקשה סמוך למועד בו קיבלה לידיה את הפרוטוקול. הלכה פסוקה היא, כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא [ראו ע"א 1484/08 פלונית נ' פלוני , שם, 3768]. יתר על כן, על פי הפסיקה, אף אם התקיימו טעמי פסילה, מה שאין כן בענייננו, ובעל הדין החמיץ את המועד לבקש פסילה, עומדת לשופט כשירותו לשפוט בעניין [ראו מ' שמגר "פסלות שופט בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט, ירושלים, עמ' 87, 99]. אך מעל לכל, לא מצאתי בבקשה טעמים כלשהם לפסלות. מדובר בטענות סרק, שאינן מבוססות, נטענו בעלמא, ונסתרות מיניה וביה מהפרוטוקולים והחלטות בית המשפט, עד למועד הדיון, ועד בכלל, ומהאזנה לקלטת. המבקשת לא הצביעה על אותו חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, בגינו יפסל שופט מלישב בדין, כפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון, בשורה ארוכה של פסקי דין. אין לבית המשפט נגיעה אישית לעניין הנדון בין הצדדים, לא דעה קדומה כלפי מי מבעלי הדין, ולא ננעלה דעתו של בית המשפט, ביחס לתוצאת ההליך. האמור בסעיפים 4 - 10 בנימוקי הבקשה מגלה דווקא אורך רוח שגילה בית המשפט כלפי עו"ד אורגיל, ואיפשר למבקשת למצות ההליך, גם אם בדרך ארוכה. אין בפרוטוקולים בתיק בית המשפט, דבר וחצי דבר המרמז על הטענות בבקשה, ואפילו בהודעות שהגישה עו"ד אורגיל לבית המשפט ביום 6.1.08 וביום 20.2.08, אין כל טענה ביחס לרישום הפרוטוקול או הבעת חשש למשוא פנים או הבעת דעה של בית המשפט ביחס לתוצאות ההליך. בית המשפט מזמין את המבקשת לקרוא שוב את הודעות פרקליטתה, שנערכו ונרשמו על ידה, ולא ע"י בית המשפט, והכתוב בהן מדבר בעד עצמו. פרוטוקול הדיונים מראשיתם ועד אחריתם, היינו עד יום 14.1.09 ועד בכלל, משקף היטב את שנאמר והתרחש בנוגע למשפט. בהתאם להוראות סעיף 68א(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), ינוהל בדיון פרוטוקול שישקף את הנאמר. יוטעם, גם המחוקק בתיקון מס' 51 מיום 14.7.08, לא התכוון שיש לרשום ולתעד את כל הנעשה באולם בית המשפט במהלך הדיון אלא הרישום צריך לשקף את מהלך הדיון. בהתאם לסעיף 68א בחוק, ותקנה 174 בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, השופט מופקד על רישום הפרוטוקול, על ניהול ההקלטה, ולא חברת הקלטה. שופט אינו חייב איפוא לרשום בפרוטוקול כל מילה היוצאת מפי עורך דין, ודי בכך שהפרוטוקול ישקף מהלך הדיון, עדויות, טיעונים והתרחשויות [ראו ד"ר י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (אמינון מהד' שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) סע' 416, עמ' 514; א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", שם, עמ' 252, סימן ז'; ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון פ"ד מו(3), 738, 747 וכן דברי הסבר להצעת תיקון מס' 51 הנ"ל]. במקרה זה, ההקלטה והתמליל התקבלו במזכירות בית המשפט, והועברו למותב, בדואר אלקטרוני, כמקובל, להגהה ועריכת פרוטוקול במנא"מ, [תכנת רישום מחשב בתי המשפט]. חשוב לזכור, כי התמליל שנערך ע"י מאן דהוא בחברת ההקלטה, אינו מקור התיעוד של הדיון אלא הקלטת עצמה. כמו בכל תיק אחר, נבדק התמליל, ובהסתמך עליו נערך הפרוטוקול, שאינו כולל כל מילה ומילה בעניינים צדדיים אלא תימצות האמירות. כך למשל, לא נרשמת מילה במילה