בקשה לפתיחת שערים בגדר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפתיחת שערים בגדר: רקע עובדתי 1. בטרם אגש לדון בבקשה ראיתי לנכון להבהיר לצדדים כי חרף העובדה שסיכומי הצדדים הוגשו עד לתאריך 30.03.09 כאמור בהחלטתי מיום 17.03.09, רק ב-01.06.09 המציאה לי המזכירות את התיק למתן החלטה. מטעם זה ניתנה ההחלטה בבקשה רק עתה, כאמור מיד לאחר שהתיק הועבר אלי. 2. מונחת בפני בקשה לסעד זמני שהינה חוליה אחת מתוך שרשרת ארוכה של סכסוכים משפטיים בין המשיבה 2 (להלן: "המשיבה 2" או "מועצה מקומית עומר") לבין המבקשים על רקע שכנותם הקרובה. השתלשלות האירועים הינה ארוכה ומפורטת בכתבי הטענות של הצדדים ובהחלטות השיפוטיות הקודמות שניתנו בעניינם. משכך, לא ראיתי את הצורך לחזור על כל ההשתלשלות ואסתפק בתיאור תמציתי של הרקע העובדתי הנחוץ לשם ההכרעה בבקשה זו. 3. המשיבה 2 הינה המועצה המקומית עומר והמבקשים הינם חלק מבני השבט טראבין - אלסאנע. המבקשים מתגוררים בשטח הסמוך לעומר (להלן: "השטח" או "המתחם") לאחר שניתנה להם הרשות לכך על ידי בעלת הקרקע, מדינת ישראל, בשנות ה-60 של המאה הקודמת. המשיבות פועלות לקידום תהליך מוסכם שבסופו יצאו המבקשים מהשטח ויתיישבו ביישוב חדש שמוקם עבורם, וכתוצאה מכך תוכל המשיבה 2 להרחיב את שטחה אל תוככי המתחם. חלק מבני השבט התפנו מהשטח ועקרו ליישוב החדש, אך חלקם עדיין לא קיבלו עליהם את ההסכמות ונותרו לגור בשטח. 4. בתאריך 31.12.07 הגישו המבקשים כתב תביעה, ת.א. 8599/07 (להלן: "התיק העיקרי"), בו עתרו לסילוק יד של המשיבות מן השטח ולמתן צו מניעה קבוע המורה הן להפסיק מלבצע בשטח כל עבודות שהן, וכן להימנע מלשוב ולהיכנס לשטח בכל צורה שהיא. הרקע להגשת התביעה היו עבודות קידוח מטעם המשיבות בשטח, אותן החלו לבצע בתאריך 15.10.07. 5. בקליפת אגוז, טענת המבקשים בתיק העיקרי הינה כי ביצוע העבודות הינו בניגוד להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בת.א. 7030/96 ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 16.3.99 על ידי כב' השופט זלוצ'ובר (להלן: "פסק הדין" או "פסק הדין הקודם"). תוקף פסק הדין היה שימור ה"סטטוס קוו" בשטח ואיסור על נקיטת כל פעולה פיזית לשינויו של המצב הקיים עד למתן החלטה משפטית אחרת שתורה על פינוי או הריסת מבנים במתחם. לטענת המבקשים, עבודות הקידוח במתחם בהן הוחל באוקטובר 2007 הינן בניגוד למה שנקבע בפסק הדין ומכאן העילה לתביעה. למען הסדר, במסגרת התיק העיקרי הגישה משיבה 1 תביעה שכנגד, ת.א. 8599.1/07, בו עתרה לסילוק ידם של המבקשים מהשטח על כל המחוברים והמיטלטלין שבו. 6. במסגרת התיק העיקרי הוגשה זה מכבר על ידי המבקשים בקשות לסעדים זמניים, וזאת עד למתן פסק דין בתיק העיקרי. בקשה אחת נידונה בפני כב' השופט גדעון (בש"א 5363/07), ולאחר מכן במסגרת בר"ע בבית המשפט המחוזי בפני כב' סגן הנשיא הנדל (בר"ע 531/08) . בקשה נוספת נידונה בפני כב' השופט טישלר (בש"א 3784/08) שם טרם ניתנה החלטה. 7. בתאריך 09.03.09 הוגשה על ידי המבקשים בקשה נוספת לסעד זמני, הבקשה דנן (להלן: "הבקשה"), שעניינה צו עשה, ובה מתבקש בית המשפט לצוות על המשיבות לפתוח את שני שערי הכניסה המצויים בגדר התוחמת את יישובם של המבקשים והמפרידה בינם לבין היישוב עומר, אשר נחסמו על ידי המשיבה 2. 8. המדובר בגדר שנבנתה בהתאם לפסק הדין, והיוותה את הסממן הפיזי לנקודה שעד אליה רשאית המשיבה 2 לבנות, עד למתן החלטה משפטית אחרת. בין היתר מוסכם כי מיום בניית הגדר מזה כעשור, נפתחו בה שני שערים לכיוון השטח, המכונים "הדקל" ו"תפוז דרום" (להלן: "השערים"). שערים אלה שימשו, בין היתר, למעבר להסעות תלמידי שבט טראבין אלסאנע אל כביש 60 ומשם אל בתי הספר שלהם שליד רהט. בתאריך 01.03.09 או בסמוך לכך נחסמו השערים על ידי ריתוכם והנחת מחסומי אבן. המבקשים טוענים כי חסימת השערים מאלצת את בני השבט לעשות איגוף גדול על דרך כורכר בכדי להגיע לכביש באר שבע-צומת שוקת. 9. ביום 10.03.09 ניתן לבקשת המבקשים סעד זמני במעמד צד אחד המורה על פתיחה מיידית של השערים. 10. ביום 17.03.09 התקיים דיון בבקשת המבקשים במעמד שני הצדדים. מבקש מס' 1 ומר משה שוחט, קב"ט עומר, נחקרו על תצהיריהם. ב"כ המבקשים ביקש להגיש סיכומיו בכתב. ב"כ המשיבה 2 הסכים לכך בכפוף לביטולו של הסעד הזמני והשארת השערים סגורים עד למתן החלטה אחרת. בסופו של יום הוחלט על הגשת סיכומים בכתב. כמו כן הוחלט: "אשר על כן, אני מורה בזאת, כי מרגע זה ואילך ישארו השערים שכונו הדקל ותפוז דרום סגורים, וזאת עד למתן החלטה סופית בבקשה לצו מניעה זמני." טענות הצדדים 11. ב"כ המבקשים התייחס ארוכות בסיכומיו לטענה שהועלתה על ידי ב"כ המשיבות, לפיה הסעד של פתיחת השערים המבוקש במקרה דנן, איננו נובע מן התביעה בתיק העיקרי ולכן יש בה לשיטת המשיבות בבקשה זו משום "הרחבת חזית אסורה". ב"כ המבקשים מעוניין לכרוך בין הבקשה לבין התביעה בתיק העיקרי ולהראות את הקשר ביניהן ולכן טען, כי הגדר הוזכרה בפרוטוקול הדיון בתיק בו ניתן פסק הדין, על בנייתה הסכימו הצדדים לאור הצעת בית המשפט והייתה חלק אינטגרלי מהשטח עליו נאמר בפסק הדין כי אין לבצע בו שינויים. לטענתו, השערים נבנו כחלק בלתי נפרד מן הגדר, ולכן פסק הדין שקבע כי לא ייעשה כל שינוי במצב הקיים בשטח כולל גם את אפשרות חסימת השערים. עוד לדבריו, גם בכתב התביעה בתיק העיקרי הוזכרה הגדר, ולפיכך הסעד המבוקש שם, שהוא סילוק יד והפסקת העבודות בשטח, כולל גם שינויים בגדר כמו חסימת השערים ולכן אין בבקשה זו לפתיחת השערים כל הרחבת חזית. 12. עוד טען ב"כ המבקשים, כי מההקשר שהראה בין הבקשה לבין פסק הדין ובין הגדר והשערים לבין המתחם, נובע גם קיומה של זכות לכאורה אותו צריך להוכיח המבקש בבקשה לסעדים זמניים. בעניין זה הפנה ב"כ המבקשים להחלטות קודמות שניתנו בעניינם של בני שבט טראבין ומועצה מקומית עומר, ובמיוחד להחלטתו של כב' סגן הנשיא הנדל שם נאמר מפורשות: "הנני קובע שהמבקשים הצליחו להצביע על קיומה של זכות לכאורה לקבלת צו זמני...העיקר הוא שפסק הדין ההצהרתי על פניו מקים זכות לכאורה למבקשים...". 13. באשר לנזק שנגרם למבקשים עקב חסימת השערים, טען ב"כ המבקשים כי מתצהירו של המבקש 1 ומחקירתו הנגדית עולה, שחסימת השערים לאחר שנים רבות בהן היו פתוחים גורמת למבקשים אי נוחות רבה. אי נוחות זו באה לידי ביטוי בהארכת דרכם של בני השבט שלא לצורך ובאילוצם להשתמש בדרך כורכר שאיננה נוחה, בייחוד כשעסקינן בהסעות של תלמידים לבית ספר. בעניין זה טען מבקש 1 טענה שלא נסתרה לפיה בעקבות חסימת השערים ילדי המבקשים לא הגיעו מספר ימים לבית הספר. 14. מכל האמור טען ב"כ המבקשים, על בית המשפט ליתן את הסעד הזמני ולהורות על פתיחת השערים, תוך שמירה על ה"סטטוס קוו" בשטח עד למתן פסק דין בתיק העיקרי. 