אזהרת העדים אלא רק הנוסח המקובל על פי תוכנת המנא"מ. הודע זאת לצדדים, מראש, בתום הדיון, כפי שאף צויין בתגובת המשיבה [סע' 3]. נאמר לצדדים במפורש, שיתבצעו הגהה, רישום והעברה למנא"מ (בתמליל נרשם בטעות "נעביר את זה למענם"), והעתק פרוטוקול ישלח להם, באמצעות המזכירות, ובדיוק כך נעשה. העתק הפרוטוקול הומצא לב"כ הצדדים, בצירוף החלטה מיום 28.01.09 [עמ' 102 בפרו']. יודגש, עוד בטרם נערך הפרוטוקול וניתנה ההחלטה להמציאו לצדדים, בית המשפט היה מודע וער לכך, שהצדדים קיבלו לידם את התמליל מחברת ההקלטה, אך לא ראה לייחס לכך חשיבות, שהרי היה מובן מאליו שהתמליל אינו הפרוטוקול. לכן, הנחות עו"ד אורגיל והשערותיה, כמפורט בסעיף 25 בבקשה, הן עורבא פרח. טענות המבקשת ביחס לפרוטוקול מתחלקות בעצם לשתיים: אחת, "שיפוץ" פרוטוקול ע"י עריכה מגמתית, והשניה, הפסקות הקלטה, כך שלא תועדו עדויות והתרחשויות. לגבי "שיפוץ" הפרוטוקול אין לי אלא להפנות לפרוטוקול, לקלטת, ואפילו לתמליל שאינו מדוייק במאת האחוזים. לחלוטין, לא הושמטו בפרוטוקול או שונו בו עניינים, המשליכים או הנוגעים למשפט, וכל האירועים הצדדיים מתועדים אף הם, ומשקפים את המציאות במשפט. ההשוואות בטבלה נספח ז' לבקשה, בין התמליל לפרוטוקול, וההדגשים, מלמדים לא רק על על טיב הטענות והטוען להן אלא על כך שלא מדובר בפרוטוקול שונה במהותו מהתמליל. העיקר מצוי, ורק הטפל שבשולי השוליים, הוסר או תומצת. אכן, הושמטו הערות נימוסין, שבית המשפט היפנה כלפי פרקליטת המבקשת. הערות אלה באו בעקבות התנהלות לא הולמת, והתנהגות לא מנומסת כלפי בית המשפט. הערות אלה אינן נוגעות כלל למשפט, ומפאת כבוד הפרקליטות, בית המשפט לא ראה לנכון להכניסן לפרוטוקול. לעומת זאת, כאשר עו"ד אורגיל עברה את הגבול, והטיחה בבית המשפט אמירה שעניינה עיוות דין "גברתי יכולה לכתוב את פסק הדין", נדרשה להתנצל ורק אז התנצלה, נרשמו הדברים בתמצית [עמ' 95]. אלמלא באה בקשה זו, בית המשפט לא היה מעיר על כך גם כיום. גם הערה לעדים, שלא לשוחח בעת העדות עם אחרים, אינה נוגעת ישירות למשפט. זו הערה זניחה ושולית שלא ראויה להיכנס לפרוטוקול. יוער, כי גם התמליל לוקה בחסר, ואינו כולל את כל האמירות וההתרחשויות, כפי שמתועדות בקלטת, אך לטעמי, אין בכך כל פגם, משום שהחסר אינו אלא בעניינים צדדיים. בהקשר זה אין לי אלא להפנות לסעיף 4 בתגובת המשיבה. אכן, לא נהיר על מה יצא קצפה של המבקשת. הרי כפי שמצויין בבקשה, התמליל ממילא פורסם באתר בתי המשפט, וב"כ הצדדים אוחזים בו. הטענה השניה הנוגעת להפסקות הקלטה, נסמכת על מוצא פיה של עו"ד אורגיל, שלא טרחה לאמת העובדות בתצהיר, ונסתרת, מיניה וביה, מהאזנה לקלטת, בה מתועד מהלך הדיון, בלוח זמנים, אפילו של שניות. למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין, כי הפסקות הקלדה/הקלטה, נעשות מדי פעם, כדבר שבשגרה, במקרים בהם יש צורך לקיים דיון "לא פורמלי" בעניינים צדדיים, "שלא לפרוטוקול" כלשון עורכי הדין, והדברים ידועים מקדמא דנא. אין בכך כדי להקים עילת פסילה. לכל היותר, יש בכך כדי להצדיק הגשת בקשה לתיקון פרוטוקול. כך גם לגבי עריכת הפרוטוקול. אם הוא אינו לרוחה של המבקשת, ואינו תואם את ההקלטה לטענתה, היה עליה להתמודד עם הדבר ע"י בקשה לתיקון פרוטוקול. ברם, המבקשת, באמצעות פרקליטתה, לא הגישה עד עצם היום