15. ב"כ המשיבות בסיכומיהם העלו 4 טענות מרכזיות: ראשית לטענתם כאמור הסעד של פתיחת שערים איננו נובע מן התיק העיקרי ולכן מהווה הרחבת חזית אסורה. שנית, הבקשה איננה עומדת בתנאים המוקדמים למתן סעד זמני כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") הואיל ומעצם הרחבת החזית עולה כי לא קיימת זכות לכאורה, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות, כמו כן הבקשה לוקה בחוסר תום לב ובאי ניקיון כפיים. שלישית, גם אם אין מדובר בהרחבת חזית והבקשה אכן נובעת מהתיק העיקרי הרי שהוגשה כבר בקשה בעניין זה, בש"א 3784/08, ולכן לטענתם לא היה מקום להגיש בקשה זו לפני מתן החלטה בבש"א 3784/08. רביעית טוענים ב"כ המשיבות, כי בית המשפט איננו מוסמך לדון בבקשה זו הואיל והיא עוסקת למעשה בעתירה כנגד החלטה מינהלית של רשות מקומית המצויה בתחום סמכותו העניינית הייחודית של בית המשפט לעניינים מינהליים. 16. אשר לטענה הראשונה, ב"כ המשיבות טוענים כי "סעד זמני חייב לנבוע מן התביעה". בדבריהם הפנו ב"כ המשיבות לתקנות 1 ו-362 לתקנות, ולספרו של המלומד י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", 1995, עמ' 578. לטענתם, בכתב התביעה בתיק העיקרי לא התייחסו המבקשים לגדר או לשערים נשוא הבקשה. עוד לטענתם לא ניתן לומר כי דרישת המבקשים בכתב התביעה להפסקת העבודות והכניסה למתחם כוללת את האיסור על חסימת השערים, ואף אם תתקבל תביעתם במלואה הסעד שינתן לא יהיה קשור לשערים בכל צורה שהיא. 17. אשר לטענה השנייה טוענים ב"כ המשיבות כי מבחינת זכות לכאורה, המבקשים לא הצביעו על זכות כלשהי בשטח בו הם גרים ככלל ולא על זכות לפתיחת השערים בפרט. לטענת ב"כ המשיבות, כל ההחלטות השיפוטיות הקודמות שניתנו, לרבות פסק הדין ואפילו ההחלטה של כב' סגן הנשיא הנדל שדיברה מפורשות על זכות לכאורה של המבקשים, לא עסקו בשערים ובמעבר בהם מהמתחם דרך עומר. כך גם עולה לדבריהם מחקירתו הנגדית של המבקש מס' 1. 18. אשר למאזן הנוחות טוענים ב"כ המשיבות כי זה נוטה לטובת המשיבות, הואיל והנזק שנגרם למבקשים כתוצאה מחסימת השערים, בהינתן דרך חלופית קיימת עבורם, הינה לכל היותר הארכת הדרך בזמן לא רב, בעוד שפתיחת השערים בניגוד להמלצת המשטרה, כפי שעולה מתצהירו של קב"ט עומר ומחקירתו, עלולה לגרום לפגיעה בבטחון תושבי עומר ורכושם אותה נועדה החסימה למנוע. בעניין הסעות התלמידים טענו ב"כ המשיבות, כי שביתת התלמידים מלימודים עקב חסימת השערים הייתה לזמן קצר בלבד וכיום ההסעות מתבצעות כסדרן בדרך החלופית. כך או אחרת לטענתם, את הנזק שנגרם למבקשים אם בכלל ניתן לרפא ע"י פיצוי כספי לא גבוה ולכן אין מקום למתן סעד זמני בעקבותיו, בעוד והנזק הביטחוני הצפוי באם לא יסגרו השערים איננו ניתן לפיצוי. 19. באשר לשיקולי היושר, טוענים ב"כ המשיבות כי המבקשים באו בפני בית המשפט בחוסר תום לב ואי ניקיון כפיים שכן העלימו עובדות מבית המשפט כמו היות השטח בו הם גרים בבעלות המדינה ודבר קיומה של תביעה שכנגד שהוגשה כנגדם. כמו כן הטעו את בית המשפט כשטענו שהמשיבות הפרו צווים של בתי משפט כשסגרו את השערים וכשטענו שעקב החסימה פסקו הסעות התלמידים והללו שבתו מלימודים, כאשר לא ציינו שמצב זה נמשך זמן קצר בלבד. 20. מכל האמור, טוענים ב"כ המשיבות כי אף אם יחליט בית המשפט כי הוא מוסמך לדון בבקשה למרות האופי המנהלי שלה, מכל מקום לא עמדו המבקשים בנטל שנקבע בתקנות למתן סעד זמני ולכן על בית המשפט לדחות את הבקשה. סוגיית הסמכות העניינית 21. כאמור, ב"כ המשיבות טענו בין היתר כי מהותה של בקשה זו היא עתירה כנגד פעולה של רשות מנהלית, מועצה מקומית עומר, והחלטתה על סגירת שעריה, ומשכך בית המשפט המוסמך לדון בה הוא בית המשפט לעניינים מינהליים הוא ולא אחר. 22. אכן, לאור אופיה ומהותה של בקשה זו ניתן היה להגיש אותה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, אשר היה דן ומכריע בה בכלים המשפטיים של המשפט המינהלי. המבקשים אף היו חייבים לפעול באופן הזה אלמלא הסכסוך האזרחי שניטש בינם לבין המשיבה 2 בנוגע לשטח הסמוך לשערים. לאור ההיסטוריה של הסכסוך האזרחי האמור ולאור התיק העיקרי שעודנו מתנהל, ראו המבקשים בסוגית השערים חלק בלתי נפרד מהסכסוך האזרחי ולכן בחרו לפעול בערוץ האזרחי בעניין זה. 23. כאשר מתנהלת תובענה בהליך האזרחי בין הפרט לבין גוף ציבורי, כפי שקורה בעניינינו, יש ותהיינה סיטואציות בהן תיווצרנה נקודות מפגש בממשק שבין הערוץ האזרחי לערוץ המינהלי כפי שארע במקרה דנן. 24. העובדה לפיה בקשה זו יכולה הייתה להידון בערוץ המינהלי איננה מחייבת את המסקנה שבית משפט זה איננו מוסמך לדון בה. משבחרו המבקשים להגיש אותה במסגרת התיק האזרחי ידון בה בית המשפט על פי הכללים המשפטיים ההולמים. לאור העובדה שאנו מצויים בבקשה לסעדים זמניים יכריע בה בית המשפט רק על פי הכללים של המשפט האזרחי הנידונים בבקשה למתן סעד זמני. 25. לנוכח האמור אני קובעת כי בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה זו, אך יכריע בה על פי הכללים של המשפט האזרחי בדבר מתן סעד זמני כפי שהוסדרו בתקנות וכך ייעשה להלן. דיון והכרעה 26. בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, סעיף ההגדרות, הוגדרו גם הסעדים הזמניים. מתקין התקנות הגדיר את הסעד הזמני באופן הבא: "סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין...". ובספרו של המלומד זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 578 נכתב: "סעד ביניים שניתן צריך שיהא תואם את נושא התביעה העיקרית שכן מטרתו היא להבטיח את מימוש זכותו של התובע למקרה הצלחתו במשפט." ובע"א 3063/95 נאמר על ידי בית המשפט העליון: "כלל הוא שאין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה שהוא בא לשרת: בג"צ 57/59 פסטר נ' יו"ר ההוצל"פ, ת"א-יפו ואח' [3]; ע"א 183/59ש' שחר נ' ז' שחר [4]. המבחן שעלינו להעמיד לעניין זה הוא המבחן כדלקמן: נניח שהתובע יזכה בתובענה, מה יהיה במקרה זה פועלו של הצו הזמני אשר ניתן?". דברים דומים נכתבו גם ע"י המלומד דודי שוורץ בספרו "סדר דין אזרחי - חידושים תהליכים ומגמות", עמ' 383 בפרק העוסק בצווי מניעה זמניים: "ניתן לבקש צו מניעה זמני בסוגים מגוונים של תובענות, ובלבד שיתקיים התנאי שנדרש בנוגע לכל הסעדים הזמניים והוא שצו המניעה הזמני ישרת את התכלית של הבטחת מימוש הסעד הסופי המתבקש בתובענה העיקרית." 