הזה, גם לא בד בבד עם הגשת בקשה זו, בקשה לתיקון פרוטוקול כלשהו, ביחס לדיון כלשהו, מהדיונים שהתקיימו בהליך המשפטי בתיק זה. בבקשה אפילו אין התייחסות לאפשרות כזו. במידה והיו למבקשת השגות בנוגע לרישום הפרוטוקול, מאז הדיון הראשון, כנטען בבקשה, הדרך להתמודד עמן, היתה באמצעות בקשה לתיקון פרוטוקול, תוך 10 ימים מיום שהומצא לה הפרוטוקול, בהתאם להוראות סעיף 68א(ד) בחוק, ולא באמצעות בקשת פסלות. הלכה פסוקה היא, כי על בעל דין המלין על כך שנושא מסויים אינו מקבל ביטוי בפרוטוקול, לעתור, ללא שיהוי, לתיקון הפרוטוקול [א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", שם, עמ'252, 253 סימן ז']. העובדה שהמבקשת לא עשתה כן עד עצם היום הזה, מלמדת על חוסר רצינות טענותיה [ראו ע"א 11543/05 ד"ר יעקב דגן נ' לוכסמבורג תרופות בע"מ ואח' ; י' מרזל "דיני פסלות שופט" (תשס"ו-2006), 174-178]. הקורא את הטיעונים בבקשה, אינו יכול שלא לזעוק "שומו שמיים". אולם, כמו אותה אזעקת שוא שנשמעה בדיון, בעת מבצע "עופרת יצוקה", כך גם טיעונים אלה. מדובר בטענות ומענות שונות, שאין להן ביסוס ראייתי, מציאותי. אני מאמצת בשתי ידיים את טיעוניו של עו"ד מ' ברקוביץ בתגובה, אחד לאחד, ומוסיפה. הדיון התנהל ברצף, כמעט ללא הפסקות, באופן מאוזן, ללא משוא פנים, כפי שמתועד בפרוטוקול ובקלטת, ובניגוד גמור לנטען בבקשה. בקטעים ארוכים, בהם השתהתה עו"ד אורגיל בשאלותיה, לא הופסקה ההקלטה ובית המשפט לא האיץ בה. עו"ד אורגיל חקרה ארוכות ללא הגבלת החקירות מלכתחילה. בית המשפט גילה אורך רוח, עד גבול מסויים, בו החליט להגביל החקירה, והדבר בא לידי ביטוי בעמ' 69-70 בפרוטוקול, ללא כחל וסרק, לרבות תגובת עו"ד אורגיל. בשום שלב, לא ביקשה עו"ד אורגיל להשמיע דברי מחאה, למעט מה שתועד בהקלטה ובא לידי ביטוי בפרוטוקול. לא היא ולא עו"ד שפוטהיים-גלובוס שנכחה אף היא כל מהלך הדיון. הדבר אומר "דרשני". להלן אפרט את הפסקות ההקלטה, לא רק על פי מיטב זכרוני אלא גם על פי לוח הזמנים המתועד בקלטת לה האזנתי לשם מענה מדוייק לטענות: ההקלטה הופסקה לראשונה, במהלך חקירתו הנגדית של העד מר עמוס סאסי, בגלל התנהגות לא הולמת, וווכחנות של עו"ד אורגיל, אשר נכנסה לתוך דברי בית המשפט ודברי העד, ולא איפשרה להשלים משפט. דברי עו"ד אורגיל, מלכתחילה, לא היו ראויים להישמע באולם, לא בתוכנם ולא באופן שנאמרו, ולכן גם לא נמצאו ראויים להירשם. הם אינם נוגעים למשפט אלא לנימוסים והליכות. הפסקת ההקלטה ארכה 2 שניות בדיוק, משום שהוריתי על חידושה, כדי לקטוע את ה"לשון המשתלחת" של הפרקליטה. הערת בית המשפט בזמן ובמקום שנאמרה, "לא כתוב פה מה שאת אומרת", הנוגעת למשפט, מהותית למשפט, באה לידי ביטוי בפרוטוקול [עמ' 26 בפרו']. בנוסף, היו עוד שלוש הפסקות הקלטה בשל הפסקות קצרות בדיון עצמו. הפסקת שתיה לעו"ד אורגיל על פי בקשתה [עמ' 29 בפרו' עמ' 20 בתמליל], הפסקה קצרה בסיום חקירת העד הראשון, ובטרם עדות העד השני, והדבר בא לידי ביטוי בציון זמני העדות, תחילה וסיום [עמ' 47 בפרו' עמ' 38 בתמליל]. הפסקה שלישית, לא יזומה, בגלל אזעקה עולה ויורדת, שעל פי הנחיות מראש, נדרשו כל באי בית המשפט להגיע למרחבים מוגנים, ובדיעבד התברר שזו היתה אזעקת שווא במסגרת מבצע "עופרת יצוקה". האזעקה נשמעת היטב בקלטת [1:15:03], ונשמעים דברי עו"ד אורגיל "שלום...", ודבריו של עו"ד ברקוביץ "ניסוי צופרים זה אזעקת אמת נראה לי עולה ויורדת זו אזעקת אמת", ופה נקטע והופסקה ההקלטה. הסיבה החריגה להפסקת הדיון נמצאה ראויה להירשם בפרוטוקול [עמ' 98], היא מתועדת בקלטת, ולא נרשמה בתמליל. להלן אתייחס לטענות השונות, שאינן נוגעות לפרוטוקול אלא להחלטות בית המשפט והתבטאויות בית המשפט. אין כל פסול בהצעת בית משפט להכריע במחלוקת משפטית על סמך כתבי טענות וסיכומי הצדדים, במיוחד, כאשר בקדם משפט, מתברר שאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים [עמ' 6 בפרו']. אפילו הערה שמדובר ב"תביעה קטנה" שאינה מצדיקה זמן שיפוטי רב אינה פסולה. הלכה פסוקה היא, כי במסגרת חובתו של בית המשפט כלפי בעלי הדין, והדאגה לאינטרס הציבורי בכלל, רשאי בית-המשפט להעיר הערות, הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט המתנהל לפניו. הערות ברמה הנורמטיבית על בזבוז זמן, הינן בגדר סמכותו הטבועה של בית המשפט. הזכות לביקורת כלפי בעל דין או פרקליטו, גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בהתבטאות משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים [ראו י' מרזל שם, 195, 255-256; ע"א 1484/08 פלונית נ' פלוני ; ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש פ"ד מו(2) 133; ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל פ"ד מו(2), 637]. בצדק טוען ב"כ המשיבה, בסעיף 11 בתגובתו, כי רשאי בית המשפט בכל שלב משלבי הדיון להציג לעד שאלה או להגביל חקירה, אם נראה לו שאינה נוגעת לעניין או מסרבלת הדיון וכיו"ב. חוסר שביעות רצון פרקליטת המבקשת מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, אינו מקים עילת פסילה [ראו ע"א 5235/07 איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ' אלכסנדר צ'רקוב ; ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' עו"ד נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם , 28.4.1996); ע"א 4911/00 הסופרת קורינה נ' נציגות הבית ברח' אפרים 212 (לא פורסם , 11.10.2000); י' מרזל, שם, 182- 183]. בית המשפט העליון פסק, כי אפילו אמירה של שופט, כי התביעה היא "שטות", הגם שראוי להימנע מהתבטאויות כגון אלה, אין בה, כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים [ע"א 3356/03 עו"ד אילן גפני נ' אגודת בעלי מוניות התחנה, , וההפניות שם]. קל וחומר, במקרה זה שבית המשפט לא הביע דעתו כלל בשאלת רצינותה של התביעה או סיכוייה להתקבל. אין באמירות והערות בית המשפט, לא בקלטת, לא בתמליל ולא בפרוטוקול, משום הבעת דעה, לא במפורש ולא במשתמע, לגבי התיק לגופו. נפסק לא אחת, כי הערות ביקורתיות כלפי עורך דין, אינן מהוות, עקרונית, בסיס לטענת פסלות. לא ברגשות הפרקליט העיקר אלא ביכולתו של בית המשפט לשפוט כראוי במשפט בין המתדיינים [ראו ע"א 2730/98 תנופה שירותי כוח אדם בע"מ נ' גיאורגיצאנו ארינה ואח' פ"ד נב(2), 427; ע"א 3356/03 עו"ד אילן גפני נ' אגודת בעלי מוניות התחנה, , וההפניות שם]. החלטת בית המשפט מיום 21.1.08 הופנתה כלפי המבקשת, אך ורק משום תוכן ההודעה שהגישה פרקליטתה, לאחר קדם המשפט ביום 6.1.08, בו פרקליט המשיבה היה מוכן להסכים לכל העובדות שנטענו על ידה [עמ' 4-6 בפרו']. הדבר דומה לשאלה שמפנה בית המשפט לפרקליט בעת