27. מן המקובץ ניתן ללמוד על הקשר האמיץ שאמור להתקיים בין התובענה בתיק העיקרי לבין הבקשה לסעד הזמני. הסיבה לתלות זו בין השניים היא גילוי הדעת של המחוקק באשר למטרתו של הסעד הזמני. היות ולפי גילוי דעת זה לא בא הסעד הזמני אלא בכדי להקל בסופו של יום על ביצועו של פסק הדין בתיק העיקרי, לא יתכן שינתן סעד זמני שאיננו נובע מן התיק העיקרי והסעדים שנתבקשו שם או שאיננו מקל באופן כזה או אחר על ביצועו של פסק הדין בהנחה ויינתן לטובת מבקש הסעד הזמני. 28. במקרה דנן הסעד שביקשו המבקשים בתיק העיקרי הינו כדלקמן: "אשר על כן, מבוקש לזמן את הנתבעים לדין ולהורות להם לסלק את ידם מן השטח הנ"ל, להפסיק ולבצע כל עבודות שהן, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, וכן למנוע מהם שיבה לשטח בכל צורה שהיא ו/או ביצוע כל סוג של עבודות ו/או פעולות בעתיד, בשטח." (עמ' 8 לכתב התביעה, סוף דבר). המבקשים לא ביקשו בכתב תביעתם סעד בנוגע לגדר או לשערים. גם אם הוזכרה הגדר בסעיף 6 לכתב התביעה לא הוזכרה, אלא כבדרך אגב ולשם מתן רקע עובדתי להחלטות הקודמות מהן נובעת התובענה החדשה. כתב התביעה הוגש זמן רב לפני חסימת השערים והגשתו הייתה על רקע התחלה של עבודות קידוח ע"י המשיבות בשטח. אי לכך כל שביקשו בו המבקשים היה את הפסקת העבודות ואת יציאת המשיבות מן השטח אל מעבר לגדר עליה הוסכם במסגרת פסק הדין הקודם. 29. מכל האמור לא ניתן לומר כי הבקשה נובעת מהתיק העיקרי. גם אם ייעתר בית המשפט הדן בתיק העיקרי ויתן למבקשים את מלוא מבוקשם, לא נראה שיורה על פתיחת השערים באופן קבוע, כחלק משמירה על אותו סטאטוס קוו לו הם טוענים על בסיס פסק הדין הקודם, הואיל ובסוגיה זו לא ביקשו המבקשים דבר. כמו כן, לא ברור כיצד יסייע מתן סעד זמני של פתיחת השערים לסילוק ידן של המשיבות ולהפסקת העבודות. 30. מעבר ליחסי התלות שאמורים להיות בין הבקשה לסעד זמני ובין התביעה בתיק העיקרי, שומה על בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לסעדים זמניים לבחון את קיומם של התנאים המוקדמים כפי שפורטו בתקנה 362 לתקנות, ובראשם את קיומה של עילת תביעה ואת הראיות לכך. 31. תקנה 362 (א) קובעת כי בית המשפט צריך להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה. ראיות אלה צריך שיוצגו בפני בית המשפט ויעידו על זכות לכאורית הקנויה למבקש ואשר מקימה עילה לתביעה. 32. במקרה דנן לא שוכנעתי בדבר קיומה של זכות ואפילו לכאורית של המבקשים אשר הופרה ואשר מצדיקה מתן סעד זמני. אכן, נקבע בפסק הדין לאור הסכמת הצדדים כי תוקם גדר לשם שמירה על המצב הקיים מבחינת ביצוע עבודות בשטח, אך לא נקבע כי בגדר זו יהיו שערים אשר יהיו פתוחים, ובודאי שלא דובר על איזושהי "זכות מעבר" של המבקשים בתוך מועצה מקומית עומר על מנת לקצר את נסיעת בני השבט או על הסעות התלמידים. נקבע בהחלטתו של סגן הנשיא הנדל כי למבקשים קיימת זכות לכאורה אך גם שם לא דובר על סוגיית השערים ועל זכות מעבר. פרשנות ההחלטות הללו ככוללות את עניין השערים הינה מרחיקת לכת. 33. על היעדר צו שיפוטי קודם, אשר יהווה מקור לזכותם