הדיון, כדי לברר ולהבין מה ברצונו להוכיח במשפט. אין כל מניעה לברר זאת גם אם המבקשת היא הנתבעת. לא זו אף זו, ההחלטה שהופנתה רק למבקשת לא פגעה בה כהוא זה אלא היטיבה עמה, לכאורה, שהרי בעקבותיה מסרה פרקליטתה הודעה ביום 20.2.08, ולפי בקשתה, הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ללא הגבלת עדויות לנושא מסוים. יתר על כן, העובדה שהחלטות דיוניות מסויימות של בית המשפט אינן מיטיבות עם בעל דין, אינה מהווה עילת פסלות [ראו ע"א 220/97 ח.ר. דולומיט חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימקס (ישראל) בע"מ ]. אף אם מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם) ; ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם) ; ע"א 452/05 ד"ר יעקב קלו ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' (לא פורסם) . קל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא היו במקרה זה החלטות מוטות כלשהן. אין כל פסול לבקש מעורכי דין להימנע משתיה, תוך כדי דיבור וחקירות עדים. מפאת כבודה של עו"ד אורגיל לא אתאר את אופן השתיה אל מול פניו של העד. הבקשה נאמרה בנועם, וחלילה לא בזלזול. מכל מקום גם בקשות מסוג זה אינן מקימות עילת פסילה. עסקינן בעיקר בתחושותיה הסובייקטיביות של עו"ד אורגיל. תחושות אלה יכולות לגרום לתוצאה אחת ויחידה, והיא העברת הייצוג לעורך דין אחר. אין לפסול מלכתחילה את היושב בדין אלא הסעד הינו בשיחרור עורך הדין מן היצוג במשפט [ראו י' מרזל, שם, 114-115; ע"פ 5448/90 שמואל קריב נ' מדינת ישראל פ"ד מה(2), 76, 79 מול האות ז'; ע"א 133/99 זייד סמיר נ' חאמד מוסטפא בע"מ ואח' ; ע"פ 594/97 אילן גבע נ' מדינת ישראל]. למעלה מן הצורך, וכדי להפיס דעתה של עו"ד אורגיל אוסיף ואומר בלשון ברורה, כי אין למותב זה דבר וחצי דבר נגד המבקשת, וטרם גובשה דעה סופית, באשר לתוצאות ההליך, למרות השלב בו הוא מצוי. סיכומו של דבר, לא רק שאין עילת פסלות אלא שהשתחררות בלתי ראויה של שופט מהדיון במשפט, פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין. בנסיבות מקרה זה, חובה על בית המשפט להשלים המלאכה, ללא מורא, זולת מרותו של הדין [ראו ע"א 462/05 פלוני נ' פלונית ; ע"א 4672/01 Fioa International S.R.L נ' תכשיטי טוביאס בע"מ פ"ד נו(2), 385, 388]. 6. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה הבקשה. המשיבה ביקשה בתגובתה לחייב המבקשת בהוצאות, ואילו המבקשת לא התייחסה לכך כלל בתשובה לתגובה. בשים לב לשלב הדיוני בו מצוי התיק, עניין ההוצאות ילקח בחשבון בגדר פסק הדין בתיק העיקרי. 7. המבקשת ביקשה בשולי הסעד, גם ליתן לה ארכה להגשת הסיכומים. אין בבקשה נימוק להארכת המועד. הגשת בקשת פסלות, היא כשלעצמה אינה מהווה נימוק למתן ארכה, למילוי חיובי בעל דין. פרקליטת המבקשת היתה צריכה להגיש הסיכומים עד ליום 11.3.09, וכל עוד לא קיבלה החלטה הנותנת לה ארכה, היה עליה להגיש הסיכומים. הדבר לא נעשה עד עצם היום הזה. יחד עם זאת, מכיוון שפרקליט המשיבה לא התייחס בתגובתו לסוגיה זו, יש להניח כי הינו מסכים לכל החלטה שתינתן. בנסיבות העניין, אני מאשרת הארכה בדיעבד, ומאפשרת למבקשת להגיש הסיכומים תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו. פרוטוקול דיוןשופטיםמסמכיםפרוטוקולפסלות שופטשיפוצניקשיפוצים