של המבקשים לעבור בתוך מועצה מקומית עומר ולהותיר את שעריה פתוחים, ניתן ללמוד ממהלך הדברים בחקירתו של מבקש מס' 1 בבית המשפט בתאריך 17.03.09 כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מאותו יום: "ש: אני מתייחס לתצהיר הראשון שהגשת בצירוף לבקשה. מפנה אותך לסעיף 7, שם כתבת שהנתבעים המשיכו להפר את צווי בית המשפט. איזה צווים של בית המשפט הפרנו? ת: אני מדבר על הגדר שהוקמה, הוקמו בה את השערים שיהיה אפשרות לאנשים להיכנס ולצאת, וזה היה כלול בתוך הגדר עצמה שהשערים יישארו פתוחים, ובמשך 7-8 שנים לא הייתה בעיה. ש: יש צו של בית משפט שהפרנו? ת: כן. הצו של הגדר. ש: הגדר מופיעה בצו?   הערת ביהמ"ש: ברגע זה העירה ב"כ המבקש לעד את ההערה הבאה כאשר הוא נתבקש לענות: "באופן כללי".   העד ממשיך: ש: אתה כותב "חרף כל האמור לעיל, החליטו הנתבעים להמשיך ולהפר את צווי בית המשפט". איזה צו אנחנו הפרנו? ת: נקבע בצו של בית המשפט שיש את הגבול, מה הגבול בינינו לבין עומר. ש: האם אתה יכול להראות לי את הצו שאנחנו לטענתך הפרנו? ת: אני הסתכלתי וראיתי את זה. הסתכלתי שהייתי עם העו"ד בזמנו. ברגע שנתתי את התצהיר, הסתכלתי בכל הצווים של בית המשפט. אני מדבר על ההפרה של הגבול. לשנות את הגבולות. ביהמ"ש קבע לנו גבול, ועל הגבול הוקמו השערים והגדר. בזמנו שהוקמו הגדר והשערים, אז אם אתה הולך לשנות משהו, או לסגור משהו בגדר, זה שינוי בגבולות. ש: אין בידך צו שהנתבעים הפרו בכך שחסמו את השערים? ת: הגבול והגדר שהוקמו. ש: אין בידך צו כזה? ת: אני לא צריך צו כזה, כי הוא קיים." 34. הנה כי כן, מבקש מס' 1 לא מצליח להצביע על צו משפטי אשר קובע באופן קונקרטי כי השערים בגדר חייבים להישאר פתוחים. ואפילו באת כוחו אינה יכולה לעשות כן ולכן אומרת לו שהתשובה לשאלה האם הגדר מפיעה בצו היא: "באופן כללי". הווי אומר שגם ב"כ המבקשים בדיון לא יכלה להצביע על מקור משפטי קונקרטי לאי חסימת השערים ולזכות המעבר שהופרה לטענת המבקשים. 35. בשולי הדברים, למרות שלא מצאתי את הקשר המתבקש בין הסעד נשוא הבקשה לבין התיק העיקרי ולא שוכנעתי בקיומה של זכות לכאורה, ראיתי לנכון להתייחס בקצרה למעלה מן הצורך גם לשאלת מאזן הנוחות. 36. תקנה 362 (ב) (1) לתקנות קובעת כי בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם יינתן הסעד הזמני. 37. עניין מאזן הנוחות נמדד לאור הקשר בין הסעד הזמני לבין פסק הדין בתיק העיקרי, קשר שכאמור איננו בנמצא במקרה דנן ולכן גם מסיבה זו אין צורך להידרש לעניין זה. אלא שגם אם היה קשר בין הסעד המבוקש של פתיחת השערים לבין פסק הדין, לא מצאתי שבמאזן הנזקים אי פתיחת השערים עד למתן פסק דין בתיק העיקרי תסב נזק בלתי הפיך למבקשים שכן מעשה סגירת השערים איננו קובע עובדות בשטח שאינן ניתנות לשינוי ביום פקודה. הנזק המדובר עקב חסימת השערים בשלב זה הינו לכל היותר הארכת הדרך מהמיתחם לבאר שבע או לבתי הספר ליד צומת גורל. לא התרשמתי שמדובר במצב בלתי נסבל כך שגם מאזן הנוחות איננו נוטה בבירור לטובת המבקשים. 38. לנוכח כל האמור לעיל אני מחליטה לדחות את בקשת המבקשים לצו מניעה זמני. 39. אני מחייבת את המבקשים בהוצאות בקשה זו בסך של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.שער